פספוסים

[mafe]

פספוסים

הי,
הבן שלי בן 3.5. הורדנו חיתול בגיל 1.10. הייתה גמילה ארוכה ומייגעת, אח קטן שנולד באמצע והמון רגרסיות... (כנראה הורדנו מוקדם מדי, עכשיו אי אפשר לדעת...).
כשנכנס לגן עירייה בספטמבר, היינו כבר מספר חודשים במצב של כמעט ללא פספוסים, אולי פעם בשבועיים קצת פיפי כשהיה ממש מרוכז במשהו.
משום מקום וללא שום שינוי, בשבועיים האחרונים יש לנו פספוס או שניים כל יום! גם בגן, גם בצהרון וגם בבית. לפעמים אפילו קקי, שזה לא היה כמעט אף פעם.
אנחנו לא יודעים איך להגיב. בעלי כועס כשהוא מפספס, ובימים האחרונים אומר לו בבקרים שאם היום יהיה יבש כל היום אז.... ומבטיח לו משהו שהילד מאוד רוצה, כמו שיבנה לו משהו בלגו או משהו כזה.
אני לא חושבת שזאת הדרך הנכונה, אבל אני קצת אובדת עצות... קצת נמאסה עלינו ההתעסקות בפיפי וקקי כבר יותר משנה וחצי!

תודה לכן

 

[חייבתלהגיב]

כמה כוח אדם יש אצלכם בגן?

גם אצלנו היה משהו דומה - פספוסים של פיפי וקקי אצל ילדה גמולה (אבל שלא יודעת לנגב לבד קקי, וגם התחילה יותר מאוחר מהבן שלכם - אצלה לא היה עניין של להתחיל מוקדם מדי או משהו בסגנון).
אני, אישית, מייחסת את זה למחסור בכוח אדם בגני עירייה בגילאים האלה - הילדים זקוקים לעזרה כדי ללכת לשירותים, ופשוט לא מקבלים אותה. אצלנו יש גננת וסייעת על 26 ילדים (אבל אני חושבת שהבעייה הייתה יותר בצהרון בזמנו, שם הן עוד יותר לא מיומנות, וכו').

 

[mafe]

הנושא הזה פחות בעייתי

הם 31 ילדים, גננת ו-2 סייעות.
הוא היה הולך לפיפי עצמאית עד עכשיו, וקקי היה עושה תמיד בצהרון או בבית (כי הוא כנראה קלט שיותר נעים שמנגבים לך...

).
דווקא בגן ובצהרון הן ממש בסדר ואין לי תלונות, אם הוא מבקש עזרה, עוזרים לו.
משגע אותי בעיקר בבית, כבר עברנו את השלב של לשאול אם יש פיפי (מה גם שת-מ-י-ד עונה שלא, גם אם 2 דקות אח"כ רץ בעצמו לעשות).
עכשיו הוא פתאום אומר לי באמצע משחק "המכנסיים שלי רטובים".

 

[חייבתלהגיב]

אנחנו באמת חזרנו אחורה

לדרוש ממנה ללכת לעשות פיפי אם נראה לנו שעבר מספיק זמן. אחרי שנראה ששוב אין פספוסים בכלל, נחזיר לה את השליטה. יכול להיות שבאמת החורף מקשה, כמו שכתבו למטה. וכשהיא הולכת עצמאית אנחנו כמובן משבחים אותה וכו׳.

 

[mafe]

תודה אבל כאמור קשה להגיד לו ללכת לפיפי

הוא פשוט אומר: "אבל אמא, אין לי פיפי!".
גם כשאני יודעת שיש לו. ומרגיש לי לא נכון בקטע הזה לדרוש ממנו... אנחנו בהחלט משבחים אותו כשהולך לבד. אוף החורף הזה!

 

[מרעישה בשקט]

אני מגדירה את זה בתור "לבדוק אם יש פיפי"

בת 4, בלי רגרסיה ואני עדיין מתעקשת לפעמים, למרות שהיא מתנגדת.
אני מסבירה לה שגם לי לפעמים מרגיש שאין פיפי, אבל בכל זאת כשאני מתיישבת על השירותים אני מגלה שיש.
אני משתדלת לא לשאול אם יש לה פיפי, אלא פשוט אומרת לה לגשת לשירותים.

 

[חייבתלהגיב]

אנחנו לפעמים גם סופרים עד עשר

בזמן ה"בדיקה", ואם עד עשר לא יצא פיפי, היא יכולה לרדת ולחזור לעיסוקיה. (בזמן האחרון אני גם מוסיפה קולות של פששש... לספירה

).

 

[חייבתלהגיב]

(אגב, לדרוש אצלנו = להגיד לה ללכת לשירותים,

ואם היא מסרבת, להגיד ״טוב, אז אני אלך ראשונה״ ולהתחיל ללכת לכיוון השירותים, ואז היא רצה כדי להיות ראשונה. אין לי מושג למה זה ממשיך לעבוד, אבל כל עוד זה עובד, זה מה שאנחנו עושים...).

 

[mitmit11]

הגישה שלי היא לא לכעוס

אלא להזכיר בטון הכי יבש ומונוטוני שיש שבפעם הבאה כשאתה מרגיש שיש לך תלך מיד לשירותים כי זה לא נעים להיות רטוב.
&nbsp
אגב, שינויי מזג האויר של השבועיים האחרונים הם ה-סיבה להרבה פספוסים. לא להתרגש. כעס בוודאי לא יציל את המצב. הוא גדול. הוא מבין ויודע שזה לא לעניין וככל רגרסיה צריך להזכיר מהי הדרך הנכונה ולתת לזה לחלוף.

 

[mafe]

צודקת. אבל קשה ליישם!

ממש קשה לא להתרגש מזה אחרי כל כך הרבה זמן.
דרך אגב, בגיל הזה הייתן עומדות על כך שיוריד את המכנסיים והתחתונים הרטובים לבד? הוא בעיקרון יודע להוריד בעצמו, אבל לפעמים אחרי פספסוס כזה "לא בא לו", ואז סתם מתחילה מלחמה. מרגיש לי שיותר נכון זה כמו שאת אומרת, להגיד בלי להתרגש, צ'יק צ'ק להחליף לו בעצמי ולהמשיך הלאה. מצד שני, אולי אם תהיה לו אחריות כלשהי אחרי הפספוס, זה יעזור?
אולי באמת נאשים את החורף!

 

[mitmit11]

ברור שזה קשה

כי את כהורה חווה כעס, תסכול וקושי.
&nbsp
לגבי האחריות את יכולה לנסות. אני העדפתי להחליף בעצמי, לשנן את המשפט הנ"ל ולסגור עניין כמה שיותר מהר. שזה לא יהפוך לאישיו.