התחלת קינאה באח קטן

בלונד23

New member
התחלת קינאה באח קטן

הבת שלי בת רבע ל-5
קיבלה את הדרדס החדש באופן מדהים.
אוהבת אותו, מנשקת, מלטפת ומאוד מודעת לכל היבט בטיפול בו, מתנדבת להרגיע אותו עם המוצץ/חיתולי, להביא את הבקבוק, רגישה אליו וכו'. אומרת שצריך לטפל בו בעדינות ולדאוג לו, מבינה במה כרוך לטפל בו. ממש בוגרת. היא גם מספרת לאחרים כמה היא אוהבת אותו.
כשאני עם שניהם לבד בבית (שזה תמיד אחרי המסגרת עד שעה 7 לפחות) וצריכה להשכיב אותם במקביל למשל, או סתם להאכיל ולשחק בו זמנית, אז באמת אין לי את היכולת להקדיש לה כמו בעבר מן הסתם כמו למשל לבוא מיד כשקוראת לי לחדר או להרכיב פזל כשהוא אוכל.
פעם אחת קראה לי אליה מהחדר כשטיפלתי בו ולא באתי כמה דקות, היא בכתה בכאב רב, הסברתי ונרגעה.
לפני יומיים התחלנו לשחק ואז לא יכולתי להמשיך כי הוא בכה היה רעב, המשחק הופסק באמצע. ואז היא הסתגרה בחדר בכעס וציירה אותי (רק את הפנים) עם איקס גדול עלי. הביאה לי לראות ואמרה לי שזה אומר שהיא לא אוהבת אותי יותר. ושהיא לעולם לא תשחק איתי. אמרתי לה שאני לא חושבת שהיא מתכוונת לזה ושאני אוהבת אותה מאוד ותמיד, שכרגע היא כועסת, וטוב שהיא אומרת לי מה היא מרגישה באותו רגע.
המשכתי להאכיל. אח"כ היא בכתה ובאה אלי אמרה שקשה לה להתגבר. שאלתי על מה, והיא אמרה על זה שבציור שלה היא גרמה לי לעצב או משהו בסגנון. היא בעצם התנצלה. נישקתי והבטחתי לה שאני יודעת שאנחנו אוהבות והכול בסדר. גם היום שוחחנו על כך שלא פשוט לגדל שני ילדים במקביל כי התינוק זקוק לטיפול צמוד ולפעמים צריך לחכות בסבלנות למשחק או סיפור.
בנוסף כשהיא מקנאה קרה כבר 3 פעמים שמשמיעה קול כזה כמו מין צעקה חנוקה של זעם. משהו חדש!

אני מניחה שהמצב הטוב כרגע עוד יחמיר כשהוא יתחיל לשחק בצעצועים או לזחול, להיות יותר פעיל, כרגע בקושי בן חודשיים.

השאלה האם פעלתי נכון?
שאלה נוספת מה ניתן לעשות כדי לעזור לה?
אציין כי פעם בשבוע בערך כל עוד חגים, אני משאירה את התינוק עם אבא ואנחנו הולכות לנו ביחד או לחברים או לים או למסיבה מהגן או משהו אחר כיפי, כלומר יש זמן איכות 1:1 אני והיא.
 

iameden

New member
טיבעי לגמרי לגמרי

היא מגיבה מצויין ומבטאת את רגשותיה וזה טוב מאוד.
התגובה שלה סופר טיבעית וברור שזה יחמיר כשהוא ירצה את על המשחקים שלה ואולי אפילו יהרוס אחד מהם וכדומה.
עד היום היתה ילדה יחידה שקיבלה המון תשומת לב ולא היתה לה שום תחרות. עכשיו יש דבר צווחני שצריך את אמא יותר ממנה ועוד לא ברור למה הוא טוב בכלל...
זה בסדר. טיבעי ונורמלי. חשוב שתאמר שכועסת. מותר לה לכעוס ואפילו טוב שמציירת ומבטאת את זה בדרכים שונות.
את מצידך, צריכה לתת לה לבטא את הכעס ולהזכיר שאת אוהבת אותה הכי בעולם גם אם היא (או את) כועסת וזה לעולם לא ישתנה.

משהו שעוזר, זה להסביר שעכשיו שהוא נולד הלב שלך יתרחב. עכשיו יש לך עוד הרבה מקום והרבה אהבה מיוחדת לו. שלא תלויה באהבה שלך אחיה או לאבא שלה או ל... שכל פעם הלב מתרחב עוד ועוד ויש עוד ועוד מקום לאהבה הזו.

זמן אחד על אחד זה מעולה. טוב שאת מוצאת זמן לעשות זאת.
מה שעוד עוזר היה ללמוד לשחק בזמן ההנקה. לשחק במשחק שדורש רק יד אחת או לעשות משהו שניתן לעשות יחד למרות שאוכל... (פאזל, ספר, ציור, הדבקה, משחקי חידות או כל דבר אחר שלא דורש את שתי הידיים).

כמו כן, מאוד עזר שנשארה איתי בזמן ההנקה ולא הלכתי לחדר אחר. אפילו סתם לשבת יחד...

קופסאות הנקה זה גם יעיל- דברים מיוחדים שמותר לה להוציא כשיונק.

עזרה במהלך היום גם יעילה... מי שיתן לה תשומי כשאת לא יכולה.

ספרים שמדברים על הנושאים
התינוק הזה, אלונה לא לבד, ספר הפילפילים, יש לי אח (ועוד הרבה).
ספרים שנותנים אישור לכך מגוון הרגשות שעולים אל מול האח החדש.
 
כל מילה


 

בלונד23

New member
הרבה תודה

את ספר הפילפילים קראנו והיא לא אהבה.
אולי ננסה ספםר אחר
 

שסק5

New member
אני אדגיש רק עצה אחת שכבר נאמרה פה

תשתדלי לא לעבור לחדר אחר כשאת צריכה לטפל בקטנצ׳יק.
אפשר לחתל לידה על הרצפה, לנסות להניק (או להאכיל מבקבוק) לידה בזמן המשחק, להרדים אותו בעריסה או אמבטיה של העגלה כך שיהיה לידכן..
כמה שפחות ״לעצור״ את המשחק איתה ״בגללו״
ואז היא תבין שהוא לא מפריע לה בזמן המשחק עם אמא.
במצבים שברור שאין ברירה כמו אמבטיה או מצבים אחרים - לנסות לשתף אותה בהם כחלק מהמשחק.
גם כשיגדל ו״יהרוס״ לה משחקים - חשוב להציג את זה כחלק מהמשחק הכולל עם שניהם.
לדוגמא - את בונה מגדל מקוביות והוא המפרק..
והרבה סבלנות. היו לה לא מעט שנים לבד עם אמא ואבא...
מזל טוב!!!
 

בלונד23

New member
תודה, עצות זהב

אנסה ליישם
כרגע היא משתתפת באמבטיה יש לה משימות קבועות כמו לסבן לו את הגב.
שידת החתלה אצלה בחדר.
לעתים קרובות היא שרה או צועקת ומעירה אותו - ואני מבקשת ממנה להיות יותר בשקט. היום כשראיתי שהיא עומדת להעיר אותו (פעם כבר העירה אותו בכוונה) אז שמתי אותו בעגלה בחדר השני אבל ישבתי בחדר איתה לאכול אני והיא.
בקיצור אני מנסה. ברור שלפעמים אין לי אפשרות ואז היא נעלבת אבל אח"כ משתדלת לדבר ולעבד את מה שקרה.
 
2 עצות נוספות

הראשונה - להיפטר מרגשי האשמה. ככל שתשדרי שאת בטוחה שהשינוי הזה הוא לטובה, כך הוא גם יחווה אצלה ככזה. ואני גם הייתי מתמללת את הקנאה: את צודקת, זה ממש מרגיז שבדיוק עכשיו בשיא המשחק אמא צריכה לקום להחליף קקי, יהושפט לפעמים מפריע.
ומשתדלת באופן כללי לא לשדר שקנאה וכעס הם רגשות 'רעים' ולא לגיטימיים. אני הייתי מדברת חופשי עם הגדולים על כמה שהם רוצים 'לזרוק את הקטנה לפח', 'להחזיר אותה לפינת הג'ונגל' (אצלי כן אהבו את ספר הפילפילים). יכולתי להזדהות בקלות עם הרגשות שלהם והרגשתי שהם מאד לגיטימיים (היא באמת הפריעה....) והם קיבלו לגיטימציה לכל הקשת הרגשית, מה שעזר בסופו של דבר לקבלה שלה לתוך המשפחה.

השנייה - קראתי אותה פה בפורום והיא עבדה אצלי נפלא. הרי תמיד אומרים לגדולים לא להפריע, אז להגיד גם לתינוק: יהופשט, אל תפריע לי עכשיו, אני בדיוק באמצע משחק עם חניתה, תשב בשקט ותן לנו לשחק, לא לבכות עכשיו. זה נותן הרגשה ממש טובה לצד הגדול במשוואה ומדגיש את הרגעים שהם רק שלו, והרי יש גם כאלה.


אה, ומזל טוב !!!!!!!!
 

בלונד23

New member
הי אריות

אני לא בטוחה לגבי המינוח שכתבת. אם אני אגיד ליואב לא להפריע, אז בשביל הגדולה זה מניח שתי הנחות יסוד: ראשית שהוא מפריע ואולי זה באשמתו (במציאות הוא הרי לא מתכוון להפריע אלא פשוט יש לו צרכים), ושנית שאפשר לדחות את הצרכים שלו. למשל אםן הוא רעב ובוכה ואני אומרת לו לא להפריע, היא תבין מזה שהוא יכול להבין ולשתוק, לחכות בסבלנות לתורו, והרי לא כך הוא...
&nbsp
מה דעתך?
אולי המינוח הנכון הוא "אני יודעת שאתה רעב אבל עוד מעט אני אקום להאכיל אותך" אבל לא בדיוק עניין המפריע...
 
הכוונה היא לא באמת לתת לו לחכות

אלא לומר לו לחכות כשהוא סתם שוכב רגוע בסביבתכן - את מדגישה שעכשיו את רק איתה, למרות שהוא גם נוכח שם.
כלומר, את נותנת הרבה מאד משקל לזמן שאת רק איתה כששלושתכם ביחד.
 
ולגבי מפריע

אני לא מפחדת להשתמש במונח הזה והוא גם נכון בעיני. האחים בהחלט מפריעים אחד לשני. כלומר, הצרכים השונים של האחים בהחלט מפריעים אחד לשני. וזה ממש מההתחלה כשצריך לקטוע פעילויות לצורך הנקה, החלפה או הרגעה, ואילך....
אני גרופית של ספר הפילפילים, וכל הזמן גם הסברתי שעבור הגדולה/גדול גם עשיתי בדיוק אותו הדבר כשהיו פצפונים, הם רק לא זוכרים את זה היום.

ודוגמא לסיטואציה: אני על הספה, מקריאה סיפור שהגדולה ביקשה: הצורך של הגדולה הוא לשמוע את הסיפור מראשיתו ועד סופו, הצורך של האמצעי הוא לשיר לי שיר והצורך של הקטנה הוא לטפס על אמא. כן.... מפריעים. המשאב ההורי במקרה הזה מוגבל (רק אני) וכולם צריכים ממני משהו במקביל (הגדולה הקראה, האמצעי הקשבה, הקטנה מגע).
הילדים שלי הרבה יותר גדולים מהפצפון שלך, אבל התעדוף והתמרון ממשיכים, ואני צריכה לבחור איך להמשיך במצב כזה. כשאני מבשלת עם האמצעי, למשל, אני בהחלט מבקשת מהבנות לא להפריע.
בקיצור, המונח הזה אותי אישית כאמא לא מרתיע.
 
למעלה