גמילה בן שנתיים וחודש

bertik

New member
גמילה בן שנתיים וחודש

היי,
אני פונה אליכן כי אני מתלבטת מאוד עד כמה עמוק להיכנס לעסקי הגמילה.
הילדון בן שנתיים וחודש ובערך משבועות אנחנו משחקים איתו בסופשים עם הגמילה. שמים לו תחתונים ויוזמים הליכה לשירותים/סיר/עץ, כאשר כל הצלחה מלווה ב"כל הכבוד". אנחנו עושים זאת בעיקר בסופי שבוע בעזרת סבתא ודווקא הולך בסדר.
קקי עשה פעם אחת בסיר ומאז מבקש חיתול כדי לעשות.
מדי פעם יש פיספוסים, בעיקר כשהוא כועס, וזה בדיוק העיניין. אני לא יודעת אם אלו פיספוסים וברח לו כי בכה וצרח או שעשה זאת בכוונה.
לפני חודשיים נולדו לו אחים תאומים ובכל פעם שהוא רואה את בעלי מחזיק אחד מהם הוא עושה פיפי על הרצפה. אני תמיד לוקחת אותו לסיים בשירותים ואומרת לו שהוא רטוב וזה לא נעים ובפעם הבאה בשירותים. חייבת לציין שזה מכעיס אותי מאוד אבל אני משתדלת להעלים את זה.
לדעתי הוא עושה את זה כי זו דרך מעולה למשוך תשומת לב. מיד אחד ההורים, בדכ אני, ניגש אליו ומתחיל להתעסק איתו.
הגננת מאוד בעד גמילה ויש אסלות קטנות והרבה ילדים בתהליכי גמילה שונים בגן. התייעצתי איתה והיא אמרה שלדעתה בגן לא תהיה בעיה אבל זה תלוי בעיקר במוכנות שלנו להיכנס לזה. לדעתה לא כדאי להוריד חיתול ואחכ להחזיר, אלא להתמודד עם התהליך.
אז בעצם ההתלבטות שלי היא האם להיכנס לזה בכלל. מצד אחד נראה שהוא מסוגל ויש גן תומך, בעל תומך (כשהוא נמצא) וסבתא תומכת בסופשים.
מצד שני, אני לבד עם שלושתם שעה וחצי בבוקר ושעה אחהצ. כלומר זה לגמרי עלי ואני לא בטוחה שיש לי כוח לזה.
מצד שלישי, גם אם אדחה את הגמילה בחצי שנה, לפסח, עדיין יהיו לו אחים תאומים (רק יותר מתקשרים וחמודים) ועדיין רוב הגמילה תהיה עלי. אז אולי פשוט עדיף להתחיל עם זה?
דעתכן?
סליחה אם יצא מבולבל, השינה שלי לא סדירה בכלללללל
 
השנקל שלי


במשפט אחד: רדי מזה.
ולמה?
קודם כל ולפני הכל הוא עוד בשלב שזה ממש נחמד אם הוא נגמל ומאידך הוא עדיין מספיק קטן כדי שלא צריך ללחוץ או להילחץ לגמול.
שנית, כן, נולדו לו 2 אחים. לא אחד, שניים. זה די מוקדם, לוקח המון זמן לעכל את זה והוא כרגע נאבק על מקומו, משלים או בתהליכי השלמה עם שינוי הסטטוס וכן, אני מסכימה איתך שהפיפי הוא בהחלט תגובה לזה שנותנים צומת לב לתאומים כשהם על הידיים שלכם.
ודבר אחרון חביב והכי חשוב, את פנויה לזה בכלל? את אומרת שאת מנסה לא להתעצבן כשזה קורה. אבל הילד חש אותך, יודע שזה מרגיז אותך ובהחלט מקבל ממך תומי על דרך השלילה. שלא נדבר על זה שהמשפחה שלך התרחבה מ3 ל 5 ואת בטח עוד על הרומונים, חסרת שינה ועוד מטעמים של אישה שלא מזמן ילדה. אז למה לך להעמיס עלייך כרגע גמילה?
לדעתי מכל מה שאמרתי, תניחי לזה.
כן, חכי לפסח שהתאומים יהיו יותר גדולים (בעה"ש מאחלת לך שגם יהיו נינוחים יותר ותשנו יותר כולם), הוא יהיה גדול יותר ובוגר יותר והכי חשוב, המשפחה כולל הגדול כבר יתרגלו למצב החדש.
זה יופי שישי סבתא וגן שערוך, שיחכו וישמו את העזרה והנכונות עד פסח ואז תעשו יחד.
הגננת צודקת, זה תלוי מוכנות שלכם ולא נראה לי כרגע שהילד במצב נפשי כרגע להתמודד עם זה ולא נראה לי שאת במצב פיזי ונפשי לזה.
אז חזר הטיטול, העולם לא יפול.
תמשיכי כשנוח לך ואם נוח לך להיות איתו בטרום גמילה, בתנאים שנוחים לך ושאת מסוגלת להתמודד איתם.
חג שמח וגמר חתימה טובה
והרבה נחת ומזל טוב עם המשפוחה המרוחבת
 
אני הייתי ממשיכה במה שאתם עושים

הרבה פעמים מציעים להורים להוריד חיתול בבית אחה"צ ובסופשים ולשלוח לגן עם חיתול כל עוד הגן לא מוכן לשתף פעולה. אצלכם המצב הפוך. הגן כן מוכן לשתף פעולה. אז בעצם במצב הכי גרוע, יש לך שעה וחצי בבוקר ושעה אחה"צ להתעסק עם זה לבד. את יכולה לצמצם את הזמן הזה בכך שתבקשי שילבישו לו חיתול לשנת הצהריים בגן (מין הסתם) ופשוט לא יורידו אותו מיד כשמתעורר ואז תקבלי אותו עם חיתול ו"תיזכרי" להוריד אותו רק קצת זמן לפני שבעלך או מישהו מגיע לעזור. גם בבוקר, מין הסתם הוא ישן עם חיתול, את יכולה לארגן את סדר היום ככה שתורידו את החיתול ותלכו בטקסיות לעשות פיפי נגיד חצי שעה או 40 דקות לתוך השעה וחצי שלך לבד, ואז תלכו לעשות עוד פעם פיפי חצי שעה אחרי זה והנה נגמרה השעה וחצי והולכים לגן.
&nbsp
לגבי לעשות פיפי על הרצפה כאקט מחאה - כל עוד הקטנים לא זוחלים אני הייתי דווקא לא ממהרת לתת תשומת לב. תמגני את הספות ככה שאם מתיישב עליהן רטוב לא יתלכלכו ותתעלמי. אם יתלונן שרטוב לו, תשלחי אותו להוריד מכנסים וללבוש חדשים (או להביא לך חדשים מהארון ושתעזרי לו ללבוש). בקיצור, תוציאי את העוקץ מהעניין הזה. לדעתי זה יפסיק. במקביל, ואני בטוחה שאת עושה את זה, לנסות לתת לו המון תשומת לב חיובית, לשבח כל דבר קטן ובוגר שהוא עושה ובאופן כללי לתת תשומת לב על דברים חיוביים ובכלל. אישית אני אוהבת את הטכניקה של להגיד לתינוק להמתין כי את עסוקה עם הבכור. ילדים מאוד מתחברים לזה שלא כל הזמן אומרים להם רגע, אני אתפנה אליך אחרי שאטפל בתינוק אלא מדי פעם אומרים לתינוק חכה, עכשיו אני משחקת עם X ועוד מעט אגש אליך. ברור שלא לתת לתינוק לבכות שעות, כן? אבל הסמליות שבזה מאוד עוזרת לתחושתי.
 

ליאת של עדי

New member
מנהל
להמשיך עם טיטול תחתון

אם היית אומרת לי שהתחלת לנסות לפני חודש, הייתי אומרת לך להחזיר טיטול. מבחינתי גמילה זה תהליך רגיש וחשוב וצריך להיעשות במוכנות ובשלות מלאה. אבל התחלתם בשבועות, עברו כמה חודשים מאז. אולי התחלתם מוקדם, אבל זה חלב שנשפך. אם קשה לך בבוקר/ אחהצ, שימי לו PULLUP בבוקר. יהיה לך קל יותר בבוקר אם יפספס אבל תוכלי גם להוריד לו בקלות בלי לבלבל אותו
 
ספירת מלאי מפורטת

אז מה במשוואה?

אחים תאומים בני חודשיים
פעוט אחד בגיל רגיש
מזג אויר : בקרוב חורף
מצב האם:עיייפפפפפההההה
מצב האב: נוכח חלקית
הגננת: משתפת פעולה


סיכום:
לטעמי את הגמילה האמיתית עושים בבית, גם אם הילד טכנית נמצא יותר שעות בגן.
בגלל זה מוכנות הורית היא רכיב קריטי שאני בוחנת במשוואה.
את נשמעת לי עייפה מדי, אחרי טלטלה עזה מדי, עם עזרה מועטה מדי (כן, זה נשמע שיש לך המון עזרה, אבל 2 תינוקות + פעוט זה קשהההה, לי היתה פעוטה + תינוק בהפרש הזה וזה היה קשה מספיק).

לו אני את הייתי מחזירה חיתול ומחכה לעצמי. עד פסח המשפחה כולה תהיה במקום אחר, יציב יותר, וכמובן את תהיי במקום שונה, הן מבחינה פיזית והן מבחינת מציאת האיזונים הנכונים בחלוקת תשומת הלב בין הילדים.

מקום הורי בטוח יותר מקרין סמכות גדולה יותר, מאפשר הכלה רבה יותר ומסייע לילד להתגבש נוכח האתגר שבגמילה
הוא גם מסיט את הגמילה ממקום של כעסים, מאבקי כוח ונקיונות מבאסים - לתהליך צמיחה משותך של הורה וילד, שהוא מעצים, מתגמל ומרגש.
 

bertik

New member
שאלה נוספת

הוא לא מבקש פיפי, גם כשלא מזכירים לו. הוא נורא מתאפק ובסוף בורח לו. אם כן מזכירים לו, הוא עושה רק חלק מהפיפי (אני שואלת אם יש לו עוד והוא עונה 'כן' ואז אומרת לו לעשות והוא אומר 'לא'). לפעמים הוא אומר שיש לו פיפי אבל מסרב לעשות.
איך מתמודדים עם זה?
זה חלק טבעי מהגמילה או משחקי כוחות שהוא עושה לנו?
&nbsp
 
משחקי כוחות הם חלק טבעי מהגמילה


זה חלק מהתשומת לב שהוא מנסה להשיג. אם את מסוגלת - הייתי משחררת. לא לוקחת, לא מזכירה, שיעשה מה שבא לו ואיפה שבא לו. שולחת להביא בגדים יבשים כשמתלונן ולנגב בסמרטוט. אבל זה דורש המוווון כוחות נפשיים שאני לא בטוחה שיש לך כרגע עם תאומים בני חודשיים בבית. אז אולי באמת כמו שהציעו מעלי לעזוב את זה? גם אם הוא מוכן פיזית הוא כנראה לא מוכן נפשית.
 

זלופית

New member
ניסיון לגמילה, בן 2.9

הגדול שלי בן 2.9, עושה רושם שאפילו לא מתקרב לבשלות לגמילה ואפילו לא לטרום גמילה. עד עכשיו ממש לא הטרדתי את עצמי עם זה, אבל לאחרונה אני מתחילה להרגיש כאילו אין שום התקדמות אפילו לא הקטנה ביותר וזה די מתסכל אותי.
הייתה תקופה שהיינו שואלים לפני האמבטיה אם יש לו פיפי והיה אומר כן ועושה בסיר בלי בעיה, אפילו עשה קקי פעם אחת, היה עושה לפעמים באמבטיה אם היינו מזכירים לו שהוא יכול לעשות ונדמה היה שהוא מודע ושולט בזה. לפני כחודש וחצי בחופשת הקיץ ביקש להיות בלי חיתול ונתנו לו להסתובב כיומיים עם תחתונים בלבד שבהם היו רק פספוסים ואפילו לא הצלחה אחת. אחרי שהבאנו לגן כמה פעמים עם תחתונים לבקשתו והיה פספוס אחד של קקי (אחרי כמה של פיפי שטופלו בשמחה ע"י הצוות) שליכלך שמה את כל העולם והם ביקשו לא להביא אותו בלי חיתול יותר - כי הוא לא מסכים בכלל לנסות לעשות באסלה או סיר ולא אומר כשעושה, ככה שמבחינתם הוא לא מוכן עדיין.
במקביל הייתה תקופה ארוכה שהיה מבקש תחתונים והיינו שמים לו מעל החיתול, כדי שיתחיל להתרגל לקונספט - עד שהבנו שככה הוא מקבל את הפרס (התחתונים) בלי להתאמץ להגיע לתוצאה שמצדיקה אותו והתחלנו לומר לו שרק מי שעושה פיפי בסיר או באסלה הולך עם תחתונים ושאלנו אם הוא רוצה לעשות בסיר/אסלה והוא עונה שלא.
מתסכלים אותי 2 דברים:
1. שהוא אפילו לא אומר שעשה קקי וכששואלים אותו הוא מכחיש ולא רוצה שיחליפו לו (אני כל הזמן אומרת שלו שהוא ילד גדול ושהוא צריך לומר לנו כשהוא עושה ולתת לנו להחליף לו אחרת יהיה לו אדום וכואב בטוסיק)
2. שקצת הלכנו אחורה והוא לא מוכן לעשות יותר בסיר או אפילו לנסות לעשות וטוען בתוקף שאין לו
מה אני יכולה לעשות בשביל לקדם אותו קצת, אפילו לטרום גמילה של כמה שעות פה ושם?
האם אני צריכה להפסיק לשאול אותו על קקי? אם אומר לי שלא עשה לא להתעקש להחליף, אלא להשאיר אותו עם הקקי עד שיהיה לו מציק ואפילו אדום וכואב והוא יבקש להחליף - שילמד בדרך הקשה שהוא צריך לומר לנו? זה קצת אכזרי לא?
 
מנסה לעשות סדר

היי זלופית,
האמת שחוץ מילדי הפלא האלה שנגמלו תוך איזה יומיים ואף פעם לא חלה אצלם רגרסיה, אצל רוב הילדים גמילה היא תהליך די ארוך (אצלי חודשים) והיא מתחלקת לכמה חלקים - יש גמילת יום ויש גמילת לילה, יש גמילה מפיפי ויש גמילה מקקי - וכל אחת מהן שונה מרעותה.

אנחנו מדברות רק על גמילת יום. ואת מדברת באותה נשימה על גמילה מפיפי ועל גמילה מקקי. אצל שני ילדיי אלה היו תהליכים נפרדים לגמרי, והגמילה מקקי היתה משמעותית מורכבת יותר.

אז בואי נתחיל בגמילת יום מפיפי בשלב ראשון.
איך עושים את זה?
גמילה מתבצעת באמצעות מעשים יותר מאשר באמצעות מילים.
את לא כ"כ צריכה לשאול אם יש לו / אין לו פיפי / קקי, אלא -
מורידים את החיתול בבית, שמים את הסיר מאד קרוב, בטווח העין כל אחה"צ, לוקחים באופן יזום לפיפי במעברים (עכשיו נאכל פרי, בוא נלך להביא מהמטבח, בדרך נשב על הסיר / עכשיו נוריד את המשחק הזה? אין בעיה, קודם נשב על הסיר / אתה רוצה לשמוע את הסיפור הזה... ? נהדר, קודם הסיר)
ההמלצה המקובלת פה בפורום היא לקחת כל 20 דקות בערך בשעות הערות.
בנים - משתינים בחוץ בשמחה רבה
אפשר לבחור את העץ/שיח/פרח ש"רוצים לגדל" היום, מנגבים ידיים במגבון וממשיכים.
את יכולה להוריד לו את החיתול בשניה שיוצאים מהגן ליד עץ, זו יכולה להיות התחלה טובה. כמובן להצטייד בתחתונים + מכנסיים להחלפה + מגבונים = לי היתה שקית ענקית מפוצצת בבגדי החלפה גם לדרך הביתה וגם בגן.

לגבי הגן באמת - זו בעיה שהם לא תומכים בגמילה. מה מצב יתר הילדים בגן מבחינת הגמילה? כמה ילדים יש בגן? כמה אנשי צוות? כמה זמן בנך שם?

ספציפית לשאלות ששאלת -
1. בשביל להתחיל גמילה צריך להוריד חיתול. אין דרך אחרת.
2. אני לא הייתי מתייחסת לקקי בכלל במילים (כלומר, שואלת אותו אם יש לו) ובוודאי מחליפה כל פעם שיש. אצלי עשה בתחתונים פרק זמן ופשוט הייתי זורקת לפח את כל ה'כבודה'.

נדמה לי שלדרוש ממנו יוזמה, התרעה על פיפי וקקי בבת אחת - גדול עליו.
מצד אחד אני מציעה לך לצפות לפחות וללכת לאט יותר.
מצד שני, היוזמה צריכה להיות אצלך, ולהיעשות - לא להיאמר.
גמילה היא מהלך עדין ומורכב והיא תהליך משותף של הורה וילד, ובמהותה היא תהליך התבגרות וצמיחה. בהצלחה !
 

זלופית

New member
קודם כל, תודה על התגובה המפורטת והמהירה


אני מציעה לו די הרבה "להשקות את העץ" - סירוב טוטאלי מהפעם הראשונה ועד היום!
בנוגע לדיבורים מול מעשים - אני מודה שדי קוויתי שאם נניח לו עם כל העניין ולא ניזום גמילה בעצמנו, בשלב מסויים זה יבוא ממנו, הוא בעצמו יבקש להוריד את החיתול או ממש פיזית יוריד בעצמו את החיתול ומזה ועד גמילה מוחלטת הדרך תהיה יחסית קצרה (עניין של ימים בודדים) - אני מתחילה להבין שזה כנראה לא יקרה איתו בזמן הקרוב (או בכלל) ובאמת זה מבאס אותי. אני ממשיכה לדבר על זה כי אני רוצה שזה ימשיך להיות אצלו במודעות, אבל מודה שאת צודקת - במקום לחפור לו כל הזמן אם הוא צריך/עשה/עושה/רוצה לעשות/רוצה לנסות וכו וכו, אני צריכה פשוט להוריד לו את החיתול ולשאת בתוצאות.
חופשת סוכות הבאה עלינו לטובה היא הזדמנות מצויינת, נתחיל מחר בבוקר

לעניין הגן - הם דווקא לא הבעיה מבחינתי, הם בסך הכל הביעו את דעתם, אם אני אתעקש שהוא יהיה בלי חיתול הם יזרמו איתי, פשוט לא רואה בזה טעם בשלב זה.
הוא בגן הזה מגיל 8 חודשים, כבר שנה שלישית - מרגיש מאוד בנוח ואוהב את הצוות. יש מספיק אנשי צוות, אבל מכיוון שהשנה הוא הכי גדול (יליד ינואר, היה הכי קטן בקבוצת הבוגרים שנה שעברה וכולם חוץ ממנו ועוד ילד אחד התחילו השנה גן עירייה) יש רק עוד שני ילדים בתהליך גמילה - אחד בן גילו שגם אצלו הגמילה לא ממש ממריאה ואחד שקטן ממנו ב- 4 חודשים ודווקא הרבה יותר משתף פעולה ממנו עם העניין.
נתחיל עם הורדת החיתול בבית ונראה איך הולך הפעם. אולי במקביל ננסה פול-אפס מחוץ לבית.
תודה...! גרמת לי לחשוב קצת אחרת על העניין
 
כמה מחשבות

ממה שאת כותבת, נשמע שמצד אחד הוא לא מראה בשלות ולקיחת אחריות, ומצד שני את מצפה שהוא ייקח אחריות ויתריע. הקונפליקט הזה הוא מה שיוצר את התסכול אצלך.
הדיונים לגבי החלפת חיתול לאחר שעשה קקי אינם רלוונטיים: את המבוגרת והוא הילד. יש הרבה דברים שבהם דעתו נחשבת ומשפיעה, החלפת חיתול איננה אחד מהם, כי זה נושא של בריאות.

אצלנו אחרי טרום גמילה ממושכת, אחרי שכבר החלטנו ביחד עם הגננת על תאריך שבו אנחנו יוזמים גמילה סופית, היא פתאום יזמה וביקשה ללבוש תחתונים. היא היתה בת 2.7 ורוב הילדים בגן כבר היו גמולים.
עפ"י ההגדרה של איןאריותכאלה, בהקשר של הגמילה הבת שלי היא ילדת פלא. נגמלה בבת אחת מהכל: פיפי, קקי, יום ולילה.
ולמרות שהגמילה הלכה טוב מהמצופה, מבחינת זיהוי התחושות בהתחלה היא לא הבדילה. היתה אומרת שיש לה פיפי כשהיה קקי ולהיפך. לפעמים אמרה תוך כדי שיצא, לפעמים שניה לפני ולפעמים אמרה שיש אבל לא יצא כלום.
שנה וחצי אחרי הגמילה, יש לנו עוגנים שאנחנו מזכירים לה ולרוב אף הולכים איתה לשירותים: מיד כשקמה, לפני היציאה מהבית, מיד עם החזרה הביתה, לפני המקלחת ופעם אחרונה לפני שנכנסת למיטה.

אני חושבת שאצל הבת שלי החשיפה החברתית מאוד עזרה.
אם יש לכם חברים בגיל קרוב יחסית שכבר גמולים, שווה לשהות במחיצתם ולהדגים לו כיצד הם עושים פיפי/קקי.

לו אני במקומך, הייתי ממשיכה בסוג של טרום גמילה: מורידה חיתול אחה"צ, יוזמת כל 20 דקות (אפשר עם טיימר, שעשוי להפחית את הויכוחים). יכול להיות שלא נוח לו בסיר, שווה לנסות שירותים עם או בלי ישבנון.
 

זלופית

New member
אכן התסכול נובע מהציפיות שלי מול ההתנהגות שלו

מה גם שאני באמת מאמינה או אפילו יודעת שהציפיות אינן מוגזמות - ז"א אם איןאריות כתבה שזה לא ריאלי לצפות ממנו להתריע, אני ממש לא מסכימה - הוא בן שנתיים ותשע, לא שנתיים לא שנתיים וחצי. אני לא מצפה שיתריע לפני, אלא אחרי. בס"כ שיזהה את התחושה של קקי בחיתול ויודיע על זה. אני רואה הרבה ילדים שעושים את זה, נראה לי לחלוטין ציפיה תואמת גיל ולמרות שהוא אף פעם לא היה מהמקדימים באופן כללי, הוא ילד נבון שמבין הכל ומבחין בהכל - הוא מבין, אני יודעת שהוא מבין, אני רואה שהוא מבין ובעצם זה אולי סוג של "דווקא" אפילו, ואני לא מבינה למה כי אנחנו ממש לא לוחצים עליו בעניין הזה ואף פעם לא לחצנו.
לא מפריע לי שהוא לא גמול, אין לי בעיה לשלם על חיתולים ולהחליף חיתולים עם קקי - באמת שאין לחץ, אבל כן הייתי מצפה להתקדמות מסויימת קטנה ככל שתהיה וזה לא קורה

אגב, לגמילה כמו של הבת שלך אני מקווה... כנראה לא יקרה... זאת דווקא כן ציפיה מוגזמת ולא ריאלית שלי

* יש לו ישבנון, חוץ מהפעם הראשונה הוא לא מוכן לשבת עליו בכלל. הנחנו לזה.

אבל, אני כן צריכה להשקיע יותר אנרגיה בטרום גמילה, להוריד חיתול בשעות שלנו להביא את הסיר לסלון ולהושיב. סתם עצלנות שלי... יטופל!
 

בלונד23

New member
השורה האחרונה שלך נכונה

להוריד חיתול בבית וזהו.
לא תהיה לו ברירה והוא ייגמל.
ואחרי שמורידים לא שמים בחזרה. זה חד כיווני.
&nbsp
 

Cafe Latte

New member
משהו קטן - הוא לא לומד דבר, אם יש לו חיתול, ומעליו תחתונים.

זה חסר משמעות, אז הייתי לחלוטין מוותרת על הטקס המיותר הזה. אם בא לך לתת לו להתנסות בתחתונים, שימי לו תחתונים!

&nbsp
ו.. בשום אופן, לא להשאיר ילד עם חיתול מלא בקקי. רק המחשבה על כך היא נוראית.
מה גם, שילדים עם חיתולים, משמעותית פחות רגישים לכל עניין ה"קקי בחיתול". דווקא, כשיש תחתונים, האי נעימות מורגשת לפתע.
 

זלופית

New member
כן, זאת בדיוק הסיבה שהפסקנו עם זה


ואכן, אני לא מסוגלת להשאיר אותו עם קקי... פשוט מתסכל להיכנס איתו כל פעם למשא ומתן ולשכנע אותו כל פעם מחדש למה צריך להחליף חיתול...
אולי באמת אני צריכה לחזור לעניין התחתונים וכל אחר צהריים לתת לו שעתיים בלי חיתול עד המקלחת
 

Cafe Latte

New member
גם הבן שלי מעולם לא "הרגיש" קקי בחיתול.

בגלל שחיתול זה דבר סופר-נוח, ולכן גם קצת "מנוון" את התחושות האלה (של הגועל ואי הנוחות).
מצד שני, קקי בתחתונים, זה ממש מורגש! לא משהו שאפשר להתעלם ממנו, ולהמשיך לשחק.
אני לא חיכיתי לשמוע ממנו, שמפריע לו, וכו'. הוא נראה לי מוכן מספיק, בעיקר רגשית, ושכלית. שמתי לו תחתונים, והיידה..
אם הייתי מחכה לזה שהוא יכריז על קקי שמפריע לו בחיתול, להרגשתי, עדיין היינו עם חיתולים (והילד כבר גמול כבר מזמן).
 
למעלה