יש לי גלידה
New member
ילדה בת 4 שקצת קשה לה ליצור קשר חברתי
בת ה-4 שלי, ילדה מתוקה ודי ביישנית, בגן עירייה עם אותם ילדים כבר שנה שניה, ואת חלקם היא מכירה מגיל אפס ממסגרות קודמות.
בשנה שעברה היינו מארחים בתדירות של פעם בשבועיים או פעם בחודש והיא הייתה מתארחת אפילו פחות מזה. פשוט הרגשתי שהיא לא הכי רוצה (היא גם הייתה אומרת בעצמה) וניסיתי לזרום איתה ולארח\להתארח רק כשהביעה רצון ולא בכוח.
השנה, אני מרגישה שהיא הרבה יותר מעוניינת ועוסקת בנושא. היא מבקשת בעצמה להזמין (בשנה שעברה תמיד אני הייתי זאת ששואלת - את מי תרצי להזמין אלינו השבוע?) ומדברת על זה די הרבה.
הזמנתי לפי בקשתה כמה פעמים אלינו והיה נחמד מאוד.
הקטע הוא שהיא לא מוזמנת כלל. ואני יודעת שזו רק תחילת השנה אבל כאמור רוב הילדים מוכרים כבר.
גם כשאני משחזרת בראש את שנה שעברה אני מבינה שהיא הוזמנה רק על ידי אותן שלוש בנות כל השנה, ובתדירות די נמוכה.
בנוסף, מתחילת השנה הנוכחית היא מבקשת בהתלהבות להזמין שתי בנות מסויימות שאף פעם לא היו אצלנו, ולצערי הרב אחרי שדיברתי עם האמהות וניסיתי להזמין (כל אחת בנפרד) הבנתי שהן (הילדות) פשוט לא רוצות.
גם בגן עצמו אני שמה לב למין ריחוק שלה מילדים אחרים. כשאני באה לקחת אותה היא יושבת לבד בדרך כלל ולא משחקת עם אחרים, וכשאני מביאה אותה לגן היא לרוב בוחרת להתיישב במקום שאין בו ילדים אחרים, ואם ילדים ניגשים אליה ומציעים משחק, היא מגיבה בביישנות או לפעמים אפילו בצורה לא נעימה כמו "לא רוצה" כעוס כזה.
בעצם מאז ומתמיד הייתה קצת ביישנית ומופנמת ולא כל כך יוזמת אינטרקציות עם ילדים אחרים ולרוב מגיבה באופן שתיארתי ליוזמה של אחרים (לפעמים ניכר שזה בגלל עייפות וכדומה...)
אני מנסה לדבר איתה ולעודד אינטרקציה עם ילדים ומנסה ללמד איך להגיב לילדים בצורה נעימה, אבל מרגישה שאני מפספסת משהו.
גם לגבי הילדות האלה היא כל הזמן שואלת - אבל למה הן לא באות אליי? ואני לא כל כך ידעתי מה לענות, עד עכשיו אמרתי שזה פשוט לא הסתדר להן.
אני מרגישה צורך לשוחח עם הגננת על הנושא וכנראה אעשה זאת בהקדם.
מה דעתכן על המצב שאני מתארת? איך אני יכולה לעזור לקטנה שלי ליצור קצת יותר קשרים ולהיות באינטרקציה נעימה יותר עם ילדים אחרים? ואיך להתמודד נכון עם סירוב להזמנה שלה, האם לומר לה פשוט שהילדה לא רוצה לבוא אליה?
תודה למי שהגיעה עד כאן
בת ה-4 שלי, ילדה מתוקה ודי ביישנית, בגן עירייה עם אותם ילדים כבר שנה שניה, ואת חלקם היא מכירה מגיל אפס ממסגרות קודמות.
בשנה שעברה היינו מארחים בתדירות של פעם בשבועיים או פעם בחודש והיא הייתה מתארחת אפילו פחות מזה. פשוט הרגשתי שהיא לא הכי רוצה (היא גם הייתה אומרת בעצמה) וניסיתי לזרום איתה ולארח\להתארח רק כשהביעה רצון ולא בכוח.
השנה, אני מרגישה שהיא הרבה יותר מעוניינת ועוסקת בנושא. היא מבקשת בעצמה להזמין (בשנה שעברה תמיד אני הייתי זאת ששואלת - את מי תרצי להזמין אלינו השבוע?) ומדברת על זה די הרבה.
הזמנתי לפי בקשתה כמה פעמים אלינו והיה נחמד מאוד.
הקטע הוא שהיא לא מוזמנת כלל. ואני יודעת שזו רק תחילת השנה אבל כאמור רוב הילדים מוכרים כבר.
גם כשאני משחזרת בראש את שנה שעברה אני מבינה שהיא הוזמנה רק על ידי אותן שלוש בנות כל השנה, ובתדירות די נמוכה.
בנוסף, מתחילת השנה הנוכחית היא מבקשת בהתלהבות להזמין שתי בנות מסויימות שאף פעם לא היו אצלנו, ולצערי הרב אחרי שדיברתי עם האמהות וניסיתי להזמין (כל אחת בנפרד) הבנתי שהן (הילדות) פשוט לא רוצות.
גם בגן עצמו אני שמה לב למין ריחוק שלה מילדים אחרים. כשאני באה לקחת אותה היא יושבת לבד בדרך כלל ולא משחקת עם אחרים, וכשאני מביאה אותה לגן היא לרוב בוחרת להתיישב במקום שאין בו ילדים אחרים, ואם ילדים ניגשים אליה ומציעים משחק, היא מגיבה בביישנות או לפעמים אפילו בצורה לא נעימה כמו "לא רוצה" כעוס כזה.
בעצם מאז ומתמיד הייתה קצת ביישנית ומופנמת ולא כל כך יוזמת אינטרקציות עם ילדים אחרים ולרוב מגיבה באופן שתיארתי ליוזמה של אחרים (לפעמים ניכר שזה בגלל עייפות וכדומה...)
אני מנסה לדבר איתה ולעודד אינטרקציה עם ילדים ומנסה ללמד איך להגיב לילדים בצורה נעימה, אבל מרגישה שאני מפספסת משהו.
גם לגבי הילדות האלה היא כל הזמן שואלת - אבל למה הן לא באות אליי? ואני לא כל כך ידעתי מה לענות, עד עכשיו אמרתי שזה פשוט לא הסתדר להן.
אני מרגישה צורך לשוחח עם הגננת על הנושא וכנראה אעשה זאת בהקדם.
מה דעתכן על המצב שאני מתארת? איך אני יכולה לעזור לקטנה שלי ליצור קצת יותר קשרים ולהיות באינטרקציה נעימה יותר עם ילדים אחרים? ואיך להתמודד נכון עם סירוב להזמנה שלה, האם לומר לה פשוט שהילדה לא רוצה לבוא אליה?
תודה למי שהגיעה עד כאן
