עניני גמילה

shibolet101

New member
עניני גמילה

1. הגדולה שלי בת רבע לארבעת נגמלה נמאוד מוקדם לגמרי מיוזמתהסבלנו מרגרסיה נוראית כשהקטן נולד עברנו תקופה מאוד ארוכה ומסוייטת עד שהושג איזון
נכון להיום כבר שנה שהמצב סביר, במהלך השנה הזאת נגמלה גם לילה ללא תקלות.
אבל. היא לא הולכת לשירותים עד שלא מתחיל לברוח לה, יכולה לנסות להתאפק שעות ואם היא באמצע משהו היא תפספס (בקטנה, לא שחרור מלא אבל יצא)
כשמדברים על זה היא אומרת דברים כמו " אני צריכה לצייר אבל הפיפי יוצא" כהסבר לזה שהיא לא הלכה לשירותים
נוצר מצב שאנחנו מקפידים לקחת לפיפי בזמנים קבועים כדי לצמצם נזקים ובכל זאת כמעט כל יום יש זוג תחתונים אחד רטוב
2. הקטן בן שנה ועשר (כמעט) מתחיל להראות סימנים של גמילה
גילה כבר מזמן את קיומו של הסיר וכשאנחנו בבית מבקש ללכת לעשות פיפי כל פעם שיש לו (בשעות שהסיר בטווח ראיה שלו החיתול נשאר יבש כל הפיפי בסיר)
בנתיים מחוץ לבית אין לו בעיה לעשות בחיתול
בספטמבר הוא נכנס לגן בפעם הראשונה אחרי שנתיים איתי בבית ואני מעדיפה לעשות גמילות למינהן רק אחרי ההסתגלות (טראומות מהגדולה)
האם הגיוני למשוך ככה עוד חדשיים?
ואם כבר בעניין הוא מאוד רוצה לעשות קקי בסיר ולא מצליח בגלל הזוית
בסוף זה נגמר בזה שהוא כורע ליד הסיר ועושה. איך פותרי את עניין הזוית
 

הייבי

New member
לגבי הקטן

אנחנו משכנו ככה כמה חודשים כי לא התאים לי לגמול באמצע השנה וגמלתי בחופשת הקיץ כשהייתי פנויה לזה נפשית והדרדס היה בן שנתיים. שנה אחרי אני לא רואה שנגרם נזק כלשהו ובנוסף בתחושה שלי הוא הגיע מאוד בשל והלך לנו יחסית קל (תוך חודש היה גמול גם צהריים ויחסית בלי פספוסים) לדעתי כל עוד הוא לא מבקש להוריד חיתול לגמרי ורק מבקש לעשות בסיר ואתם זורמים זה אחלה. גם ככה שנה ועשר נחשב קטן יחסית כך שאין לך מה להילחץ לדעתי.
 
לגבי הגדולה ולגבי הקטן

לגבי הגדולה, מה שאתם בעצם עושים בזה שאתם לוקחים אותה בזמנים קבועים זה לקחת ממנה את השליטה ואת האחריות על הפיפי שלה (אני אומרת את זה אחרי שאנחנו עשינו אותו דבר ויועצת חינוכית בישוב שלנו האירה והעירה לנו על זה כשלגדול היה רגרסיה ולא ידענו מה לעשות).
פיפי זה עניין של שליטה. היא כבר גדולה, גמולה ואם אין שום בעיה רופאית או נפשית /פסיכולוגית חמורה אז עצם זה שהיא מרטיבה בתחתונים זו בחירה שלה. כן, בחירה שלה. היא בודקת גבולות ורוצה להחליט בעצמה. לקרוא לזה בשם, לא פיספוס, לא ברח לה, לא יצא בטעות. בגיל הזה זו בחירה.
תשחררו! תפסיקו עם הלקחת אותה ולתזמן לה. פשוט תגידי לה "את ילדה בוגרת ונבונה, פיפי וקקי בשירותים" היא צריכה לתפוס שוב שליטה ופיקוד על הפיפי שלה. כל פעם שיצא לה פיפי בתחתונים פשוט תגידי "בפעם הבאה תעשי בשירותים" ותקחי אותה להחליף ולהתנקות ושהיא תעזור לך (כלומר שתוריד תחתונים, תעזור לך הישטף ותשים את התחתונים בכביסה).
קר, קורקטי ולא להיכנס לאישיוז ולאמוציונאליות.
אני יכולה להגיד שאצלנו, תוך יומיים הגישה הזו סיימה לחלוטין כמעט את הנושא. פעם במליון יוצא לו לפני שמגיע לשירותים וכל כך לא נעים לו שהוא כבר יודע שצריך ללכת בזמן.

לגבי הקטן, הוא נמצא בשלב מקסים של טרום גמילה. אנחנו היינו ככה עם הגדול בערך מגיל של הבן שלך (אולי טיפה יותר צעיר) למעלה משנה + ואחר כך זה עשה את הגמילה הסופית קצרה וממש בסבבה.
אישית, הייתי משאירה את המצב כמו שהוא וזורמת בכיף. ביום שהוא יהיה מוכן את תדעי ותוך כמה ימים הוא יהיה גמול לגמרי. הוא גם די צעיר ולא הייתי לוחצת. לגבי הסיר והזוית, נסי להציע לו דווקא ישבנון על האסלה. הזוית שם טובה יותר, פחות מקום לפספס והוא גם ירגיש ממש גדול שהוא יושב על האסלה כמו אבא ואימא.
אני לא חושבת שבגן בגילו מצפים שהוא יהיה גמול ובאמת המעבר לגן ידרוש הרבה הסתגלות אז ככה שנראה לי שהמצב לגמרי אחלה.
בהצלחה בהכל עם הכל
 
גמילה לה לה

לגבי הילדונת, זה מאוד מוכר. אני חושבת שהפתרון של לקחת בזמנים קבועים הוא נכון ואין בו שום דבר בעייתי. מה שכן, לא הייתי לוקחת בזמנים קבועים לפי השעון אלא לפי פעילויות, או ליתר דיוק בין פעילויות. כלומר רוצה לצייר? קודם פיפי. סיימת לצייר ורוצה טלוויזיה? פיפי. הולכים לגינה? קודם תנסי לעשות פיפי. חזרנו מהגינה? פיפי. הרעיון פה הוא ליצור הרגל לעשות פיפי במעברים ואז גם יש פחות צורך לקטוע פעילות מהנה בשביל זה.
אולי הייתי מנסה גם לשחק איתה בלקטוע פעילויות ולראות שאפשר לחזור אליהן. כי לפי המשפט הזה שציטטת ברור שלצייר יותר חשוב בעיניה מהפיפי. אפשר לנסות להרגיל אותה שאפשר לעשות הפסקה בציור למשהו ולחזור, לשחק משחק קלפים ואז באמצע לעצור, לשים את הקלפים הפוכים כל אחד בצד שלו ולעשות משהו ואז לחזור. אפילו לתת לה ללחוץ על כפתור דמיוני ביד שלך בשביל להקפיא את המשחק ולחזור.
&nbsp
לגבי הקטן, אני מודה שלא הייתי מחכה. הוא בשל עכשיו, הוא מבקש מיוזמתו, אין סיבה בעיני לחכות. את לא יודעת איך תהיה ההסתגלות שלו לגן, את לא יודעת אם ייקח לו שבועיים או חודשיים ונראה לי נכון יותר לזרום איתו עכשיו, בטח שחופש וקיץ ונוח. נכון שאת יכולה "לשמר" את המודעות שלו בזה שתתני לו לעשות פיפי בסיר כל פעם שהוא רוצה במהלך היום או בזמן שהוא בבית ולשלוח לגן עם חיתול אבל... בעיני זה חבל נורא. לא בטוח שתהיה רגרסיה בגן. זה שמשהו קרה לגדולה לא מחייב שיהיה אותו דבר עם הבן.
 
נשמע שהגדולה שלך רוצה להיות קטנה והקטן רוצה להיות גדול

נתחיל בקטן - אם הוא מראה ממש סימנים, חיתול יבש ואפילו מתמודד עם קקי (הישג עצום לגילו מהסטטיסטיקה הפרטית שלי) - אני הייתי הולכת על גמילה.
ומה שיהיה אחר כך..... יהיה אחר כך ויזכה להתמודדות אז.

לגבי הגדולה -
מה המצב בגן? גם שם היא מרטיבה את התחתונים לפני שהיא הולכת לשירותים?
כשהתחתונים רטובים היא מרגישה חוסר נוחות? מחליפה בעצמה?
הגעתם פעם למצב שהתחתונים יבשים כל הזמן?


אני מניחה שאין בעיה רפואית משום סוג, ולכן ההתנהגות שלה נובעת מאיזשהוא צורך רגשי, אני מעריכה שרצון להישאר קטנה, לזכות בתשומת הלב ההורית סביב הרטבת התחתונים (מישהו מתפנה אליה, עוזר לה להחליף, מתעסק איתה).
 

tallykr

New member
מנצל"שת

בת שנה וחמש, מידי פעם כשאנחנו יודעים שיש לה מושיבים בסיר, לפעמים מצליח ולפעמים לא. מידי פעם גם מבקשת לסיר ועושה. בערך פעם ביום. הפיפי די מאורגן, כלומר, לא עושה כל כמה דקות אלא אחת לכמה שעות וכמות גדולה.
אחותה הגדולה בגיל הזה היתה גמולה לגמרי, כולל בשינה בצהרים ובלילה, אחרי גמילה שלקחה אולי 12 שעות, כך שאין לנו בדיוק חוויה מייצגת. אנחנו כן מאמינים שהיא מבינה לגמרי מה עושים בסיר, אבל שקצת קשה לה עדיין לשחרר לגמרי שם, וכן מאמינים שעדיף לזרום עם זה - לא בלחץ אבל גם לא לחכות עד לפסח הבא, שזה הזמן שבו יגמלו בגן.
בהקשר הזה - מתחילה עוד חודש גן לראשונה בחיה. בקבוצה איתה יש ילד או שניים גמולים (שגדולים ממנה בהרבה).
איך מתקדמים מפה? אציין שבחודש שנותר עד הגן אנחנו נוסעים לחו"ל ובכלל נוסעים לא מעט. נראה לי שאת ההורדה הסופית נעשה כבר בחגים, אחרי ההסתגלות.
 
אני הייתי עושה כמוך

ממשיכה לזרום איתה בינתיים, נותנת לה לשבת על סיר כשמבקשת או כשרואים שיש לה ומורידה חיתול באופן סופי בחופש הארוך בחגים.
 
מנצל"ש - מתאפקת לקקי


היי,
בת שנתיים וחודש, לפני חודש התחילו דיבורים פיפי/קקי עם הצלחות אז החלטנו לפני שבועיים להוריד טיטול ביום ומצליח לגברת (גם בשנת צהרים קמה יבשה) אבללללל מתאפקת לקקי. פעם שעברה עשתה אחרי 4 ימים ועכשיו אחרי כמעט שבוע ותמיד בורח. לגבי הבורח קקי, אין לי בעיה (העיקר שתוציא, ואיזה סבל כשזה קורה) השאלה היא כיצד לסייע לה לא להתאפק? כיצד ללמדה להיפטר מהקקי? עם הגדול שלי (היום בן 5) היה גם קושי עם הגמילה מהקקי אבל הוא פשוט היה עושה בלי להגיד (כמה חודשים עד שקלט את העקרון), היא פשוט מתאפקת ואני מאוד רוצה לעזור לה. האם יש שיטה ללמד "להיפרד"?
סליחה על האורך ותודה לעונות
 
המלצות להתמודדות עם גמילת קקי

שמעתי שיש ילדים שנגמלים בבת אחת מהכל, קקי פיפי, יום לילה, וגם תוך שבוע (או פחות).אני גמלתי (שניים עד כה) בנפרד ביום מפיפי וביום מקקי, ובסוף גמילת לילה. עם שניהם הקקי היה קשה הרבה יותר.

כשראיתי שההתאפקות מכוונת עם הגדולה התחלתי לתת לה 'תרופה' לקקי - כפית שמן זית ישירות לפה. היא הסתדרה עם הטעם, אבל הייתי מוכנה עם צ'ופר מתוק לאחרי אם לא תאהב.
האמצעי לא כ"כ אהב שמן זית, אז הלכתי על אבוקדו.
יש עוד המון מזונות רכים שעוזרים ליציאות קלות יותר.


מבחינה פסיכולוגית לאמצעי הרשיתי לעשות בכל מצב ובכל מקום. התחלנו בתחתונים בכל מקום בו היינו, התקדמנו לכך שהיה מבקש חיתול כל פעם שהרגיש שהקקי מתקרב, ובסופו של דבר התיישבנו על הישבנון. הוא לא עשה, רק ישב. היום עצמאי לגמרי. כל התהליך ארך בערך חצי שנה.
ליוויתי את כל התהליך בתמלול שלו (הרבה דיונים על ההבדל בין קקי לפיפי) ובסיפורי גמילה ובתחושה של העצמה והתמודדות מוצלחת (גם כשההתמודדות היתה רחוקה מלהיות מוצלחת).
 
עונה

הגדולה היתה בת שנה + 9 בגמילה, לא היתה עושה מיד, אבל תוך כמה שעות. היתה גם השפעה פסיכולוגית לשמן הזית, והיא היתה מבקשת "תרופה לקקי".
האמצעי היה גדול יותר (לקח מגמילה ארוכה ומוקדמת מדי של הגדולה). הורדנו חיתול בגיל שנתיים וחצי, אבל את גמילת הקקי התחיל בערך חודשיים אח"כ.

לאבוקדו היתה השפעה הרבה יותר מהירה. אגב, עד היום אוכלים אצלי אבוקדו בכפית (ישירות מתוך הקליפה) ובהרבה מקרים רצים לשירותים די מהר.

נדמה לי שגם לשזיפים מיובשים (או מים שבושלו בהם שזיפים מיובשים) יש השפעה דומה. לא ניסיתי.

יש גם תכשירים רפואיים להקלה על עצירות. לא הגענו לזה.
 
למעלה