הקטן התחיל לבכות כשאני יוצאת מהגן

הקטן התחיל לבכות כשאני יוצאת מהגן

בעבר הייתי שמה אותו, הוא היה מתחיל לשחק ובכלל לא הפריע לו שהלכתי. עכשיו הוא זוחל אחריי בפנים עצובות. עוד שבוע הוא בן שנה. שלב הגיוני או שאני צריכה לדאוג?
 

בלונד23

New member
תראי

לאור זה שהוא שבר את הרגל אולי שם, בנסיבות לא ברורות, הייתי עורכת בירור מקיף מה קורה שם כי קודם השבר ועכשיו זה. נשמע לי שיש סיבה להתנהגות שלו. אולי יש שם מישהו אלים.
 

iameden

New member
שלב טיבעי וקשור להתפתחות קוגניטיבית

הוא כבר מבין שכשאת הולכת את לא שם ובגיל הזה יש הרבה פעמים חרדת נטישה מסויימת.
מה שעוזר זה משחקי קוקו ומחבואים כמו גם פרידות קצרות וקבועות כשאת יוצאת מהגן (טקס קבוע של מעבר למטפלת אחרי נשיקה וחיבוק ואמירה כלשהי שנראית לך מתאימה (ציון אירוע שלאחריו תבואי או אמירה לגבי היום שיהיה או מה שנראה לך).
בדר"כ עובר אחרי שבועיים של טקס קבוע וברור ומשחקי קוקו (לעיתים רואים את החרדה גם בבית בהדבקות גדולה יותר ובעיקר בכניסה לשינה).
לצערי זה שוב קורה באזור גיל 18-24 חודשים ובאזור גיל 3 יש פחדים... אז יש ילדים שיש תחושה שזה בא והולך אצלם...
 
המצב החמיר מאד, גם בבית הוא רץ אחריי

לא מעניין אותו שהוא עם אבא, רואה אותי וזוחל כמו מטורף. ממש קשה להתנהל ככה כי סופ'ש זה הזמן היחיד שאני יכולה לנוח קצת.
 
נסי לראות את זה בצורה חיובית. התינוק שלך אוהב אותך,

ומחפשים את קרבתך. זו הזדמנות טובה לחזק את החיבור ביניכם. עוד מעט הוא יהיה יותר גדול ויילך ואמא לא תעניין אותו באותה מידה. נצלי את השלב הזה - חבקי ונשקי אותו, שחקי איתו, הקריאי לו - אוטוטו הוא יוצא לעצמאות וחסל סדר תינוק ...
 
אבל מה יהיה מחר בגן?

אני מפחדת שיקטר כל היום ויחפש אותי.
ואנחנו תמיד היינו בקשר מעולה ��, אבל עכשיו זה מעיק. אני לא יכולה ללכת למטבח להביא מים לאח שלו, ישר הוא צורח.
 
נו, ילדים קטנים זה מעיק, מה תעשי


בבית אני ממליצה כל הזמן להגיד לו לאן את הולכת ("אמא הולכת לשים את הכוס במטבח"), לדבר איתו בזמן שאת לא בטווח ראיה, לשחק הרבה משחקי קוקו כדי להזכיר לו את כל הנושא של מה שלא רואים לא נעלם, לקחת אותו איתך או הזמין אותו לזחול אחרייך לכל מקום שאת הולכת. אם הוא מבין מספיק אז לתת לו "לעזור", לא יודעת, לתת לו בגד מהכביסה הנקיה לקחת איתך לחדר וכאלה. זאת תקופה, זה עובר, זה מעיק כמו המון דברים אחרים שמעיקים עם ילדים קטנים.
בגן מין הסתם הוא שוכח ממך אחרי כמה דקות ופונה לשחק. אם את דואגת תתקשרי אחרי רבע שעה ותבררי, או אם את לא לגמרי סומכת על הגן תתקשרי לאמא שמביאה לגן כמה דקות אחרייך ותבקשי ממנה דיווח. אבל הפרידות יהיו קשות ומעצבנות בזמן הקרוב.
 
אולי נחליף את השם של הפורום

"ילדים קטנים זה מעיק"
וכמו שבעלי אומר לי בערב בימים מתישים במיוחד:
רצית ילדים???? קיבלת !!

וברצינות - תשמעי, אמא זה לא כמו אבא.... מה לעשות, בפרט כשאת המטפלת העיקרית. גם אלי נצמדים יותר (כבר אין לי זוחלים) / מפריעים יותר כשאני בשירותים / מגיבים חזק יותר כשאני יוצאת מהבית / באים אלי יותר בתלונות ---- (אמא! אמרתי לך שאני לא אוהבת טחינה בכריך! ----- אבל אבא הכין כרירים אתמול ---אז תגידי לאבא שלא ישים לי טחינה בכריך !!!)

וברצינות - אם הוא נצמד כל הזמן זה נשמע מתאים התפתחותית, אם את מבחינה בשינוי בגן, אני עם בלונד, זה שווה בירור. בכל מקרה כדאי לך להתקשר לגן אחרי 10 דקות ולשמוע שהכל בסדר.
אצלי הגיל של הפרידות הממש קשות (בכי קורע לב, פרידה בתיווך פיזי של הגננת) היו בגיל 15 חודש כשהכנסתי את הקטנה לגן. הן חלפו תוך כמה שבועות ולא היו נעימות בכלל. בעלי לקח אותה במקומי בכל הזדמנות כי הוא פחות סובל מהבכי וממנו היא גם נפרדה יותר בקלות. אז אם יש אפשרות כזו אני ממליצה.
היום קורה שהיא שוכחת להגיד לי שלום כי היא רצה פנימה ומיד שוקעת בענייניה.
תזכרי כל הזמן שזה זמני (כמו כל דבר עם קטנטנים)
 

בלונד23

New member
בעיני זה לא טבעי כלל אם כבר היה טוב ופתאום יש נסיגה

זה מצב שיש לבדוק מדוע הוא קורה ומה לא טוב לתינוק בגן! לא טבעי בכלל!
 
מה זה קשור לגן?

זה התחיל בפרידה בגן, אבל ביומיים האחרונים הוא בבית. ולא מוכן להישאר עם אבא דקה, או עם סבתא, או עם האחים שלו. נדבק אלי כל היום
 

calabaza3

New member
זה טבעי לגמרי

התפתחות של תינוקות היא לאו דווקא ליניארית, ואם משהו "כבר היה טוב" והשתנה- זה לא אומר בהכרח שיש נסיגה, זה הרבה פעמים אומר שיש התפתחות. במקרה הזה, יכולות גדולות יותר של התינוק להבין את המשמעות של עזיבת האם, קשר בלעדי משמעותי עם האם שהתפתח- כל אלה ועוד תורמים ליהצמדות הזו.
כמעט בכל תחום של ההתפתחות זה כך, לא צריך ישר לדאוג
 
דווקא לא הזיז לו בכלל היום שהלכתי

וגם בבית היה די בסדר ורץ אלי רק כשראה אותי אבל לא חיפש כמו אתמול.
 
למעלה