התחברות עם ילדה "בעייתית" - איך לנהוג ?

התחברות עם ילדה "בעייתית" - איך לנהוג ?

בתי בת 5.5 עולה לכתה א'
אני שואלת עקרונית לקראת השנה הבאה כי אני מניחה שהקשרים של השנה שהסתיימה לא יימשכו אל השנה הבאה (חוץ משני חברים מאד קרובים שאני גם מיודדת עם האמהות).

השבוע אירחנו כמה ילדים בביתנו, 4 חברים קרובים שהיו אצלנו המון פעמים לאורך השנה + חברה אחת קרובה פחות.
היה מאד מוצלח, אבל התרשמתי שהחברה הנוספת היא ילדה קצת 'רעה' - מתוחכמת, יודעת לחתור אל שלה, וגם שמעתי עליה כמה סיפורים במהלך השנה והבנתי שהיא שתלטנית.
למשל הבת שלי חזרה הביתה בלי צדפים כי הילדה ההיא התעקשה שתיתן לה את כולם. והיא גם קילפה לה נצנצים מיצירה שהכינה.
בקיצור, היא לא מוצאת חן בעיני כאמא. גם הבת שלי לא חברה קרובה שלה, אבל בכל זאת הזמינה אותה למסיבה.

בגיל הזה כל הקשרים החברתיים עוברים דרכי ומטופחים על ידי כי היא עוד לא עצמאית אחה"צ.

האם אתן 'מסננות' חברויות? מונעות מפגשים עם ילדים שפחות לטעמכן?

האם אתן מתווכות לילד תחושות שליליות *שלכן* כאמהות?
למשל כשחזרה עם היצירה המקולפת שאלתי למה הרשתה לחברה לקלף את הנצנצים והיא אמרה 'היא מאד רצתה אז נתתי לה'. דיברתי איתה קצת על נתינה ועל שמירה על דברים שחשובים לנו.
 

כפרקי

New member
אוי... מוכר

בתחילת השנה הילדה ה*זאת* של הגן אימללה את הבת שלי ברמה שעירבנו את הגננת.
אחרי פסח נראה שיפור משמעותי ועכשיו בקיץ פתאום הפכו לחברות.
אני מודה שבאסיפת הורים גם התרשמתי לרעה מהאמא.
ואז... הבת שלי ביקשה שהילדה ההיא תבוא אלינו אחה"צ. הסכמתי בעיקר כי רציתי 'להרגיש' את הילדה הזאת בעצמי. להגיד שלא התלהבתי זה בלשון המעטה.
עכשיו הבת שלי רוצה ללכת אליה ועם זה ממש קשה לי. בינתיים יש קושי ארגוני אובייקטיבי אבל נראה לי שאני אדאג שהוא יימשך כל אוגוסט. בספטמבר הן נפרדות לגנים אחרים.
&nbsp
אז, כן.
אני מנסה לכוון לכיוונים שיותר נוחים לי. שההורים בראש דומה ולילד אין התנהגות שאינני מרוצה ממנה. אני עובדת מספיק קשה כדי לנקות מהילדים שלי כל מיני דברים שלמדו מהילדים האלה כשהמפגש ביניהם הכרחי (בגן או במסגרת המשפחתית) ואין לי כוונה לתת תחושה של אישור להתנהגות הזו מעצם העידוד של החברות - כי כפי שאמרת בעצמך, הקשרים החברתיים עוברים דרכי.
אני מאוד משתדלת שהם לא ירגישו את דעתי על הילדים האחרים אבל כן משוחחת על התנהגות לא רצויה שהיינו עדים לה. בדגש על מה כן עושים ולא על מה לא.
 

בלונד23

New member
כן, אני מסננת

אני מרגישה שאני ובתי לא בעונש, ואין טעם לארח בבית ילד שמציק לי או לה.
דוגמה: יש ילד שממש פרוע, שובב ואפילו לכיוון האלימות, גם מדבר דברים קשים, אני לא מזמינה אותו הביתה למרות שבתי ביקשה די הרבה. לאחרונה אמא שלו פנתה אלי שהיא רוצה שנארח אותו והתחמקתי (אבל כרגע לא מארחת בכלל כי סוף הריון וקשה לי מאוד פיזית לארח אז ממילא...).
דוגמה נוספת: ילד שהבת שלי חברה טובה שלו כבר מזמן (לא ברור לי למה... אני לא רואה בו משהו מושך אבל בחירה שלה) ולאחרונה מספרת לי שהוא מנסה לפקד עליה, לומר לה מה לעשות, משפיל וכל מיני דברים כמו "את תינוקת תזחלי" (נולדה לו החודש אחות תינוקת אז זו בטח ההשפעה אבל אותי זה מרגיז). אני משוחחת איתה על כמה חשוב שהיא לא תסכים שיתנו לה פקודות, ומה אפשר לעשות במצבים כאלה, עושה סימולציות ומדגימה מה ניתן לומר ולעשות ובעיקר מעצימה שהיא מחליטה על מעשיה בלבד ושהיא חכמה ובוגרת להחליט בעצמה ולענות וכו'. הילד כל הזמן מזמין אותה ואני לא שולחת אותה אליו (אבל במקרה שלנו גם נמאס לי מאמא שלו, שתמיד מזמינה כשהילדים האחרים שלה חולים ועוד כשאני בהריון... מכירות את אלה ששולחות את הילד חולה לגן ומדביק את כולם? אז זו היא.)
אני חושבת שהילד הזה רגע אחד נחמד ורגע אחד תוקפני ומגעיל כי ההורים שלו מתנהגים גם הם ככה, בחוסר עקביות, ולא בא לי להיות "קורבן" לכאלה יותר, זו גם לא השפעה טובה לטעמי על הילדה.
ילדים שהם חמודים וטובים, ולא תוקפניים או מעליבים, הרבה יותר כיף לי לקבוע איתם או לארח/להתארח בכיף.
 
לא בתור אמא-

כילדה הייתה לי חברה כזאת ולימים הייתי חלק מחבורת בנות כאלה (-שההתייחסות ההדדית אחת לשנייה הייתה מאוד שלילית ולקח לנו שנים להיפרד ושזה יפסיק).

כשבגרתי גיליתי שההורים שלי לא סבלו אותן. כמעט את כולן שם כולל אחת שהייתה החברה הכי טובה שלי עוד מהגן. ממש שנאו אותן, אבל לא עשו עם זה כלום.
יש לי זכרונות של אמא שלי מלמדת אותי שאני לא צריכה להסכים להיות ה"עבד" שלה, שזה היה משחק מאוד נפוץ בנינו בגן ותחילת יסודי.
ת'אמת, הרגשתי בעיקר לא מובנת מול אמא שלי וכאילו אני עשיתי משהו לא בסדר כשהסכמתי למשחק. היה עדיף בעיני שהיא הייתה מנסה להבין מה גורם לי להתחבר לאותה ילדה, בייחוד שזה לא חד פעמי אלא דפוס ודינמיקה חברית כזאתי. ולתת לי כלים אחרים להשיג את מה שהייתי צריכה.
היה עדיף גם אם היא הייתה מצליחה לא להפגיש בינינו על פני כלפי חוץ להמשיך בחברות כשהיא רואה כמה זה שלילי.

כאמא אני עוד לא שם עדיין
אבל אני שואפת לנהוג כמו שהייתי רוצה שינהגו איתי
 

בלונד23

New member
אבל אי אפשר לדעת מה גורם להם להתחבר

נניח, הילד ההוא שבתי אוהבת כל כך - הוא לא חכם, לא יפה, לא מעניין, לא פופולרי ולא מגניב. האמת שמעולם לא שמעתי אותו אומר משהו חכם. אז למה היא משחקת בעיקר איתו? ככה. אין סיבה נראית לעין. כמה שאני אנסה להבין מה מושך אותה בו, אני לא אדע.
 
יתכן שמושכץ אותה דווקא הדינמיקה

אולי היא נהנית שהוא מפקד עליה. אולי היא נהנית שהוא מוביל במשחקים ואומר לה מה לעשות והיא לא צריכה לקבל החלטות.
לפעמים אנחנו רוצים להיות מובלים ולא מובילים. לפעמים להיות בחברתו של מישהו פחות מאיתנו, אם זה פיזית, אינטלקטואלית או חברתית גורם לנו להרגיש נעלים יותר.
יכולות להיות הרבה סיבות. ניסית לשאול אותה למה היא מחבבת את הילד הזה?
 

בלונד23

New member
לגבי ניסיון לשאול אותה

היא כבר מזמן קלטה והבינה שהחברות ההדוקה ביניהם לא לרוחי, ולא לרוחה של הגננת (הגננת אמרה שכדאי להפריד ביניהם כבר מזמן).
לכן, היא מכחישה בפניי שהיא משחקת רק איתו ולי היא מספרת שהיא "משחקת עם כולם".
כשאני שואלת את הגננת עולה האמת: שהיא משחקת לרוב רק איתו. רק אם הוא לא נמצא, היא באמת משחקת עם כולם. וכשהוא כן נמצא היא בעיקר רצה אחריו ומחקה את השטויות שהוא עושה, לצערי (למשל הולך הצידה ולא משתתף בפעילות - והיא אחריו).
הגננת כבר מזמן ראתה את חוסר השוויון ביניהם (מבחינת שהוא הרחק מאחור ממנה בהתפתחות שלו ולא תורם לה כלום) ואת העובדה שהוא מונע ממנה להתחבר עם עוד ילדים, בעיקר בנות (היא מאוד מאוד אוהבת בנים). הוא מאוד מקנא לה. לכן היא המליצה לי כמה שפחות להפגיש ביניהם אחה"צ למשל. היא גם הפרידה את מקום הישיבה שלהם שיהיו רחוקים, ובכל זאת זה לא עזר כל כך.
&nbsp
אני חושבת שהתיאוריה שלך (שהיא נהנית להיות מובלת) היתה נכונה אילולא הייתה מתלוננת בבכי שהוא רוצה לפקד עליה. אם היא היתה אוהבת את הדינמיקה, היא לא היתה מתלוננת לפני על ההתנהגות שלו ושואלת מה לעשות כדי להפסיק את זה.
&nbsp
 
אני מסכימה עם שושן

וגם אם לא יודעים, אני הייתי מעדיפה, שאמא שלי תנסה להיות שם לצידי, ולא להרגיש שאני עושה משהו רע.
בסופו של דבר התחושה הזאת לא הובילה לפירוק החברות ורק גרמה לי פחות לספר לה.
&nbsp
 

בלונד23

New member
אולי באמת אני עושה משהו לא נכון?

אני אשמח אם תרחיבי קצת לגבי להיות שם לצידה במקום לבקר אותה על בחירת החבר הזה.
כי החבר הזה:
-מונע ממנה להתחבר עם אחרים בכך שאומר לה שהוא היחיד שאוהב אותה ומניפולציות זולות כאלה של גברים חלשים (קנאי)
- נמצא הרחק מאחור מבחינה התפתחותית כלומר לא תורם לה
- ילדותי ותינוקי צמוד לבובות תמיד...
- הוא לא חכם. באמת. בלשון המעטה.
- והוא תמיד חולה במשהו ומדביק אותה
אז למה שאני אתמוך בחברות הזאת? היא כל כך לא שוויונית ולא תורמת.
מה דעתך?
&nbsp
להבדיל ממנו יש עוד ילד מאוד שובב שאותו היא אוהבת מאוד, ובו אני מבינה מה היא אוהבת כי הוא חכם, יפה ומוצלח... בניגוד לראשון....
 
תראי, זה חלק ממערכת יחסים כוללת

ושלי ושל אמא שלי במשך המון שנים הייתה לא פשוטה.

אני חושבת שבמצב שלך כשזו מע' יחסים מתמשכת בגן, הייתי יותר שואלת. מה עשית עם שלומי היום? באמת? מעניין מאוד. איך הרגשת כשX? מעניין. [אגב, אני הייתי מוותרת לחלוטין על 'למה', זו שאלה שנוטה להוביל להתגוננות ולא חשיפה]

רק אחרי זמן של מנוחה וקבלה של הרגשות שלה באופן מלא הייתי מתחילה לתת את דעתי.
בעיני בהורות יש משהו מאפיין מובלע של לחץ להיות כמונו, לחשוב כמונו וכד. אז הייתי מנסה להתרחק מזה כדי לשמוע אותה באופן מלא, בלי שום ציפייה ממני.
זה לא שאת לא צריכה לתמוך, זה שזו בחירה שלה באופן מוחלט, והנטייה שלנו כהורים להחליט בשבילם לא מובילה דווקא לתוצאה הרצויה....

כשלנו יחסים מורכבים יותר עם ילדים אחרים (שוב, מאוד שונה, כי היא קטנה יותר) הייתי מגבירה מפגשים, כי דרך תצפית נקייה (כמה שניתן) אני יכולה ללמוד הרבה יותר ממה שהיא מסוגלת להגיד לי.
 

בלונד23

New member
תשמעי, ממש עזרת לי!

שאלתי את הבת שלי במה היא משחקת עם אותו ילד מעצבן.
והיא ענתה לי בפירוט רב סוף סוף וככה הבנתי שמה שמושך בו זה שהוא אוהב לשחק במשחקים שונים שגם היא אוהבת.
יצאה האמת הפשוטה...
&nbsp
 
ספציפית גם לא התחברתי להורים כי הגבולות שם הרבה יותר רופפים

מאשר אצלי בבית, כשהתארחה אצלנו באו לאסוף אותה לקראת 2000 (אמרו מראש שיתעכבו, אבל כשהגיעו כבר הייתי באמצע המקלחות) וכשהחזירו את הילדה מאירוח היא הגיעה לקראת 2030.
בשני המקרים דובר על סיום המפגש סביב 1900 / 1930.

אני מגלה שהחברויות שתפסו עד עכשיו הן עם בתים יחסית דומים לבית שלנו.
לא צפיתי את זה, אבל ככה זה התפתח, והאמהות שאני מיודדת איתן חולקות השקפת עולם/השקפה הורית דומה לזו שלי.


אהבתי את המשפט האחרון שלך, שהיית רוצה לנהוג בילדייך כפי שרצית שינהגו בך.
עלי ניסו מאד לגונן כילדה, להסביר לי בהמון מילים כל מיני רעיונות מסובכים (נניח לא להשאיל את כל הספריה שלי לחברה טובה שנסעה לחו"ל, ומעולם לא החזירה 11 ספרי מופת שאהבתי מאד). לי המילים לא כל כך עזרו.
כמו בסרט עם יו גרנט, רווק + ילד, שבמקום לדבר עם הילד על איך להיות מקובל הוא קונה לו נעליים מגניבות. לא משנה שבסוף הילדים לוקחים לו את הנעליים, נדמה לי שעדיף ממש להתנהג חלק מהדברים, רק לא בטוחה איך. אם אתן עושות את זה או יש לכן רעיון איך עושים את זה, אשמח לשמוע.
 
אני עושה כמוך

יש ילדים שלא נעימים לי או שההורים שלהם לא נעימים לי וכל עוד אני מסוגלת לנהל את העניין אני בהחלט לא תורמת למפגשים ביניהם מעבר למסגרת. אני גם מתווכת לילד שלי למה התנהגות מסוימת של הילד השני או למה דינמיקה מסוימת ביניהם לא נכונה בעיני.
מצד שני אני מנסה לתת לו ללמוד לבד ולהתנסות, בזמן שהם יחד במסגרת. אז למשל במקרה של היצירה והנצנצים, הייתי שואלת למה איפשרה את זה, בדיוק כמו ששאלת, ומנסה עוד קצת לברר אם זה לא הפריע לה ואיך היא הרגישה כשהיא עשתה מה שהילדה השניה ביקשה, ומה "יצא" לה מזה ועוד שאלות מנחות שאולי יבהירו לה שהדינמיקה הזאת לא אידיאלית, אבל בסופו של דבר זאת היצירה שלה וזכותה להסכים שיהרסו לה.
רק פעם אחת יצא לי לאסור באופן מוחלט כל קשר עם ילד. זה היה ילד שהתחביב שלו היה להעליל על הילד שלי ולהאשים אותו בכל מיני דברים שלא ביצע. הוא היה שקרן, אלים ומניפולטיבי והמשפחה שלו גיבתה אותו באופן מוחלט. לא התאים לי.
 

MotheRonit

New member
אני מאמינה שלמנוע אי אפשר אלא לווסת בתוך הקיים-

במהלך החיים (גיל העשרה בעיקר) יקרו עוד כאלה התרחשויות והן תהיינה פחות בשליטתך ולכן עדיף לטעת שורשים חזקים שיעזרו לא להיכנע ללחץ חברתי, להפוך את ה"חנניות" (מה שזה לא יהיה שהוא ההפך מ"בעייתי") שלה לנקודת חוזק ועוצמה, ואולי אפילו שבעצמה תיטיב לבחור עם מי להתחבר ועם מי לא.. ומתוך כך גם נשמע שהילדה הזאת (השנייה) גורמת לחוסר נעימויות בשליטה שלה ואני מלמדת את הילדים - איפה שלא טוב לנו אנחנו לא נמצאים. ובמקביל משתדלת ליצור (אם לא מצליחה לבד) לה חברויות "חיוביות" כדי שלא יווצר ואקום. בכל אופן, אם יש איזשהו ניתוק אני תמיד אומרת להם שהם ילדים מקסימים וכיפיים ושההפסד הוא של הצד השני שלא יודע איך להתנהג ולכן מפסיד חבר/ה נהדר/ת - שלא יצאו בתחושה כאילו הם לא בסדר.
 
אפשר שאלה התנהגותית מהכיוון השני?

הבן שלי קטן יותר (שנתיים) אבל מאוד מפותח ומאוד מילולי, נוצר מצב בגן שמצד אחד יש כמה ילדים גדולים יותר (פיזית ובגיל...) שמרביצים ונושכים ילדים אחרים (גם אותו) ואח"כ הוא מוציא את זה על שני ילדים קטנים יותר, אחד חבר שלו שהוא דווקא מאוד אוהב והשני ילד חמוד ומסכן עם בעיה התפתחותית.
&nbsp
עכשיו, אני ממש מנסה להבין ממנו למה הוא נטפל אל הילד הזה ולמה הוא ממשיך להרביץ ולהציק לו, אני גם מנסה להבין איך להסביר לו שזה אסור.
אני הרי לא שם במהלך היום... הגננת מפרידה, אבל נראה לי שלא תמיד מספיק מהר (הבן שלי חזר כמה פעמים עם נשיכות ממש רציניות) וגם נראה לי שהיא קצת מאשימה את הבן שלי שהוא "מתחיל" עם הגדולים.. (למרות שנראה לי שהוא סתם רוצה לשחק או להיות שווה אליהם והוא גם שובבי מאוד ואולי חושב שהוא מצחיק והם מפרשים את זה אחרת.)
&nbsp
מה הייתן עושות? יש לכן אולי עצות?
 
האמת שאותו דבר

כמו שאמרתי קודם. מנסה לראות בסיטואציה ומה קורה, מה הצורך של הבן שלך- אולי רק להוציא תסכול כמו שאמרת, אולי הוא מרגיש שההתנהגות של הגדולים מנכיחה אותם ולכן הוא עושה את זה גם (כהידמות ולא כפריקה). אולי הדינמיקה עם הגדולים נראת לו מקובלת ו'רגילה' ולכן משחזר אותה עם הקטנים

ויכולות להיות עוד הרבה סיבות

עם הבת שלי כשיש דברים שאני ממש לא מצליחה להבין, או שקורים בלעדי אנחנו עושים את אותה סיטואציה על בובות, כמעין הצגה ואז מנסים לברר מה היא ראתה במה שראתה. בלי לשפוט ולנסות לקבל כל מה שהיא אומרת כפרשנות הגיונית.
אחרי זה אפשר להציג עוד אפשרויות להתנהגות, למשל אם זה באמת תסכול אז לנסות לתווך דרכים אחרות להוצאת התסכול ופריקה.
 
תודה!

אני באמת אנסה "לשחק" את הסיטואציה עם בובות...
את מדברת על שתי הסיטואציות, נכון? זו שהוא קיבל מכות וזו שהוא נתן... נכון?
&nbsp
עוד משהו שחשבתי עליו, לא יודעת אם הוא נכון - האם כדאי להפגיש בצהריים בינו לבין הילד שהוא מרביץ לו (שלא חבר שלו), אולי ככה אני אוכל לראות מה קורה ביניהם או אולי אם הם יתחברו הוא פחות יציק לו?
 
כן, התכוונתי לשתי הסיטואציות

לגבי המפגש, זה משהו שאני הייתי שואפת לעשות, אבל זה הרבה תלוי בקשר עם ההורה. יש הורים שמוכנים לעשות כזה דבר, גם כדי להבין בעצמם או אולי כבעיניהם זה פחות משנה...
יש הורים שלא ששים להיפגש במוקדי חיכוך, לנו היו חברים טובים, שכשהבן התחיל להכות את הבת שלי באופן עקבי, המעיטה מפגשים איתנו באופן משמעותי....
אחרי שהסבירה לי לי שהיא לא אוהבת להעיר לבן שלה על ככ הרבה, הבנתי אותה והפסקתי להציע מפגשים...
ככה שתלוי
 
למעלה