אופטימית זהירה9
New member
איך להגיב לילד שבודק גבולות?
היי, סליחה מראש, חפירה...
בן 3. הוא נורא בודק גבולות ומאד לא מבין מתי נגמר המשחק ונהיים רציניים. אני ובעלי מאד מתחלפים בתגובות שלנו - כל פעם מישהו לוקח את התפקיד של בעל הפתיל הקצר... אולי אנחנו שוגים אבל האמת שאני ממש אובדת עצות..
דוגמאות מאתמול-היום (הייתי לבד, ולכן אני כנראה הייתי בעלת הפתיל הקצר....):
היה ערב נהדר. שיחקנו, אכלנו, צחקנו. ואז אמרתי לו עוד 5 דקות לישון. טעות שלי - לא עמדתי במילה שלי. נתתי לו לסיים את כל האוכל בצלחת (עבר עוד 2 דקות) וכשסיים אמר שרוצה לצייר והרשיתי לו. אמרנו משהו כמו 3 (אולי אפילו 5) פעמים אחרון ודי ואז הוא אמר עוד פעם זה אחרון אחרון ואז אמרתי לו שמספיק.
באנו לצחצח שיניים והוא החליט שזה מצחיק לסגור את הפה ולא לצחצח. פה כבר כעסתי. הוא לא הסכים לעמוד לעשות פיפי לפני השינה. פיג'מה הלבשתי לו כבר די בכח. הרבה פעמים כשהוא מסרב לעמוד אני כאילו עוזבת אותו, ואז הוא נופל (אני מזהירה שאני לא מחזיקה, והוא לא ממש נופל, הוא מעין נשמט על השטיח כי הוא מקפל רגליים ולא רוצה לעמוד. הוא לא מקבל מכה או משהו).
מפה כבר לקחתי אותו על הידיים ושמתי במיטה (תוך כדי אמירה שאם כך הולכים לישון. מאוחר). הוא צרח כמה דקות שהוא רוצה את אבא. ניגשתי והוא נרגע בשניה. הסכים לבוא לצחצח שיניים ונשכב לישון כמו שצריך.
הבוקר אותו כנ"ל, בוקר כיפי, עם אוכל וספר, ואז אמרתי לו מיוזמתי שיש לי הפתעה בשבילו בדרך לגן. הוא החליט שזה מצחיק לזרוק תחתונים על הרצפה וסירב להרים אותם. הסברתי לו מאד רגוע שזה לא מצחיק, ושירים בבקשה. חזרתי על זה משהו כמו 3 פעמים וגם אמרתי שאם הוא לא ירים הוא לא יקבל הפתעה כי הוא לא מתנהג יפה ונכנסתי עם הקטן לחדר להחליף חיתול. כשסיימתי הוא שכב על הספה בצד, לא הרים את התחתונים אלא הוריד לצמו את הפלסטרים שביקש. לקצר - הרים, אבל שוב בעיות עם צחצוח שיניים ופיפי (אולי הייתי יכולה איכשהו לגשר על זה), אני צעקתי, הוא צרח - עד היציאה מהבית. כמובן את ההפתעה שלו הוא לא קיבל...
אחרי כל זה - איך מלמדים אותו מתי מפסיקים לצחוק ומתחילים להיות רציניים? מאד מנסה לא להכנס למריבות מיותרות, משתדלת (לא מספיק לאחרונה) למנוע מריבות מראש. עד כמה נכון "לעקוף" את הבעיה ולהסית את תשומת ליבו וכמה צריך להתעקש? ואולי צריך שההתעקשות לא תהיה בדרך ריב אלא אחרת?
אשמח לעצות!
היי, סליחה מראש, חפירה...
בן 3. הוא נורא בודק גבולות ומאד לא מבין מתי נגמר המשחק ונהיים רציניים. אני ובעלי מאד מתחלפים בתגובות שלנו - כל פעם מישהו לוקח את התפקיד של בעל הפתיל הקצר... אולי אנחנו שוגים אבל האמת שאני ממש אובדת עצות..
דוגמאות מאתמול-היום (הייתי לבד, ולכן אני כנראה הייתי בעלת הפתיל הקצר....):
היה ערב נהדר. שיחקנו, אכלנו, צחקנו. ואז אמרתי לו עוד 5 דקות לישון. טעות שלי - לא עמדתי במילה שלי. נתתי לו לסיים את כל האוכל בצלחת (עבר עוד 2 דקות) וכשסיים אמר שרוצה לצייר והרשיתי לו. אמרנו משהו כמו 3 (אולי אפילו 5) פעמים אחרון ודי ואז הוא אמר עוד פעם זה אחרון אחרון ואז אמרתי לו שמספיק.
באנו לצחצח שיניים והוא החליט שזה מצחיק לסגור את הפה ולא לצחצח. פה כבר כעסתי. הוא לא הסכים לעמוד לעשות פיפי לפני השינה. פיג'מה הלבשתי לו כבר די בכח. הרבה פעמים כשהוא מסרב לעמוד אני כאילו עוזבת אותו, ואז הוא נופל (אני מזהירה שאני לא מחזיקה, והוא לא ממש נופל, הוא מעין נשמט על השטיח כי הוא מקפל רגליים ולא רוצה לעמוד. הוא לא מקבל מכה או משהו).
מפה כבר לקחתי אותו על הידיים ושמתי במיטה (תוך כדי אמירה שאם כך הולכים לישון. מאוחר). הוא צרח כמה דקות שהוא רוצה את אבא. ניגשתי והוא נרגע בשניה. הסכים לבוא לצחצח שיניים ונשכב לישון כמו שצריך.
הבוקר אותו כנ"ל, בוקר כיפי, עם אוכל וספר, ואז אמרתי לו מיוזמתי שיש לי הפתעה בשבילו בדרך לגן. הוא החליט שזה מצחיק לזרוק תחתונים על הרצפה וסירב להרים אותם. הסברתי לו מאד רגוע שזה לא מצחיק, ושירים בבקשה. חזרתי על זה משהו כמו 3 פעמים וגם אמרתי שאם הוא לא ירים הוא לא יקבל הפתעה כי הוא לא מתנהג יפה ונכנסתי עם הקטן לחדר להחליף חיתול. כשסיימתי הוא שכב על הספה בצד, לא הרים את התחתונים אלא הוריד לצמו את הפלסטרים שביקש. לקצר - הרים, אבל שוב בעיות עם צחצוח שיניים ופיפי (אולי הייתי יכולה איכשהו לגשר על זה), אני צעקתי, הוא צרח - עד היציאה מהבית. כמובן את ההפתעה שלו הוא לא קיבל...
אחרי כל זה - איך מלמדים אותו מתי מפסיקים לצחוק ומתחילים להיות רציניים? מאד מנסה לא להכנס למריבות מיותרות, משתדלת (לא מספיק לאחרונה) למנוע מריבות מראש. עד כמה נכון "לעקוף" את הבעיה ולהסית את תשומת ליבו וכמה צריך להתעקש? ואולי צריך שההתעקשות לא תהיה בדרך ריב אלא אחרת?
אשמח לעצות!