השוואות

[כפרקי]

השוואות

אז אחרי סופ"ש משפחתי במיוחד - סקר השוואתי:

1. האם מקובל אצלכם שיח השוואתי בין הילדים/בני דודים?
אני מניחה שבשקט בראש או בצד עם בן הזוג נערכות השוואות. הכוונה היא לרמת הסבים-גיסים-בני דודים ולהשוואות הפחות נעימות - "בגילו X כבר נגמל מזמן" (למשל) ולא "חבל שלא יצא עם עיניים כחולות כמו אחיו".

2. איך אתן מתמודדות כשההשוואה בלתי נמנעת: בני דודים בני אותו גיל, התנהגות שונה לחלוטין (בהעדר בעיות התפתחות)? כשאתן בצד של הילד ה'טוב' או כשאתן בצד של הילד ה'מופרע'/'מפונק'?

אתן מוזמנות לתרום עוד נושאים

 

[mitmit11]

מנסים להימנע

בינינו אנחנו עושים השוואות אבל בשביל להדגיש כמה הם שונים. הוא התפתח מאוד מהר קוגנטיבית אבל פחות פיזית והשני להיפך ואיך זה מתבטא בבולטות החברתית שלהם וכו.
בין בני הדודים יש גילאים קרובים (אחיין בן 7, הדובון בן 6, אחיינית בת 5, הצפרדעון בן 4, הפשושה בת 2 והאחיין בן שנה) אבל לא משווים בין לבין. חמותי כן - אבל כולנו מתעלמים ממנה באלגנטיות.

 

[ליאת של עדי]

אצלנו

אצלנו במשפחה למודי ניסיון, יש נכדים ממש גדולים אז יודעים לא לעשות השוואות כשמדובר בהשוואה שלילית במיוחד (כמו, תיראי איך הבן של אחיך לא הולך/מדבר וכדומה) כדי לא להעליב ולפגוע במי שנעלב מזה.
לי אישית אין בעיה בהשוואות. כל ילד עם הקסם שלו וזה לא מרגש אותי (הקטנה שלי בת שנתיים ולא מדברת כמו אחים שלה).
אבל תכלס, אין בזה הרבה בסיס לפתח שיחה..

 

[איןאריותכאלה]

אני לא מרשה להשוות, גם לא לילדים עצמם

מסבירה כל הזמן שהחיים הם לא תחרות ושכל אחד גדל אחרת וטוב בתחומים שונים. מטפחת מאד את הייחודיות של כל ילד (כרגע רלוונטי רק לגבי הגדולים) ומאושרת שאין לי תאומים.

אני מאד מתנגדת לאוירה תחרותית ול "יישור קו". גם של מערכת החינוך, אגב.
ואני מפעילה שיקול דעת במגע שלי איתה.
כשנאמר לי על ידי הגננת של האמצעי בשנה שעברה שאני צריכה לקחת אותו לבירור (ואולי גם לטיפול) כי הוא עדיין לא קופץ (=וכל האחרים כבר מזמן כן, גם כאלה שקטנים ממנו) לא עשיתי כלום. הוא קופץ נהדר.

אני לא אוהבת קופסאות צרות של הגדרות.
ואני גם לא קונה לילדים אותו הדבר (בועות סבון כן, אבל בדברים גדולים לא) כי הצרכים של כל אחד שונים. סבא וסבתא לא מצליחים להבין את זה אז הם משתדלים להביא אותו דבר. ואני אומרת תודה רבה. אבל בעצמי אני קונה מה שלדעתי הילד צריך, ולא "בשביל שיהיה לו גם".

 

[ליאת של עדי]

מסכימה איתך לגבי התבניות והצרכים

כל ילד ייחודי בדרכו, ואם ילד מתקשה במשהו, אז יש קושי. אז?
מה שכן, לא מפריע לי שמשווים. שישוו. זאת סה"כ אמירה שעוברת לידי ואני לא מייחסת לה חשיבות מיוחדת.
&nbsp

 

[כפרקי]

אוי תאומים...

אולי בגלל זה אני כל כך רגישה לנושא?
&nbsp
יש לי אחים תאומים זהים ואמא שלי ניהלה ועדין מנהלת מלחמת חורמה בכל נסיון להשוות ביניהם

 

[חייבתלהגיב]

אופס, דווקא לי יצא לחטוא בזה

הבנות שלי לא קרובות בגיל לאחיינים שלהן, אבל שניים מהאחיינים כן קרובים בגיל, ויצא לי להגיד משהו כמו "אה, הוא גדול בחצי שנה? זה מסביר למה הוא מדבר פחות" או משהו בסגנון, ונראה שזה לא מצא חן בעיני האמא של הילד הקטן יותר.
ולא ששמעתי אף אחד מהילדים האלה מדבר - אני מסתמכת על מה שהאמהות שלהם אומרות, כי אני לא שומעת אף אחד מהם מדבר כשאני שם. כך שבעצם השוויתי בין רמת היחצ"נות של האמהות ולא בין הרמות של הילדים. אבל עדיין זה לא היה בסדר, בדיעבד... חשבתי שברור שפער של חצי שנה הוא משמעותי, אבל נראה שלא...

 

[חייבתלהגיב]

(זה מסביר למה הקטן מדבר פחות, כן?)

 

[Et tu Brute]

אנחנו לא גרים עכשיו בארץ

אז לא חשופים להשוואות, אבל כשכן גרנו בארץ (ובכלל עוד לא היו לנו ילדים) שיגע אותנו כשחמי וחמותי היו משווים בין הנכדים. זה לא כל כך עצם ההשוואה שמפריעה (מן הסתם זה כמעט בלתי נמנע כי כל ילד הוא עולם ומלואו) אלא איך עושים את זה.

 

[כפרקי]

עכשיו תורי

&nbsp
בטח ניחשתן שהשאלה עלתה בעקבות השוואה שנעשתה...
אצל חמי וחמותי מ-א-ו-ד מקובל שיח השוואתי. לשמחתי, ככל שהנכדים גדלים הם מבינים שאין שחור ולבן והשיח הזה מתעדן. מה גם שלא תמיד הנכד המועדף (ולצערי יש) הוא בצד המוחמא של המשוואה...
עדיין מאוד בולט למשל שלעולם לא ישוו את ילדיה של גיסתי לרעתם. רק לטובתם.
אצל ההורים שלי שיח השוואתי הוא טאבו מוחלט. בין היתר כי יש לי אחים תאומים.
&nbsp
נקודה אחרת שמציקה לי היא שהמחמאות היחידות שילדי ואני מקבלים מחמי וחמותי הן על ידי השוואה למישהו פחות טוב (לדעתם הסובייקטיבית כמובן). לדוגמה: אנחנו שלוש גיסות, רק אני מניקה. לחמי מאוד חשובה ההנקה. במקום שיגיד לי "איזה יופי שאת מניקה" הוא אומר "חבל שג' ונ' לא מניקות". וזה ככה בהכל.

 

[Noa Eisenschtat]

נמנעת מהשוואות

נמנעת, עדיף לא לי ולא לילדים, היינו ביעוץ. גם שם אמרו שלא טוב להשוות ממגוון סיבות.

כל אחד והקצב שלו

נועה
http://noale.co.il/

 

[איןאריותכאלה]

לכפרקי

הארת לי נקודה מתחת לפנס.
כשהיינו ילדות וההורים שלי התגרשו אז אבא שלי ניסה לתת לכל אחת מאיתנו (אנחנו שתי אחיות) נקודת אור 'ייחודית' והיה אומר שזו X וזו Y וזה היה מאד לא נעים, גם כילדות וכמובן כנשים בוגרות ואמהות שנזכרות בזה.

אז אני נגד השוואות. אין בהן תועלת, רק נזק בעיני.
ולפעמים כשאני אומרת לאמצעי "וואו, איזה יופי שאתה יודע את זה!" או
"התנהגת כל כך יפה בעניין B"
הגדולה (הקנאית) מיד אומרת "ומה איתי?"
ואני תמיד תמיד מדגישה שזה שאומרים משהו טוב לילד אחד לא אומר משהו רע על הילד האחר.ולא נכנעת לשטנץ. ולא אומרת לה "כן, בטח, גם א יודעת את זה / גם את התנהגת יפה".
אני ממש מקווה שאני עושה נכון ושהיא לומדת מזה משהו.
אם יש לך רעיון טוב יותר, אנא שתפי.

 

[סמי הכבאי7]

אני אומרת ל גם אני למיניהם

שעכשיו דיברתי עם אחיך/ אחותך. לא 'כן גם את/ה', פשוט מבהירה שהוא לא חלק מהשיחה (לא בצורה מעליבה).

 

[כפרקי]

האמת

"מה איתי?" לא קורה אצלנו הרבה.
למה? לא בטוחה. אולי כי הגדולה רק בת חמש.
אנחנו כן משתדלים לפזר חיזוקים חיוביים בכל הזדמנות שניתן כפילוסופיה חינוכית לצמצום התמודדות עם התנהגויות לא רצויות. ה"מה איתי" יכול להעיד על מחסור בחיזוקים, סובייקטיבי או אובייקטיבי.
כשהגדולה כן שואלת התגובה בדר"כ היא יותר בסגנון של "ברור שאת כבר יודעת כי את כבר גדולה" ואם נראה שהיא דגה מחמאות אז אני משתדלת להחמיא על משהו אחר שתואם יותר את הרמה ההתפתחותית שלה.
כשמגיע חיזוק על התנהגות לשניהם, אני פונה אליהם יחד, בשמות שלהם. ומוסיפה פירוט קטן שרלוונטי לכל אחד בנפרד לפי רמתו.
&nbsp

 

[טאשקה]

אצלינו משווים, אבל תלוי מי ואיך

למשל, במשפחה שלי עושים את זה ממש בעדינות, בלי לפגוע ותמיד מנסים להדגיש את הצדדים החזקים/הטובים של הילדים.
במשפחה של בעלי תלוי מי עושה את ההשוואות.
גיסתי תמיד מאדירה את הילדים שלה ומקניטה את שלי כבדרך אגב. אבל היא עושה את זה גם עם גיסות אחרות. הילדים שלה אגב, פשוט מזעזעים.
פעם זה היה פוגע בי מאוד - היום הרבה פחות ולפעמים אני אומרת כמה שהילדים שלי מוצלחים, סתם כדי להציק לה

 

[כפרקי]

מה, לכולן יש גיסה כזאת? חחח...

 

[niki11111]

זה טבעי להשוות. צריך לעבוד על להימנע מזה

זה טבעי להשוות, אם לא בקול אז בלב. מה לעשות כולנו מודדים את עצמנו גם קצת לפי הסביבה הדומה לנו.

אבל כיוון שאני והאחיות שלי יודעות כמה זה לא היה נעים לנו כילדות אנחנו עושות מאמץ מודע ורציני, אפילו לפעמים באופן בלתי טבעי, להימנע מזה. יש לנו ילדים בגילאים קרובים הבכור 4 שלה ו- 3 הגדולה שלי ושתי הקטנות בגיל שנה ושלושה חודשים ונולדות בהפרש של שבוע זו מזו.
הקטנה שלה נולדה בסוף חודש שמיני אז בהתפתחות מוטורית היה לה טיפה עיכוב לעומת שלי ו(הלכה יותר מאוחר, עמדה, ישבה, הכל יותר מאוחר) וכל פעם שאמא שלנו, סבתא שלהן הייתה עושה השוואות היינו חוזרות כמו מנטרה "לא משווים בין ילדים, כל ילד מיוחד בפני עצמו". חזרנו כל כך הרבה פעמים שזה עובד. אפילו שמעתי לא מזמן את אמא שלי אומרת את זה לאמא שלה (סבתא שלנו, סבתא רבא של הנכדים). הייתי מאד גאה.

 

[bertik]

בטח שיש, כל הזמן. כללללללל הזמן

בלתי נסבל מבחינתי אז באותו הרגע אני "לא שומעת" או "לא מבינה".
&nbsp
אחכ בדרך הביתה מתעצבנת ממש