גמילה מאוחרת ולא מוצלחת...

[מילי29]

גמילה מאוחרת ולא מוצלחת...

הבן שלי בן 3 ו-4 חודשים. כנראה פספסנו את חלון ההזדמנויות וחיכינו שיהיה מוכן נפשית ופיזית כמו אחותו ולא רק שזה לא הגיע, אלא צצה אפילו התנגדות מילולית לעניין...לא לחצנו, אבל פה ושם הזכרנו את הנושא בדיבור/סיפור/קלטת וכו'.
ביום חמישי האחרון קיבלתי טלפון מהגננת שנגמרו החיתולים בגן ואז היא הציעה לו לשים תחתונים במקום והוא הסכים.
מאז הוא לובש תחתונים בשמחה, אבל פה זה נגמר

- הוא פשוט אך ורק מפספס ועושה במכנסיים ולא מוכן שניקח אותו יזום לשבת על הסיר! אנחנו רק אומרים שלא נורא ובפעם הבאה נעשה בסיר. כמובן שלא נעים לו להיות רטוב ואז הוא בוחר בשמחה תחתונים ומכנסיים וממשיך בשלו....
מצד אחד אולי צריך סבלנות. הבן שלי לא אוהב שינויים. מצד שני, הוא עקשן גדול וזה מרגיש לי שזה לא הולך לכיוון טוב.
מישהי חוותה גמילה מאתגרת ויש לה תובנות בתחום? תודה!

 

[Ani15]

זה רק ארבעה ימים

חכי קצת לפני שאת מחליטה משהו בקשר לזה. זה זמן מאוד קצר.
בנוסף, אני מציעה לתת לו בחירות שאי אפשר לסרב להם: לפני שרואים טלוויזיה (או כל דבר אחר שהוא אוהב, או כל מעבר אחר שהוא מצפה לו) הולכים לשירותים, גם אם לא צריך עכשיו. אין שרותים, אין טלוויזיה. תבחר. וכו'. והכל בנחת בלי כעס.

 

[איןאריותכאלה]

התובנה הכי חשובה שלי

לא לעשות מזה מלחמה
זה לא הרצון שלך מול הרצון שלו
זה הרצון שלו מול עצמו -
השאיפה לעצמאות מול הצורך להישאר קטן
היכולת הרגשית לציית מול האפשרות למרוד
היכולת הפיזית להתאפק מול היכולת הפיזית לשחרר....
לדעתי הכי טוב לנהוג בדיוק כפי שאת נוהגת - לתת לו את ההגה, ולשמור אצלך את הברקסים באופן ברור, כמו שהמליצו לפני - לא לאפשר לעבור לפעילות הבאה בלי שהולך לשירותים / יושב על הסיר.
זה שהוא גדול בגיל לא מעיד בהכרח על הבשלות הרגשית שלו, להפך, זה אפילו יכול להיות מסובך כי סביבו הילדים גמולים, ויש ציפיה ממנו להצליח (ומהר).

 

[אפונה ירוקה חמודה]

שעת סיפור בישיבה על הסיר.

להפוך את הישיבה על הסיר למשהו נעים ונחמד. ואם יש "תוצאה" בסיר לשבח. לא לתת הוראות ולא עונשים. לקשור את הישיבה על הסיר עם חוויה נעימה. מי שמכיר את תיאוריית הרפלקס המותנה יודע שזו טכניקה שעובדת. כך עשיתי עם בני וזה עבד.

 

[מילי29]

תודה לכן על התובנות

אני אנסה ליישם אותן. בינתיים אני ממשיכה לנגב שלוליות כל היום...

 

[כפרקי]

סמנטיקה

הגננת המליצה לנו להוסיף 'אני סומכת עליך שבפעם הבאה...'
מעצים את הילד

 

[מילי29]

יפה!

 

[איןאריותכאלה]

מחשבות על הכותרת (ציפיות גבוהות כמכשלה בתהליך הגמילה)

קראתי שוב את מה שכתבת ואת הכותרת.
הגמילה לפי הכותרת גם 'מאוחרת' וגם 'לא מוצלחת'.
עברו 4 ימים וזו התחושה הפנימית שלך כאם, ואת תחושת הכישלון הזו את מעבירה לבנך, ייאוש מראש, עוד לפני שהוא התחיל בכלל להבין על מה מדובר. ואם הוא קולט את הייאוש, למה שבכלל ינסה... ? הציפיות שלך בשמיים.

אז לדעתי כדאי
1. להפסיק להשוות אותו לאחותו
2. להפסיק להשוות אותו לקבוצת השווים
3. לנשום עמוק ולתת לו את המקום האמיתי והמדויק שלו כאדם נפרד.
גמילה היא תהליך רגשי הרבה יותר מתהליך פיזי.
סבלנות ואמונה בכוחותיו הם הכלים הכי חשובים שלך כדי לסייע לו (חוץ מסמרטוט רצפה כמובן).

 

[מילי29]

אכן עבודה עצמית

אני חושבת שאולי כאן אני מרגישה לשתף את הרגשות, שממנו אני משתדלת מאוד להסתיר, אבל ייתכן בהחלט שהוא קולט (ילד נבון ורגיש) ואני צריכה עוד יותר להתאמץ. אני גם אשוחח על זה עם בן זוגי, למרות שהואעוד יותר טוב בזה ממני...וכמובן עם הסבתא הפולנייה, שלא תגיד שום דבר מחריד, כהרגלה

.
השאלה היא, עד מתי זה עדיין "תקין" ומתי כבר דורש בירור...

 

[איןאריותכאלה]

שאלות

מה הדבר ה"תקין" לגביו את שואלת ומה דורש בירור?
איזה רגשות את רוצה להסתיר מבנך?

 

[מילי29]

תשובות

1. הרי באיזשהו שלב הוא "אמור" להפסיק לעשות רק במכנסיים ולעשות בשירותים, לא? אז השאלה שלי היא כמה מחכים ורק מנגבים ומעודדים ומתי, אם בכלל, חושבים על צעדים אחרים...כרגע התקדמנו לנכונות מדי פעם לשבת על הסיר, אבל לא יוצא לו. מסכן...אבל זה בהחלט מעודד.
2. אני מנסה להסתיר את האכזבה והדאגה שלי מהמצב

 

[שושן בשם אחר]

אמור, כידוע, זה שם של דג. אבל ברצינות-

גמילה זה תהליך. כתבתי עכשיו "אין אפשר לזרז אותו" ומחקתי, כי אפשר. אם בכל פעם שהילד יעשה במכנסיים הוא יחטוף מכות, או שיסרבו להחליף לו במשך שעות, או שיעמידו אותו רטוב מול כל הגן ויעודדו את כל הילדים לצחוק עליו (כל אלה שיטות "גמילה" אמיתיות שיושמו בתקופות שונות) אז מין הסתם התהליך הזה יקרה יותר מהר. אבל בימנו אנחנו לא כל כך דוגלים בשיטות כאלו. אז בסופו של דבר אנחנו צריכים להמתין. לעודד. להסביר שוב ושוב. אני לא חושבת שיש פה צעדים אחרים שאפשר לנקוט. אפשר לצעוק ולהעניש ולשלול דברים או לשחד וכו', אבל... למה, בעצם? אם אני סופרת נכון מדובר על שבוע. מחמישי שעבר לחמישי הזה. יש לך התקדמות מסוימת עם הנכונות לשבת על הסיר. יש לך גננת תומכת. אני הייתי פשוט נותנת לזמן לעשות את שלו. לא הייתי חושבת בכלל על שום דבר יותר דרסטי מלהסביר ולשתף בהחלפת בגדים/ניקיון עד שלא יעברו כמה שבועות טובים.

 

[מילי29]

חלילה דרסטי!

עברו הימים שבבית הילדים כאן שטפו לילדים את הפה עם סבון. אמיתי לגמרי ומחריד...
ולענייננו, יש לי סבלנות, אני לא מאוד מתרגשת, חשבתי אם יש אמצעים יותר "רכים" להבשלה (סתם, לדוגמא, היו מקרים שהוא קיבל תמציות באך מותאמות שמאוד עזרו, כמו במעבר לגן חדש) ואם לא, אז הזמן יעשה את שלו.

 

[Ani15]

אולי כדאי קצת לצאת מהקופסא

במקום להציע לו סיר, להציע ישבנון, או מקטין מושב אסלה
במקום לקחת לשירותים, להציע לו לצאת החוצה ולהשקות עצים
לאפשר לו להסתובב ערום בבית (אם זה לא מפריע לו) כדי להיות יותר מודע לעצמו
ובעיקר להפסיק לדאוג - ברוב המקרים, הם לא הולכים עם חיתולים לבחינות הבגרות...

 

[מילי29]

הכל בוצע!

למעט העירום - הוא לא רוצה.
פשוט שומעים סיפורי זוועה על גמילות לא טובות וההשלכות שלהן. אני רוצה לדעת להתנהל נכון ואיך לעזור לו.

 

[איןאריותכאלה]

למה כדאי לך לדחות את הגמילה

לדעתי להסתיר את האכזבה לא מקדם אותך ואותו בכלל
ילדים הם חכמים ויודעים גם מה שלא נאמר להם (או אולי בעיקר את מה שלא נאמר)
הוא מרגיש את האכזבה
ולגמרי יודע מה המקום שלך
אז להסתיר לא יעזור, מה שאת צריכה לעשות זה לשנות את ההרגשה שלך
להגיד לעצמך שהוא
1. ילד קטן
2. שיש לו הקצב שלו
3. שהוא לא דומה לאחותו / לחבר הכי טוב שלו וכו'
4. שהוא חייב לעשות את המסע הפרטי שלו בדרך לעצמאות
והדבר השני - לגייס המון המון סבלנות

אם את מרגישה ככה אחרי 4 ימים ומרגישה שלא תוכלי להרגיש אחרת בהמשך, כדאי להחזיר לו את החיתול (עם הסבר כלשהוא) ולחזור לגמילה כשאת מוכנה

כתבתי פה הרבה על מוכנות הורית - התהליך של הגמילה הוא גם פיזי אבל בעיקר רגשי, והילד הוא מי שחווה אותו ועושה את המסע, אבל המבוגר הוא מלווה אקטיבי ומתווך לכל התהליך. הוא לא יכול לעשות את זה בלעדייך.

והוא לא יעשה את זה טוב עם אמא לחוצה, מודאגת, כועסת ושלל רגשות שליליים. הוא צריך אמא מכילה, מבינה, סבלנית, שיכולה ללוות אותו בהצלחות ובכשלונות, בהתקדמות ובנסיגה, אמא שאין לה סטופר עם תאריך מובנה.

כפי שאני רואה את זה את לא מוכנה בכלל לגמילה.
אני לא הייתי גומלת ככה.
הייתי מחכה שאהיה מוכנה.
לחץ, מתח, חוסר סבלנות וייאוש מוסיפים המון זמן ותסכול לתהליך שהוא גם ככה ארוך ומתסכל מטיבו.

 

[מילי29]

ממש לא

באמת הגמילה לא הגיעה מיוזמתי, אז אולי המוכנות שלי לא היתה בשיאה ואולי אני קצת מודאגת ואולי לחוצה ביני לביני ועם בן זוגי (וצריכה לעבוד על זה, כי הוא בוודאי מרגיש. בכל זאת, היתה לי גמילה אחת מצויינת וזאת התנסות ראשונה בגמילה מאתגרת), נכון, אבל לא ברמה שתיארת, לשמחתי ולמיטב הבנתי, ובכל מקרה אני לא כועסת ושלילית ומאוד משתדלת להיות מבינה/סבלנית/מכילה...
אני לא רוצה להחזיר חיתול. אני מבינה שיש מקום לעבודה עצמית אצלי ואני מאמצת את מה שנאמר פה בתגובות. זה נותן פרופורציות.

 

[איןאריותכאלה]

הנימה שלך פה שונה לגמרי מהנימה של פתיחת השרשור

ובעיני זו הנימה ה"נכונה" - סבלנית, מכילה, אופטימית
ובעיקר - יודעת שיש דרך ללכת ולא מצפה ל'זבנג וגמרנו'
אל תתרגשי
כל ילד הוא אחר
אתם תמצאו את שיווי המשקל הנכון

אני הייתי פה לפני 9 חודשים עם בעיות קקי-שחבל-לך-על-הזמן
הגדולה נגמלה בקלות יחסית,לאמצעי היה הרבה יותר קשה, בעיקר סביב הקקי
היום אנחנו חוזרים מהגו, הוא רץ לבד לשירותים, מעמיד את הישבנון, יושב כמה שצריך, קורא לי רק לנגב - אמריקה !!!

וזה ילד שסירב לעשות בסיר / בשירותים / באמבטיה על עיתון / והיה עושה רק רק בתחתונים.
נדמה לי שאין הורה שאוהב ממש לנקות קקי, אבל ברגע שהפסקתי להציע לו הצעות אחרות ופשוט קיבלתי כעובדה שהוא כרגע מסוגל לעשות רק בתחתונים, ושזה יעבור - היתה התקדמות משמעותית בגמילה, וככה לאורך כל הדרך - ככל שאני קיבלתי אותו בדיוק במקום בו הוא היה - ככה היה לו קל יותר להתקדם הלאה, עד לעצמאות מוחלטת.
בהצלחה !

 

[מילי29]

כתבת יפה. מעודד לקרוא

 

[צמפי1]

תעזרי לי בבקשה!!!!

הי,
עתבתי פה למטה על גיל 2.9 שעושה פיפי מעולה באסלה וקקי רק בטיטול. לפני שבועיים החלטנו בשיתתוף הגננת להוריד לה ואכן היוון יומייםמ קשים שלאחר כשבוע עשתה יפה באסלה. ואס חטפה 40 מעלות חום עם וירוס שמאז כשבוע היא בנסיגה אולי עשתה פעמיים בסיר וגם לאחר שכנועים רבים. עכשיו היא מתאפקת..נעמדת בצד לעשות ואז מנסים לדובב אותה לסיר או אסלה ומתחמקת.. אני אובדת עצות בבקשה מניסיונך מה לעשות? מדובר בילדה מאוד חכמה אבל מאוד