ילד בגן נושך כל הזמן

[אנה חדשה]

ילד בגן נושך כל הזמן

בן השלוש שלי כבר כמה פעמים חזר מהגן עם הנשיכות, תמיד אותו הילד. התלוננתי בגן, ובעלת הגן אמרה שהם מודעים לבעיה. שיש ילד ספציפי שהתחיל לנשוך. היא אמרה ש"עובר עליו משהו והוא התחיל לנשוך". ושהם ממש שומרים עליו וכד'.
אני ביחסים טובים עם אחת המטפלות והיא אמרה שאותו הילד אמר להורים שלו שהיא מכה אותו, כי היא כעסה עליו אחרי שהוא נשך.
ככה שנראה שבגן מודעים ומנסים לעשות משהו אבל זה לא עוזר. מה עושים?

 

[חייבתלהגיב]

גם אצלנו זה היה.

גם אצלנו ניגשתי לגננת אחרי שהילדה התלוננה והגננת אמרה שהם מטפלים בזה ומודעים. אצלנו אחרי ששוחחתי עם הגננת זה באמת לא חזר. לדעתי חכי כמה ימים, ואם זה ממשיך (כלומר, ברגע שזה קורה אפילו פעם אחת) - דברי איתה שוב. אצלנו, כאמור, זה לא חזר.

 

[אנה חדשה]

בפעם הראשונה זה היה לפני חודש

והפעם האחרונה לפני מספר ימים. ככה שהי להם זמן לטפל. אוף. הילד די בטראומה, מצביע על המקום כמעט כל יום (תמיד אותו המקום בול, ילד המרפק ביד שמאל). ברגע שהסימן נעלם, חוזר עם נשיכה חדשה.
ממתי בני 3 נושכים? יש טעם לדבר עם האמא? היא מאד נחמדה, אני ביחסים טובים איתה.

 

[חייבתלהגיב]

לא נראה לי שיש טעם לדבר עם האמא.

היא לא נמצאת בגן.
מתי דיברת עם הגננת?
אני לא יודעת מתי ילדים נושכים - אצלנו באמת מדובר בילדים קטנים יותר, אבל אולי לכן קל היה יותר לגננת ולסייעות להיצמד אל הילד ולהשגיח עליו.

 

[Naama331]

גם אצל הבת שלי אותו סיפור... והיא גם

מראה לי כל יום על היד.. ואני גם כל הזמן מתחננת בפני הגננת שישגיחו שבע עיניים על אותו ילד... באמת מה עוד אפשר לעשות? אני אומרת לה שתחזיר לו שתדחוף אותו גם אם הוא נושך אותה באותו רגע שתצעק דדדייי או שתברח או שתצעק לגננת... או שתתרחק ממנו ולא תתקרב אליו. זה הדבר היחיד שאפשר לעשות אני חושבת...

 

[ronnie 123]

עונה בתור אמא של הילד הנושך

זו סיטואציה באמת לא נעימה לאף אחד מהצדדים. לצערי הרב אין לנו הרבה מה לעשות חוץ מאשר להסביר שזה לא מקובל ואם משהו מפריע צריך לדבר על זה. הבעיה לרוב שזה מתבטא אצל ילדים קטנים שלא תמיד מדברים או יודעים לתמלל את רגשותיהם.
אני יודעת שמצד הגננות, כאשר הן מודעות לבעיה, הן לרוב מנסות לתפוס רגע לפני או לשמור עליו יותר.
צריל לזכור שזה תקופה וזה עובר.

 

[כפרקי]

סיפור מוכר

קורה בדרך כלל עם ילדים שחווים תסכול ולא מוצאים דרך אחרת להביע אותו.
זה נפוץ למשל אצל בנים שההתפתחות השפתית שלהם מתעכבת ביחס לשאר הקבוצה.
אני מכירה שני מקרים:
אחד שהיתה לו בעיה באוזן שפגעה בשמיעה ועקב כך בהתפתחות הדיבור. אחרי ניתוח באוזן ושיפור השמיעה והדיבור הנשיכות נעלמו.
מקרה שני היה של בן שרוב קבוצת השווים שלו בגן היו בנות. אמנם ההתפתחות השפתית שלו היתה נורמלית, אך איטית יותר משל שאר קבוצת השווים וזה יצר תסכול שהובע כלפי הבנות (והבת שלי...). לקח שנה עד שהיכולת השפתית שלו השתפרה והתופעה חלפה.
בשני המקרים היה מאמץ של ההורים והצוות אבל לא הצליחו למנוע לחלוטין.
תכל'ס אין המון מה לעשות. את יכולה לנג'ס לצוות ואז אולי ישגיחו על הפרטי שלך קצת יותר.