"חרדת ביצוע" על האסלה
שלום,
יש לנו ילד בן כמעט שנתיים וחצי.
התחלנו לגמול אותו מטיטולים לפני כשנה (בגיל שנה וחמישה חודשים).
הגמילה מפיפי עברה יחסית בסדר: אחרי כמה שבועות הוא למד לבקש כשיש לו פיפי. לקח לו קצת זמן לא לחכות לרגע האחרון אבל בסך הכל אין תלונות.
המצב בקקי איום ונורא. אין לי דרך לתאר את הנושא מלבד "חרדת ביצוע" בהתחלה הוא עוד היה מוכן לשבת על האסלה ואפילו היו פעמים ספורות שהוא ביקש, אבל בשלב מסויים ודי מוקדם הוא הפך לאנטי אסלה לחלוטין:
בבית הוא עוד מוכן לשבת על האסלה בבוקר לאחר ארוחת הבוקר אבל לרוב הוא לא עושה. הוא לא אומר שיש לו קקי, וגם כשברור לנו שיש לו, הוא מתאפק נורא.
כששואלים אותו אם יש לו קקי הוא מתעקש שאין לו.
אם ניקח אותו לשירותים הוא יכנס לסטרס נוראי ויתחיל בבכי וצעקות. גם אם נושיב אותו על האסלה הוא לא יתאפק וישמור הכל בבטן.
המצב חמור במיוחד מחוץ לבית. כשאני מרים אותו לאסלה הוא צורח צרחות נוראיות ובוכה על האסלה. הוא מתעקש שאין לו כלום ובסוף אני מוותר לו.
מיד אחר כך בורחת לו מריחה קלה בתחתונים. אנחנו לוקחים אותו שוב לשירותים ומראים לו שברח לו ומבקשים שישחרר את כל השאר באסלה אבל הוא עדיין מתאפק ובוכה שאין לו קקי. בסוף אנחנו מוותרים, ואחרי כמה דקות שוב מריחה קלה בתחתונים וחוזר חלילה. זה מגיע לארבע-חמש החלפות תחתונים בערב ובכל פעם הוא מתעקש שאין לו כלום ולא עושה שום דבר באסלה.
אנחנו מנסים להנעים לו את הזמן בשירותים ככל האפשר: מראים לו סרטונים בטלפון, מביאים לו ספרים וצעצועים, יושבים איתו, מדברים איתו ושרים איתו.
במקרה הגרוע הוא ממשיך לצרוח ובמקרה הטוב הוא יושב ברוגע ומשחק אבל לא מוציא שום דבר.
מדי פעם הוא כן מוציא משהו באסלה ואז אנחנו הופכים את זה לחגיגה: אומרים לו כל הכבוד, מספרים לו כמה שאנחנו גאים בו ונותנים לו הפתעות.
אנחנו גם מסבירים לו כל הזמן שקקי עושים בשירותים ולא בתחתונים, ושאם הוא מרגיש צורך שיגיד לאבא ולאמא.
אין לי שום ספק שהוא מבין הכל: כשהוא מוציא באסלה הוא מיד אומר שהוא הולך לקבל הפתעה וכשהוא משחק בבובות שלו, הוא מסביר להן שקקי לא עושים בתחתונים, שקקי עושים באסלה, ושמי שעושה קקי בשירותים מקבל הפתעה.
ברור לי שכשהוא יהיה בן 18, הוא כנראה יעשה קקי בשירותים על דעת עצמו, ובסופו של דבר זה עניין של זמן וסבלנות, אבל אם יש למישהו עצות איך להאיץ את הזמן הזה אני אשמח לתגובות.
שלום,
יש לנו ילד בן כמעט שנתיים וחצי.
התחלנו לגמול אותו מטיטולים לפני כשנה (בגיל שנה וחמישה חודשים).
הגמילה מפיפי עברה יחסית בסדר: אחרי כמה שבועות הוא למד לבקש כשיש לו פיפי. לקח לו קצת זמן לא לחכות לרגע האחרון אבל בסך הכל אין תלונות.
המצב בקקי איום ונורא. אין לי דרך לתאר את הנושא מלבד "חרדת ביצוע" בהתחלה הוא עוד היה מוכן לשבת על האסלה ואפילו היו פעמים ספורות שהוא ביקש, אבל בשלב מסויים ודי מוקדם הוא הפך לאנטי אסלה לחלוטין:
בבית הוא עוד מוכן לשבת על האסלה בבוקר לאחר ארוחת הבוקר אבל לרוב הוא לא עושה. הוא לא אומר שיש לו קקי, וגם כשברור לנו שיש לו, הוא מתאפק נורא.
כששואלים אותו אם יש לו קקי הוא מתעקש שאין לו.
אם ניקח אותו לשירותים הוא יכנס לסטרס נוראי ויתחיל בבכי וצעקות. גם אם נושיב אותו על האסלה הוא לא יתאפק וישמור הכל בבטן.
המצב חמור במיוחד מחוץ לבית. כשאני מרים אותו לאסלה הוא צורח צרחות נוראיות ובוכה על האסלה. הוא מתעקש שאין לו כלום ובסוף אני מוותר לו.
מיד אחר כך בורחת לו מריחה קלה בתחתונים. אנחנו לוקחים אותו שוב לשירותים ומראים לו שברח לו ומבקשים שישחרר את כל השאר באסלה אבל הוא עדיין מתאפק ובוכה שאין לו קקי. בסוף אנחנו מוותרים, ואחרי כמה דקות שוב מריחה קלה בתחתונים וחוזר חלילה. זה מגיע לארבע-חמש החלפות תחתונים בערב ובכל פעם הוא מתעקש שאין לו כלום ולא עושה שום דבר באסלה.
אנחנו מנסים להנעים לו את הזמן בשירותים ככל האפשר: מראים לו סרטונים בטלפון, מביאים לו ספרים וצעצועים, יושבים איתו, מדברים איתו ושרים איתו.
במקרה הגרוע הוא ממשיך לצרוח ובמקרה הטוב הוא יושב ברוגע ומשחק אבל לא מוציא שום דבר.
מדי פעם הוא כן מוציא משהו באסלה ואז אנחנו הופכים את זה לחגיגה: אומרים לו כל הכבוד, מספרים לו כמה שאנחנו גאים בו ונותנים לו הפתעות.
אנחנו גם מסבירים לו כל הזמן שקקי עושים בשירותים ולא בתחתונים, ושאם הוא מרגיש צורך שיגיד לאבא ולאמא.
אין לי שום ספק שהוא מבין הכל: כשהוא מוציא באסלה הוא מיד אומר שהוא הולך לקבל הפתעה וכשהוא משחק בבובות שלו, הוא מסביר להן שקקי לא עושים בתחתונים, שקקי עושים באסלה, ושמי שעושה קקי בשירותים מקבל הפתעה.
ברור לי שכשהוא יהיה בן 18, הוא כנראה יעשה קקי בשירותים על דעת עצמו, ובסופו של דבר זה עניין של זמן וסבלנות, אבל אם יש למישהו עצות איך להאיץ את הזמן הזה אני אשמח לתגובות.
