סבים

[Et tu Brute]

למה בעצם יש זהות אצלכם

בין זמן משותף לבין עזרה? אפשר לבלות עם סבא וסבתא גם בלי שזה יהיה "עזרה". פשוט לבוא אליהם, או להזמין אותם אליכם, או לעשות משהו ביחד. ככה הילדים מבלים זמן עם סבא וסבתא בלי שזה יצטרך להתיש אותם מדי.

 

[כפרקי]

אין זהות

אחד המשברים הבונים הראשונים שהיו לי מול הסבתא היה כשהודעתי לה שתפקידה להיות הסבתא של הנכדים שלי ולא אמא שלהם. היא תפנק, אני אחנך.
לצערי, אצל האחים של בעלי זה לא המצב. הם מעודדים את הסבים להכנס לתפקיד המחנכים והמתפעלים.

 

[כפרקי]

וגם

גרמת לי לחשוב...
&nbsp
אנחנו האחרונים שהביאו נכדים. כלומר שני האחים האחרים כבר יצרו צורת התנהלות מול הסבים הרבה לפני שאנחנו בכלל היינו רלוונטים.
יכול להיות שהסבים האלה פשוט לא יודעים להיות הסבים הכייפים והמפנקים בגלל שעד אלינו, למעשה, ביקשו מהם לא להיות.
הממ...

 

[Et tu Brute]

זו כבר נקודה חדשה

שלא הזכרת קודם. קודם אמרת שאין להם זמן והם עייפים. עכשיו את אומרים שהם לא כיפיים. זה משהו אחר, לא?

 

[כפרקי]

לא

אדם מותש הוא לא כייפי, הוא עייף ועצבני

 

[Et tu Brute]

קודם כתבת שהם לא כיפים כי ביקשו מהם להיות חינוכיים

עכשיו את אומרת שהם לא כיפים כי הם מותשים.
זה לא שאני בוחנת אותך אם הגרסא שלך עקבית

פשוט אני יודעת שאצלי, אם המחשבות שלי לא מסודרות אני לא יכולה למצוא פתרון לשום דבר. ומהשרשור הזה קשה לשים את האצבע מה בדיוק מפריע לך - שהם לא עוזרים? שהם עוזרים יותר לאחים? שהם לא מבלים איתכם זמן? שכשמבלים איתם זמן הוא לא מספיק כיפי? אפילו אם זה כל אלה ביחד, צריך לסדר אותם לפי סדר חשיבות כדי למצוא פתרון נקודתי לכל אחד מהם.
&nbsp
(ואגב, אם כמו שכתבת בהודעה הראשונה, הם מציעים לכם עזרה ואתם מסרבים ואז לוקחים מישהו בתשלום לעשות את מה שהם הציעו לעשות - יכול להיות שהם נעלבים מכם וחושבים שאינכם רוצים את עזרתם?).
&nbsp

 

[כפרקי]

אז ככה

זה בא ביחד.
הם לא כייפים משתי הסיבות יחד - הם מותשים, וגם יותר מידי מורגלים לעסוק בחינוך במקום בפינוק. הכוונה לחינוך ברמה שלדעתי ההורה הנוכח אמור לעסוק בו כמו ניתוק מפלאפון, הגבה לקללות או מכות וכו' ולא הבהרת הגבולות שלהם כסבים.
אין לי בעיה שהם עוזרים לאחים יותר, מפריע שזה לגמרי בא על חשבוננו - לא בעזרה אלא בזמן הפנוי שנשאר להם ובכוחות הפיזים והנפשיים.
אמנם לא פירטתי, אבל העזרה המוצעת לנו היא בעיקר כלכלית - לעזור בקניות למשל - שאנחנו לא מעוניינים בה כי אנחנו במצב יותר טוב מהם מהבחינה הזאת. במעט הפעמים שביקשתי עזרה בהשגחה (על ילד אחד, לזמן קצר, בלי ענייני אוכל או מקלחת) התגובה היתה תרוצים דיי הזויים ("אני צריכה לקחת כדור בשעה הזאת" או שבדיוק היה תור לרופא שבדיעבד "בוטל", כמה פעמים). אני יודעת שהאחים שמים קצוץ על התרוצים האלה וקובעים להם עובדות בשטח, מנחיתים אצלם ילדים ועוזבים. אני לא מסוגלת. לא רוצה שאדם שאינו פנוי לכך, ולא משנה מה הסיבה, ישגיח על הילדים שלי.

 

[בלונד23]

כשאני קוראת את התירוצים

עובר לי בראש שהם כל כך מומצאים, שבטח יש משהו מאחורי הסירוב הזה להגיע לשמור על הילדים.
יכול להיות שלא נוח להם אצלכם מסיבה כלשהי?
אולי למשל חינוך מאוד שונה שאת נותנת מאשר הם
אולי לא נוח להם להישאר נגיד עד שעה מאוחרת
אולי משהו אחר שאתם נותנים להם הרגשה לא נוחה? נניח אם הם רוצים לתת לנכגדים ממתקים וטלויזיה, ואת לא מרשה. דברים כאלה. או יחסים גרועים ביניכם.
אולי זה לא עניין של פנויים אלא שהם פשוט לא רוצים?
&nbsp
&nbsp

 

[כפרקי]

היא לא רוצה

אבל אני לא חושבת שזה מהסיבות שהעלית.
הדבר היחידי שהיא עושה שיש לי בעיה חינוכית איתו זה לצפות בחדשות בנוכחות הילדים, הכוונה לדיווחי פיגועים ברצף וכו' ודיבור גזעני קיצוני. אבל דיברנו איתה על זה והיא מבינה ומתחשבת ובאמת נזהרת ליד הילדים.
העזרה שביקשתי היתה ברמת הוצאה מהגן כשאיחרתי בעקבות פקק בלתי צפוי או חפץ חשוד שסגר את התחנה המרכזית ונתקעתי בפנים. כלומר מדובר בשעות סופר רגועות של הילדים ולזמן קצר עד שאגיע.
כשדיברתי עם בעלי הוא מיוזמתו גם העלה שכנראה מדובר בשחיקה בעקבות האחים שלו, אצלם כבר נוצר דפוס שקשה לה להתנגד אליו, ואילו אצלנו אין דפוס כזה אז קל יותר לא ליצור אותו.

 

[בלונד23]

לקחת מהגן ללא התרעה מראש זה הכי קשה

אחרי הצהרון הילדים מתיםםם מעייפות, לפחות אצלי. הם יכולים לבכות, טנטרום, לסרב לכל דבר וכו'. ואז צריך להאכיל אותם. זו השעה הכי קשה ביום לטעמי.
קחי בחשבון שמה שכתבת זה SOS לגמרי - זה להתקשר לסבתא בלי הודעה מראש, כשאת בפקק ולחוצה שעוד חצי שעה נגמר הגן, והסבתא אולי עסוקה או עייפה והיא לא תיאמה איתך מראש. זה הכי קשה שיש. הרבה יותר סביר להפיל את זה על אחד ההורים בגן.
העזרה הקלה היא לקבוע עם הסבתא מראש, לערב אחד מאוחר אחרי שהם ישנים, ואת והאיש יוצאים לסרט. זה קל ופשוט, לזה היא תסכים ביתר קלות. או שתבוא לשחק עם הילד שעתיים ותלך הביתה לפני מקלחת וארוחה - רק לשחק.

 

[בלונד23]

זו בדיוק הנקודה שקרתה גם אצלנו

אנחנו האחרונים שהבאנו נכדה, אחרי שלשני הצדדים כבר היו נכדים.
מצד אחד עוד יש משאבים ויכולת, בלי עין הרע.
מהצד של בעלי, כאילו התקבע כבר דפוס עזרה מאוד רבה מצד הסבא וסבתא - למשל להסיע אותם, לקחת ממסגרות פעמיים שלוש בשבוע, אפילו לעשות קניות בסופר עבורם כל שבוע (!).
כשאנחנו "הצטרפנו" לבעלי המשפחות, הדפוס שהיה להם עם גיסתי לא השתנה, וככה "לא נשאר מקום" לנכדה החדשה. הם פשוט עסוקים בנכדים האחרים באופן קבוע. יש להם כבר טקסים כגון להתארח בשישי לפעמים, ללכת למופעים בחגים וכו' - דברים שאנחנו לא שותפים כי גם הנכדים האחרים ממש גדולים ושלנו קטנה. הם גם גרו כל השנים יותר קרוב לגיסתי (אם כי היא עברה דירה ועכשיו כבר רחוקים, ועדיין הדפוס נשאר).
ככה יוצא שאת הנכדים האחרים הם לקחו מהגן כל החיים, אבל בגן של הבת שלנו הם לא היו מעולם.
בכל זאת אני לא מרגישה כעס על העניין הזה כרגע. יש גם אלמנטים שוויוניים כמו למשל כשקונים מתנות בחגים קונים לכולם.

 

[עקשנית25]

קרה אצלינו מקרה דומה

שההורים שלו מותשים לחלוטין מהילד של האחות החד הורית. הוא כמעט מגדלים אותו והם מאוד מבוגרים.
&nbsp
בעלי שיחיה, כשהבין שזה על חשבון הזמן עם הילדים שלו, הלך, אמר להם, אבא ואמא היקרים, אני מרגיש שאתם לא עושים כלום עם הילדים שלי, ואם אתם כן עושים אתם מותשים. לא נעים לי לבקש ממכם אפילו. וזהו.
&nbsp
הם הסבירו את עמדתם, הוא לא נשאר עם מטען. אבל אני יודעת שלא כולם מסוגלים.