סבים

[כפרקי]

סבים

אשמח לשנקל שלכן...

התהיה בנוגע לזוג הסבים ה"שני". אצלנו זה ההורים של בעלי. הם מבוגרים, בעיקר בראש, ולתפיסתנו (בעלי לגמרי איתי פה) מותשים לחלוטין מהמשפחות של שני האחים האחרים.
נכון שמצד אחד זו בעיה שלהם שהם לא יודעים לרסן את האחים האחרים ואת הבקשות שלהם לעזרה, אבל מצד שני, אנחנו במצב שנעדיף לשלם לאדם חיצוני או לוותר על פעילות מאשר לבקש את מעט הכוחות שנותרו להם.
הם מציעים עזרה, אבל ברור לנו שהם לא באמת מסוגלים לעמוד מאחורי ההצעה, אז אנחנו אומרים תודה ומסתדרים.
משיחות עם בעלי הבנתי שאין טעם לדבר עם האחים שלו, מי שכל חייו גדל כנסיך לא יוותר על המעמד בקלות.
יש כאן כמה דברים.
א. הילדים שלי מקבלים פחות זמן סבא-סבתא והזמן הזה הוא פחות איכותי כי הסבים מותשים. (ביחס לנכדים האחרים)
ב. בעלי מקבל יחס של ילד סוג ב' מבחינת חלוקת המשאבים של ההורים שלו. הכוונה בעיקר ליחס, זמן שיחה ועניין בו.
ג. נוצרה תחושה שאצלנו הכל קלי קלות כי אנחנו לא מתלוננים ומתבכיינים (כדי לא להכביד) אבל אז כשהסבים זקוקים לעזרה, בעלי הראשון, ולפעמים היחיד, שנקרא לדגל.

אני לא יודעת אם יש דרך לשנות את המצב אבל אשמח לשמוע את דעתכן בכל מקרה

 

[אנה חדשה]

אבל אתם מסרבים לעזרה

והאחרים כן מבקשים. אז איך את מצפה שיבלו עם הנכדים? אם תבקשו, אולי זה יבוא על חשבון הכנדים האחרים, וככה הם לא יהיו מותשים?
ואם בעלך רוצה זמן שיחה ויחס, שייזום. יתקשר, יזמין וכד'.

 

[כפרקי]

הם דורשים לא מבקשים

אנחנו ביקשנו, הזמנו וכד'.
מסרבים להתבכיין, מסרבים לקחת בכוח.

 

[חייבתלהגיב]

לא יודעת, אנחנו לא רואים בסבים

מקור לעזרה במיוחד (אפילו לא כשגרנו אצלם בתקופות מסוימות). לעיתים נדירות כשאנחנו באים לביקור של סופ"ש אצל ההורים של בעלי (אנחנו ישנים אצל הסבים בסופ"ש כשבאים לביקור כי שני הזוגות גרים רחוק) נצא בלילה.
מה שכן, אמא שלי ביקשה ממני ומהאחים שלי להשתדל להגיע בנפרד, כדי שהיא תוכל לבלות זמן איכות עם כל משפחה בנפרד. אם זה לא המצב אצלכם, אולי כדאי לנסות את זה גם. חוץ מזה, מבחינת התעניינות ויחס בנו ההורים, זה קורה בעיקר בשיחות טלפון - כשבאים לבקר עיקר העניין הוא בנכדים.
האמת שגם ההורים שלנו לא ממש מבקשים עזרה מאף אחד. אחי הקטן (והמפונק יחסית) מקבל הרבה עזרה מהחמים שלו, ולפעמים גם שולח את הילדים שלו להורים שלי. האמת שהקטע המשעשע הוא שלפעמים הוא שולח את הילדים שלו להורים שלי בחופשות כשאנחנו שם (בעיקר את הבת הגדולה), ואז אני זאת שצריכה לטפל בילדים שלו ולהשגיח עליהם (על אף שהוא, כמובן, לא פונה אליי בשום בקשה כזאת). הבת שלו גם אוהבת להישאר לפעמים בסופי שבוע כשאנחנו שם, ושוב לפעמים הטיפול בה מוטל עליי (על אף שזה לא הבית שלי, וכו')...
נראה לי שאחי הגדול והלא מפונק (כמוני), גם לא נעזר בסבים, וגם רק בא לביקורים כדי לשמח אותם ולהפגיש עם הנכדים וכו'.

 

[כפרקי]

הנקודה היא הפער

אנחנו לא בונים על העזרה שלהם, ועם הזמן גם למדנו להסתדר בלעדיה אז לא באמת צריך.
האופציה להגיע בנפרד לצערי לא ממש אפשרית. אח אחד גר ממש קרוב אליהם ובפועל רוב הזמן הנכדים אצלם כי ההורים שולחים אותם לשם.
האח השני גר רחוק ולכן מגיעים ללילה.
שני האחים לא מהטיפוסים המטיילים ולכן רביצה אצל הסבים היא הדרך המועדפת להעביר את השבת.
אנחנו כן מטיילים ואחה"צ הסבים כבר עייפים

 

[חייבתלהגיב]

בתור ילדת סנדביץ' מקופחת

אני יכולה להגיד שהנקודה היא לא הפער. מה שמשנה הוא לא כמה אחרים מקבלים, אלא אם מה שאתם מקבלים נראה סביר בעינייך.
אם אין לכם שום זמן לבד איתם, זה באמת נראה לי בעייתי, ונסו כן לארגן את זה איכשהו. דברו איתם על הנושא, ואם בבית שלהם זה בלתי אפשרי, נסו למצוא פתרון אחר, לא בבית שלהם.
להגיע בשבת אחרי שאתם טיילתם והסבים כבר אחרי מפגש ארוך עם הנכדים האחרים באמת נשמע לא סביר. ותרו על הטיול לפעמים או בקרו באמצע השבוע או בקשו סופ"ש לעצמכם איתם (אולי טיול משותף?), וכו'. להגיע בשבת אחה"צ כשהם המשפחות האחרות כבר שם מהבוקר זה פשוט לא סביר.

 

[kramerkaren]

מודה שאני לא מבינה

או שמקבלים את הצעות העזרה שלהם מתוך מחשבה של מה כבר יכול לקרות - הילדים יאכלו יותר ג'אנק, יראו יותר טלוויזיה, ישתוללו יותר (לא חייבם לצאת לפארקים ולפרויקטים, אפשר גם סתם להיות בבית)
או שמגבים את הצעת העזרה שלהם בעזרה חיצונית בתשלום (למשל - חמותי הייתה באה, מקלחת, מאכילה ומשכיבה לישון ואז בייביסיטר בתשלום החליפה אותה לשעות בהם הילדים ישנים)
או שאומרים - לא תודה, נסתדר. ומנהלים מערכת יחסים של סבים שלא כוללת שמירה או טיפול בילדים - כלומר כן ביקורים, יציאות משותפות, בילויים, אבל כשההורים נמצאים.
&nbsp
אני לא רואה מה זה עוזר לדבר עם האחים שלו. ההורים ילדים גולים. הם אמורים להיות מסוגלים להגיד - זה לא מתאים לי, אני לא מסוגל. ואם הם לא מסוגלים - אז איפשהו בעיה שלהם. או שהאחים יגיעו למסקנה שההורים לא מתפקדים, או שיקרה משהו או שכולם יסחבו ויסתדרו, מתוך הבנה שככל שהילדים גדלים זה נהיה יותר קל מבחינה טיפולית.
כמו שאמרתי - זמן סבא-סבתא לא חייב להיות נפרד מההורים. אם זה חשוב לכם - תמצאו את הזמן ותתארגנו. אצל חברים הסבים מגיעים כל יום שלישי לארוחת ערב ומקלחות. פעם בשבוע, קבוע. ההורים בבית, אמא מכינה את האכול, סבתא עוזרת, סבא מקפיץ לחוג וכו. אבל כולם שם.
גם לגבי סעיף ב' - מערכת היחסים תהיה מה שהוא יבחר שהיא תהיה. יחס? זמן שיחה? עניין? שיזמין ושיזום. אם זה חשוב לו. אני לא מאמינה שסבים עומדים עם לוח שנה וסטופר וחושבים כמה זמן כל ילד קיבל. אם הוא רוצה את היחס, הוא חייב לפנות לזה זמן. בעלי קובע לא מעט קפה עם ההורים שלו (כל אחד לחוד או ביחד) סתם ככה, באמצע יום העבודה. כי אחרת יוצא שהם רק נפגשים בהרכב משפחתי מלא וזה לא מספיק מבחינתו.
ולגבי ג' - מתן עזרה וקבלת עזרה הם לא שיוויוניים בעיני. ולא קשורים אחד בשני. כל אחד נותן מה שהוא מסוגל (ואת אומרת שהם לא מסוגלים, לא לא רוצים). אני אעשה כל מה שאני יכולה בשביל ההורים שלי, והתחשבנויות לא יהיו חלק מהשיקולים. לא יהיה אצלי - אני הסעתי השבוע אז אחותי צריכה לדאוג לאוכל שבוע הבא. כל אח נותן מה שהוא מסוגל לו, ומה שהוא רוצה. באני מאמין שלי - אני אתן את המקסימום. אם זה תואם את האני מאמין שלה, אז סבבה, ואם לא - זה לא אשמת ההורים וזה לא חלק מהשיקולים.

 

[כפרקי]

הבהרות

ההבדל הוא שאנחנו לא דורשים את תשומת הלב של הסבים אלא מבקשים ומציעים.
קל יותר לסרב למי שמנומס.
מסכימה שהבעיה היא קודם כל אצלם, אבל חבל לי.
בעלי יוזם מפגשים, אולי לא מתעקש מספיק לקיים אותם. בעיה נלווית היא שמידה ונקבע זמן ואח אחר יפנה אליהם, הוא יצורף. לפעמים עם הילדים.
לגבי העזרה, הנקודה היא לא מה יכולים לתת. אני לא חושבת שהאחים עובדים או מקיימים חיי משפחה קשים יותר מאיתנו. אנחנו לא מתבכיינים על מר גורלנו בכל הזדמנות ולכן יוצרים אולי אשליה שקל לנו יותר.

 

[mitmit11]

אולי....

ליזום זמן עם הסבים הנ"ל אבל לא כבייביסיטרים אלא כבילוי משפחתי. להזמין לארוחה, לביקור, בואו לטייל איתנו בפארק. שיקחו חלק בזמן המשפחתי. ככה לכולם יהיה נעים וזה גם לא משנה את ה"סטטוס קוו" עם האחים האחרים.

 

[כפרקי]

ניסינו...

התגובות היו
1 - אנחנו עייפים, אולי בפעם אחרת.
2 - אם כבר הסכימו, בהמשך יגיע עדכון שעוד אח ומשפחתו מצטרפים.
&nbsp
מבאס

 

[בלונד23]

מבינה אותך

גם אצלנו יש זוג סבים אחד שיותר נמצא ונוכח בחיי הנכדה. וזוג אחד שכבדים, עד שמגיעים, לא נוהגים, בקושי באים. והם הרבה יותר צעירים ופנויים מהזוג השני! הם לא עובדים, ובכל זאת.
עזרתם מוגבלת ו"קצובה", לדוגמה, אם אתמול הם עזרו אז זהו לשבועיים הבאים - גם אם מישהו חולה ובאמת צריך עזרה (בדיוק עכשיו כשבעלי והבת חולים ואני בהריון והכי זקוקה לעזרה אני מרגישה את זה). פעם, כשהיה לנו ויכוח לי ולחמותי (הויכוח היחיד שהיה לנו אי פעם), היא הטיחה בי שאני "חייבת לה המון". מבחינתי זה אומר הכול - מבחינתה אם היא בכלל דורכת אצלי בבית אפילו אם זה כדי לעזור לי לטפל בילדה חולה או לקחת אותה למרפאה או משהו SOS כזה - אני "חייבת לה". וברור שאצל הבת שלה היא כל שני וחמישי בלי לחשבן בכלל.
בהתאם, הבת שלי תמיד אומרת שהיא אוהבת יותר את אמא שלי. פשוט כי היא נמצאת שם ומעורה בחייה, בניגוד לסבתא השנייה שלא יודעת איפה הגן שלה בכלל.
נדמה לי שבדרך כלל הורי האישה יותר עוזרים לה מאשר חמותה, אבל אולי סתם נדמה לי כי ככה זה אצלי... ואצל אחותי.
&nbsp
לגבי עניין השוויוניות - בין האחים - אל תחפשי שוויוניות. כי פשוט אין. אין צדק בעולם ולא יהיה. אצלנו דווקא האחות שיש לה ממון רב זכתה למימון של וילה מיד כשהתחתנה (וילה בגיל 25), ואני עד היום גרה בדירונת קטנטונת שקניתי לבד. או האח שמימנו לו הפקה של חתונת ענק ומשכנתא, בעוד שאני קיבלתי כמה גרושים ומימנתי השאר לבד. לגמרי ולחלוטין אין שום שוויון. ההורים בוחרים לתת למי שבא להם ולמי שיותר מתחברים אליו או למטרותיו בחיים (משום מה אבא שלי תמיד חלם שלאחותי תהיה וילה). וככה זה, אין מה לכעוס או לחשבן כי לא יוצאים מזה. וזה כל כך נכון: מי שגדל כנסיך, לא הוא ולא הוריו לא יוותרו על המעמד הזה.
כנראה אותך תופסים באמת כמי שיכולה להסתדר לבד ולכן פחות נוכחים ופחות עוזרים. פעם הרגשתי כמוך, עד שהבנתי שזה רק מביא לי קושי, היום אני אומרת תודה על מה שיש.
וגם אצלנו בעלי נקרא לדגל כשהם צריכים עזרה, ולא אחותו, שנתפסת ש"קשה לה" ואילו אנחנו נתפסים כמי שמסוגלים ומתמודדים. ממש כמו שכתבת.
אני גם ממש מבינה למה את דוחה את העזרה שהם מציעים - אם זה כמו אצלי, הרבה פעמים זה מכביד עלי רגשית (כי מן הסתם מחשבנים לי) ואני מעדיפה להסתדר לבד ודוחה את העזרה.
&nbsp

 

[כפרקי]

תודה

נשמע שאנחנו באמת במצב דומה.
אולי נחמה פרוטה, אבל בכל זאת, נחמה שאנחנו לא היחידים.
יתכן שכמו שכתבת, חלק מהקושי שלי נובע מהפער בהתנהלות ההורים שלי לעומת ההורים שלו.
ההורים שלי הקפידו מאז ומתמיד על חלוקת משאבים מאוזנת, בקשת עזרה שוויונית מהאחים והצבת גבולות ברורים לגבי העזרה שאפשר לבקש מהם.

 

[מרעישה בשקט]

לקבל את המצב או את הצעות העזרה

ברור לי שקל להגיד מהצד, אבל אני הייתי משלימה עם המצב או מקבלת את הצעות העזרה גם אם הם נראים מותשים.

השלמה עם המצב מחייבת השלמה אמיתית. זה דורש שינוי בדרך החשיבה שלכם, ותלוי רק בכם. למעשה אתם בחצי הדרך לשם: לא נעזרים בהם בפועל, אבל מאוכזבים וכואבים. כשיש אפס ציפיות יש גם אפס אכזבות.

קבלת העזרה שהם מציעים עשויה להראות להם כמה כיף עם הילדים שלכם וכמה שווה להם להשקיע במפגשים איתם. באחת התגובות שלך ציינת שבסופי שבוע אתם מטיילים וזה פחות מתאים להתנהלות עם הסבים, אז אפשר להגביר את המפגשים באמצע השבוע עם פעילות קלה בבית, עדיף בבית שלכם מפני שאז תשומת הלב מרוכזת בילדים שלכם.

 

[starrynight1]

לדעתי אתם פועלים נכון

אני נגד להתייחס לסבא וסבתא כאל משאב בלתי נדלה שאפשר לשאוב ממנו עזרה כל אימת שצריך. סבא וסבתא הם לרוב אנשים מבוגרים, שצריכים גם השקט שלהם, את הפנאי שלהם ולא בנויים להתרוצץ סביב ילדים כמו זוג הורים בגילאי ה-30 לחייהם. נשמע שאצלכם, באופן שאינו תלוי בכם, התקבע מצב בו סבא וסבתא סובבים סביב אחים ונכדים אחרים. נשמע שזה מצב נתון ושאתם צריכים להתאים את עצמכם אליו. אם סבא וסבתא מותשים- נגמר הסיפור. עזרה לא תהיה מהם. השאלה לגבי זמן איכות שלהם עם בעלך והילדים. אז כמו שהציעו לך, ליזום מפגשים אצלך, לקנות כרטיסים לילדים למופע או הצגה ולבקש מסבא וסבתא להצטרף, לערב אותם בטלפון בקורותיהם של הנכדים. סבא וסבתא לא יכולים לחלק את תשומת הלב שלהם באופן שווה בין כל הנכדים במצב בו הם סובבים כל השבוע סביב נכדים מסוימים. אבל עצם השהיה במחיצתם גם אם נכדים אחרים בסביבה, נותנת לילדים המון. גם המפגש עם בני הדודים תורם להם המון, לכן מהבחינה הזאת לא הייתי מודאגת.
אני גם, כביכול, מקבלת פחות עזרה מההורים לעומת אחותי, אבל זה נובע מצרכים שונים שלי ושלה. כלומר אחותי באמת צריכה יותר את העזרה. אני לא מרגישה אף פעם מקופחת ועם זאת ההורים שלי כל הזמן אומרים שהם אף פעם לא יוכלו להחזיר לי את מה שמגיע לי מבחינת עזרה. הם ממש דוגלים בשוויוניות. חבל לי שהם מרגישים כך. אני נמצאת כרגע מבחינת הוריי בסיטואציה מאוד לא פשוטה מבחינה בריאותית. אז רציתי להאיר את עינייך שסבא וסבתא מתפקדים, נוכחים ובריאים זה המון. ממש.

 

[כפרקי]

זה נראה לי הרעיון שנלך עליו...

אנסה ליצור מצב שבו הם באים אלינו באמצע שבוע כשאנחנו נוכחים.
באמצע שבוע הסיכוי שאחד האחים יתלווה נמוך יותר

 

[מ י כ ל10]

אפשר גם לבוא אליהם

זה מה שאנחנו עושים, וזה נעשה בפירוש כדי שלילדים יהיה זמן סבא-סבתא, וכדי שלהם יהיה זמן נכדים. פעם בשבוע לוקחים אותם לסבא וסבתא, נשארים איתם שם ועושים הכול (ארוחות, מקלחת. לא גוזלים שום כוחות), אבל יש נוכחות של סבא וסבתא. *אני* לא מאמינה ב"זמן איכות" אלא ב"זמן נוכחות".
אבל אתם צריכים להחליט שמה שחשוב עבורכם הם המפגש והזמן, ולא העזרה.
&nbsp
ולעניין מה שכתבת במקום אחר - על כיף לעומת חינוך: אי אפשר לא לחנך. אם בבית של סבא וסבתא אסור לקפוץ על הספות ואצלנו כן - זה חינוך. אם אצלם מותר שוקולד ואצלנו לא - זה חינוך. הכול עניין של חינוך
&nbsp
במידה רבה אני מזדהה איתך, בכל הנקודות שהעלית, כי אצלנו תמונה דומה מאוד (משני הצדדים), אבל אומרת - לך וגם לעצמי - שאנחנו לפחות חצי ממשוואת היחסים הזאת.
נקודה א תלויה כרגע בכם. נקודה ג גם - תעשו קצת רוח וצלצולים של "קשה לנו", או אל תעשו (ואל תצפו לשינוי). נקודה ב, לדעתי, תשתנה בעקבות שינוי בא' וג'. צריך לדעת גם לתפוס מקום.
&nbsp
לפעמים שיחות מועילות: פעם ביקשתי מאמא שלי עזרה (גדולה. לבוא אלינו ליומיים בקיץ ולהישאר לישון, כדי שנוכל לצאת מוקדם לעבודה), והיא ענתה שהיא צריכה לבדוק עם אחי אם זה בסדר. ביקשתי ממנה לחשוב האם כשאחי מבקש עזרה היא עונה לו שהיא צריכה לבדוק איתי. לא היה צורך בהסברים נוספים.
&nbsp
בהצלחה לכם

 

[בלונד23]

ארוחות ומקלחות זה בהחלט כוחות

מבחינת הסבים והסבתות שלנו, לבוא לארוחה זה עוד מילא, כל עוד מודיעים מראש (למרות שיכול להיות גם מצב של "לא בישלתי אין כלום"), אבל מקלחת? מעולם לא קרה.
בצד אחד הם גם טענו שכל עוד הילדה עם חיתול בלילה, הם לא מסוגלים לארח אותה ללילה.
אני ובעלי לא יוצאים לעולם ללילה במלון לבד, רק עם הילדה, כי באמת אין מי שיארח אותה ללילה. אבל אני בסדר עם זה.
&nbsp

 

[1Shir]

היא התכוונה שהם, ההורים, אחראים על ארוחות ומקלחות,

ולא גוזלים שום כוחות מהסבים.

 

[מ י כ ל10]

 

[בלונד23]

זה גם מה שאני התכוונתי

מקלחת אצל הסבתא שאני אעשה לבת - נורא לא נוח, מאיפה לי לדעת איפה כל דבר? וקר שם. והסבתא אח"כ תגיד שהרצפה רטובה או משהו. לא יילך. אני אבקש להלדיק תנור, יגידו לי שלא קר, יתווכחו יוציאו לי את הנשמה.
ארוחה - חמותי תיתן לי להיכנס למטבח שלה להכין ארוחה? יו אמא'לה... לא יעלה על דעתי אפילו להציע.
&nbsp
&nbsp