אובדת עיצות לגבי החינוך של הקטן שלי5543555

[סו ורד]

ילד שלא פוחד מעונשים יהפוך לפרא אדם? ברצינות?

הילדים שלי מעולם לא נענשו ואין בהם שום פחד -ועדיין אין אצלנו על הפרק בעיות משמעת כלל וכלל. אז אולי זו הדרך בשבילך, אבל היא ממש ממש ממש לא הדרך היחידה, ואני גם לא בטוחה שהמומלצת...

מה שאת מתארת שאת עושה -לי נשמע יותר כמו אילוף ופחות כמו חינוך...

 

[אמא של תהלולי]

לגדל ילדים באווירה של פחד (וכן מה את מתארת זו אווירה של פחד אפילו אותי זה הפחיד ואני כבר מבוגרת) זה פשוט לא נכון.
יש הרבה גישות והרבה דרכים אבל זו פשוט לא תוביל למקומות טובים.

אצלי אגב אין ענישה בכלל ואין בכלל בעיות משמעת.
סו אמרה אילוף, לי זה מריח הרבה יותר גרוע

 

[בלה טיגריס]

שיטת המקל והגזר. זה נקרא אילוף. לא חינוך.

 

[yaelyb]

כתבת מאוד קשה וקשוח ובכל זאת...

החסרת הרבה פרטים בשיטת החינוך ואולי ומקווה שהצגת אותה קשה...באותו אופן...
הילדה לא אספה? לכי אליה תגידי לה שתאספו ביחד קחי את היד ותאספי.
לא מסכימה למשהו ואת הולכת אליה? רדי לגובה שלה ותגידי לה מה שאת חושבת.
עונש במיטה? אני חושבת שילד יכול לעשות את ההפרדה בין שינה לעונש אבל הטם את עושה איתה גם דברים טובים במיטה כמו להקריא סיפור לתת משחק?
אני חושבת שיש מגוון רחב של שיטות ועצם זה שכותבת ההודעה שאלה והתעניינה הילד שלה לא יהיה פרא אדם כי אכפת לה!
אני מסכימה עם קרן שנקודת המוצא צריכה להיות שלא נעים עם ילד שמשתולל ולא מקשיב והחינוך הוא לנו ולא תפאורה בבית הספר.
ולך פלפלת היקרה אני ממליצה בחום אחרי שיישמת את שיטת הכוח לקרוא את איך לדבר כך שילדים יקשיבו...וספרים בנושא כי דווקא מהמקום שלך תגלי שיטות נוספות פחות כוחניות, וגם אם לא תשתמשי בהם עכשיו אני בטוחה שיתנו לך כלים מועילים יותר בעתיד.
היום למשל נתקלתי בסיטואציה שילד לא נכנס לחוג ( שיעור בונוס ) כי המאמן אמר שהוא מפריע. האמא לא חיכתה ונבחה על הילד האשימה אותו בהכל כולל איך הוא לא שומע לסבתא, דודה אחות. היא לא עצרה לרגע ושאלה את הילד מה קרה ולמה זה היה ככה....סתם פלונטר שהתפספס בגלל מילה של מאמן.
אני חושבת שבחינוך נוקשה אולי יש משהו טוב אבל אני חושבת שאת מפספסת הרבה וחבל.

 

[שאלה אחת וזהו]

המלך הוא כל כך

עירום... איך לדבר שילדים יקשיבו הוא קומיקס מגוחך שממחזר מנטרה אחת לאורך כל הספר. המון וריאציות של אותו כלום ושום דבר. להתייחס לזה כפרדיגמת חינוך מקיפה ומפורטת, לחלוטין זלזול באינטלגנציה. ולראייה התגובות של אמא של מעלולי לאורך השרשור הזה ואחרים. הדוגמאות שכביכול מבוססות על ״השיטה״ הן תמיד בתבנית שטנצ אחת קבועה. אותו הלך רוח פלצני שלא באמת אומר משהו ולחלוטין לא נותן כלים פרקטיים להתמודדות. היה אפשר לסכם את הספר המהולל הזה בשתי שורות ותכלס זה בדיוק מה שהדוברת שלו עושה בפורום הזה. יומרנות בשם הפשטנות ותו לא. ולגבי הפרצופים העצובים והנחרצות לגבי זו בשרשור שמאלפת את הבת שלה. נו באמת... יש לכן יכולת להביט מהצד רגע ולהבין איזה עדר פתטי שאתן... מגוחך. ממש ילדונת מסכנה שחיה במחבוא של אנה פרנק ומשחקת ששבש עם דר' מנגלה. פרופורציות זה כאן.. ואיזה באסה לילדונת הזאת שהיא לא חיה עם האמא הכי מיוחדת ואחרת! ( ברור נו) אמא של מעלולי.

 

[סו ורד]

המממ הספר מאוד פרקטי

אולי אפילו פרקטי מידי, ממש ברמת הלתת לך את המשפט הספציפי או הפעולה הרצויה בסיטואציה נתונה. ואת צודקת -אפשר לסכם אותו בשלושה משפטים. הכח שלו הוא בפשטות, פשוט זה טוב, במיוחד בכל הנוגע לחינוך ולילדים.

ובקשר לכל שאר הקיא ששפכת פה כהרגלך - תודה שפינקת אותנו בנוכחותך הקסומה

 

[shirush35]

 

[yaelyb]

על מה את מדברת?

משהו כתב יחצנות ספרית? מה זה משנה איך אמא מחנכת את הילד שלה? על זה את שופטת פורום שלם? על מה בדיוק אמא של *תהלולי* נשפטת על זה שכואב לה המילים שכתבה פלפלת?
בטח שלא הבנת את הספר כמו שכתבה סו הוא פשוט מידי!
ובגלל זה אני ממליצה אותו לפלפלת כי הוא מכניס קונטרה לצד חינוך שונה ואולי לא מקובל *ואני* חושבת שהוא מאוד יעזור לה בעתיד שהבעיות יותר מורכבות מגיל שנתיים והפתרונות צריכים להיות יותר יצירתיים מאשר לקשור את הילד בעגלה כעונש.
כל אמא יכולה וזכותה לגדל את הילד שלה כרצונה וחבל להיות מקובע על שיטה אחת (אפילו שהיא עובדת) ולא להפתח לשיטות נוספות ולדלות מהם אתהמיטב.
וחבל שאת מוציאה אגרסיות בדיון שיכול להיות מאוד מעניין.

 

[shirush35]

yaelyb

נראה לי שהיא כתבה לאש"ת ולא אלייך.
יותר להתייחסות של אש"ת לספר ושימושו כפרדיגמה שלמה כשהוא למעשה ספר יחסית פשוט עם קו אחיד ומאד מסויים לגישה החינוכית עם ילדים ולכן לא מבינה איך ולמה ניתן לבסס עליו שיטת טיפול שלמה.
(גילוי נאות: לא קראתי את הספר. מחכה שיחזירו בספריה שלנו את "אחים ללא יריבות")

 

[סו ורד]

אני חושבת שיש לי איך להביא לך

את אחים, תני לי לבדוק עם מישהי שהשאלתי לה אותו די ממזמן

 

[אמא של תהלולי]

את טועה

פשוט ככה

יש פרדיגמה שלמה מאחורי זה את יכולה לגגל את מכון נויפלד ואולי תחכימי ואולי לא. (תנסי באנגלית, אם תרצי את האיות המדוייק - אני רואה שקשה לך עם זה בעברית, אני מקווה שבאנגלית יותר קל לך - אשמח לכתוב לך את השם המדוייק)
אבל כן הספר מגיש את הפרידגמה בשיטה פשוטה ונעימה ובעיקר יישומית, מי שרוצה להעמיק יש הרבה מידע נוסף.
אגב כל שיטות הנחיות הורים מבוססות פרדיגמות עמוקות אבל ההגשה להורים היא פשוטה ויישומית, כי לרוב הורים צריכים את האיך ורק חלקם מתעסקים ב"למה", האיך יותר חשוב לרוב ההורים.

ושאר גועל הנפש שלך - רחמיי, באמת שרחמיי כמות כזו של רוע פשוט תפגע בך, אתפלל למענך שתקבלי שלוות נפש ורוגע.

 

[kriz]

להתחיל מלדבר איתו

ולהסביר לו מה לא נעים לך.
לא להתחיל לנהל שיחה בזמן המעשה. לחכות שהרוחות ירגעו.

למשל: אם הוא זורק ספרים בספריה - לקחת את הדברים שלכם וללכת הביתה. את יכולה להגיד לו פעם אחת "חמודי, אנחנו לא זורקים ספרים. אם עוד פעם אחת תזרוק אנחנו נלך הביתה" וברגע שהוא זורק אתם קמים והולכים (אפילו שזה במחיר "עונש" לגדול).
בערב, אחרי האוכל, אחרי המקלחת, כשכבר נרגעו הרוחות את יכולה לדבר איתו. להסביר לו שאסור לעשות ושזה מאוד הפריע לך ואת מקווה שזה לא יקרה שוב.

ואם יש מצבים שאת צופה אותם מראש - את יכולה כבר בבית להגדיר לו איך את מצפה שיתנהג ואם הוא לא יתנהג ככה אתם תקומו ותלכו.

הרעיון הוא לא להיות איפה שלא נעים לך להיות.

וכמובן, כאשר הוא מתנהג כראוי - לשבח ולהעצים את ההתנהגות החיובית.

 

[מיתר400]

תודה על התשובות. אני אנסה לתאר איך עובר

היום שלנו. בשלוש וחצי בערך אני אוספת אותו מהגן בחיבוקים ונשיקות. באוטו הוא לא מסכים שיחגרו אותו, אני חוגרת אותו בכוח (זה ממש קשה פזית אגב). בוכה כמה דקות שחגרתי אותו. אח"כ הוא רוצה משחק שיש לגדול (סתם משחק קטן שקיבל מהגן) בוכה צרחות עד שמקבל או נרגע כשמבין שלא יקבל. אם אנחנו עושים סידורים הוא לא יסכים לתת יד בהסתובבויות בחוץ - אי חייבת בכוח, בחנות יתפוס וירוץ, לפעמים זורק דברים לרצפה. אני כאמור באותו רגע רוצה לקנות משהו, אני לא יכולה לצאת וללכת הביתה כי רק אני אפגע מזה. אם אנחנו בגינה הוא מתנהג יפה.אחכ הביתה, זורק חפצים על הריצפה, רץ, משתולל, מתפשט ונכנס לבד אמבטיה, כל מיני דברים שובבים כאלה. סה"כ אני מבינה את התשובות שלכם אבל אני צריכה עצות קונקרטיות מה לעשת עם ההתנהגות הזאת שמרגיש לי שהוא פשוט לא מחונך כלל. תודה חפרתי

 

[מיתר400]

אני באמת אחפש את הספר הזה בתור התחלה...

אני לא מבינה למה הצלחתי (יחסית) עם הגדול, אב עם הקטן אני ממש בבעיה

 

[במבית5]

אני רוצה לומר משהו אחר לגמרי

שבין אם תעשי כך או כך וגם אם לא תעשי שום כלום - כל מה שרת מתארת פשוט יעבור מעצמו!
אני באמת חושבת שאין לך מה לייסר את עצמך שהוא ״לא מחונך״ ולהתלבט בין שיטות חינוך ומיני עונשים או איך שלא קוראים לזה.
הוא בסך הכל מתנהג כמו בן שנתיים וחצי טיפוסי.
סביב גיל 3 הילד כבר מפנים לבד איך מתנהגים בספרייה ובחנויות, כבר פחות משתולל ובורח ברחוב וכו׳, פחות מתנגד ומתמרד בכל פעולה.
יש לי תאומים בני שלוש וחוויתי את כל מה שאת מתארת כפול שניים רק לפני חצי שנה. זה באמת עובר! קחי נשימה ארוכה והשתדלי להימנע בינתיים מביקור במקומות שלא תאומים לגילו.

 

[sefia]

מסכימה מאד!

קראתי כל מה שהיא כתבה וחשבתי שגם אני הייתי שם עד לא מזמן עם שני ילדים.

עצות פרקטיות?

1. להכניס לאוטו ולחגור - אין ברירה, אם לא רוצים את סשם הבכי, האטתי את הקצב ובמקום למהר אים לאוטו ולנסוע, נתתי להם לטפס לבד לרכב, נתתי להם בבוקר לקחת איתם משהו מהבית ולהשאיר באוטו שיחכה להם על הכסא והם ישמחו למצוא ולהתעסק איתו בזמן שאני חוגרת (צעצוע קטן)
הבן שלי מת על לשבת ליד ההגה ולעשות כאילו אז בזמן שלקח לי לחגור את אחותו נתתי לו לשבת במושב שלי כשהרכב עוד כבוי ... לפעמים פשוט הבאתי איתי פרי או משקה קר כי אחרי הגן הם תמיד צמאים וצריכים את האתנחתה.

רוצה משחק של אחיו?
אני מלמדת אותו שני דברים: הראשון הוא שזה של אחיו והוא יכול לבקש. האח לא חייב לתת (לפעמים הם מפתיעים ואז זה ממש נחמד) ודבר שני שלא כל דבר שנבקש נקבל אז אפשר לחכות בסבלנות שיסיים לשחק או להציע לו לעשות "תור -תור" עם המשחק ולחכות לתורך.

סידורים?
סורי. אבל מהר מאד ויתרתי לע סידורים עם פעוטות בגיל הזה. עד היום סופר אני עושה לבד. חבל לאתגר אותן במקום עם כ"כ הרבה גירויים. אם הייתי חייבת משהו קטן בסופר או איזשהי כניסה לחנות, לקחתי איתי בייגלה, פרי או משהו ונתתי להם (בעגלה בשלב הזה כי הם היו שניים) והקפדתי מאד מאד לקצר ולא להתעכב.
היום בגיל 3 אני מוצאת שאני יכולה קצת להתעכב יותר, ללכת בלי העגלה ועדיין אני קשובה מאד למידת הסבלנות שלהם.

וכן הלאה...
בהצלחה וקחי אויר

 

[מיתר400]

אקח לתשומת ליבי תודה. פשוט לידי בספרייה

הייתה אנא עם תאומים שהיו שובבים אבל לגמרי מחונכים. האמא הסבירה כל דבר בשקט והם התנהגו בכזאת עדינות... ושלי רץ ומשתולל ולא נרגע...
אבל את צודקת זה באמת גיל קשה וזה עובר

 

[בריש גלי]

מנסה...

מה עם תיאום ציפיות? לדוג' בסיטואציה שתיארת, אפשר אחרי החיבוקים והנשיקות ורגע לפני שנכנסים למכונית, להסביר מה הולך לקרות ושיהיה יותר נעים שהוא יסכים להיחגר ולא יבכה כי את תצטרכי לחגור בכל זאת ולהסביר למה. אם הוא ישתף פעולה, זה הזמן לחיזוק על כך. להחמיא איזה בוגר, איך הוא מתנהג יפה וכמה עד גאה בו.
אם הוא רוצה משהו שלגדול יש, את צריכה לנסות להיכנס לנעליים שלו- זה באמת מאד קשה כשלאח הגדול והנערץ יש משחק חדש שלא אין. גם אם מדובר בקישקוש בלבוש מטופש בעיניים של מבוגר. הייתי מעודדת את הגדול לפרגן לאחיו הקטן וכן לתת לו לשחק וכך מחזקת את הקשר ביניהם או מציעה תור-תור או מחפשת כל פיתרון של פשרה אפשרי ולאו דווקא כל הזמן להציב מולו את ה"לא", הוא קטן ונהייה מתוסכל בקלות.
שוב, לפני שיוצאים לסידורים, לתאם ציפיות. איך את רוצה שהוא יתנהג, מה את מצפה ממנו. לא נאום אלא את העיקר- לתת יד. כן הייתי מבטיחה לילד בגיל הזה משהו טעים או כייפי לסוף. זה לא מעניין אותו הסידורים שלך, הוא רוצה דברים אחרים ואת צודדקת שיש דברים שלפעמים לא סובלים דיחוי (אם כי, בגיל הזה הייתי מנסה לבחור טוב טוב לאן אני לוקחת פעוט חסר סבלנות) אבל צריך להתחשב בו.
שוב, מגיעים הביתה-תיאום ציפיות. מה עושים עכשיו? מה את מצפה ורוצה שהוא יעשה? הוא קטן, הווא צריך הכוונה.
וכן, אני מתחברת למה שבמבית כתבה- זה גיל וצריך המון סבלנות וזה עובר או מתחלף למגוון התנהגויות בלתי נסבלות אחרות ועדיין צריך להבין גם אותו ואת הרצונות שלו ולכבד אותם. למצוא את האיזון בין המטלות והצרכים של הבית והגדול ולהבין שיש כאן ילד עם טמפרמנט קצת יותר סוער ואנרגיות שצריך לנתב.

 

[מורן יועצת חינוכית]

פעוטות בני שנתיים וחצי- תגובה למיתר

מיתר שלום,
נשמע שאת חווה תקופה לא קלה עם הפעוט שלך. ראשית, דעי שהורים רבים חווים רגשות וקשיים דומים לקשיים שתיארת. בנך, בן השנתיים וחצי, חווה ומתנסה בתקופה זו בתהליכי שינוי המשפיעים על התנהגותו זו:
1- תהליך הפרדות פסיכולוגית מההורים
2- תהליך של יצירת זהות אישית.

בגילו, הוא כבר מבין שהוא נפרד מכם, הולך בעצמו, יוצר קשר עם הסביבה שלו וכו. כל אלו, וההתנהגויות שתיארת הם חלק מבניית העצמאות שלו.
אז איך עוברים את השלב הזה , עם הצרחות ו״לא נעים מה יאמרו השכנים..״?
קודם כל להבין שזהו שלב התפתחותי וכל מה שכתבתי קודם. זה אומר, לנסות להיות אמטיים ולהבין את המצוקה בה נמצא הילד,תוך שמירה על הגבולות, שזהו הדבר השני.
דבר שני, הצבת גבולות ברורים , ובעקביות(!) תוך הפעלת שיקול הדעת שלכם.
חשוב שתגבשו בינכם מה מותר ומה אסור- ותעמדו על כך.
איפה אפשר לוותר? ואיפה אנחנו עומדים על שלנו.

לשאלות והתייעצויות נוספות, את מוזמנת ליצור עמי קשר.

בהצלחה!!
מורן ויטקובסקי, יועצת חינוכית מומחית לגיל הרך (M.A).

 

[גברת פלפלת27]

אני רוצה להבהיר כמה דברים

לפני שתתלו אותי, אני רוצה להסביר כמה דברים:
ראשית, אני רוב השבוע עם בתי לבד כי בעלי משרת בצבא קבע. מה שמחייב אותי להיות קצת קשוחה כי אין מי שיתן לי גב בבית ואין מי שיעזור לי בבית ויתחלק איתי במטלות ("אני ארוחת ערב- אתה מקלחת") זה מאוד קשה ומתיש.
אני אנסה להתייחס למה שכתבו פה-
עגלה- בגלל שבעצם אני ההורה היחיד בבית, העגלה הפכה להיות מקום ניחומים בשבילה. נגיד כשאני נכנסת לשירותים והיא בוכה כי נעלמתי לה (אני לא כ"כ אוהבת שהיא נכנסת איתי) אז היא פשוט הולכת לשבת בעגלה ונרגעת. זה כמו שמיכי בשבילה. כשאני שמה אותה בעגלה ל"עונש" זה יותר בשביל שתירגע ופחות בקטע של העונש.
במיטה שמתי אותה אולי פעמיים כשהרגשתי שאני כבר באפיסת כוחות...
לגבי ה"התחייבות" - זה ברור שאני לא מבקשת ממנה התחייבות כי זה משהו שלא מתאים את הבנתה, כשאני אומרת לה "את לא תעשי את שוב נכון?" זה כדי לתת לה תחושה של התחלה חדשה כאילו שכחנו את מה שהיה ועכשיו אנחנו מתנהגים יפה.
אולי זה היה נשמע כאילו אני מאלפת אותה עם משמעת של הצבא הקומוניסטי אבל מובן שרוב הזמן שלנו הוא זמן של כיף עם חיבוקים ונשיקות ומשחקים וצחוק. זה נשמע כאילו אני כל הזמן קשוחה שדורשת ממנה דרישות- אם תראו את הבלאגן שיש לי בבית ממשחקים וטושים וכו' תבינו שממש לא אך יחד עם זאת יודעת מתי לא לוותר ולהקפיד.
כמובן שאני מדברת איתה המון, לפני כל פעילות חדשה או משהו לא שגרתי כמו מסיבה בגן אני מכינה אותה כמה ימים מראש ומספרת לה מה הולך להיות והיא מגיעה מוכנה ורגועה לאותו מקום ומשתתפת בצורה בלתי רגילה. היא ילדה שמחה ופעלתנית שמנסה כמו כל הילדים לבדוק את הגבולות שלנו ההורים.

אני מאמינה בחינוך שמציב גבולות ולא מתירני ומשחד. אני חלילה לא מכה את בתי וגם לא אכה, מצד שני אני יכולה לספר שחיבוק גדול ונשיקה גדולה יכולים להיחשב בעיני בתי כפרס גדול- לפני זמן מה כשהייתה צריכה לעשות אינהלציה ולא הסכימה בשום אופן לשים את המסיכה, הושבתי אותה עליי ואמרתי לה שנשים ביחד את המסיכה ובסוף אני אתן לה חיבוק גדול גדול גדול והרבה נשיקות והיא הסכימה. וכך כל הדקות עם המסיכה ועם חיזוקים ועידודים ממני הצלחנו. ואח"כ פירקתי אותה בנשיקות והיא פשוט הייתה המאושרת שבילדים.