אובדת עיצות לגבי החינוך של הקטן שלי5543555

מיתר400

New member
אובדת עיצות לגבי החינוך של הקטן שלי5543555

הקטן שלי בן שנתיים וחצי. ילד מתוק חייכן ושובה לב. אני לא מצליחה לחנך אותו כלל. אם הוא עושה משהו לא בסדר
אני כועסת עליו והוא בתגובה בוכה ומחבק אותי או צוחק ומשתולל.
דוגמאות להתנהגות: הופך את הקערה עם החלב על הרצפה, זורק משחקים מהמיטה בלילה, צורח אם הוא לא מקבל משהו, לפעמים מרביץ לאח הגדול שלו, חוטף לו צעצועים. (אבל זה הדדי)
כשהוא רוצה משהו הוא יצרח עד לב השמיים (אני ממש לא מוותרת לו, אבל אח שלו הרבה פעמים כן מוותר למרות שאני אומרת לו שהוא לא חייב לוותר וגם לא מתגמלת אותו אם הוא מוותר).
אתמול היינו בספריה והוא זרק עלי את הטלפון שלי על הפנים. ממש לא ידעתי מה לעשות... לא רציתי להרים את הקול בספריה וזה גם לא היה עוזר... הוא גם לקח ספרים וזורק אותם.
הוא ילד מאוד מאוד מאוד אקטיבי, כל היום ריקודים ושירים וריצות בלי הפסקה , השפן של אנרגייזר אפס לעומתו.

עצות מה אני עושה כשהוא מתנהג בצורה לא טובה בבית ובחוץ יתקבלו בברכה,
תודה
 

Mנטה

New member
נשמע

שאת צריכה הדרכה הורית. את מתארת מצבים לא נעימים שלא חייבים לקרות, אבל נראה לי שבשביל תגובה רצינית שבאמת תעזור לך צריך להכיר אותך ואת הילד יותר.
בינתיים אני רוצה לשאול שאלה, איך את כועסת? איך זה נראה? איך זה נשמע?
 

מיתר400

New member
תודה על התשובה,

בחצי מהמקרים אני כועסת- צוחקת כי התגובות שלו ממש מצחיקות, ובחצי השני אני ממש כועסת, שמה אותו בצד ואז הוא מתחיל לבכות
ומחבק אותי ומבקש סליחה. עד הפעם הבאה כמובן..
אני אובדת עצות. בעיקר מפריעה לי ההתנהגות שלו בחוץ- ריצה ברחוב, זריקת ספרים בספריה וכדומה.
 

פולספגן

New member
הפתרון הוא עיקשות ועקביות

פעם, פעמיים לשים בצד זה לא עוזר, אלא צריך לנהוג בשיטת "סבלנות אפס", קרי עושה משהו רע
לשים אותו בצד כפי שאת עושה עד שהרגע.
 

פולספגן

New member
קודם, את צריכה לעבור את שלב הבית ורק אח"כ

לעשות בחוץ כשאת כבר יותר מאומנת והילד לוקח אותך כבר יותר ברצינות.
 

sefia

New member
מה שאני עשיתי בגיל הזה

היה להעביר מסר שההתנהגות הזו לא מקובלת עלי מצד אחד ומצד שני לקבוע לעצמי (בשיטת הרמזור) מה ממש בל יעבור מבחינתי (כמו לא לרוץ לכביש בלעדיי, לא לטפס על מעקה המרפסת, ועוד כמה דברים), מה נתון למו"מ ועל מה אני מוותרת. בחרתי את המלחמות שלי לפי זה .

אם היינו מחוץ לבית והילדים (אחד מהם או שניהם) התנהגו ממש גרוע, התרעתי פעם אחת. בפעם השניה פשוט עצרתי כל מה שעשינו באותו רגע וקיפלתי אותנו הביתה. מאד לא היה נעים לי להיות בחוץ ספריה/קניון/סופר... עם ילדים שמתנהגים גרוע.
הקפדתי שלא לעשות פרצופים ולהתייחס לזה כאל אקט של עצבים מצידי, אלא הסברתי שאנחנו לא יכולים להתנהג ככה פה, ולי לא נעים אז נקצר את הביקור ונלך הביתה. אם היו מחאות אמרתי שאולי בפעם הבאה נצליח.

בבית, אם זרקו צעצועים/ספרים וכיוב', אחרי התראה העברתי מסר שזה לא יכול להמשך ואספתי את הצעצוע ושמתי במקום לא נגיש תוך הסבר.

וכן הלאה..
אין פתרונות קסם וזו הטמעה של התנהלות שבה את לא מוכנה לקבל התנהגות כזו לטווח ארוך. גם לא תמיד זה עובד במאה אחוז אבל זה עוזר
 

kramerkaren

New member
מה עושים? מרחיקים ומוציאים

זורק ספרים בספריה? שלום. הולכים הביתה.
זורק את הטלפון? שלום. הולכים הביתה.
הופך את קערת האוכל? שלום. סיימת לאכול.
מכאיב לך? לא. זה כואב. אסור. אני לא מוכנה להיות ליד ילדים שמכאיבים לי. ומתרחקת את מהמקום.
גבולות. לא לצעוק. לא לצחוק. להיות בשליטה. אבל להיות מאד מאד מאד ברורה.
 
אני ממש קצרה בזמן

לכי קראי את הספר "איך לדבר כך שילדים יקשיבו" הוא ייתן לך כלים מיידים בדיוק למצבים שאת מדברת עליהם

אנסה להרחיב מאוחר יותר
 

מיתר400

New member
אבל הוא לא מקשיב בכלל...

עם הגדול שלי הרבה יותר קל לי אני מיישמת את התיאוריה הזאת. אין עונשים יש תגובה על המעשים שלו. וזה באמת בד"כ עובד. (סה"כ הגדול שלי מתנהג ממש ממש יפה). אבל הקטן ממש נפש חופשיה זו. מעיף חפצים (לא אכפת לו שאקח), זורק עלי דברים (אני לא ממש יכולה ללכת הביתה כי אז הגדול גם נענש) לא יודעת איך להתמודד איתו
ילד פרוע ושובב - איך מתמודדים?
 
קודם כל מפסיקים לחשוב עליו

כעל ילד פרוע ושובב

מחפשים את כל המקומות בהם הוא מתנהג אחר ומציינים אותם בקול.
מונעים ממנו בצורה פיזית לעשות את הדברים האלימים, אם הוא זורק משהו, לתפוס לו את היד ולעצור אותו. לא בכעס או בחוזקה, פשוט להגיד, משהו כמו, את הממש רוצה לזרוק משהו, אתה יכול לזרוק כרית על הכרית.
לכוון את פרצי האנרגיה שלו למקומות אחרים.

וכן אם צריך גם להתרחק איתו מהמקום, לא כעונש ולא בכעס אלא מתוך מקום שאחרים לא צריכים כרגע לסבול, אז נניח מה שקרה בספריה מאוד לא מקובל, אז להסביר שההתנהגות הזו אסורה בספריה ולכן חייבים ללכת עכשיו.
לא לצחוק וגם לא לצעוק. פשוט להגדיר את הכללים.
לכוון אותו למקומות אחרים ולהאיר את המקומות בהם הוא לא מתנהג לפי התיוג שלו. גם בפניו וגם בפנייך.
 
אני אגיד לך מה אני עושה (קצת ארוך אבל כדאי)

סה"כ זה עובד עד עכשיו אצלי... יש לי בת בת שנתיים שתמיד מנסה לבדוק את הגבולות...

בגדול הרעיון הוא כללים ברורים ושיטטיים:
אתה זורק משהו- אני אקח לך את זה ואמנע ממך לזרוק.
אתה מרביץ- אני אחזיק אותך ואתפוס אותך בצורה כזו שלא תוכל להמשיך.

הרעיון הוא לא לאפשר פיזית את ההתנהגות הרעה. ככה הוא בכלל לא ינסה כי הוא יידע שאת תבואי ותעצרי אותו.
אני אישית מבקשת מהבת שלי לא לעשות משהו פעמיים. אם אחרי פעמיים (בקול אסרטיבי) היא לא מקשיבה פשוט עוצרת פיזית את מה שהיא עושה. לא להתעצל בקטע הזה! (בעלי לדוגמא כן מתעצל לקום אליה ולכן מה שקורה הוא- שהוא אומר לה להפסיק 20 פעם והיא "לא שמה עליו")
אם הוא עושה משהו שאת לא יכולה לעצור לדוגמא יריקות פשוט לוקחים אותו ושמים אותו במקום שהוא לא יוכל לירוק על אף אחד. אני שמה את הבת שלי במיטה (במיטת תינוק) וככה היא לא יכולה לצאת, או שאני קושרת אותה בעגלה. ואז היא בוכה. אני נותנת לה קצת זמן לבכות ולעכל את זה ששמו אותה שם בגלל שהיא התנהגה לא יפה. אחרי שהיא נרגעת מהבכי אני שואלת אותה "את לא תעשי את זה שוב?" והיא כמובן אומרת שכן. ובד"כ זה עובד. אם היא חוזרת לסורה ועושה את זה שוב אז היא שוב תחזור לעגלה- לזמן ארוך יותר.
אם אין לך איפה לשים אותו, את יכולה להושיב אותו עלייך, גב שלו אל הבטן שלך ופשוט ל"חבק" אותו מאחור ולתפוס לו את הידיים. קחי לזה כמה זמן שצריך. אחרי שאת רואה שהוא נרגע, תשאלי אותו אם הוא יתנהג יפה- חשוב שהוא ייתן את ההתחייבות הזו.

חשוב לי לציין: עונש זה לא מילה גסה. זה מה ששומר על המסגרת של ההתנהגות של הילדים שלנו. ילד שלא פוחד מעונשים יהפוך לפרא אדם. כזה שהמורים לא ישתלטו עליו, המנהל לא ישלוט עליו, את לא תשלטי עליו ויעיפו אותו מכל מסגרת שיהיה בה (זה כמובן המצב הקיצון...)

דוגמא נוספת: התייעצתי עם הגננת של הבת שלי מה לעשות במקרה שאני אומרת לה לאסוף איזה משחק שפיזרה והיא לא עושה את זה. הגננת (אישה עם ותק של 30 שנה) אמרה לקחת לה את היד לשים על המשחק ולהרים איתה. גם אם בתכלס אני הרמתי, היא הייתה שותפה והבינה שכשאמא מבקשת משהו צריך להקשיב. אסור לתת לילדים לזלזל במילה שלנו או לא להקשיב בקולנו.

יחד עם זאת, באמת להחליט על איזה דברים את לא מתפשרת מבחינת המשמעת ועל מה את מוכנה לוותר. זה גם עניין של טיימינג. יש פעמים שאני כן אוותר אם היא לא אספה את המשחק... כי זה סה"כ לא עניין מהותי, על ריצה לכביש למשל אני לא אתפשר בשום מצב.

כמובן כמובן, חיזוקים חיוביים והרבה כשהוא מתנהג יפה וכשהוא מקשיב בקולך.

מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי. אם יש לך שאלות אז בכיף...
בהצלחה.
 

kramerkaren

New member
כתבת דברים קשים מאד

אני מתחילה מהדברים הטכניים:
1. הייתי מאד מאד מאד נזהרת מעשיית קונוטציה שלילית למיטה. מיטה אמורה להיות מקום מבטחים, מקום מוגן ובטוח. מאד להיזהר כשהופכים אותו למקום של כעס ועונש.
2. קשירה בעגלה היא מסוכנת בטירוף כחלק מענישה. ילד שמשתולל פשוט יעיף את עצמו ואת העגלה יחד איתו.
3. לבקש מילד קטן "התחייבות", להכריח אותו לומר שהוא יתנהג יפה, זה מורכב. אמר. אז? לא אמר אבל עושה. אז? זה כמו לבקש ממשו להתנצל בתוך הכעס. למה זה טוב? במקסימום זה מס שפתיים. הם לומדים מאד מהר איך לתת את התשובה הנכונה על מנת שאמא תרפה ממני. את כופה שקר על הילד.
4. עונש זה אולי לא מלה גסה, אבל בהחלט לא אמור להיות משהו של התנהלות יומיומית. הילד לא אמור להתנהג יפה כי הוא מפחד מענישה הוא אמור להתנהג יפה כי זה הרבה יותר נעים, וכיף ורגוע וטוב ומשתלם לו. פעוט בן שנתיים שמונע פחד מעונש - בעיני זה מאד מאד עצוב ומטריד.

לא אהבתי את מה שכתבת. מצטערת. זה נורא נורא הפריע לי. זה נתפס בעיני ככוחני, כמאיים, כלא תואם גיל ובעיקר - כחוויה מאד מפחידה עבור ילד שמנסה לגלות עולם.
 

yaelal1

New member
גם זאת שיטת חינוך

אישית אני לא חושבת שמה שגברת פלפלת כתבה הוא כל כך קיצוני.
אולי הוא נקרא כך.
אני בטוחה שיש גם להם רגעים נפלאים.
זאת שיטת חינוך וגם אני גדלתי בחינוך יחסית קשוח (כולל מכות, מה שהיא לא מתארת) ואני לא מרגישה שניזוקתי מזה. בסך הכל ילד מרגיש שאוהבים אותו והוא רצוי והוא מבין שיש התנהגות אחת כשכועסים והתנהגות אחרת בשיגרה.
הקיצר, אני חושבת שיש מקום לגישות שונות.
 

ממושקה4

New member
אני גם חושבת שהתגובות שהיא קיבלה מוגזמות

לפני בסה"כ עשרות שנים רוב החינוך היה הרבה יותר נוקשה
ובמגזר הדתי (בהכללה גסה , הכוונה גם ליהודי וגם לערבי) עדיין יש "נוקשות" גדולה יותר
וזאת באמת דרך חינוך .
אולי לא מיטבית , אבל אם במקרה קיצון אחד יש ילד שגדל למבוגר בלי גבולות וכבוד להורים
(שכמובן צריכים גם לכבד אותו ) לעומת ילד שיודע שיש תוצאה ל(חלק) מהמעשים שלו
(והיא לא תיארה תוצאה כל כך קיצונית - שמה במיטה או בעגלה לזמן קצר)
אז עדיף ילד עם גבולות .
נכון , אפשר להגיע לתוצאה הזאת בדרכים אחרות
אבל לא דובר כאן על מכות רצח (או מכות בכלל) ויכול להיות שרצו לכן תסריטי אימה
אבל נראה לי שהתגובות היו קצת מוגזמות
 

shirush35

New member
בעיקר לא הבנתי את נושא ההתחייבות

לא מתוך זלזול, באמת לא ברור איך ילד כה קטן מסוגל להתחייב לדבר כזה? הם הרי יצורים אימפולסיבים שבחלק מהמקרים שבהם הם מתנהגים לא טוב לא חושבים צעד קדימה, ואם ברור להם שאם עוד 10 שניות תשחררי מהעגלה כי אמרו שיתחייבו אבל אחרי 2 דקות יעשו זאת שוב זה יכול להמשך נצח מבלי שהגעתם לשוב הסכמה/הבנה/הפנמה, בעיקר נראה לי כוחני ולא יעיל.
 
לא הבנתי כל כך את 4 שלך

"הילד לא אמור להתנהג יפה כי הוא מפחד מענישה הוא אמור להתנהג יפה כי זה הרבה יותר נעים, וכיף ורגוע וטוב ומשתלם לו". מאיזו בחינה זה "הרבה יותר נעים, וכיף ורגוע וטוב ומשתלם לו"? מה קורה כשהוא לא מתנהג יפה שהוא "לא נעים, לא כיף, לא רגוע, רע, ולא משתלם לו"? והאם הדבר הזה שקורה הוא לא סוג של עונש?
 
למעלה