אשת השבוע- בלדה לאישה

  • פותח הנושא Nicki
  • פורסם בתאריך

Nicki

New member
אשת השבוע- בלדה לאישה


תודה לדבזז על שבוע מקסים, ועכשיו קבלו בתופים ובמחולות את בלדה לאישה, שבחרה להציג את עצמה באלו המילים:

אני בלדה לאישה, בת 35, נשואה +שלושה בנים

קיבוצניקית בלב וגם בחיים
עובדת כמרפאה בעיסוק במשרד החינוך
ואוהבת- לשיר (בעברי גם באופן מקצועי) ומוזיקה באופן כללי, ספרים וספרות עברית בפרט (אוהבת אנשים שיודעים לכתוב ולשחק עם השפה), בעלי חיים, טיולים וטבע, ללמוד ולרכוש ידע בנושאים שונים ולענות על שאלות טריוויה ותשבצי הגיון....
נשמע שיש לי המון תחביבים אבל בעצם אני מעבירה את זמני בין העבודה לילדים ונשפכת מול הטלויזיה כמו זומבי כל ערב.
חוששת אך גם מתרגשת מהחשיפה... ומקווה שיהיה שבוע מעניין וחיובי
 

סו ורד

New member
יקירתי הנהדרת

שוב אני מופתעת מהדמיון - גם אני אוהבת מאוד תשבצי הגיון וטריוויה. למרות שכבר פחות יוצא ל י להקדיש להם זמן.

שאלות:
מה את אוהבת לשיר? הופעת בעבר? אוהבת להופיע?
תני המלצות לספרים שאהבת במיוחד. האם יש ספר שהשפיע עלייך יותר מאחרים?
מה הכי אהוב עלייך במגורים בקיבוץ? ועם מה הכי קשה לך?
את גרה בקיבוץ בו נולדת? האם בעקבות זה נשמרו לך קשרי חברות רבים מהילדות? האם מישהו שלא התחברת איתו בילדותך הפתיע בבגרותו?
ספרי קצת על האימהות לשלושה בנים - מה הם אוהבים לעשות? אילו תכונות מאפיינות אותם? האם את מרגישה במיעוט?

איך הגעת לריפוי בעיסוק? האם העבודהמ תאימה לך? האם את אדם טיפולי?

מאוד מאוד אוהבת לקרוא אותך ואת תשובותייך
 
הי יקירתי!

(לגבי התשבצים/טריוויה- זה הכיף שלי ושל בעלי כשאנחנו אצל הסבים והילדים עסוקים איתם.. אצל ההורים שלי עושים טריוויה של "הארץ", אצל אמא שלו את התשבץ של ידיעות..)
שאלות:
מה את אוהבת לשיר? הופעת בעבר? אוהבת להופיע?
מאוד אוהבת לשיר וגם לא רעה בזה (אם יותר לי...). בעבר שרתי במקהלה קלאסית ונהניתי מאוד, מאז פרוץ המשפחה לחיי כבר לא אבל חושבת לחזור לזה אולי בשנה הבאה. בינתיים שרה בחגים וארועים בקיבוץ... אוהבת להופיע אבל לא בגלל הקהל, אלא כי זו הזדמנות לשיר עם להקה, עיבוד וכו, ולא עם הרדיו.. אני די קפואה על הבמה ורק לאחרונה קצת משתחררת יותר ומוותרת על ה"מה יגידו"

תני המלצות לספרים שאהבת במיוחד. האם יש ספר שהשפיע עלייך יותר מאחרים?
ספרים שאהבתי במיוחד- תולדות האהבה\ ניקול קראוס (נראה לי שכבר דיברנו עליו כאן), מלכוד 22, כימים אחדים/מאיר שלו, והיום איננו כלה\צ'ינגיס אייטמטוב, מה עושות האיילות\לאה גולדברג (המשוררת האהובה עלי), פו הדב\א.א. מילן (בתרגום הישן בבקשה
), תנ"ך עכשיו\ מאיר שלו
מה הכי אהוב עלייך במגורים בקיבוץ? ועם מה הכי קשה לך?
האהוב עלי- הטבע על סף הדלת, החינוך והתרבות. קשה לי- ניהול לא תקין(מיקרוקוסמוס של מדינת ישראל רק שהכל יותר קרוב אליך ואת מכירה את הנפשות הפועלות ואת כל השחיתויות שמתחת), צרות עין של אנשים.
את גרה בקיבוץ בו נולדת? האם בעקבות זה נשמרו לך קשרי חברות רבים מהילדות? האם מישהו שלא התחברת איתו בילדותך הפתיע בבגרותו?
אכן גרה בקיבוץ בו נולדתי אבל כמעט ולא נשמרו קשרים עם בני הקבוצה שלי, גם עם אלה שגרים כאן. לא יותר מ"שלום שלום". אני ממש גרועה ביצירה ותחזוקה של קשרים לצערי. ממש לא יודעת איך לעשות את זה ויש סיכוי שאומרים שאני סנובית... אבל בעצם זה בדיוק להפך. בעלי התחבר כאן עם לא מעט אנשים שבכלל לא הייתי חושבת על לדבר איתם, וזה נחמד לי מאוד. בעצם הוא זה שחיבר אותי לקיבוץ. לפני כן באמת שלא התחברתי עם אף אחד.
ספרי קצת על האימהות לשלושה בנים - מה הם אוהבים לעשות? אילו תכונות מאפיינות אותם? האם את מרגישה במיעוט?
המתוקים שלי
.. הגדולים (6 וחצי וחמש) אוהבים דברים של בנים- טרקטורים, רובוטריקים, צ'ימה וכל זה- ואני עובדת על עצמי לשחרר ולתת להם להנות מזה למרות שזה באמת מעורר בי חלחלה. חוץ מזה הם מאוד מתעניינים בטבע (הגדול נסע ביום שישי לטיול הצפרות הראשון שלו), אוהבים לשיר, וגם ללמוד, ככה שיש תחומי עניין משותפים
. והקטן עוד תינוקי, אבל אני כבר רואה איך הוא משיג אותם תוך שנה :)
איך הגעת לריפוי בעיסוק? האם העבודהמ תאימה לך? האם את אדם טיפולי?
לרב"ע הגעתי כי לא היה לי ציון מספיק גבוה לקלינאות תקשורת

אבל המקצוע מאוד מעניין ומגוון. העבודה שלי כיום לא ממש מעניינת לי ואפילו מתסכלת, אבל אני נשארת בה כרגע בגלל התנאים. כשהילדים יגדלו יש סיכוי שאעשה הסבה או אחליף תחום.

וואו... מרגישה שחפרתי..
 

shan26

New member
את יכולה להרחיב על טיול הצפרות

הבכור שלי בן שש ומאד מתענין...
 
יצרנו קשר עם בחור אחד שמוציא טיולים כאלה

(למבוגרים), והוא פשוט הצטרף לטיול עם אבא וסבא. אני לא בטוחה שהוא באמת מיצה את החוויה, כי סה"כ מגיעים למקום, כולם מוציאים את המשקפות/טלסקופים/מצלמות שלהם וצופים. לילד זה קשה להתמקד בציפור שבתנועה. אבל הוא נהנה מהחוויה ומהסיפורים שיש לו לספר בכיתה :)
(אם תרצי שם וטלפון- במסר)
 

Mנטה

New member
דש לריתה היא שמריתה היא שמרית אהובתי

מכירה? אני מתה על הספר הזה!
אם תעשי הסבה, למה תעשי?
אין לי כל כך שאלות מלבד זאת ומלבד השאלה מתי ניפגש
 
הי מנטה!

לא מכירה... מה זה? מי כתב?
אני עכשיו במחשבות על תואר שני, ומתלבטת בין תואר ברב"ע, תואר בהתפתחות הילד, או בכלל לעשות איזו תעודה של תרפיה כלשהי (אולי עם בע"ח? או במוסיקה? או בביליותרפיה..)- תחום שמעניין אותי ואין לי בו מספיק ידע.
מצד שני בעלי מנסה מדי פעם לשכנע אותי לעזוב את התחום הטיפולי הלא רווחי בעליל ולמצוא עבודה ששכרה בצידה.. ואני תמיד עונה לו שאני לא יודעת לעשות שום דבר אחר...
אשמח מאוד לפגוש אותך!
אח..אם מפגשי הפורום באמת יהיו קבועים (ואם לא יהיו כל כך רחוקים לי וכל כך מאוחרים לי...) יש המון ניקים שאשמח להכיר פנים אל פנים
 

Mנטה

New member
או שנעשה סניף צפון של הפורום

זה של א.א.מילן בתרגום י.אורלנד, הספר נקרא "אנחנו שנינו". יש עוד כמה כאלו, של שירים שהוא כתב ופו לפעמים מופיע בהם ולפעמים לא.
בספר הזה יש שיר "לאן שאני הולך פו תמיד אתי"
ויש בו גם כמה מוכרים יותר, כמו התחרות בין שתי טיפות הגשם על החלון, או "לאורי שעלת, לאורי נזלת ואורי שוכב במיטה".
ולגבי התואר... נראה לי שכולנו בהזדהות... (כולנו=כל המרפאות בעיסוק).
 
דווקא הציטוט הזה לא מהתרגום של אורלנד


אלא מהתרגום של אורה מורג, שאותו אני ממש לא סובלת. מעבר לזה שאין שום קשר בין השם שהיא נתנה לספר לשם המקורי (אולי זה השם שנתן אורלנד - לגבי זה ספציפית אני לא יודעת), כל ה"עיברות" הזה פשוט הורס את השירים בעיניי. מה הקשר לאורי פתאום? או לשמרית? הלכנו שנים אם השמות ה"זרים" מפו הדב, התמודדנו עם שם כמו כריסטופר רובין, אז לא נוכל להתמודד עם קצר וקל כמו בילי? ממש חבל. אני לא מקריאה לילדים את הספרים האלה מרוב שזה מבאס.
 

Mנטה

New member
אורלנד, אורלנד

ושמריתה היא שמרית אור, בתו.
זאת הקדשת המתרגם לילדיו שמרית ורעואל.
 

סו ורד

New member
יש לך אחים שנשארו בקיבוץ?

אם כן -הקרבה הפיזית תורמת לקשר? ואיך זה לגור כל כך קרוב להורים?
 
יש לי אח אחד בקיבוץ

ודווקא איתו אני לא בקשר.
הקירבה להורים מצילה אותי, במיוחד עכשיו עם שלושה, כשאני לרוב לבד אחה"צ. אני קוראת לאבא שלי והוא בא לעזור, לפחות במקלחות. זו לא קירבה חונקת כי בכל זאת יש בינינו איזה 10 דקות הליכה, ואנחנו גם אנשים די פרטיים כולנו, כך שכל אחד אוהב את הבית שלו :)
 
אוי! לאן נעלמה התשובה הארוכה שלי???

אם היא לא תופיע שוב בדרך פלא אענה על זה שוב רק בערב...
תודה על השאלות!
 
איזה כיף!


יש לי שאלה - מה את אוהבת בחיים בקיבוץ? מה אהבת בילדות שלך שם? מה לא אהבת? במה הקיבוץ של היום שונה מהקיבוץ שבו גדלת, ולמה בכל זאת בחרת להמשיך ולחיות בו?
 
הי שושן!

עניתי על זה קצת לסו, אבל מרחיבה:
אוהבת את הטבע והשקט (היחסי), את החינוך הפורמלי ואת זה הלא פורמלי (האווירה והסביבה בה ילדי גדלים), את ההרגשה שיש לך גב ולעולם לא תגיעי למצב בו תרגישי שאת טובעת ואין מי שיציל אותך.
בילדותי אהבתי את החופש והעצמאות שהיו לנו, את ההרגשה שסומכים עליך, את דרך הלימוד החוויתית ובכלל את החינוך (שהיו בו כמובן גם חסרונות אבל בכללי היה לי טוב). את מה שלא אהבתי אני רואה היום כמבוגרת ולא מזכרונות- יותר מידי חופש ועצמאות (עשינו דברים ממש מסוכנים ואף אחד לא ידע ולא היה אכפת לו), חינוך לבינוניות ולא להצטיינות (להיות כמו כולם), מעט מידי שליטה של ההורים בהחלטות הנוגעות לילדים, ובטח יש עוד אבל זה העיקר.
הקיבוץ היום די שונה (למרות שלפחות אצל המבוגרים צורת המחשבה הישנה לא השתנתה וזה לפעמים בעייתי). זה בעצם קצת כמו לגור בישוב קטן אחר רק עם מערכת תמיכה, תרבות עצמית (מעט מידי לטעמי), פחות הוצאות (הרבה סבסוד של הקהילה) והרבה נוסטלגיה וזכרונות.... לדעתי כיום זו דרך חיים אידאלית. אנחנו די חיים בתוך בועה, נהנים מיתרונות הקיבוץ, אבל יש לנו אפשרויות בחירה שלא היו להורים שלי, למשל.
 

Nicki

New member
אז אני אתחיל:

3 בנים... איך זה מרגיש להיות האישה היחידה בבית?
נולדת בקיבוץ או שנדדת אליו אחרי הנישואים?
אני אשמח אם תוכלי לפרט למה בעצם בחרתם לגור בקיבוץ, איזה ערכים בו מדברים אליכם, ואילו דברים היית רוצה לשנות.
שיהיה שבוע נהדר!
 
3 בנים זה מוי כיף!

אני כבר מתארת לעצמי מה ילך כאן עם 3 מתבגרים....
(האמת שמאוד רציתי בת, ובעלי עדיין מאוד רוצה
, אבל לפחות לשנים הקרובות לא נראה לי שזה יקרה)
על הקיבוץ עניתי כבר לסו ולשושן. אם יש משהו ספציפי יותר שמעניין אותך אענה יותר בהרחבה
 
למעלה