היכרות

happy end

New member
גם אני מסכימה

המשפט הזה היה מרתיח אותי. חשוב לזכור שרוב בעיות הפוריות נובעות מבעיה פיזית ולא ממצוקה נפשית כלשהיא. חצוצרות סתומות, מחיצה ברחם, ספירת זרע נמוכה, פרוגסטרון גבוה מדי...כל השלווה שבעולם לא תשנה כלום בלי טיפול רפואי נכון.
זו בעיה רפואית לכל דבר! כמו להגיד לחולה אסטמה בזמן התקף להרגע במקום לעבור אינהלציה. ויש גם אספקט מאשים- בגלל שהאישה לחוצה ההריון לא נקלט... אנא אם אתן מכירות אישה בטיפולים וותרו על המשפט הכ"כ מיותר ומעצבן הזה.
 
בהמשך להערה של זיוה

סתם שתדעי שיש נשים שבאמת יש להן בעיית פוריות,
נגיד לא מבייצות, איכות ירודה של ביציות, בעיות במבנה הרחם, בעיות זרע וכו'
מה זה יעזור להן שהן ירגעו או לא יהיו בלחץ?
יש להן בעיית פוריות ממשית שמצריכה טיפול....
ברור שכוונתך טובה אבל סתם נקודה למחשבה...
 

אתיופית

New member
אני מבינה היטב שזה בעיה פזיולוגית

אז אם יש בעיה פיזית מה לחץ יוסיף?
אני אדם שמאמין באופטימיות, וחושבת שאם יש כבר בעיה, אז להוסיף (לחץ נפשי, רגישי וכו) כל שהוא לעוד בעיה קיימת מה זה יעזור?

כנראה לא אבין...

שיהיה רק בהצלחה
 

ממושקה4

New member
את באמת לא תביני ...

קל להגיד "תהיי רגועה"
אבל אם כתבת "מה יעזור להוסיף לחץ נפשי"
אז השאלה היא - מה יעזור שתגידי למישהי "אל תהיי לחוצה"
את חושבת שמישהי נהנית להיות לחוצה ?
מדובר בתקופה קשה וכמו שכתבו מעליי זה רק יכול להוסיף לרגשות אשמה
של האישה ובד"כ לא נקלטים בגלל בעיה פיזית , ולא נפשית .
 
תגידי את איך אפשר לא להיות לחוצים

כאשר לעיתים נידרשים להזריק חודש הורמונים.
מגיעים כל כמה ימים לא"ס ובדיקות דם
ממתינים בתור שעות לרופא
מחכים בלחץ,(כן בלחץ) לתשובות של הבדיקות לראות שהטיפול מתפתח כמצופה ...
משלמים הרבה כסף על התרופות והטיפול.
למצוא סידור לילדים...
לאחר לעבודה...
להיות במתח שבועיים כדי לגלות אם הטיפול הצליח...זה הכי קשה!
וכו כו

לסיכום:
הטיפול כרוך בביזבוז זמן ,כסף ,רעל לגוף , וכן מתח נפשי זה חלק מהעניין...
כי אחרי חודש של השקעה יומיומית ללא תוצאה זה מתסכל...
ומי שמבוגרת והשעון מתקתק אז בכלל....
 

אתיופית

New member
לא מבינה איך דבר שבא מכוונה טובה

מסלפים לכאילו זה בא רע...תמוהה

לא חשוב...שיהיה רק טוב
 
אני מהתחלה הבנתי שכוונתך הייתה טובה

ושאת מדברת ככה ממקום של חוסר התנסות במצב
אבל כתבתי לך את הדברים כדי שתנסי להבין קצת במה כרוך טיפול פוריות,
ושהלחץ לצערנו זה חלק מהטיפול...
אני לא בטוחה שהבנת אבל לא נורא
 

אתיופית

New member
אני הבנתייייי

אבל יש דרך להסביר בלי נימת עצבים.
אני לא צריכה להיות שוות ערך כמו יתר המטופלים בכדי להבין, אני עברתי בדרך שלי סוג של בית-ספר להשתוקקות להורות - וזה מספיק לי.
יש לי הזדהות עם אחרים שגם מגלים רצון לילד ונלחמים על זה בדרך שלהם גם.

אני יכולה לספר לך סיפור אמיתי...
לבן זוג שלי יש בת דודה שעברה 4 שנים טיפולי פוריות, וכולם נכשלו.
הכאשר הכרתי את בן זוגי הכרתי פחות או יותר את כל המשפחה שלו ורק אותה לא, גם לא גרה באותה עיר.
גם במאורע שאמור היה להיפגש להיפגש לא הייתה (חתונה שלנו).
אבל תמיד שמעתי עליה שהיא מתקשה להביא ילד בדרך הרגילה והטבעית ועכשיו הם בטיפולים, ככה הכל על רגל אחת...כאב לי, כי זה לוקח אותי ישירות למשפט הזה: ״אלוהים נותן אגוזים למי שאין שיניים״.

אחרי כמה זמן ילדתי את הילד השני ובברית (אחרי שלוש שנים כמעט) שלו היא ובעלה באו, ומשפחתו ביקשו מאיתנו למסור את התינוק (כל תינוק שעושה ברית הם מוסרים לאות ברכה) לרב (למוהל לא, אבל העבירו לסבא שזה גם משהו בעל משמעות למי שמאמין) אז בלי לחשוב פעמיים אמרתי ״אין בעיות״.
אחר כך שאלתי את בן זוגי - מה זה המנהג הזה כי הרי לאישה אסור למסור לרב, אלא רק הסנדק, אז אמר שהיא עוברת הרבה שנים טיפולים ורוצה לקבל ברכה...אז אמרתי לעצמי: ״הלוואי והתינוק הזה יהיה ברכה עבורה״.
אחרי שראיתי אותה בברית פעם ראשונה וקיבלתי ממנה את התינוק להניק (החזיקו אותו לתמונות משפחתיות) באתי ואמרתי לה באוזן: ״אני מאחלת לך שתזכי להחזיק תינוק״ היא חייכה התחבקנו וניפרדנו.
מאז שמרתי איתה על קשר בפייס, אז הרגשתי צורך עז להיות איתה ולעקוב אחריה...
עוברים חודשיים מספרת בפייס על הטיפולים ועל האכזבות, החברים מעודדים ותומכים...ואני פניתי במסר וכתבתי לה: שלא תהיה עצובה בגלל התוצאות, שלא תוותר ושנועדה להיות אמא, ושהיא תהיה בסוף אמא...
התפללתי בשבילה, אף בכיתי בשבילה.
אחרי מס׳ חודשיים היא כותבת סטטוס שמדבר על תסימני היריון, ואז במין הומור אני כותבת לה (היחידה אגב) שהיא ״אמא״ אוטוטו.
היא פנצה אליי במסר ואישרה לי שנקלטה ושאני לא אספר, קיבלה את ההבטחה (אני ובעלה ידענו כנראה), אמרה שתספר לכולם כשצהיה סגורה כי נפלו לה כמה עוברים ושהיא חוששת, אז השבתי לה לחיוב ושאין לי מה לספר (גם לבן זוגי) ואיחלתי לה המשך הריון קל ושלא צהיה לחוצה כי עכשיו כל לחץ משפיע לגוף, היא הבינה (לא כמוכם אגב) והשתדלה לא להיות בלחץ ולא לחשוב על זה.
עוברים חודשיים ויש - הריון סגור.
היא סיפרה לכולם - וכולם שמחו עבורו.
המשכתי להיות איתה בקשר ולעקוב בפייס - שומעת שהיא באישפוז, מדברת בפייס לשאול את בעלה שבא והרגיעה שהכל בסדר איתה - ואני שכל כך הזדהתי ברצון להחזיק משהו ממך - תמכתי ואמרתי שלא ידאגו ושהם בסוף יהיו אמא ואבא...ואף לבן בכור.
לא יודעת מאיפה הביטחון הזה, אבל הרגשתי כאילו שאני יודעת על מה אני מדברת...שאלתי אם היא בחרה חדעת את המין - אז אמרה ששומרים לאחר הלידה.
אז אמרתי שזה בסדר שאגיד לה מה אני חושבת שזה - אישרה שכן - אז אמרתי לה שתהיה אמא לבן זכר.
שאלה מאיפה לי, אמרתי לה בביטחון שזה משהו שאני מרגישה.
היא עשתה סמייל של חיוך ואמרה: ״אם את בטוחה ורואה אותי כאנא אז אני רגועה״ במין הומור כמובן...

אחרי תשעה חודשים - יש אכן בן זכר. ואני בדיוק הכרתי אותה עשרה חודשיים מתוך 4/5 שנים שבכלל לא ידעתי מי היא.
כשהיא יחדה כל כך שמחתי עבורה.

שטרה תחתונה - לא צריכה להיות שוות ערך בסוג הטיפול/המצב בכדי חהבין ולהזדהות את הכמיהה לילד משלך, בשר מבשרך.

חבל שפה לוקחים ומבינים איך שרוצים.

חג סוכות שמח וכמובן הצלחה בטיפולים
 
נתחיל מהסוף, אין צורך לאחל לי בהצלחה בטיפולים

כי הם מאחורי, ב"ה בורכתי ב- 4 ילדים

יש לי תאומים מתוקים בני חצי שנה.

לגבי נימת העצבים, כתבתי לך ולא רק אני שהייתה לך כוונה טובה...
הוסיפו לך אייקונים מחייכים. מה את עוד רוצה?
די לשחק אותה פגועה.
כתבת דברים מעצבנים ,הסבירו לך יפה, לא בא לך להתנצל זו זכותך, אבל לפחות אל תכתבי שהבנת...

לא הבנתי מה נסית להראות בסיפור הזה?
שה"היא הבינה (לא כמונו אגב)?" את שמה לב שאת ממשיכה?
אני אישית שהיו אומרים לי לא להיות בלחץ הייתי גם הייתי מחייכת ובלב שלי חושבת: "טוב , היא לא מבינה את המצב..."
אבל לך הסברתי.............
מצטערת כנראה שלא הבנת!

השורה התחתונה שכתבת יענו מסקנה מהסיפור :" לא צריכה להיות שוות ערך בסוג הטיפול/המצב בכדי חהבין ולהזדהות את הכמיהה לילד משלך, בשר מבשרך."
לפי הסיפור לא ניכר שהבנת אותה, אלא ניסית לפרגן...

חג שמח!
 

אתיופית

New member
לא בדיוק לפרגן, אלא שאני יודעת לתמוך

אדם שלא מבין מאומה - לא יודע את הדרך נראה לי.
זו תחושה כה אונברסאלית לכלל הנשים...הרצון לילד (מי שחפצה).

לא נעלבתי מכלום, אגב.
תודה שהבנת גם...
ועל מה להתנצל?זה שיש פה גדושי הורמונים שבוחרות להיפגע - זה חא ממש יפתור את הבעייה - עיניין ההתנצלות, מה גם שזה מתמימות של רצון להבעיה תמיכה.
רעש על כלום.
תעלי למעלה ותביני למה התכוונתי שניפחו הכל (אחת בכלל ציינה שאני הרגזתי אותה).
אז...סליחה שהרגזתי, מה כבר יש לציין.
 

סו ורד

New member
לא סילפו פשוט הציעו לך מודעות לכך

שהאמירה הזו פוגעת מאוד במי שמתמודדת עם קושי בפוריות. ברור לכולן שיש לך כונות טובות, וברור לכל מי שקוראת אותך שאת סובלת מחוסר מודעות גדול לקושי שהמשפט מעורר.
אז הציעו לך מודעות -את יכולה לבחור להתעלם ממנה, או לאמץ אותה, אבל אין לך ממש אפשרות להחליט להיעלב...


באופן אישי, כשמישהי כותבת לי שמשפט שכתבתי הוא פוגע -אני פשוט מבקשת סליחה, ולא מתחילה לתרץ, לשכנע ולצרף מאמרים שמוכיחים לה שהיא טועה מזה שהיא נפגעת...
 

אתיופית

New member
כתבת משפט יפה

״את יכולה לבחור להיעלב...״ מה אלה שהגיבו בחרו?:)
להיעלב ולכעוס, שזה לא המטרה שלי בכלל.
בדיעה הנ״ל לא רק אני מחזיקה.
ברור לי היטב - שלחץ הוא בלתי נפרד מבן אדם, לכן היכולת למנוע מלהיכנס ללחץ זה דבר מאוד קשה.
אבל נשים שנכנסות עם מודעות (אפורופו מודעות) מוחלטת שיש להן בעיה להיקלט בדרך הטבעית להיון ועוברות טיפולים - לבד אמורים להבין שיהיו תקלים, אכזבות ועוד ועוד.
אם אני הייתי נכנסת לזה עם מודעות, אולי הייתי בוכה כי קיבלתי שלילה, אבל היה עובר לי מהר.

פעם שמעתי במו עוזני אדם שאמר ככה על נשים פוריות:
״הנשים הללו, הן מנסות לקנות ילד בעזרת כסף״.
שאלתי ״מה!״ וענה, ״את חושבת שבחורה עניה שגם צריכה טיפולים יכולה להרשות לעצמה״?

הפנמתי ולא שאלתי...הבנתי לאן חותר

וסגר את זה: ״לא יודעות להשלים עם רוע הגזרה״!

אם כבר זה מרגיז.
אבל אם רוצים להבין - אפשר להבין (אולי הם במצב כזה והם עניים, אולי מניסיון עבר ועוד ועוד) ואם רוצים להתרגז אפשר להתרגז.
 

סו ורד

New member
אני לא מבינה איך סיפורי הפולקלור מחייך שאת

משבצת בכל השרשור הזה קשורים. תאמיני לי שיש לי מספיק סיפורים משל עצמי סביב עניין הפוריות והכמיהה לילדים, באמת לא מבינה מה הקשר.

את יכולה לנסות לבדוק אם משהו מהדברים שכתבו לך כאן יכול ללמד אותך משהו. אם לא -דיינו.
 

אתיופית

New member
כדי שלא ייווצר שרשור מיותר

עדיף כבר לא להסביר את השורה התחתונה שאליה חתרתי.
אנשים לא יודעים למיין.
כשלא מבינים את האחר (למרות שאת הנקודה הבנתי מזמן) עדיף לא לדוש.
זה פשוט דבר רגיש - וכל אחת שתחיה עם הרגש שלה לכאן/לכאן.
יום נעים
 

Nicki

New member
קחי את התגובה הזאת, האחרונה שלך- ותפנימי.

כי זה בדיוק מה שמנסות להסביר לך לאורך השירשור. שאת לא באמת יכולה להבין מה זה טיפולי פוריות (לשמחתך, אני מניחה) ולכן אין טעם שתדושי בעניין.כתבו לו לא אחת ולא שתיים, אלא הרבה שנים שעברו תהליכים מאד מורכבים בדרך אל הילד המיוחל, שהאמירה"רק תרגעי" או "שחררי לחץ" היא מקוממת, מרגיזה ואפיו מעליבה. אולי, רק אולי, תנסי טיפה לתוח את הראש ולא לצאת מנקודת הנחה שאת יודעת הכל.
אני חייבת להגיד שבכל שירשור שאת חלק ממנו מתפתח תמיד איזה שהוא שיח כזה, מתוך חוסר רצון/ יכולת מוחלט שלך לשמוע משהו ששונה מדעתך. זה ממש לא נעים לקרוא.
 

אתיופית

New member
זה נקרא דיון

ואם מישהו ״מתערב״ כנראה נגעו לו במשהו...ובלי קשר, האמת תמיד לא נעימה.
ובאינטרנט אין דבר כזה כולם מסכימים
 
תנסי שלוש שנים

לעקוב אחרי המחזור, על כל סימן, לנסות לנחש (בהתחלה, אחכ זה בבדיקות) מתי הביוץ, לתזמן בדיוק עם הבעל, ואחכ בין הרופאים והעבודה ואז לחכות 14 יום, עם זריקות ובדיקות וחדירה לפרטיות ולראות כל הזמן נשים סביבך בהריון ועם תינוק. ואחרי 14 יום ללכת כל 5 דקות לשירותים. ולהתאכזב שוב. ולנסות שוב. נראה לך שזה אפשרי בלי לחץ?
 

shuttles

New member
זו הפעם הראשונה שנכנסתי לפורום - והנה, הכרות

סימן שנכנסתי בזמן טוב?


אני...

סטטוס:
נשואה + 1 בן שנה ושבוע + חתול + עכבישים בגרז'

אזור:
טורונטו, קנדה

איך עבר הצום?
זו השנה הראשונה שלא צמתי. לא הצלחתי לאסוף כוחות נפש בלי תמיכה מסביב, ותמיכה לא קיבלתי. כל שנה ניצחתי אני, והשנה ניצחו הם


מה אני מאחלת לעצמי ובכלל לשנה החדשה?
שירשמו אותי בדיוק באותו ספר, בו רשמו אותי בשנה שעברה. רק שתהיה שנה פחות קשה, בבקשה... ושבעלי יהיה יותר מאושר.

מקום האהוב עליי בארץ/בעולם:
הבית שלי. איפה שלא יימצא בקנדה. וזהו כבר בית שישי...

חיה אהובה:
זו שלי, למה שאוהב חיות של אחרים? אז חתולה. והעכבישים


סגנון מוסיקה אהוב עליי:
כזו שכיף לרוץ איתה.

אמהות בשבילי:
חיים חדשים ומרתקים, מציאות שאני בונה לי ולאהוביי.


נעים להכיר. שתהיה לכולנו שנה נהדרת.
 

אתיופית

New member
נעים להכיר


את מצחיקה בתגובות... ״שירשמו אותי בספר...״

מה מזג האוויר בקנדה (סקרנות)?
פעם אהבתי את קנדה...בגלל המפל המים המפורסם...באמת כיף לכם, יש מה להינות מהמדינה הזו.

שיהיה התאקלמות טובה (הבית השישי ציינת, איך עושים זאת עם ילדים?).
 
למעלה