אפשר להציע גישה קצת שונה?
אני יודעת שרוב ההורים באמת מתחילים במסע קניות מפואר, קלטות, ספרים, עידוד וכד'.
אני רוצה להציע גישה קצת שונה:
גישה שיותר זורמת עם הילד וטבעית לו. הרעיון שלי הוא לצאת מנקודה שבה אנחנו סומכים לחלוטין על הילד. זה קשה, נכון, כי הוא בסה"כ פצפון, אבל, תתפלאו כמה ידע יש לו על הגוף שלו.
זה מצריך מכם להיות מאוד קשובים לילד.
מה עושים:
1) מגיל 0, הילד רואה את מה שאתם עושים, מגיל שנה הוא כבר הולך/זוחל - באופן דיי טבעי נכנס איתכם יחד לשירותים. לא להרחיק, להיפך, לתת להיכנס.
לתמלל את מה שאתם עושים: אמא מורידה מכנסיים, עכשיו תקשיב ששש, אתה שומע פיפי, וכו' - הבנתם את הרעיון.
2) מהר מאוד הילד ינסה לחקות אתכם, כי זה מה שילדים עושים בגיל הזה.
בשלב שהוא יתחיל להראות סימנים שהוא מעוניין לנסות (ינסה להוריד חיתול, מכנסיים, ילך לכיוון השירותים), וזה מגיע יותר מהר לפעמים ממה שחושבים. משתפים את הילד בתהליך, והולכים יחד לקנות סיר/מקטין אסלה/וכו'. יש ילדים שלא מוכנים לשבת על סיר רק על ישבנון, יש כאלו שרוצים ישר מקטין אסלה, כל האפשרויות קיימות.
יש ילדים שמבקשים לקנות תחתונים, אז לרכוש עבורם.
3) להתחיל עם הילד, ברגע שהוא מוריד/מנסה להוריד את המכנסיים, חיתול, לעזור, להסביר שהנה הסיר, שנלך לעשות עליו פיפי/קקי. ברגע שיוצא משהו לתת חיזוק חיובי: לשיר שיר שהומצא לטובת העניין, למחוא כפיים, בקיצור - שמחה והילולה.
לאט, ולפעמים מהר, הילד יגמל. זה קורה הרבה יותר מהר כאשר זה בא מהילד.
בהצלחה לכל הנגמלים והנגמלות