אירוח בנושא ספרים, קריאה וסיפורי ילדים

[עיניים אוהבות]

שאלה לגבי בחירת ספרים

בני כמעט בן שנתיים ואוהב מאד ספרים, גם לקרוא וגם "להקריא". לאחרונה יש בי תהיות לגבי הספרים שיש לנו, ביניהם "הצב של אורן" ו"מעשה בחמישה בלונים", כיוון שהם ספרים שעוסקים גם באובדן. למשל, אתמול כשקראנו את "הצב של אורן" זה הסתיים בבכי שלו על אובדן הצב. הסיפור נגמר בכך שהצב הלך ולא חוזר. כנ"ל לגבי "מעשה בחמישה בלונים" שמתפוצצים ואינם. אני מוצאת את עצמי תוהה מה נכון לעשות - להמשיך ולהציג בפניו את הספרים האלה כיוון שהם עוסקים בנושאים מציאותיים כמו אובדן או לחסוך לו את זה בשלב זה כשהוא עדיין כל כך קטן ולחשוף אותו רק לסיפורים אופטימיים. ברור לי שזה לא נכון "לחסוך" ממנו לאורך זמן את המציאות כיוון שזה למעשה בלתי אפשרי, אבל אולי בגיל שנתיים זה עוד מוקדם??? פשוט קשה לי שהוא עצוב עם סוף הקריאה. תודה מראש!!!

 

[neta2]

אהלן עיניים אוהבות

בעבר השתתפתי בקורס מרתק בחוג לפסיכולוגיה התפתחותית (רק השתתפתי בקורס אחד לא למדתי זאת) שעסק בין היתר, בסוגיה זאת ואחרות, האם לחשוף פעוט /ילד למצבים הפחות נעימים שבחיים, זה כולל הקראת ספרים שיש בהם אלמנט של אובדן, כאב ועצב וכמובן שבשלב מאוחר יותר גם לדברים שנחשפים אליהם בגילאים בוגרים יותר .. ואני זוכרת שעוד בטרם הפכתי לאמא בעצמי, תהיתי איך המרצה אמר מפורשות, שלא צריך לחסוך לילד את הצדדים הפחות נעימים בחיים, ושככל שנחשוף אותם בגילאים צעירים יותר כך ייקל עליהם בהמשך להתמודד עם מצבים כאלו ואחרים- אלא שיש לעשות זאת בצורה מבוקרת וחכמה. אחרי שהפכתי לאמא בעצמי, כבר לא מצאתי את האמירה שלו משונה

הקראתי לילדיי מרגע שהתיישבו בעצמם, לא חסכתי בטקסטים שיש בהם גם אובדן, כדברייך, ע"ע "מעשה בחמישה בלונים", ו"הצב של אורן". ראיתי שהכל תלוי באיך שאני מעבירה לילד שלי את הטקסט. אם אעקם פני ואעלה עליהן ארשת עצובה, ייתכן שזה המסר שיקלוט. אם אחייך כשאומר "בום טראח, הבלון התפוצץ הבלון נקרע" ואף אעשה מזה קטע הומוריסטי של מחיאת כף וצחוק ואולי אף דגדוג- אז ריככתי את המסר.. ומצד שני, לא התרגשתי כשבני התעצב אל ליבו בסיפור כזה או אחר, כי ידע הוא בסופו של דבר, גם שהסוף הוא טוב וגם כי אמא או אבא פה לידו ומחבקים אותו, ז"א הוא למד להתגבר. אנחנו המתווכים! ועלינו לעשות זאת בצורה מבוקרת ונכונה, מצד אחד, לא נכון לחשוף לכל הצרות והמכאובים שבעולמנו ויש לא מעט לצערי, בטח שלא בגיל הרך של שנתיים.. אבל הסיפורים החביבים הללו "הצב של אורן" , "מעשה בחמישה בלונים" ועוד רבים אחרים הם נהדרים לגילאים הללו.. מה גם שאפשר תמיד להוסיף פרשנות שלנו, נגיד לאחר קריאת הספר או תוך כדי, לומר לילד :"בלונים לפעמים מתפוצצים, וזה באמת קצת עצוב אבל לא נורא, כי מנפחים בלון חדש

" .. ודווקא הסוף של מעשה בחמישה, הוא סוף טוב ואפטימי. סבורה כי נכון לחשוף אותם לטקסטים שמתאימים לגילם, להרבה מאלו, למבחר, ולהאמין שגם אם נתקל הוא בקטע עצוב הוא יודע שבסופו של דבר, הסוף הוא טוב.

 

[עיניים אוהבות]

תודה רבה לך על התשובה המקסימה והמפורטת

 

[et28]

ובנוסף לתשובה שקיבלת,

אני חושב שאכן חשוב לחשוף את הילדים לאבדן, ולו רק משום שהחל מגיל שנתיים שלוש הם מתמודדים עם אבדנים כאלו ואחרים- אובדן חפץ מעבר, מעבר מבית לגן, גמילה מחיתול ו/או מוצץ ו/או אצבע ועוד ועוד אבדנים. הם חווים אבדנים בלי שהם מסוגלים לעבד את זה בצורה נכונה, והסיפורים הללו מעבדים את זה- נכון, יש אבדן (הבלון התפוצץ, הצב מת), אבל אני (האב, האם, האח/ות, הסבא, הסבתא או כל אחד אחר) נשאר פה להגן עלייך. המסר שזה מעביר זה שכל סוף הוא התחלה, והאבדן הוא חלק מהחיים.... אח"כ, בגיל בוגר יותר, הוא יבין את המשמעות האמיתית של האבדן או המוות (וזה בערך בגיל 10, 11), אבל הבסיס לאיך הוא יעבד את כל האבדנים בדרך, ואיך הוא "יגלה" את האבדן בגיל 10, 11 תלוי באיך שאת מעבירה את המסר... אגב, אני חושב שזה חשוב ויפה שהילד שלך בוכה על הצב. זה משהו שאני אישית הייתי מעודד אותו מצד אחד, ומצד שני הייתי נותן לו פרספקטיבה שהצב מת אבל הוא חי, ויש לו משפחה (הכל בהתאם לרמת ההבנה שלו, כן?)

 

[עיניים אוהבות]

תודה רבה לך על התגובה

שכנעת אותי ועזרת לי מאד

 

[keren176]

ספרים ופעוט בן שנתיים

בוקר טוב, מקווה שהשאלה שלי מתאימה לאירוח.... הבן שלי אוטוטו בן שנתיים. כשהיה יותר קטן ועד לפני חצי שנה בערך היה מאוד אוהב לקרוא ספרים. אפשר היה לשבת איתו אפילו עם 6-7 ספרים ברצף והוא היה נהנה מאוד. בתקופה של החצי שנה האחרונה הוא לא היה מוכן לקרוא בכלל. בימים האחרונים אני שמה לב שהוא מתחיל להיות שוב פתוח לספרים("בקטנה") והוא גם מדקלם ביחד איתי וזוכר את התכנים, אבל אני שמה לב שהוא לא מצליח לשבת בלי תזוזה. אנחנו יושבים על הספה, אני מקריאה לו סיפור, הוא משתף פעולה אבל תוך כדי הקראה זז ימינה, זז שמאלה, נעמד, מתיישב... השאלה שלי היא האם זה בסדר לקרוא לו ספר שהוא ככה בתזוזה ? (אני שמה לב שתוך כדי התזוזה הוא כן מרוכז בסיפור) האם לנסות לשנות את זה או להגיד "תודה" שהוא מסכים לקרוא ספר רק שזה בדרך שלו...? תודה.

 

[kerendob]

ספרים ופעוט בן שנתיים

אם תכריחי אותו לשבת בשקט בלי לזוז את עלולה לגרום לו לא לאהוב ספרים.. נראה לי מאוד טבעי שילד בגיל הזה לא ישב ב"דום מתוח" תקריאי לו בצורה הטבעית, כשהוא בתזוזה, כל עוד הוא מרוכז, מעוניין ונהנה זה בסדר... קרן דובקובסקי http://www.armonhasfarim.co.il/

 

[kerendob]

פעוט בן שנתיים

(כתבתי לך תגובה מאוד ארוכה שמשום מה לא הועלתה...) אז בקצרה - אל תכריחי אותו לשבת "מתוח דום" הוא רק ילד בן שנתיים, וזה בסדר גמור שהוא מתנועע וזז, כל עוד הוא מעוניין, שואל ומרוכז - זה בסדר גמור ... קרן דובקובסקי. armonhasfarim.co.il

 

[בּלו]

לימוד קריאה בגיל מוקדם

למרות שלרוב אני לא אמא דוחפת, הפעם אני שוקלת את זה ברצינות. בת השלוש וחצי שולטת בכל אותיות הא-ב, יודעת לפרק צלילים, לחרוז חרוזים, להפוך הפכים, מזהה מילים ויודעת כבר לכתוב כמה (בודדות בידני ואת שמות כל מי שהיא מכירה בהקלדה). מראה הרבה רצון לקרוא. אני שוקלת להתחיל לקדם אותה בנושא למרות גילה הצעיר, האם יש שיטה מומלצת לפעוטות?

 

[kerendob]

קריאה

בעיקרון גם אני לא בעד "לדחוף" ילדים ללימוד קריאה בגיל מאוד צעיר. אבל - כיוון שביתך כבר תופסת חלק מהדברים באופן טבעי והיא מגלה עניין, הייתי ממשיכה לפתח את זה, אבל באופן מאוד עדין וכמה שיותר טבעי. ולמה הכוונה? כשאנו קוראים אנו לא קוראים אות-אות אלא לפי תבניות של מילים, ולכן מה שהייתי מתחילה לחזק אצלה זה את זיהוי המילים. דבר נוסף חשוב - בזמן שאת מקריאה לה ספר - הדגישי עם האצבע כל מילה ומילה שאת מקריאה. על מנת שהיא תוכל לעקוב. מידי פעם הדגישי לה מילים - תסמני לה - ביחרי כל שבוע כמה מילים שאת מעוניינת שהיא תלמד, והדגישי לה אותן בזמן הקריאה. אפשר גם להכין משחקים פשוטים - כרטיסיות של אותיות, ולשחק בהרכבת מילים. מה שכן - מאוד חשוב לא להפוך את זה למאוד דידקטי, אלא להשאיר כמה שיותר טבעי ומהנה עבורה ועבורך. מקוה שעזרתי ונתתי את הכיוון הראשוני קרן קרן דבקובסקי http://www.armonhasfarim.co.il/

 

[בּלו]

תודה על התשובה!

 

[לוסי ניצנים]

את טועה

השיטה של לימוד מילים שלמות נוסתה ונחלה כישלון חרוץ (אאל"ט זה נקרא "השפה כמכלול"). דווקא הדרך הטובה יותר ללמד עברית היא באמצעות לימוד של אותיות ותנועות. בגיל גן כדאי לשחק משחקי חריזה, לפרק מילים להברות. אפשר לקרוא עם הילד את הספר (המוצלח לדעתי) של דתיה בן דור "ככה זה בעברית"

 

[kramerkaren]

תלוי גיל ומטרה

ילדים מזהים קודם על תבניות. הם יזהו את שמם עוד הרבה לפני שהם מזהים את האותיות של השם. יש צבניות רבות שאפשר לחשוף את הילדים אליהם ומשם הם יתחילו להסיק את המסקנות הראשונות לגבי שפה. כרטיסיות (flashcards) נמצאו כמאוד יעילות בתהליך הקריאה הצעירה. קריאת פעוטות היא שונה מקריאה של ראשית הקריאה, במיוחד בעברית בו יש את כל נושא הניקוד שבעייתי עבור ילדים מאוד קטנים (בגלל הדמיון בין הסימנים). כמה ש"ככה זה בעברית" הוא ספר מצוין, מהנה ומלמד - הוא בהחלט לא מלמד קריאה בשום צורה. הוא חושף להבטים אחרים של השפה. יש המוני ספרי אותיות אחרים, אבל בלו תיארה מצב בו הילדה כבר מזהה את האותיות, מכירה ויודעת את משחקי המלים (חריזה ופירוק) היא שאלה איך להתקדם הלאה.

 

[kramerkaren]

הגדולה שלי הייתה כזאת

והאושר, ההנאה שלה מהמלים, האותיות, השפה - היו ועודנם תענוג. ממליצה על ספרי "ספרוני" - 60 ספרונים קטנים, שמחולקים לפי התנועות. ברגע שאת מזהה את האות ואת צליל האות מובטחת לך הצלחה בקריאה וחשיפה הדרגתית לניקוד. אגב, לנו הייתה בעיה רצינית איתה - היא מעולם לא קראה עם ניקוד, זיהוי התבניות והמלים היה כל כך מובנה אצלה, שהניקוד רק הפריע (רעש ויזואלי). היו לנו המון מריבות עם בית הספר שלא הסכימו לקדם אותה מבחינת חוברות העבודה והתעקשו על דנה נמה דנה קמה לילדה שבשלב הזה כבר קראה את הארי פוטר ואת שרה גיבורת נילי, כי היא לא הצליחה במבדקי קריאה של מילות נונסנס. טיפשים.

 

[kramerkaren]

מהי הדרך הנכונה לניצול ספר עבור המסר שלו?

מעבר להקראה של הסיפור, איך מומלץ לפתח את הנושא של הספר ולהגיע לעיבוד המסר שבו?

 

[kerendob]

מסרים בספרים

בעיקר דרך שאילת שאלות, הרעיון הוא גם לנסות ללמד את ילדנו - לשאול שאלות. ניקח את הסיפור הכי בנאלי שיש - "כיפה אדומה" - המסר של כיפה אדומה הוא להיזהר מזרים ברחוב. איך נעביר את המסר הזה: לדוגמא כשאמה של כיפה אדומה אומרת לה ללכת ישר לבית סבתה, ולא לדבר עם אף אחד ולא לעצור בדרך, אפשר להפנות לילד שאלה - "למה אתה חושב שאמא של כיפה אדומה מזהירה אותה ככה? " ולתת לו לענות ולחשוב, כשמגיע הזאב, שטורף את סבתא, חשוב לקשר את השאלה שהצגנו קודם - למה שקרה עכשיו בסיפור - "אמא הזהירה, כי לפעמים יש חיות מסוכנות, אנשים מסוכנים, וצריך לדעת להיזהר וכדומה" אפשר תמיד גם בסוף הסיפור לנהל שיחה קצרה עם הילד - על מה הוא הבין, ומה הוא חושב על זה, ואיך הוא יתנהג אם יקרה לו משהו דומה... קרן דובקובסקי http://www.armonhasfarim.co.il/

 

[want a baby]

איך לשמור על הקראת ספרים כשהם מתחילים לקרוא

אריאל מתחיל לנסות לקרוא. נכון, זה עדיין לא ממש קריאה שתביא אותו לקרוא לבד ספר, רק כמה מלים בודדות ועיקרון... אבל כבר מפחיד אותי שהוא יבוא ויגיד "אני לבד" יש לי חרדת נטישה חמורה. מאז שהם קטנים כל יום יש אצלנו סיפור לכל אחד... וברור לי שיש ספרים שלבד לא בהכרח יקרא אותם וכביכול יצטרך לחזור לסיפורים היותר פשוטים. האם יש דרך לשלב? להביא לו סיפור קצר של ראשית הקריאה ואז לקרוא לו סיפור ארוך כמו שאנחנו בד"כ קוראים? איך אפשר ללמד את הילד לספר את הסיפור בלי שזה ישמע טרחני.. אני זוכרת שזאת הייתה השיטה בה אני הפנמתי ספרים. הייתי קוראת ואז מספרת לאחותי בלילה את הסיפורים... תודה מראש על האירוח

 

[kerendob]

ראשית קריאה.

אם תהיי שם לידו בזמן שהוא מנסה לקרוא לבד - ותסייעי לו בזמן שהוא מתקשה הוא לא ירגיש לעולם לבד. (זיכרי שגם לילדים חשוב לעשות לעיתים את דרכם באופן עצמאי, כך שזאת לא "נטישה" ...) אני ממליצה לשלב, לתת לו גם לקרוא לבד, (זה נורא חשוב בשביל הרגשת העצמאות שלו, והביטחון שלו) וגם להקריא לו, וגם להתמודד ביחד - לבחור ספר שתקראו ביחד (אפשר ספר קשה יותר וארוך עם פרקים) שבו תשלבו - את תקריאי, והוא יקריא, ותעזרי לו כשהוא צריך. (וככה גם תחזקו את הקשר ביניכם)

קרן קרן דובקובסקי http://www.armonhasfarim.co.il/

 

[want a baby]

רציתי עוד שאלה

וכמובן שכחתי לציין בשאלה הקודמת, הבן שלי בן חמש וחצי. רציתי לשאולה לגבי חשיבות התאמת המסרים של הספרים לאמונות שלנו. כשהייתי קטנה קראתי את כל מגוון הספרים גם כאלה בהם הייתה התנהגות לא מקובלת של הגיבור וגם התנהגות לא מקובלת של המחנכים. משום מה לא זכור לי שזה הפריע לי. בין הספרים הכי שנויים במחלוקת נמצא ספר של אגדות האחים גרים, אני כאמא בררתי היטב בספרים אותם בחרתי להכניס לביתי ועד היום אני חושבת שהמיתולגיה היוונית זה בין הספרים הבודדים שהשארתי למרות שיש לפעמים תכנים מאוד בעייתיים בעייני. האם יש צורך לעשות את כל החשיבה הזאת או לתת לילד לבחון את הספרים השונים ולקחת מהם מה שהוא צריך? האמת עכשיו כשכבר כמע לחצתי "שלח" נזכרתי שיש לי ספר שנוי במחלוקת בתכניו ההזויים (חתולה שמנה שאכלה את כולם, גברת שבלעה זבוב וכו') שהגיע הביתה כמתנה והפך לאחד הספרים האהובים על שני הילדים באותה תקופה (הם היו בני 3 ו-4.5) אז השאלה היא - אולי הם לא רואים את הדברים כמונו - "גברת שבלעה זבוב ...הלכה לבלי שוב"

 

[kerendob]

מסרים בספרים 2

הי, ראשית התייחסתי לשאלה דומה על מסרים - ממליצה לך להסתכל. מילה לגבי תכנים "הזויים" - הם מאוד מאוד חשובים לילדים בגילאים הללו - ספרי נונסנס, דימיון ופנטזיה עוזרים לילדים לפתח את הדימיון ואת ההומור שלהם - כן הומור!! וזה מדוע? בגילאים הללו הם יודעים ששולחן זה שולחן, וכיסא הזה כיסא, ושזבוב הוא קטן. ברגע שספר משנה את החפצים/החיות וכו למשהו אחר - ראשית זה נורא מצחיק אותם , ושנית זה מפתח את הדימיון - כי נותן להם כלים של "חשיבה אחרת" ולכן - מה שנראה לך לעיתים - מוזר או לא ראוי, עבור ילדייך זה משעשע, מהנה, (ואפילו חינוכי....) אם ילד מעונין ואוהב ספר מסויים לא הייתי מונעת ממנו לקרוא אותו גם אם אי חושבת שהוא לא מספיק מוסרי/חינוכי וכו קרן דובקובסקי http://www.armonhasfarim.co.il/