שרשור "תינוק חדש בא למשפחה"

[פלגיה]

טיפ חשוב: לדעת שזה טוב

עם כל הקשיים הלוגיסטיים של ההתחלה, ועם הצורך להתפצל נפשית לצרכים של שני "אנשים" בעולם שתלויים בך - אחאות היא המתנה הגדולה ביותר שאפשר לתת לשניהם. הידיעה הזאת מאוד מסייעת לעבור את הקשיים של ההתחלה. ועוד משהו - הקושי הוא בעיקר של ההתחלה. והוא זמני, והוא עובר.

 

[mom2ia]

טיפ נוסף: לרדת ברמת החיים

כל דבר עושים על השטיח - מרכיבים פאזלים מספרים סיפור מציירים - כל הפעילויות. כך אפשר גם להניק וגם לשחק עם הגדול (במקרה שלי גם הגדול היה קטן...) ועוד משהו - לשנן ולהפנים: הוא לא מסכן ולא גרמת לו שום נזק בזה שהבאת לעולם עוד אח. אז אל תתיחסי אליו כמו אל מסכן.

 

[kramerkaren]

../images/Emo41.gifדיון: מתי לספר\סיפרתן לילד על ההריון../images/Emo41.gif

 

[פלגיה]

מאוד תלוי בגיל הילד

אין כאן תשובה חד משמעית. לילד בן שנה וחצי זה לא משנה מתי יספרו. הוא ממילא לא יבין מה הולך לקרות. הכל יהיה מילים, עד ללידה עצמה. ילד בן 6 - כדאי שיידע בהקדם. ובאמצע? יש המון אמצע.

 

[kramerkaren]

סיפרתי אחרי הסקירה

(שבוע 14) ומבחינתי הייתי מחכה עד אחרי מי השפיר אבל הילדים שלי גדולים וזה ממש משהו שאי אפשר היה להסתיר יותר. רציתי אחרי הבדיקות הראשוניות, רציתי אחרי אישוש שהכל תקין ובאופן שטחי ורדוד לחלוטין - רציתי אחרי שאני יודעת מין, שיהיה להם משהו יותר מוחשי להתיחס אליו. ונעם סיפרה לנו שאני בהריון, היא הייתה בת שנתיים בדיוק, הסתובבה אלי ואמרה "לאמא יש תינוק קטן חמוד בבטן". אין לי מושג איך ואיפה, זה היה לפני שמישהו מלבד ההורים שלנו ידעו. היא ידעה. מצד שני היא תמיד ידעה לקרוא לי מחשבות....

 

[בּלו]

גם לנו זה קרה! ../images/Emo2.gif

עוד לפני שיצאה לי בטן בכלל - האפרוח שהיה בן שנתיים ופסיק, הניח לי ידיים על הבטן ואמר בידענות - "לאמא יש תינוקת בבטן".

 

[gallish]

אחרי הסקירה, כשידענו שכנראה הכל בסדר../images/Emo57.gif

אחרי שני הריונות שהסתיימו טרם המועד (וללא תינוק) הודתי לאלוהים שעדיין לא סיפרתי לילדים, מצד שני לא רציתי שהם יבינו לבד או ישמעו אחרים מדברים על זה, אז חיכיתי לאחר הסקירה, כשהבנו שככל הנראה הכל בסדר, ואז סיפרנו. זה היה הרבה מאוד זמן עבורם לחכות, מצד שני, כמו שאמרתי, לא הייתי רוצה שישמעו או יבינו מצד שלישי

 

[שושן בשם אחר]

לחשתי לו כשראיתי שני פסים ../images/Emo13.gif

אבל הוא היה בן שנתיים... מה הוא הבין? סתם הייתי צריכה לחלוק עם מישהו את ההתרגשות והוא היה שם אז סיפרתי לו. הוא שמח בשבילי.

לפמפם ולהסביר באמת במילים שהוא מבין - אחרי הסקירה. הייתי צריכה לדעת שהכול בסדר קודם.

 

[הפוך עם ראש כפול]

אני ספרתי לבן השלוש רק כשראו בטן ממש בניגוד לכל האמירות ש"הם קולטים מהסביבה", בן השלוש שלי חשב שיש לי בטן גדולה כי "אכלתי המון ממתקים", ואפילו לא דמיין בכיוון..... רק כשראיתי אותו ממש מסתכל על הבטן וקולט שמשהו משתנה, ניצלתי את ההזדמנות לספר. זה יצא בערך בחודש חמישי, אם אני לא טועה, מה שהשאיר לו מספיק זמן לקלוט, לעכל ולשאול מליוני שאלות, ומצד שני לא היה רחוק יותר מדי.

 

[kramerkaren]

רק אני ידעתי שאני בהריון לפי הבטן?

שהייתה עצומה עוד לפני שעשיתי פיפי על מקל?

 

[הפוך עם ראש כפול]

כנראה שעשית פיפי על מקל בתשיעי ../images/Emo3.gif בוקר טוב אליהו ../images/Emo163.gif

 

[mAmA MiSiSiPi]

באישפוז הראשון

 

[myaron]

בגלל שהילדה היתה רק בת שנה ותשע בלידה

סיפרנו לה פחות מחודש לפני. גם זה לא היה סיפור של "לאמא יש תינוק בבטן" וכו', כי אין לדעת מה היא תדמיין. אמרנו לה שעוד מעט אמא תלך לבית יולדות לכמה ימים ותחזור עם תינוק קטן שיהיה אח שלה. הראינו לה בתקופה הזו תינוקות, והסברנו שהם קטנים, לא יודעים לדבר, בוכים ושצריך להיות עדינים איתם. השתדלנו לא לפתח ציפיות של "יוולד לך אח ותוכלי לשחק איתו" כי מן הסתם זה לא המצב בהתחלה.

 

[ללי1107]

כשהייתי בחודש השביעי...

והייתי מחכה אולי עוד קצת אילמלא שכנה שאלה את הבן שלי כשהייתי בחודש השביעי "אתה יודע מה יש לאמא בבטן?" והבנתי שהגיע הזמן שהוא ישמע את זה ממני ולא מאחרים

התחלת ההיריון היתה קצת מסובכת, הבטן גם ככה היתה די קטנה, ולכן דחיתי עד כמה שניתן את הבשורה... אבל אם לומר את האמת, יש לי הרגשה שהוא הרגיש שמשהו קצת שונה כבר בתחילת ההיריון

 

[שונצו]

ביום שגילינו רשמית בעצמנו

או יומיים אח"כ. די מהר.

 

[kramerkaren]

../images/Emo41.gifדיון: הכנת הבוגר\ים לקראת הלידה../images/Emo41.gif

 

[kramerkaren]

כמה דברים

אני מאוד אוהבת את הספר "בבטן של אמא" - הטקסט נהדר, אבל מורכב לקטנים (אבל מצחיק בטירוף לילדים טיפה יותר גדולים - נגיד מ 4), אבל זה ספר עם חלונות שמרימים ורואים בתוך הבטן של אמא של התינוק עושה שטויות. זה הספר היחיד מבחינתי שבאמת המחיש את מה זה בדיוק אומר. לאותו מחבר (תומס סוונסון) יש גם ספר אחר מקסים "אחות חדשה בבית". אם מתאפשר - לקחת אותם לאולטרה סאונד. לא למשהו גדול - סקירה וכאלה, אבל אם יש לרופא נשים US במשרד, אז לראות אותם קולטים את הענין זה מדהים. תומר היה בן 4.5 ורק ב US הוא פתאום "הבין". היה מאוד נרגש והתעקש שיראו לו שוב ושוב את הידיים ואת האצבעות. היה מהופנט מהאצבעות. צריך גם רופא נשים מאוד נחמד בשביל זה. נעם, שהייתה בת 7 תחקרה אותו על כל מה שגגלה קודם...היה מטורף. מעורבות - אנחנו תלינו על המקרר רשימת שמות אפשריים. כל שם שעלה פשוט נרשם על הדף (וככה חסכנו המצלות ודיונים מצד משפחה וחברים - כל רעיון שהציעו נאמר להם לכתוב ולשתוק). הילדים היו חוזרים יום יום, מוסיפים שמות, מוחקים שמות, דנים בשמות, מסבירים לאנשים על השמות. זה היה משהו מאוד "שלהם". לקטנים - בובה ואביזרים: אמבטיה,מיטה, מנשא, מוצץ, חיתולים. נותן מקום למשחק דמיוני ומקום לביטוי רגשות.

 

[הפוך עם ראש כפול]

גם להכין אותם לכך שזה עלול לקרות בלילה ואז הם עלולים להתעורר בבוקר ולמצוא מישהו אחר בבית שילביש וייקח לגן. במהלך התשיעי דברתי הרבה עם הבכור (היה בן שלוש וחצי בערך) שאם התינוק יחליט לצאת באמצע הלילה ונצטרך לנסוע לבית החולים, סבא וסבתא יבואו לשמור עליו, והם יקחו אותו לגן בבוקר. בסוף זה באמת קרה באמצע הלילה, וההורים שלי אכן הגיעו בארבע בבוקר אלינו ../images/Emo13.gif

 

[kramerkaren]

ובהקשר של מי שומר -

אם הילד מעולם לא ישן מחוץ לבית והתכנית כוללת לינה אצל סבים\אחרים - לעשות אימונים קודם. ואם יש לכם שכל, אז פעם בשבוע במשך חודשים. הפעם הראשונה היא הכי קשה, אח"כ לא תבינו איך לא עשיתם זאת קודם.

 

[אמא של תהלולי]

או שפשוט תלדו בבית ../images/Emo3.gif