שרשור "תינוק חדש בא למשפחה"

[kramerkaren]

../images/Emo95.gifשרשור "תינוק חדש בא למשפחה"../images/Emo95.gif

השאלות עולות כל הזמן וראיתי שאין שרשור מסכם ענייני וטוב בקישורי הפורום, אז חשבתי שניצור אחד, עם טיפים להכנה, מתי לספר, למה לצפות, מה הטיפ הכי טוב שקיבלתן, או העזרה האלטימטיבית, ההתמודדות בבית אחרי וכל מה שיש לכן עוד לשתף את ההריוניות והאמהות השוב טריות שלנו!

 

[kramerkaren]

הטיפ הראשון: מנשא

לא מבינה איך מגדלים ילד שני בלי. הציל את חיי ואת שפיותי!

 

[kramerkaren]

ועוד...

1. אם שואלים אותך מה את צריכה - תגידי. זה לא הזמן להיות גיבורה. אנשים באמת ישמחו להחזיר מהגן, להביא לך חלב כשהם בסופר ולבוא להיות איתך שעתיים אחה"צ. רוב האנשים רוצים לעזור, הם רק צריכים הנחיות איך. יש לי חברה שהייתה מגיעה אלי, מקפלת ערימת כביסה והולכת. אחרת הייתה מבשלת בכמויות כפולות ומביאה לי טייק אווי. אילו הן המתנות האולטימטיביות מבחינתי. 2. אחה"צ נהיה יותר קל כשיש עוד אנשים סביבך. בגינה יש תמיד אמהות שישמחו להסתכל על תינוק ישן עגלה בזמן שאת מנדנדת את הגדול, או לשים עין על הגדול בזמן שאת מאכילה את הקטן. גם בבית, עוד אמא, עם ילד או שניים זה עדיין יחס יותר טוב מלהיות לבד עם שני ילדים. 3. כשיש לך 10 דקות לעצמך תחתכי ירקות,פירות שיהיה לך זמין. גם אגוזים ופירות יבשים זו אנרגיה זמינה ובריאה. אנחנו אנשים הרבה יורת נחמדים כשאנחנו לא מורעבים. 4. תמיד תצחצחי שיניים בבוקר, גם אם זה אומר שהתינוק יצרח 2 דקות. היום הרבה יותר מוצלח אם הצלחת לצחצח שיניים. אחרי זה הכל כבר יותר פשוט. המשך יבוא....

 

[הפוך עם ראש כפול]

ואפרופו צחצוח - להתקלח בהזדמנות הראשונה שיש לי זה תמיד עשה הרגשה טובה להמשך היום, ולפחות על הבוקר עשית ../images/Emo127.gif ולא גררת את זה לבוקר שלמחרת ../images/Emo3.gif

 

[kramerkaren]

אופטימי עם ה"למחרת"

היו ימים שאני חושבת שהייתי עם אותו בגד מוכתם, מריח מחלב חמוץ, עם שרידי קקי ופליטות, 3-4-5 ימים ברצף. בוודאות בלי מקלחת בין לבין.

 

[הפוך עם ראש כפול]

נכון - דווקא בגלל זה! מקלחת של 3 דקות גג ואת בנאדם חדש. טוב, חצי חדש. גם זה משהו בתקופה הזו ../images/Emo8.gif ברצינות, לי מקלחת של 3 דקות בבוקר הייתה עושה את כל היום

 

[kramerkaren]

"קופסת הנקה"

גאון מי שחשב על הקונפסט. קופסה יפה מלאה פיצ'פקעס, המוני דברים מהכל בדולר - מדבקות, צבעים, בצק, ספרונים, משחקים קטנים, קוביות קטנות. עשרות דברים שלא עולים יותר מכמה גרושים. כל פעם שצריך להניק או להאכיל את התינוק, שולחים את הגדול להביא הפתעה מהקופסה, שעשוע שאמא יכולה לשחק איתו ביד אחת ואפילו (שומו שמיים)- הילד לבדו. משחק אחד לכל האכלה,לא נוגעים בדברים שבקופסה חוץ מבזמני האכלה.

 

[ללי1107]

מברכת אותך על הטיפ הגאוני הזה

קרן יקרה, תודה על הטיפ הנפלא. למזלנו קיבלנו קופסה כזאת שהכילה כל מיני מתנות לתינוקת, מיד היא הפכה לתיבת הפתעות עבור האח, כל פעם מפתיעה אותו בעוד משהו חדש בקופסה, הוא בעיקר נהנה להשתמש בה בתור מעלית לבובות שלו

אצלנו הוא כל כך התאהב בקופסה , שהיו ימים שהוא שיחק בה הרבה מעבר לשעות ההאכלה (וזה בסדר גמור מבחינתי

) מקווה לתרום עוד טיפים משלי בקרוב כשאצבור קצת ניסיון בתחום ההורות ל-2

 

[merime]

הטיפ הכי חשוב מבחינתי - עזרה, עזרה ושוב עזרה

אם הפרש כזה קטן (שנה ותשע במקרה שלי), לא יודעת מה הייתי עושה בלי שיהיה איתי מישהו לפחות בשבועיים הראשונים... מנשא זה מאודדדדדדדדדד חשוב.

 

[אמא של תהלולי]

הטיפ השני: קנאה

לא לעשות מזה עניין, לא לחשוב על זה, לא לפחד מזה, כשזה מגיע לתת לזה את המקום הרלוונטי אבל לא להתרגש וזה עובר. הכוונה היא - תמיד בהריון שני כולם מדברים איתנו על "מה נעשה עם הגדול", "הוא נורא יקנא", אתם צריכים לתת לו יחס מיוחד" וכו'... ילדינו הם כל כך חכמים שהם יבינו טוב מאוד מה מצופה מהם, אם נצפה מהם לקנא הם יקנאו!!! אם לא נצפה לכך - כנראה תהיה קנאה קלה, אבל לא משהו מטורף, אין סיבה לתת יחס מיוחד, כי אז הילד יבין ש"מגיע" לא היחס המועדף ויתאים את עצמו לתפקיד.

 

[Mנטה]

למה את קוראת קנאה?

אני ראיתי המון קשיים רגשיים אבל לא היתי קוראת לאף אחד מהם קנאה.

 

[אמא של תהלולי]

זה בדיוק העניין....

אני לא קוראת לזה קנאה, לשום דבר - אני כן מתייחס לקושי הרגשי, התכוונתי וכנראה לא הייתי ברורה מספיק - ללחץ מסביב שכל הזמן אמרו (לי לפחות) כמה הגדולה "תקנא" וכמה יהיה לה "קשה" להפסיד את אמא וכו'... ולפלגיה - כאמור גם אם יש קנאה - אני חושבת שאם לא עושים ממנה עניין היא לא תהיה עניין, אם נתחיל לעשות מזה סיפור גדול הילדים החכמים שלנו יבינו את זה ויבינו שמשהו "קרה"... כשלמעשה לא קרה כלום, רק התנהגות נורמלית של ילדים.

 

[פלגיה]

אבל אם יש קנאה

ואנחנו לא נעשה ממנה עניין - זה לא יגרום לתופעות שלה להעלם. היא עדיין תהיה קיימת, כך או כך. באופן כללי אני חושבת שהתנהגות של ילדים מושפעת המון מהרגשות שלהם עצמם, ומעט מאוד מרגשות או מעשים של ההורים.

 

[אמא של תהלולי]

לא להתעלם ממש לא

אבל גם לא להקצין ולהתייחס לזה כאל אסון גדול. להתייחז לזה בדיוק כמו לכל רגש כמו לכעס ועצב וכו' ממה שאני רואה מסביבי עושים מהקנאה סיפור גדול כל כך שהיא מקצינה נורא דוגמא שעולה לי לראש פשוט כי אמרו לי לפני שבוע: ההורים חייבים להקדיש לכל ילד כל יום זמן לבד כדי שלא תתפתח קנאה בין הילדים ובעיקר צריך להקדיש זמן לגדול שלא יפגע בקטן - זו בעיני הקצנה לא לגיטימית. קנאה ה נורמלי לעשות מזה עניין גדול ולעשות דברים שכביכול אמורים למנוע אותה זה מיותר בעיני סה"כ גם אנחנו המבוגרים מקנאים אז מה. לא סיפור.

 

[פלגיה]

תמיד יש באמצע

והכרה ברגש, ותמלול שלו, היא דבר מאוד חשוב. לא להתיחס כאל אסון גדול - זו עצה טובה בכל מקרה ועל כל דבר. מצד שני להגיד דברים כמו "אם לא תצפו לקנאה היא לא תקרה" (לא שאת אמרת את זה, אבל שמעתי כבר), זו טמינת ראש בקיר.

 

[אמא של תהלולי]

בקיצור - אנחנו אומרות אותו דבר ../images/Emo13.gif

 

[tamamitt]

../images/Emo45.gif מסכימה עם כל מילה

הגדולה שלי היתה בת 2.5 כשהקטן נולד. היא הגיעה לבית החולים חצי יום אחרי שנולד וראתה אותי מניקה אותו (בעצם מניקה דרך כפית) בפעם הראשונה מאז שנולד. כל מי שראה את המבט שלה לא יכל לטעות בו. זעזוע, עצב ובעיקר קנאה איומה. היא פרצה בבכי כל כך נוראי שהשתיק את כל החמולה הרועשת של שותפתי לחדר. היא המשיכה לבכות בכל הנקה עד שהיה בן חצי שנה. אז כן, היתה קנאה גדולה וכמובן שעדיין יש ותמיד תהיה. אבל גם עם זה לומדים לחיות (בעיקר הילדים לומדים לחיות עם זה). ועוד משפט קטן שלמדתי מהדודים שלי לגבי קנאת הבכור: "שוויון זה קיפוח"

 

[פלגיה]

קנאה מגיע כך או כך

זה לא משהו שההורים יוצרים. נכון שאם הגדול עדיין קטן, הוא יכול לא לתפוש מה קורה איתו, עד שהתינוק מתחיל באמת לזחול ולקחת לו דברים, אבל הקנאה מגיעה בין אם ההורים עושים ממנה עניין ובין אם לא.

 

[merime]

../images/Emo45.gif

ומוסיפה. הקנאה תמיד תהיה שם, זה בכלל לא משנה באיזה גיל

 

[חגית מהמדבר]

הלוואי שככה היה ../images/Emo4.gif../images/Emo4.gif

אנחנו היינו במחשבה ברורה שה"גדול" ישמח באחיו הקטן והם יגדלו לשחק ולאהוב. איפה זה ואיפה נבואה שמגשימה את עצמה. שנה ו-4 אח"כ, אין כמעט יום בלי שהוא מנסה לפגוע בו לפחות 20 פעם, צועק שהוא שונא אותו ושהוא רוצה לזרוק אותו לפח

כל שלצערי לא מסכימה איתך .