למה לתמר קוראים תמר? ../images/Emo13.gif
כמו כל הסיפורים הטובים, גם הסיפור הזה התחיל לפני שנים רבות, כשגשם היה יורד באוקטובר, הורים היו חוזרים בשעה 5 הביתה ומסטיק בזוקה היה עולה 20 אגורות גרתי בבניין ארוך וגבוה, עם שכנים רבים וחברי ילדות. לאחת השכנות קראו ריקי, היא היתה בת גילי וגרה קומה מתחתיי. היא גם היתה הנשיקה הראשונה שלי, בגיל שש בערך, אבל בהכל אשם השכן שלה. יום אחד ירדתי קומה אחת למטה לבית של ריקי, כדי שנשחק יחדיו. דפקתי בדלת, וברגע שהיא פתחה אותה, גם הבן של השכן שגר בסמוך פתח את הדלת שלו. אנחנו היינו בני שש, אולי פחות. הוא היה בן 16? אולי יותר - אני לא ממש זוכר. בכל מקרה, הוא הביט בנו והציע לנו הצעה שילדים בני שש לא יכולים לסרב לה. "?ילדים, רוצים ארטיק" "!כן" "!אז תתנשקו" לא חשבנו פעמיים. הרי ארטיק הוא הגורם העיקרי המניע כל ילד באשר הוא. וככה, ריקי קיבלה ממני נשיקה (על הלחי, תרגעו) אנחנו קיבלנו ארטיק בטעם פטל והשכן בא על סיפוקו (ואל תכנסו איתי לפירוש המעשי של המילה, בואו ונמשיך בסיפור המעשה) עברו כמה שנים. גדלנו ילדים רבים בבניין. היתה את קרן ועידית וורד ואסי חן ועומר , ואפילו טל, שלא גר איתנו בבניין אבל נשאר חבר נפש גם היום. עם אף אחד מהן/ם לא התנשקתי שוב מאז, אבל אל תתנו לג'וסי סטף לבלבל אתכם עכשיו. בשלב מסויים, ההורים שלי החליטו להתגרש. זה מצב כזה שבו ההורים מחליטים שהם לא גרים יותר ביחד. לא מעט הורים בוחרים בדרך הזו. הקטע הוא שמערכת החינוך (אומרים שפעם היא היתה נורמלית) די שמה לב למצבי המשפחתי, והחליטה לערב את היועצת (אתה מצייר נורא יפה, אמרו לך פעם?) ואת המחנכת (אז מה אתה עושה אחר הצהריים?) שאלה אותי. מכיוון שבאותם ימים בדיוק התבטל לי פרוייקט גדול של חקר לטאות פרפרים באמזונס, אמרתי לה שאני פנוי. המחנכת החליטה שעל מנת לשמור על השפיות שלי אני צריך חיי חברה תוססים אחר הצהריים (טוב נו, אז עוד לא היה איי סי קיו) והציעה לי לבלות את אחר הצהריים עם תמר וגבי (עכשיו, אני לא ממש סגור על זה שזה באמת היה גבי, אחרי הכל - שלושים שנה, לך תזכור) אבל תמר. זו בהחלט היתה תמר. לתמר היו עיני שקד ופנים שיודעות להעביר מסר, מבלי לומר מילה. אני זוכר (אם זכרוני אינו בוגד בי) שיצא לנו (תמר, גבי? ולי) לבלות כמה אחר צהרים ביחד. אני לא ממש זוכר מה עשינו באותם פעמים, כמה נפגשנו ואיפה זה היה, אבל אני חושב שזה היה באיזור בית הספר, אחרי הכל - תמר גרה ברחוב הסמוך. אינני יודע על מה ולמה, אבל נראה שאותם מפגשים השאירו בי חותם עמוק וכבר אז עיצבו את האדם שכותב לכם כאן היום. גדלנו, המפגשים נפסקו, עברתי דירה ובית ספר, והתגייסתי. פתאום, ביום אחד בהיר (האמת שהיה כבר לילה, אבל עזבו אתכם מפרטים קטנים ולא רציניים) פגשתי את ריקי בבסיס הצבאי שבו שרתתי אחרי המון שנים שלא נפגשנו. זה היה לפני עשור, אבל מאז לא נפגשנו שוב. אפילו ארטיק לא הצעתי לה, אבל זה בגלל שהיה נורא קר. שוב נשבה הרוח, עונות השנה התחלפו, ונולדה לי בת ראשונה. אישתי זכתה לבחור את השם, והפור נפל על ליה. כשנולדה הבת השניה, החלטתי שאקרא לה על שם תמר, ונורא רציתי לספר לה על זה - אבל לא ממש היה לי איך. אפילו שאלתי את טל, שהזכיר לי את שם המשפחה שלה - אבל לא ממש הצלחתי לאתר אותה. ואז, הגיע הפייסבוק. מצאתי את ריקי, כן - זו מתחילת הסיפור. ואחר כך עידית מצאה אותי, כי הייתי חבר של ריקי. ואז מצאתי את עירית, ועשיתי תיוג לטל, ואז נהיתי חבר של קרן. ואז... ואז באה התמונה ההיא מכיתה ב'2, שם רואים את כל הילדים בכיתה מתוייגים, ואני עובר עם העכבר, אחד אחד. חלק מתוייגים, חלק לא, והנה תמר ו... יש לה פייסבוק! ואחרי שסיפרתי לה למה לבת שלי קוראים תמר, החלטתי לשתף בסיפור הזה, גם אתכם. (הסיפור המלא, כולל תמונות של תמר שלי ותמר המקורית (!!!1111) נמצא בפייסבוק. תמר היא אומנית מוכשרת שמופיעה ברסיטלים בחו"ל וכמעט שאינה נמצאת בארץ.) בברכה, זיו.
). בסדרה נותר לי להשלים את השם jacky על שם jack daniels....בינתיים שלושה חודשים לתוך ההריון האישה מערימה קשיים עקב היות המקור יעקב.מקווה שילך לי . אני מתאר לעצמי שבריטים יבינו את העניין יותר ובעיקר את הצחוק מאחורי העניין,אולי זה יובן גם כאן?
