לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
עדכן
1820118,201 עוקבים אודות עסקים

פורום חינוך לגיל הרך

בילדים שלנו יש את הסקרנות הטבעית והדחף ללמוד. הילדים שלנו זכאים לכבוד ולהערכה, ובכדי שיוכלו להתפתח, לגדול, ולממש את הפוטנציאל הגלום בם, עלינו, ליצור את התנאים המתאימים עבורם. עלינו לספק את צורכיהם הפיזיים, הרגשיים והרוחניים.מכיוון שתהליך הגדילה של הילד מלווה בכישלונות וקשיים לצד ההצלחות, אנחנו כהורים צריכים לספק לו ``רשת בטחון`` של קבלה, תמיכה ואהבה. אנחנו, צריכים ליצור עבורו אוירה שתאפשר לו להיענות לאתגרים שהחיים מציעים מבלי לחשוש מכישלונות.איך עושים את זה? איך מטפחים ילד ומאפשרים לו להיות הוא עצמו מבלי שהרצונות, הפחדים והציפיות שלנו ``ישתלטו`` על החינוך? איך מדברים עם ילדים כך שתהיה החלפת דעות הדדית, הבעת רגשות וחשיפה אישית?כל אלה ושאלות רבות נוספות הן עניינה של קהילה זו. ננסה ללמוד, תוך כדי הקשבה ופתיחות, אחד מהשני. אין דרך אחת שהיא טובה מהשניה, לכל ילד והורה מתאימה דרך ייחודית שלהם ו``הצלבת`` הדעות תאפשר (כך אני מקוה) לכל אחד מאתנו למצוא את שביל הזהב בינו לבין ילדו.הפורום מיועד לדיונים בנושא חינוך לגיל הרך. הוא נועד לכל מי שיש לו או לה משנה חינוכית, או המעוניינים לגבש לעצמם משנה כזו, או להתלבט בנושאים הנוגעים למשנה כזו.כל דיון הקשור במישרין לנושאי חינוך לגיל הרך שייך לפורום הזה, ויתקבל כאן באזניים קשובות ולב פתוח.דיונים הנוגעים לנושאי הורות כלליים, ולא לנושאים הנוגעים בחינוך, אני סבורה שמקומם הנכון הוא פורום "להיות הורים", שחושף את המתייעצ/ת גם לכמות גדולה הרבה יותר של גולשים.אין צורך להדגיש (אך אדגיש בכל זאת), שכתיבה בפורום כפופה לתקנון תפוז. מעבר לכך, אלה הם כללי ההתנהגות בפורום "חינוך לגיל הרך":אין פרסומות בפורום - ניתן לפרסם בלוח המודעות של הפורום. פרסומות מעל דפי הפורום תמחקנה.יש להמנע מפרסום תמונות של ילדים בפורום - עם כל ההבנה שלי לרצון שלנו להתגאות בילדינו (ויש במה להתגאות!), אבקש להשאיר את הדיונים במסגרת מטרת הפורום, ולא לגלוש לשרשורי תמונות.יש להמנע משיחות פרטיות וקשקושים מעל דפי הפורום - לשם כך קיימת מערכת מסרים יעילה בתפוז. הפורום נועד לדיונים ענייניים. יש מקום רק ל-15 הודעות בעמוד הראשון של הפורום - הבה נשתמש במקום הזה בתבונה ולנושאי הפורום.יש להמנע מהתנצחויות בפורום - נסו לשבור את הפרדיגמה לפיה עליכם תמיד לומר את המילה האחרונה.עלבונות אישיים והתייחסות פרסונלית לגולש/ת ימחקו על פי שיקול דעתי הבלעדי - בהקשר הזה, אבקש אתכם מצד אחד לחשוב מראש, ואף לקרוא שוב, הודעות שלכם לפני שאתם שולחים אותן, ומצד שני, לתת קרדיט לאדם שעומד בצד השני של המסך, שהוא לא התכוון לעלבון אישי, ולנסות לקרוא את הודעתו שוב בעיניים אחרות לפני שמתלוננים. אפשר, ואתם מוזמנים, לפנות אלי במסרים בנושאים הנוגעים לאמור לעיל, אך אבקשכם להפעיל שיקול דעת לפני שאתם פונים אלי. מאד לא הייתי רוצה לקבל כל יום מסרים מגולשים שנעלבו מגולש זה או אחר.אני מאחלת לכולנו דיונים פוריים ומעניינים לאה_מ

הנהלת הפורום:

אודות הפורום חינוך לגיל הרך

בילדים שלנו יש את הסקרנות הטבעית והדחף ללמוד. הילדים שלנו זכאים לכבוד ולהערכה, ובכדי שיוכלו להתפתח, לגדול, ולממש את הפוטנציאל הגלום בם, עלינו, ליצור את התנאים המתאימים עבורם. עלינו לספק את צורכיהם הפיזיים, הרגשיים והרוחניים.מכיוון שתהליך הגדילה של הילד מלווה בכישלונות וקשיים לצד ההצלחות, אנחנו כהורים צריכים לספק לו ``רשת בטחון`` של קבלה, תמיכה ואהבה. אנחנו, צריכים ליצור עבורו אוירה שתאפשר לו להיענות לאתגרים שהחיים מציעים מבלי לחשוש מכישלונות.איך עושים את זה? איך מטפחים ילד ומאפשרים לו להיות הוא עצמו מבלי שהרצונות, הפחדים והציפיות שלנו ``ישתלטו`` על החינוך? איך מדברים עם ילדים כך שתהיה החלפת דעות הדדית, הבעת רגשות וחשיפה אישית?כל אלה ושאלות רבות נוספות הן עניינה של קהילה זו. ננסה ללמוד, תוך כדי הקשבה ופתיחות, אחד מהשני. אין דרך אחת שהיא טובה מהשניה, לכל ילד והורה מתאימה דרך ייחודית שלהם ו``הצלבת`` הדעות תאפשר (כך אני מקוה) לכל אחד מאתנו למצוא את שביל הזהב בינו לבין ילדו.הפורום מיועד לדיונים בנושא חינוך לגיל הרך. הוא נועד לכל מי שיש לו או לה משנה חינוכית, או המעוניינים לגבש לעצמם משנה כזו, או להתלבט בנושאים הנוגעים למשנה כזו.כל דיון הקשור במישרין לנושאי חינוך לגיל הרך שייך לפורום הזה, ויתקבל כאן באזניים קשובות ולב פתוח.דיונים הנוגעים לנושאי הורות כלליים, ולא לנושאים הנוגעים בחינוך, אני סבורה שמקומם הנכון הוא פורום "להיות הורים", שחושף את המתייעצ/ת גם לכמות גדולה הרבה יותר של גולשים.אין צורך להדגיש (אך אדגיש בכל זאת), שכתיבה בפורום כפופה לתקנון תפוז. מעבר לכך, אלה הם כללי ההתנהגות בפורום "חינוך לגיל הרך":אין פרסומות בפורום - ניתן לפרסם בלוח המודעות של הפורום. פרסומות מעל דפי הפורום תמחקנה.יש להמנע מפרסום תמונות של ילדים בפורום - עם כל ההבנה שלי לרצון שלנו להתגאות בילדינו (ויש במה להתגאות!), אבקש להשאיר את הדיונים במסגרת מטרת הפורום, ולא לגלוש לשרשורי תמונות.יש להמנע משיחות פרטיות וקשקושים מעל דפי הפורום - לשם כך קיימת מערכת מסרים יעילה בתפוז. הפורום נועד לדיונים ענייניים. יש מקום רק ל-15 הודעות בעמוד הראשון של הפורום - הבה נשתמש במקום הזה בתבונה ולנושאי הפורום.יש להמנע מהתנצחויות בפורום - נסו לשבור את הפרדיגמה לפיה עליכם תמיד לומר את המילה האחרונה.עלבונות אישיים והתייחסות פרסונלית לגולש/ת ימחקו על פי שיקול דעתי הבלעדי - בהקשר הזה, אבקש אתכם מצד אחד לחשוב מראש, ואף לקרוא שוב, הודעות שלכם לפני שאתם שולחים אותן, ומצד שני, לתת קרדיט לאדם שעומד בצד השני של המסך, שהוא לא התכוון לעלבון אישי, ולנסות לקרוא את הודעתו שוב בעיניים אחרות לפני שמתלוננים. אפשר, ואתם מוזמנים, לפנות אלי במסרים בנושאים הנוגעים לאמור לעיל, אך אבקשכם להפעיל שיקול דעת לפני שאתם פונים אלי. מאד לא הייתי רוצה לקבל כל יום מסרים מגולשים שנעלבו מגולש זה או אחר.אני מאחלת לכולנו דיונים פוריים ומעניינים לאה_מ
x
הודעה מהנהלת הפורום

לצפיה ב-'שרשור דווקא'
שרשור דווקא
<< ההודעה הנוכחית
04/06/2006 | 20:05
36
27
לאה, אני פותחת שרשור חדש בלי לגרור הנה את הישן, כדי שלא יכביד.
אני מתיחסת לתת-הפתיל הזה:
http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp...

עלה שם (או - עלה אצלי משם):
- מה זה "דווקא"?
- איך הילד מרגיש כשהוא עושה את זה?
- למה הוא עושה את זה?
- איך אמא מרגישה כשזה קורה?
- וכמובן - אז מה עושים עם זה לעזאזל?
- ו - כיצד ניתן למנוע או לפחות לדלל את מספר האירועים?


בדיוק היום, הגדול שלי היה במין יום בו מצאתי את עצמי שואלת אותו שוב ושוב למה הוא לא מפסיק כשאני אומרת לו שמה שהוא עושה מפריע (הרעיש עם הבינבה בקופ"ח, הציק לאחותו, השתולל על המיטה שלי כשהרדמתי, ובטח היו עוד כמה פנינים). נורא נורא כעסתי, ואיכשהו רק אח"כ קלטתי שזה קשור לזה שהוא חולה

אולי תתארו מצבי דווקא משלכן, כדי שנדע על מה אנחנו מדברות?
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'את יודעת מה אני עושה -'
את יודעת מה אני עושה -
04/06/2006 | 22:23
3
במקרים של דווקא (ולא עולה לי עכשיו דוגמא ספציפית, אבל לא חסר), אני מעודדת אותו לעשות את מה שהוא עושה - נאמר הוא צועק - אחרי מס' פעמים שאני מבקשת שקט ללא הועיל - אני  אומרת לו לצעוק יותר חזק ועוד יותר חזק בד"כ בצורה כזאת הצעקות נגמרות הכי מהר. ועוד שיטה שעובדת לא רע זאת שיטת הדיגדוגים - פשוט לתפוס ולדגדג עד להכנעה...

אם זה קורה במקומות בהם לא ניתן להשתמש בשיטות הנ"ל אז אין מנוס אלא להתעצבן ולאיים ובד"כ התגובה היא דיי אימפולסיבית.
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'דוגמא מהערב'
דוגמא מהערב
04/06/2006 | 22:45
3
זוטא בת שנה ו-8.

אני מחליפה לה חיתול לפני השינה. היא לא רוצה (כמעט תמיד היא לא רוצה, אבל גם לעשות פיפי בסיר או בשירותים היא לא רוצה). אז היא מושכת לי בשערות (נוהל סטנדרטי אצלה כשקורה משהו שהיא לא מרוצה ממנו וגם סתם כשבא לה צומי). אני כועסת ואומרת בתקיפות לא למשוך לי בשערות. זוטא מתפוצצת מצחוק ומושכת שוב.

סיום? אני מסיימת להחליף, אומרת לה שאני לא מוכנה שהיא תמשוך לי בשיער, הולכת משם לחדר העבודה וסוגרת את הדלת. זוטא צורחת (אבא ואחותה היו איתה, זה לא שהיא נשארה לבד). אחרי דקות ספורות נרגעתי (כן, כעסתי מאוד) ויצאתי אליה. היא ניסתה "לעשות שריר" לגבי צחצוח שיניים (שבד"כ עובד בשמחה) אבל היתה לי סבלנות והיא ויתרה ונרגעה. נרדמה כמו בד"כ בזרועותי אחרי הנקה.

אין לי דרך אחרת לתאר את התנהגות משיכת השיער שלה חוץ מ"דווקא" או אפילו יותר מדוייק "לא שמה קצוץ". אנחנו אומרים עליה שהיא בת שנה ו-8 אבל עם אטיטיוד של בת 13 . איך אמא מרגישה? חסרת אונים. חוץ מללכת משם אין לי שום כלים וזה לא תמיד אפשרי (קשירה בכסא שלה ברכב זו עוד סיטואציה בה היא מושכת לי בשיער). אולי קרחת, אבל לא נראה לי.

"מה עושים עם זה לעזאזל" זו השאלה.
אין לי מושג.
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'שתי דוגמאות שעולות לי אצלנו'
שתי דוגמאות שעולות לי אצלנו
04/06/2006 | 22:57
1
4
- סידור הצעצועים הוא אישיו דווקאי גדול אצלנו. ביום שבת הגענו לשיא, כאשר היא גזרה (תחביב אינטנסיבי מהשבועות האחרונים) והשאירה פתיתים וגזירים במגוון גדלים וצורות בכל הסלון. ביקשתי שהיא תסדר והיא סירבה. הזכרתי לה שמי שלא מסדר לא יוכל לשחק במשחק הזה אח"כ - והיא עדיין סירבה, ועוד הוסיפה שהיא "פשוט מאוד מאוד עייפה..." (לא מדי בשביל לשחק במשהו אחר חלילה... ). לקחתי אותה עליי בשקט - והסברתי לה שההחלטה בידיה - אם היא תסרב לנקות ולסדר אחריה - אני לא אוכל לתת לה לשחק במספריים ולגזור, ובמשך מספר ימים (הקצבתי שבוע - עד השבת הבאה - לא שהיא מבינה את זה - אבל זו נקודה בזמן שקל יהיה לתאר אותה כשהיא תעלה) - לא יהיו מספריים. הכל בטון מאוד רגוע (למרות שבהתחלה, כשהיא שבה וסירבה, כמעט התפוצצתי). הצעתי לה לסדר ביחד, הצעתי לה לסדר לבד - והיא החליטה שהיא לא מסדרת. בשיא הרוגע אמרתי לה שבסדר. אני אנקה - אבל עכשו במשך שבוע אין מספריים ואין גזירות בבית. בינתיים (לתדהמתי) היא עוד לא ביקשה. נראה איך יתפתח השבוע.

הדווקא השני - הוא בצעקות. בזמנים שבהם מאוד לא נוח לי שהיא תצעק - היא פתאום מחליטה לצעוק. היום היא גם הסבירה לי בכובד ראש: "אמא - את יודעת למה אני צועקת "קול"? (זו המילה שהיא צעקה משום מה) "כי אני רוצה!" זה תמיד קורה כשהכפתור ישן או יונק, או כשאבא מנסה לישון וכו. התגובה שלי? משתנה מעת לעת. הרבה פעמים אני מנסה להפוך את זה למשחק - ולגלגל את זה לכיוון של לחישות. בפעמים אחרות אעני פשוט מדברת בתקיפות (עוזר? איך לפעמים...).

חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'אחלה שירשור זה אמור להיות'
אחלה שירשור זה אמור להיות
04/06/2006 | 23:40
5
אז ככה....
בדברים שבתי עושה דווקא ואני יודעת שזה מה שיהיה,אני הולכת מראש עם זה "מאחור"..בהחבא..אני אומר לבתי בדיוק ההפך שתעשה את ההפך.
אבל לא תמיד זה כך.
אתן דוגמה..אם אני למשל אומר לה ש"כעת הולכים להתקלח ושאני אתן לך את הכוס משחק שלך,אבל בבתנאי שלא תשימי מים בתוכו ושלא תשתי אותו" ואז הממזרה כםן תשתה כי אמרתי לה לא.
אז מה שאני עושה זה שאני לא אומרת דבר וזורמת ורואה אם היא שותה ומגיבה בהתאם.
אבל לא אומר לה כמו פעם שלא תשתצה כי אז אני נותנת לה חומר למחשבה.

או שלמשל,אני אומרת לה שתתן לי את יד שמאל(היא מכירה את הצדדים מעולה),והיא אומרת בכוונה שזה יד ימין,ההפך ממה שזה אז אני אומרת לה שתתןלי את היד השניה כלומר ימין ואז היא תתןלי את שמאל בקיצור,ללכת איתה בהפוכה.
אם זה משהו דווקאי לשמו,אני אדבר איתה או אנמסה להסיח את דעתה מכך.
אין לי בעיה לדווקא שלה כי אניחושבת שזו קופה והיא תעבור ואלמלא אני אעשה כן,זה לא ייפסק ודבר יוביל לדבר.
לכן מראש אני עושה את זה בהפוכה אם זה ניתן ונמנעת מזה.
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'זה בול כמו ב"מטריקס"'
זה בול כמו ב"מטריקס"
05/06/2006 | 08:16
4
3
את יכולה לסובב את הכפית, את יכולה לסובב את העולם כך שיראה שהכפית מסובבת ואת יכולה גם להחליט שאין שום כפית

עכשיו אני אדבר יותר לעניין -
לדעתי כולנו יודעות מה זה דווקא. זה עימות גלוי וחד משמעי - את רוצה X הילד רוצה Y.
למה זה "דווקא" ? כתבתי למעלה.

אפשר לבחור לחשוב שהילד עושה "דווקא" במודע מכל מיני סיבות - כי הוא בודק אותך, בודק גבולות, חושב שיצליח לקבל מה שהוא רוצה ולכן מתעקש עד שתהיי מותשת מכדי להתנגד. שהוא מבין את הסיטואציה, מבין שאת אמרת "לא" ובכל זאת בוחר לבדוק מה יקרה אם הוא יעשה "כן".

אפשר לבחור לחשוב שזו את שעושה את ה"דווקא" בעצם בזה שאת בוחרת שעכשיו מלחמה, בזמן שבעצם לא מתאים. כן, אפשר לבחור את המלחמות שלך אבל אפשר לבחור גם *מתי* להלחם בהן ולא תמיד הילד במצב קשב, ריכוז, יכולת הבנה או מסוגלות להבין שעכשיו מלחמה, עכשיו אמא מתעקשת על משהו. אז המצב, הסיטואציה של הדווקא היא משהו שאת יוצרת ולא הילד, בזה שאת לא מוצאת דרך לעקוף ולוותר כרגע (ולמשל למצוא הסחות דעת וכו') ולהבהיר את הנקודה בכל זאת רק אחר כך.

אפשר גם לבחור לחשוב שאין דבר כזה דווקא. שמדובר בצורך בתשומת לב בעצם (שלילית במקרה הזה) או עייפות, או חוסר יכולת לדחות סיפוקים שמגיעה לשיא שהילד לא יכול להשתלט עליה. או פשוט סוג של טנטרום של גדולים - מין גל כזה של כעס שגורם לילד להתמקד במטרה ולהשאר ממוקד בה בלי יכולת לעזוב.

לדעתי ?
בכלל לא משנה מה את בוחרת מההסברים האלו (ועוד אחרים). כנראה שלא תדעי למה הילד הפרטי שלך עושה דווקא כי אם הוא היה יכול להסביר אז לא היית צריכה להתאמץ, היה אפשר לדבר על זה.
כל הסיפור של הדווקא הוא בעצם "מבחן תוצאה" (הייתי יכולה להגיד "כל הסיפור של ההורות" וזה היה אותו דבר ) - בהתאם למה שתאמיני בו (מה שפירטתי ועוד אופציות שעולות בדעתך) ככה תבחרי להגיב.
וכל תגובה כנראה תעבוד אם היא תהיה מתוך אמונה שלך שזו הדרך הנכונה ואם היא תהיה עקבית למשך מספיק זמן.

בקיצור מה שאני אומרת זה  - את צריכה למצוא מה *את* חושבת על הדווקא ואיזו דרך תגובה תתישב טוב עם תפיסת עולמך ודרך התגובה הנעימה לך.
ופשוט להתמיד עם זה.
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'ומוסיפה את ההתמודדות שלי...'
ומוסיפה את ההתמודדות שלי...
05/06/2006 | 08:22
3
עם ליאור עוד לא יצא לי (אני רק רואה שהוא ילד מאד שונה מנגה בהתנהגות שלו אז אני מניחה שכשזה יגיע ההתמודדות תהיה שונה).
אצל נגה אני יודעת שמאד קשה לה להקשיב לי, להתרכז או להבין מה אני רוצה אם היא נכנסת יותר מדיי "לתוך סיטואציה".
עבורה מאד טוב "לשבור" כדי לדבר איתה בהגיון והיא ילדה מאד הגיונית אם היא מקשיבה לי.
אז כשהיא נכנסת להתקף דווקא (ולדעתי אצלה זה פשוט סוג של טנטרום כזה - גל של כעס או עקשנות שמציף אותה והיא לא רואה אף אחד ממטר) אני חייבת לשנות סיטואציה.
אם זה ללכת איתה לחדר אחר, או לחבק אותה פתאום ולהרגיע, או לצאת החוצה קצת להרגע.
ואחרי ש"יוצאים" מהסיטואציה היא יותר קשובה ואפשר לדבר איתה והיא ילדה שאוהבת פשרות ונהנית ממשא ומתן בדרך כלל. כלומר אם היא יצאה מסיטואצית הדווקא אבל עדיין רוצה את מה שהיה מושא הדווקא שלה אז היא תסכים לזה שאגיד לה "בואי נעשה הסכם" למשל - ותעשה איתי הסכם.
אבל קודם על אני חייבת "לשבור" את הסיטואציה. לשנות מצב.
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'דווקא יותר ניכנס אצלי לנישה של'
דווקא יותר ניכנס אצלי לנישה של
05/06/2006 | 09:45
1
4
דברים שהילד עושה "דווקא" ומחייך אליך חיוך של מודעות (אני יכול אחרת אבל אני רוצה להיכנס איתך לקונטרה).

אצלי קצת הפןך מאשר אצלך- עד שנולדה נעמי לא ידעתי דווקא מהו. עכשיו היא בת שנה וחצי ואני סוף סוף מזהה סינדרום-גיל-שנתיים שלא ראיתי בחמש שנות האמהות שלי.
היא מביאה צ'פחה לעידו, הוא מוחה בתוקף, היא ממשיכה. אני באה עוצרת אותה, ומסבירה לה שזה לא נעים לעידו, היא עושה פרצוף של מבינה, ואז חוזרת אליו, שולחת אלי חיוך מודע ומצ'פחת.

חוץ מהנקודה המעצבנת הזו, היא ילדה נפלאה, אגב.
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'וזה אני אומרת בניגוד לחילוקי דעות'
וזה אני אומרת בניגוד לחילוקי דעות
05/06/2006 | 09:57
4
שהיו לנו עם עידו.
למשל רוצים לצאת מהבית והוא לא רוצה או לא יכול, כי קשה לו לשנות את הסביבה שלו. כל יציאה ממש כרוכה בסבל שלו, עד כדי שחייבים למצוא פתרונות ביניים (מישהו נשאר איתו בבית, שמים אותו על עגלה עם בקבוק חלב/קופסת צימוקים/מספרים סיפור מהראש תוך כדי יציאה/סופרים את המדרגות בדרך למטה/כל מיני אופציות פחות סבלניות).
זה לא דווקא, זה קושי אמיתי של הילד.
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'אהבתי מאוד את הגישה שלך'
אהבתי מאוד את הגישה שלך
05/06/2006 | 10:13
2
וגם את דרך ההתמודדות.
אצלי זה גם עובד.
אני קודם כל מוציאה אותה מהמצב שבו היא נמצאת.
אני לא נותנת לה לבכותץ או להשתטח על הריצפה. היא יודעת שאין מצב להתנהגות כזאת איתי.
כשהיא מתחילה אני מייד אומרת לה לקום או להפסיק.
מרימה אותה מחבקת חזק ואוהב והולכת לסיטואציה אחרת.
זה בדר"כ עובד.
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'שאלת קודם על 'דווקא' בין ילדים:'
שאלת קודם על 'דווקא' בין ילדים:
05/06/2006 | 08:56
5
ובין ילדים רואים את זה הרבה. הגדול מציק לקטן.
אם הקטן מתחיל להתלונן ולבכות הגדול רק ממשיך.
אם הקטן מתחיל לצחוק, הגדול ממשיך לצחוק איתו.
מעין נסיון לגרות להתייחסות.
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'"דווקא" בעיני הוא הפסיב אגרסיב'
"דווקא" בעיני הוא הפסיב אגרסיב
05/06/2006 | 10:02
10
של הילדים - אני רוצה משהו אחד, לא מסוגל להגיד אותו במילים, אז עושה משהוא אחר, שאולי יביא לתוצאה שאני רציתי, בלי שאצטרך לקחת אחריות על התהליך. בגלל שאני רואה את זה ככה, אני מאלה שלא קוראים לזה "דווקא", אלא מנסים למצוא את המקור (אצלי - בד"כ עייפות או חוסר סבלנות, או אצלו - בד"כ עייפות וחוסר סבלנות ).
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'דווקא שלנו,'
דווקא שלנו,
05/06/2006 | 10:20
3
עדיין קטנים יחסית אבל בכל זאת,

לזרוק את האוכל על הרצפה, זה משגע אותי כי כמובן שלא מכריחים אותה לאכול.
מבתכלת לי בעיניים, אני מבשקת לא לזרוק, עדיין עם מבט יציב, היד נפתחת...האוכל על הרצפה. בלי קשר להאם הכלבה שם אולא. מגיע רק הבוף הארוחה כשאני אומרת לה שאם היא לא רוצה יותר לא צריך רק שלא תזרוק.


לברוח באמצע החתלה או להתפתל או מראש לא לתת לי להתחיל בכלל.
קניתי לה חיתולי מכנס כאלה כמו מכנסיים. ניטרל את כל הכיף של לברוח. בהחלתול קשות אני משתמשת בהם, אבל עכשיו זה יותר טוב.
היא מתחילה להביא לי חיתול נקי כשהיא רוצה שאחליף לה (סימנים ראשונים למוכנות לגמילה??)



חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'אצלנו ה"דווקא" מככב'
אצלנו ה"דווקא" מככב
05/06/2006 | 11:14
14
4
אז יש דברים שאני פותרת בהתעלמות מתוך ידיעה שזאת תקופה שתעבור...כמו לזרוק אוכל על הרצפה...מה שכן כשהיא מתחילה לזרוק אוכל אני יודעת שלמעשה נגמרה הארוחה מבחינתה ואז ברגע הראשון שיש סימן לזה שהיא הולכת לזרוק אני אומרת לה שהיא אכלה יפה ושסיימנו לאכול...מורידה לה את הסינר ומוציאה אותה מכסא האוכל...
מצד שני במקרים כמו אתמול אצל הרופאה...היא דפקה שם עם שולחן פלסטיק על הרצפה...עשתה רעש אים ונורא שבהחלט הפריע לכל הסביבה...בקשתי מספר פעמים להפסיק ואם היא לא תפסיק אני פשוט אקח את השולחן ואשים אןתו רחוק ממנה...היא לא הפסיקה כמובן אז לקחתי את השולחן ושמתי במקום גבוה רחוק ממנה ונתתי לה צעצוע אחר במקום(בדרכ זה עובד)...
אני משתדלת במקרים של דווקא להסביר ולבקש...ואם זה לא עובד להסביר(לא כאיום אלא כהסבר) שאם היא לא תפסיק אני אקח את הצעצוע/כסא שעליו היא אוהבת לעמוד/וכו...ובמידה וזה לא נפסק פועלת כמו שאמרתי שאפעל אבל מציעה פעילות אחרת עבורה...
מצד שני את צעקות הדווקא...שזה מצב שהיא פשוט יושבת וצורחת לא מצאתי איך להפסיק...אני מבקשת להפסיק...אומרת שלא נעים לי לשמוע אותה צועקת ככה ואז או שהופכת את זה לצחוק וצועקת יחד איתה(מה שדווקא כן עוזר רק לא תמיד מתאים לסבלנות שלי כנראה) או שמנסה לעניין אותה במשהו אחר...עובד קצת פחות טוב...כנראה שהיא בתקופת הצרחות של חייה
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'בעיני הדוגמאות האלה הן לא דוקא'
בעיני הדוגמאות האלה הן לא דוקא
05/06/2006 | 11:21
13
3
(אם הן דוקא, אז גם חצי מהדברים שאני עושה הם דוקא ). הן דוגמאות למקומות בהם הילד בודק משהו בצורה שלהורה קשה איתה. היא לא זורקת אוכל על הרצפה כדי להכעיס אותך. היא זורקת אותו כי היא סיימה לאכול, ועכשיו היא עסוקה בלבדוק איך פועל כח המשיכה של כדור הארץ. היא לא צועקת כדי להרגיז אותך (ואגב, נהדר שכתבת שכשאת צועקת איתה - זה עוזר - כי זה בדיוק העניין - היא עושה ניסוי ווקאלי! היא לא מנסה להרגיז אותך! בגלל זה זה עוזר - כי העניין הוא אצלך, ולא אצלה!).
אני מסכימה עם ענתש, שאפשר לראות את זה כעניין של הגדרה, ואולי לא נתתי את ההגדרה המוצלחת למה שהתכוונתי בשרשור הקודם. אני מתחברת למה שכתבה לוליק לגבי ה"פאסיב אגרסיב", ובאמת לנושא של עשיית משהו מהסיבה שההורה אסר אותו, ולא מסיבה אחרת - לעשות את זה על מנת להכעיס את ההורה.
לכן זריקת אוכל (אצל פעוטות, כמובן), או התנגדות להחלפת חיתול, וכו' אינם נחשבים בעיני ל"דוקא", וגם ה"פתרון" שלהם לא בא, בעיני, מאותו מקום.
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'לא מסכימה איתך'
לא מסכימה איתך
05/06/2006 | 13:00
1
2
כי כשהיא עושה את הדברים היא מסתכלת עלי במין מבט מחייך של אני יודעת שאת לא אוהבת שאני דופקת עם השולחן על הרצפה/מטפסת על הכסא/צורחת בקולי קולות אבל אני בכל זאת עושה את זה ובואי נראה איך תגיבי...לעשות דווקא לדעתי זה כשאת כבר מבקשת להפסיק והילד ממשיך עם החיוך הזה המאוד מסוים...זה גם בדיקת גבולות וגם עשיית דווקא
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'אני לא בטוחה שנסכים, ואולי זה גם לא'
אני לא בטוחה שנסכים, ואולי זה גם לא
05/06/2006 | 14:10
2
משנה (כמו שכתבה ענתש - מה זה משנה איך קוראים לזה ). הפרשנות של החיוך היא בעיני המתבונן, וחלק מהמשמעות שלו בעיני הילד הוא תולדה של הפרשנות שכבר ניתנה לו ע"י ההורה.
אני באופן אישי לחלוטין עם שלושת ילדי הפרטיים, לא מייחסת להם לא בדיקת גבולות (שבעיני די נהירים להם, ומה שלא נהיר - כנראה דורש עבודה שלי עם עצמי), ולא דווקנות. וזה לא שאני חושבת שהילדים שלי חריגים.
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'אבל עם הזדון מנצנץ בעיניים'
אבל עם הזדון מנצנץ בעיניים
05/06/2006 | 14:13
10
1
בדיוק כשהם הולכים לעשות את הפעולות האלה??
היא במכוון בורחת לי בהחתלה.
היא במכוון זורקת כשאני אומרת שאני לא מרשה.

יש בדיקת יכולות וגילוי עולם ויש דברים שבאים ממקום אחר והחיוך, הבעת הניצחון, ה-אני יודעת שאסור לי, משנים גם את התגובה שלי וההבנה שלי לסיבה למעשה.

למשל,
אם אני רוצה להלביש אותה והיא בוחרת לברוח, מתוך מטרה שארדוף אחריה,
אז לפעמים הרצון הוא משחק ולפעמים זה דווקא.
כשז המשחק אני משתפת פעולה והיא אכן מתרצה ומתלבשת,
כשזה דווקא אני  מניחה לה, לא נכנסת לעימות ומנסה שוב אח"כ.
כשהיא רואה שלא נכנסתי לעימות היא לא מתנגדת שאלביש אותה יותר כי העוקץ יצא.


זה דווקא של קטנים
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'תמיד יש פעם ראשונה'
תמיד יש פעם ראשונה
05/06/2006 | 15:22
6
2
ובפעם הראשונה קשה לי להאמין שיש זדון. כלומר, אני לא מאמינה שיש רוע טבוע בילדים. בכלל, המילה הזו קשה לי בהקשר של ילדים.
מכל מקום, לדעתי מה שאת אומרת בסוף דבריך רק מחזק את מה שאני אומרת - אם את לא נכנסת לעימות - היא לא מתנגדת. אז למה לא לומר, שה"דוקא" הוא בעיני ההורה?! שמי שאחראי ל"התדרדרות" של הסיטואציה למשהו יותר כאוטי הוא ההורה ולא הילד (מה שגם הגיוני יותר מבחינת לקיחת אחריות)?!
לדעתי, ברוב הפעמים זה שילוב בין רצון במשחק לבין חוסר נוחות אמיתית (בגיל מסויים נמאס לילדים לשכב בשקט כשמחליפים להם חיתול. יותר מעניין להם לעשות דברים אחרים, ומבחינתם לא חשוב אם לי נוח יותר להחליף בשכיבה. הם לא אמורים בגיל הזה להיות אמפתיים לסוג הזה של צרכים שלי). השאלה היא איך אני תופסת את זה. וזה בסדר גמור, שלא תמיד יהיה לי חשק לשחק. זה רק טבעי. אבל זה לא הופך את זה למשהו זדוני מצד הילד.
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'פעם ראשונה לא נחשב '
פעם ראשונה לא נחשב
05/06/2006 | 15:48
1
גם לא השנייה והשלישית.
נחשב מהשלב שבו אני בטוחה שהיא מבינה שהיא עושה משהו שאני לא מרשה.
ומאד מסכימה עם האחריות שלי לפרשנות והתמודדות עם המצב.
אני בהחלט בעד לבחור "מלחמות".
המלחמות שלי הן בדר"כ רק מה שמסכן אותה באמת - חשמל וכאלה.

אבל כמו כל הילדים היא גדלה,
ההבנה גדלה,
האופן שבו  היא מאתגרת אותי משתנה כל יומיים.
מה שעבד אתמול לא יעבוד מחר.
היום היא מוכנה לשכב על הגב כי אני מנקה לה את הטוסיק והיא מנקה לבובה,
מחרתיים נמצא משהו חדש לעשות בשתי דקות האלה.

ורק לצורך יישור הדורים,
אצלי זדוני לא נתפס כרע בהקשר הזה, יותר כשובבות, כאיתגור שלה אותי.

חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'אני לא דיברתי על החלפת החיתול'
אני לא דיברתי על החלפת החיתול
05/06/2006 | 21:23
4
2
למעלה - לגיטימי בעיני שזה לא כייף לה והיא לא רוצה. אני בהחלט הולכת לקראתה - אני כבר מיומנת בהחלפת חיתול בשכיבה על הגב/על הבטן, ישיבה, עמידה, הליכה, זחילה על 6, תוך כדי טיפוס עליי; אני מוכנה לעשות זאת מול הטלוויזיה, עם צעצוע ביד, לשיר שירים או אפילו להעמיד ספר לידה ולהקריא סיפור. אני גם מוכנה שהיא תיגמל מחיתולים ותעבור לשימוש בסיר/שירותים

אני דיברתי על משיכת השיער ובמיוחד על המשיכה החוזרת והשמחה שלה בכך. אני מפרשת את זה כך: "את עושה לי משהו בניגוד לרצוני המפורש (למשל להחליף חיתול או לקשור בכסא באוטו) אז אני אעשה לך משהו ששנוא עליך ואמשוך לך בשיער (דווקא)".
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'כמובן, זו פרשנות שלך.'
כמובן, זו פרשנות שלך.
05/06/2006 | 22:42
3
2
אבל אם היא נכונה, זה מעין "מענה לדוקא בדוקא", לא? כלומר, מבחינת התפיסה שלה את "דוקא" חוגרת אותה באוטו, ואז היא מחזירה לך באותו מטבע. אני די בטוחה שיש דרכים אחרות לראות את זה.
השאלה היא - אם תצליחי את לנטרל את הראיה שלך של ההתנהגות שלה כדווקנית, האם היא תפסק.
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'איך לראות את זה אחרת?'
איך לראות את זה אחרת?
05/06/2006 | 23:08
2
1
אני לא מסוגלת לקבל הכאבה (וזה כואב לי!) כאמצעי מחאה לגיטימי. בחודשיים האחרונים זוטא עשתה קפיצה אדירה בדיבור וכמות משיכות השיער (לא רק לי, גם לאחותה הגדולה) ירדה אבל לא פסקה לחלוטין.

אני גם מבדילה בין משיכות-השיער להתנהגות בלתי-רצויה-ולא-מותרת אחרת דוגמת קשקוש על הקירות והפעלת ה ומכשיר ה-DVD לבד (כן, היא בת שנה ו-8 וכן, היא יודעת לשים סרט ב-DVD ולהפעיל לבד בלי שלימדנו אותה ). בסיטואציות האלה אני מפרשת את זה כ-"את חושבת שאני לא צריכה לעשות את זה, אני חושבת שכן, אז בואי נסכים לא להסכים".
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'ניסית אולי לתת לה כלי חלופי להבעת'
ניסית אולי לתת לה כלי חלופי להבעת
06/06/2006 | 09:14
2
המחאה שלה?

כלומר, להגיד לה משהו כמו "אני מבינה שאת לא מרוצה מזה שאני מחליפה לך חיתול אבל אנחנו לא מושכים בשיער, אם את רוצה, את יכולה לאמר לי שאת כועסת" (אני יודעת קצת צולע אבל לא עולהלי משהו אחר בראש)

באופן כללי הייתי מנסה להימנע מלהגיע למצב שהיא יכולה בכלל למשוך לי בשיער. כלומר לאסוף את השיער ולהרחיק ממנה את הראש ככל האפשר.
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'אני מסכימה איתך - גם בעיני הכאבה'
אני מסכימה איתך - גם בעיני הכאבה
06/06/2006 | 09:46
1
היא לא אמצעי מחאה לגיטימי (אני לא בטוחה עד כמה היא מסוגלת, בגילה, להיות אמפתית לכאב שלך, אבל זה לא אומר, כמובן, שאת צריכה לאפשר לה את זה). אני חושבת שהיא כועסת עליך, ובאמת אולי כך היא מביעה את הכעס שלה, אבל זו נראית לי הבעת כעס ולא נסיון נקמה (נסיון לנקמה נראה לי מתיישב יותר עם הפרשנות שלך). וזה גם מתיישב עם מה שאת מספרת על הקורלציה בין התפתחות בדיבור לבין הפחתה ברמת המשיכות בשיער - כי כשיש לה דרכי ביטוי טובות יותר - היא באמת עושה בהן שימוש (כלומר, היא לא מחפשת "בכח" לנקום בך).
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'לא זדון אלא שובבות'
לא זדון אלא שובבות
06/06/2006 | 10:17
2
2
לדעתי היא רואה את זה כמשחק, לא שונה בהרבה מתופסת למשל, והתגובה הרגשית החזקה שלך לא מסייעת למנוע את העניין.
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-''
06/06/2006 | 12:42
1
1
ממש לא תגובה רגשית חזקה.
תקראי את תגובת ההמשך שלי ללאה,

הנה.

בדיק מה שכתבת.
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'אחלה...'
אחלה...
06/06/2006 | 13:29
3
לצפיה ב-'מה אצלנו - ואשמח לתובנות'
מה אצלנו - ואשמח לתובנות
05/06/2006 | 11:16
1
3
אני אדבר על הגדול (שש) כי עם הדוקא של הקטן קל לי.
הגדול שלנו, בסיטואציות מסוימות - מאוד מציק. שולח ידיים ואצבעות כשעוזרים לו להתרחץ, או משפריץ בכוונה, או צועק, או מתקרב לקטן בצורה לא נעימה (לא מאיימת, חלילה, רק מן close talker כזה כמו בסיינפלד, שזה לא נעים).
כמה הבהרות: ילד מקסים ורגיש ואוהב, אפשר להשיג הרבה פעמים שיתוף פעולה שלו בקלות. הבעיה היא כשהוא רוצה תשומת ואי אפשר, או כשהוא עייף/רעב. הוא מתקשר משום מה דרך ההצקות ולא בדיבורים (ראינו ואנו עובדים על זה איתו).
עד שנצליח לעבוד איתו על זה - ההצקות פשוט משגעות אותנו לפעמים. זה תמיד קורה כשאנחנו לא יכולים לתת לו את התשומת שהוא רוצה, או כשפשוט אין לנו כח. זה מוביל לתגובת שרשרת שמתגברת אצלו את ההתנהגות שלא רצויה. ועם כל ההבנה, זה פשוט לא עוזר..
אני יודעת ומבינה שאסור ליצור לילד תווית של מציקן. אבל זה כל כך מרגיש ככה..
אני משרשרת את זה בדוקא כי גם כשהוא מבין ונאמר לו יפה שזה לא נעים לנו, הוא ממשיך עם זה בצורה של "דוקא". אני חושבת שזה מה שמשגע ממש.
בעימותי דוקא רגילים דוקא אני מנטרלת טוב עם שניהם,דרך אגב - אני דיי גמישה בתגובות (מתי להתעקש, מתי לוותר, מתי זה כי הם פשוט עייפים או חולים). עימותי ההצקה האלה הם מכשול ממש לא עביר אצלי.. אשמח לתובנות.
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'אם את מזהה שזה מעייפות או רעב -'
אם את מזהה שזה מעייפות או רעב -
05/06/2006 | 11:26
1
את בחצי הדרך לפתרון! אפשר לנסות לבדוק מאיפה נובע הצורך שלו בהצקות מן הסוג הזה (יכול להיות שיש פה איזה עניין פיזי), אבל אני לא בטוחה שממש הייתי מתאמצת, אם הייתי חושבת שיש לי פתרון. כדאי ללמד אותו את הקשר בין הסוג הזה של התנהגות (ומן הסתם, התגובה שהיא גוררת) לבין העייפות או הרעב שלו. כדאי ללמד אותו משהו יעיל יותר (כשאתה מרגיש שאתה מתנהג כך - תחשוב אם אתה עייף או רעב ותציע פתרון בהתאם, וכך יכול להחסך לנו זמן לא נעים). הייתי מנסה להבטיח לו היענות מהירה יותר לבקשות עייפות/רעב גם מצידי, כדי לעודד זיהוי של זה - תשמעי, לדעת לזהות ממה נובעת התנהגות שלך זה משהו שלא יסולא בפז, אז כבונוס את נותנת לו גם את זה!
(ושוב אני גורסת שזה לא דוקא, כי את יודעת מאיפה זה בא, והמטרה שלו היא ממש לא להרגיז אותך, אלא לבטא משהו שהוא לא יודע לבטא בדרך אחרת).
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'אצלנו'
אצלנו
05/06/2006 | 15:35
2
2
הבת שלי בת שנה ושבעה חודשים ובינתיים מצבי ה'דווקא' היחידים שאני רואה אצלה הם בזמן שאני אוסרת עליה משהו והיא בכל זאת עושה את זה עם חיוך ממזרי בעיניים (ולפעמים גם בשפתיים). למשל כשאני אומרת לה לא לאכול את הבצק משחק, או לא לשחק עם הכפתורים של הטלויזיה.

אני חושבת שזה נובע מבדיקת גבולות, ולכן פחות מפריע לי אספקט ה'דווקא' שבזה. יכול מאוד להיות שאני לא יודעת להציב לה גבולות נכון, זה משהו שאני בודקת עם עצמי כל הזמן, ויכול להיות שזה הגיל.

או למשל, היא מאוד אוהבת 'לברוח' לי כשאנחנו יוצאות מהבית (או מכל בית/חנות). לפעמים יש לי זמן ואני מאפשרת לה לשחק 'תופסת'. ולפעמים אין לי זמן, או שהמקום מסוכן (כי היא רצה ישר לכביש למשל) ואז אני קוראת לה והיא 'דווקא' בורחת ומתפוצצת מצחוק. למדתי שאם יש יציאה שקרובה לכביש או למגרש חניה אני לוקחת אותה על הידיים מראש ולא נותנת לה לרדת כי היא בטוח תרוץ ותברח לי. האם זה פתרון טוב? לא יודעת.
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'בעיניי זה פתרון טוב מאד'
בעיניי זה פתרון טוב מאד
05/06/2006 | 18:16
1
2
לבעיה מאד זמנית. את יכולה גם להסביר לה למה את לוקחת אותה על הידיים.
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'והכי טוב -'
והכי טוב -
06/06/2006 | 10:03
1
זה לגדל ילדה שפוחדת ממכוניות...

טפו טפו טפו חמסה חמסה חמסה.

חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'ועוד דווקא (בכקבות לאה)'
ועוד דווקא (בכקבות לאה)
06/06/2006 | 10:00
3
4
בעקבות הדברים שכתבה לאה לליאתיייי, חשבתי על עוד משהו.

יש פעמים בהן ברור לי שהיא אומרת ירוק אך ורק, אבל אך נורק בגלל שאני אמרתי אדום.

דוגמא מהבוקר: אני מעירה אותה, ומביאה בגדים להלביש אותה במיטה, והיא: "אני רוצה להתלבש למטה" (קרי - בקומת הסלון). אני מסרבת בנימוס, מסבירה שזה מאוד קשה לי כי בבוקר יש הרבה סידורים ואני לא רוצה להתרוצץ הלוך ושוב על המדרגות, והיא חושבת רגע ומבקשת לעבור מהמיטה לשידה. אני מסכימה מיד. אני מורידה לה חיתול ומלבישה תחתונים, ותוך כדי זה היא מבקשת לחזור למיטה. אני אפילו לא מבררת למה ומסכימה מיד.

זה לא מרגיש לי כמו דווקא, למרות שלמתבונן מהצד (שאינו עוסק בעצמו בחינוך בני שנתיים-שלוש...) זה בטח נראה כך. לי היה ברור שהיא רוצה לקחת החלטות לגבי ההתנהלות שלה בבוקר ולא היתה לי בעיה עם זה.

אגב - גיליתי שכאשר ממהרים, ורוצים שהכל יתנהל מהר ויעיל, זה הזמן שבו הכי חשוב להסכים ולזרום במקום להתווכח ולהתעקש, כי הדרך המתמהמהת שלה מהירה יותר כשהיא זורמת, מהדרך היעילה שלי כשהיא בויכוחים.

ועל כך נכתב בלטינית באחד המבנים בקרית הותיקן (לוזוכרת באיזה) "פסטינה לנטה" - שמשמעותו - כפי שהוסברה לי - תמהרו לאט...



חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'זה בדיוק העניין בעצמאות, לא?'
זה בדיוק העניין בעצמאות, לא?
06/06/2006 | 10:08
2
3
שעל מנת להשיג אותה צריך למצוא דרך אחרת, דרך שלי. אם הילדים יעשו הכל בדרך שלנו, איך הם ילמדו להיות עצמאיים? זה לא הופך אותם לדווקנים!!!
כל התהליך של ספראציה-אינדיבידואציה, שמתרחש בגיל הרך, בנוי על יצירת זהות של הילד שהיא נפרדת מהזהות של האם ועצמאית, עומדת בפני עצמה. גיבוש של זהות כזו מחייב גישושים ומציאה של הדרך שלך. וזה נהדר בעיני. ואנחנו לא צריכים לראות את זה כ"דוקא" של הילדים, כי בראיה הזו שלנו אנחנו גם מחרבים להם את חדוות גילוי העצמאות הזו, גם מתייגים אותם ומכניסים אותם לשבלונה שבסופו של דבר תחזור אלינו כבומרנג, וגם מקלקלים לעצמנו את העונג שבהכרה שבילד שלך חבוי אדם שלם.
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'ועוד בעניין עצמאות'
ועוד בעניין עצמאות
06/06/2006 | 14:38
1
2
וכאן אני "מצטטת" מדברי הגננת החביבה עלי: כשאנחנו מזהים שהמקור לקונפליקט הוא הצורך של הילד "להחליט עליו" צריך לבדוק. אם אפשרי מבחינתנו לתת לו להחליט, מצוין ואם לא, אז צריך להסביר לו שעל זה אמא מחליטה ולהראות לו באיזה דברים הוא יכול להחליט. לפעמים, כשהיום עובר על הילד עם המון הוראות, הוא מרגיש שבאמת הוא לא מחליט על כלום (תחשבו על זה, זה ממש חוסר אונים). צריך להסב את תשומת ליבו למה שהוא כן מחליט. לדוגמא: "אפרים, אתה מחליט מה תלבש לגן ומה תאכל לארוחת בוקר ואיזה נעלים תנעל ואיזה צעצוע תיקח, ואמא מחליטה מתי יוצאים מהבית ושבאוטו חוגרים חגורה".
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'|כו| לכל מילה, אבל למה דווקא אפרים?'
|כו| לכל מילה, אבל למה דווקא אפרים?
06/06/2006 | 15:16
5

הודעות אחרונות

16:18 | 20.08.19 אורחים בפורום
10:31 | 08.07.19 אורחים בפורום
15:20 | 29.05.19 אורחים בפורום
16:01 | 23.05.19 פיקוס123
04:12 | 24.02.19 מיטל בר אילן
09:43 | 15.02.19 סתיו7337
17:11 | 09.01.19 חולית 10
10:34 | 15.10.18 יום טוב22

חם בפורומים של תפוז

חפשו אותנו גם באינסטרגם
חפשו אותנו גם...
פודי תפוז - האינסטגרם החדש כל התמונות של...
חפשו אותנו גם באינסטרגם
חפשו אותנו גם...
פודי תפוז - האינסטגרם החדש כל התמונות של...
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?

מקרא סימנים

בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ