לימוד קריאה לילדה בת 3.5

[שרוֹן]

מנסיוננו

לדעת לקרוא בגיל שלוש זה נחמד, אבל זה חריג ולא באמת נחוץ. זה נהדר אם זה בדיוק מה שהיא רוצה, ומזה היא נהנית, אבל זה מיותר אם מפסיקים אותה מדברים שמעניין אותה לעשות בשביל הניתובים הללו. "חריג" אומר, שבמקרה הטוב היא רק תשתעמם בכיתה א' ובמקרה הגרוע היא תנודה חברתית בגלל שיחשבו שהיא שוויצרית או מנותקת מהעם. מאיך שאני רואה את הדברים מכאן, מה שבאמת חשוב בחיים אלה מיומנויות חברתיות ויכולת להסתגל ולהשתלב במארג החיים, תוך כדי עשייה של דברים שאתה נהנה מהם וטוב בהם. אני מקווה שניסחתי נכון. בכל אופן, בעיני זה המפתח לחיים מספקים.

 

[פלגיה]

אני לא מסכימה

לא עם ה"חריג", לא עם ה"תשתעמם בכיתה א'" ולא עם המנודה חברתית. ילד שרוצה לקרוא ובשל לזה - יקרא כבר בגן. זה לא יגרום לו נידוי חברתי. זה יכול אפילו לעשות ממנו מרכז החברה (הוא מקריא לכולם) בכל כיתה א' מגיע ילד אחד לפחות שיודע לקרוא, והמורות כבר יודעות להתמודד עם זה.

 

[mevav1]

פלגיה../images/Emo45.gifהבן שלי בגיל חמש וקצת כבר

כתב והעתיק את כל מה שהגננת הקריאה ונתנה להם לכתוב. וןשאר הילדים בגן,לא ידעו..רק המתוק שלי..וכל הילדים ביקשו ממנו שגם יצייר להם יפה כמו שהוא יודע וגם ייכתוב להם מהשצריך. מיותר לציין שזה מאוד תרם לו חברתית באותו הגן..ובכתה אלף,הוא קרא שוטף במחצית השניה ואולי לפני,אבל הוא מעט השתעמם אבל לא היה כסנוב כי הוא יודע לקרוא. לא חושבת שזה מתאים לגיל הזה מחשבות כאלה..אולי כן לגיל מתקדם יותר. ואני עדיין לא החלטתי האם זה כדאי או לא,אבל אני זורמת..כמו שהגדולים שלי כבר כתבו את שמם בעברית ואנגלית בגיל 3 וחצי וזיהו את כל האותיות אאל"ט,וזה בא להם מרצונם ולא כי אני רציתי,אז ככה אני בעד..לזרום.

 

[שרוֹן]

יש כאלה שהשתעממו

ויש שנודו חברתית. לא אקסקלוסיבית בגלל הקריאה, אלא בגלל שנחשבו לחננות באופן כללי. לא יודעת איך זה היום. כשהמורה מצויינת והכיתה סבלנית, אני מניחה שזה יכול להראות אחרת.

 

[פלגיה]

חננה זה אופי

זה לא קשור לידיעת קריאה. באמת יכול להיות שילד שמתקשה חברתית בורח אל הקריאה. זה לא שהקריאה גרמה לו להיות מנודה ושיעמום - מורה צריכה לדעת להתמודד עם ילד קורא. בכל כיתה א' יש לפחות אחד כזה.

 

[שרוֹן]

קשה להגיד מה הסיבה ומה המסובב

אצלנו הילד הקצה עצמו החוצה, גם כשרצו לשתף אותו. רק אחרי הרבה עבודה וכמה שנים הוא התחיל להתקרב לחברת ילדים ביזמתו. הלמידה שלו (בפורמט ה"אקדמי" - אותיות מספרים קריאה) התחילה בערך בגיל שנה וחצי, ששם אין שום מושג לגבי נידוי כמו בגיל חמש או שש. היה לו חוסר עניין משווע בבני גילו, ועניין מוגבר בלדעת כל דבר שאפשר לתת לו שם. אני רואה כמה הוא היה שונה ביחס לאחותו הקטנה (עכשיו בת שנה וחצי), שמאוד נהנית לשחק עם ילדים אחרים ולהתייחס ולקבל יחס מבני גילה ולהתמקצע ביחסי אנוש (מה גורם מה שאני עושה לאחרים ולהפך- איך אני מגיבה למה שאחרים עושים/אומרים). בקיצור- אני חושבת שילדים מגלים עניין, במה שמעניין אותם. אני מנסה לחשוב, מה חושב ילד כזה בסיטואציה עם ילדים נוספים: אני לא מבין מה הם עושים, ואני לא רוצה שהם יגעו בי. אה! הינה סלסלה עם כל החיות בעולם, בו נסדר אותם בשורה וניתן לכל אחד שם. זה נראה לי כיף. אבל אולי הוא אפילו לא סופר אותם. כמו מישהו שנכנס למסיבה, כשהמטרה שלו היא להגיע לספריה בסלון, ששם מחכה לו הספר הארי פוטר 7. אין לו עניין באנטרקציה החברתית, רק הספר נמצא מול עיניו וזו לא בריחה. במצב כזה (הארי פוטר 7), גם עבורי המסיבה היא מטרד מזמזם ותו לא...

 

[נוגה של צדק]

שרון המקרה של הבן שלך

לא קשור לעובדה שהוא יודע לקרוא. אני מכירה גם ילדים כאלה. זה שאין לו עיניין באינטרקציה חברתית זה לא בגלל שהוא יודע לקרוא, ואגב זה נישמע לא טוב. אני מבינה שאתם עובדים על זה. אני לא יודעת בן כמה הבן שלך אבל כדאי לעבוד על מיומנויות חברתיות, וכדאי גם לבדוק באמת למה אין לו עיניין חברתי- כלומר שיעבור אבחון.

 

[נוגה של צדק]

כלומר זה לא סיבה ומסובב זה קורלציה

פשוט יש מתאם בין העובדה שהוא יודע לקרוא לעובדה שאין לו מיומנות חברתית. זה בא ביחד במיקרה או שלא במיקרה. זה לא אומר שהעובדה שהוא יודע לקראו הרחיקה אותו חברתית או שהרחקה חברתית גרמה לו להתמקד בידע והרחבתו. כמו שיתכן שהוא שונא ברוקולי- האם בגלל זה הוא מרוחק חברתית או האם ההעדפות הקולינריות שלו נבעו מהרחקה חברתית?

 

[שרוֹן]

אני גם חושבת

וכן, אנחנו בטיפול, ויש שיפור גדול. לפי האיבחון, לא היה לו עניין חברתי בגלל שהוא לא הבין אינטואיטיבית את המשחק החברתי, וגם כי הוא רצה להמנע ממגע פיסי עם ילדים, וכך "הפסיד" שנים של למידה על אינטרקציות חברתיות. צריך היה "לתרגם" לו סיטואציות חברתיות ובעצם ללמד אותו פורמלית דברים שילדים אחרים לומדים בניסוי ותהייה, תוך כדי משחק. היום, כשיש לו הרבה יותר כלים לעבוד איתם, אני רואה שהוא מצליח להבין את העולם, בזכות העובדה שהוא כבר בעצם "בפנים". עדיין, הוא תמיד יהיה מי שהוא, ובעל תחומי עניין מעט שונים מבני גילו.

 

[פלגיה]

הבן שלי גם כזה

ולפעמים הקריאה שלו היא בריחה. בריחה מסיטואציות לא נוחות אל מקום שבו הכל הרבה יותר לינארי, והרבה יותר ברור. אבל לדעתי זה כבר עניין לשרשור אחר לגמרי.

 

[צימעס]

יש בשרשור לפחות

שלושה ענינים נפרדים לגמרי.

 

[Mלביאה]

../images/Emo45.gif ../images/Emo6.gif

 

[מרב של ערן]

ואם הרצון לקרוא בא ממנה

אין סיכוי שהיא תהיה "חריגה"? רק אם הדחיפה באה מההורים היא "מסוכנת"? מעבר לזה שאני ממש לא מסכימה שהיא תשתעמם או תנודה חברתית רק מפני שהיא תגיע לכיתה א' עם היכולת לקרוא. יש לא מעט ילדים היום שמגיעים לכיתה א' כשהם כבר יודעים לקרוא, והמורות מתמודדות (ואם לא, אולי הגיע הזמן שיתמודדו). מעבר לזה, מי אמר שלהיות "חריג" זה רע ולא נחוץ?

 

[שרוֹן]

לא נחוץ לכפות על ילד לקרוא

וזה לא שהוא יהיה המאושר באדם אם הוא יקרא בגיל חמש. ובהכרח לא, אם זה לא בא ממנו, אלא כתוצאה מדחיפה וציפיות של ההורים. ושוב, מהסטטיסטיקה הקטנה סביבי, "יכולות אקדמיות" בגיל מוקדם הן לא המפתח לאושר (או לעושר). לא כששאר הילדים סביבך עושים דברים אחרים לגמרי. הילד שלי שונה, והוא נהדר ונפלא. לא כתבתי שזה רע (תיכנסי שוב לתגובתי). זה פשוט דורש התמודדות. רק מטרידה אותי הלהיטות להפוך את הילד שלך לחריג. כשהדברים באים מהילד, אין טעם לעצור את זה, כי כזה הוא וזה בסדר. הרבה פעמים היכולות האלה באות עם בעיות, שהן חלק בילתי נפרד מהיכולות. בהתחלה השאלות של עידו סיפקו הרבה נחת, כשהוא התחיל לשאול על אותיות כפעוט. כבר אז דאגתי מה יהיה בכיתה א', כי כמו שאת רואה אני מאוד קונפורמיסטית... עד היום, אותם דברים שגורמים לו רגיעה והנאה (חקירה, למידה, חזרה על דברים, שיום של כל דבר בתבל, וידוי, ושוב בדיקה), הם אלה שהפכו אותו לידען שהוא, אבל הם גם אלה שגרמו לו ולנו להרבה סבל (אובססיות כאלה ואחרות). מה שכתבתי, כתבתי ממה שאני מכירה סביבי. אני מניחה שיש כל מיני מקרים.

 

[מרב של ערן]

אבל את מסיקה מהמקרה הפרטי

שלכם אל הכלל. איך את יכולה להסיק מהמקרה האחד שכך יהיה אצל כולם? ומנין לנו לדעת שילד שידע לקרוא בגיל 5 לא יהיה המאושר באדם? ואולי יש ילדים שההורים יודעים שזקוקים רק לדחיפה אחת קטנה קדימה כדי לפרוץ? דוגמא פרטית מתחום אחר - גמילה מחיתולים. למרות כל הדעות ש"זה צריך לבוא מהילד" לי היה ברור שאם אני לא אעשה מעשה, יהב לא ייגמל לעולם מחיתולים. למה? כי ממש לא מפריע לו אם יש או אין חיתול, וידעתי לאתר את הנקודה המתאימה בזמן.

 

[שרוֹן]

לא הסקתי

דיברתי על כך שהמקרה פרטי. מה שהאבא מדבר עליו לא נשמע כמו דחיפה קטנה, אלא כמו הרבה דחיפות קטנות. והחיתולים זה סיפור אחר- ודוגמא רעה במיוחד, מכיוון ששם אנחנו מלמדים את הילדים שלנו לעשות פיפי וקקי באדיקות, בכל מקום שהוא ובכל מצב (בחסות החיתולים), ואח"כ, כעבור שנתיים שלוש, אנחנו מגנים זאת בכל פה. זאת סתם התעללות.

 

[מרב של ערן]

טוב. האמא המתעללת פורשת מהדיון

 

[שרוֹן]

לא צריך ישר להעלב

זה בסדר, עושים את זה כבר כמה דורות בקרב הסיביליזציה הפסאודו נאורה. גם אני עשיתי את זה עם הילד הראשון

כשזה מגיע לחיתולים (צימעס! נושא רביעי!), למדתי שזה לא הילדים צריכים חיתולים- זה אנחנו. זה לא שלהם קשה להיפרד מהקקי כמו שלנו נעים יותר שהוא נשאר בחיתולים. ברור שאחרי שנתיים שלוש בחיתולים, מיום הראשון לחייהם, יהיה להם מעט טראומתי לעבור לשיטה אחרת. בקיצור, תינוק בשל ללמידת הגיינה מהיום הראשון. רצוי כמה שפחות "ללמד" אותו לעשות בחיתולים.

 

[Mלביאה]

הגזמת...

אם כל החורף נתנו לו להסתובב בחופשיות בבגדים חמים וכשמגיע הקיץ אנחנו מחליפים לו בבת אחת את כל הבגדים לבגדים קצרים זה טראומתי? לא, זה פשוט לא מתאים יותר. גם חיתולים - עד עכשיו זההתאים, מעכשיו - לא. בנחת, תוך הסבר מותאם שהוא גדל מיום ליום וההרגלים צריכים לגדול איתו. משגעות אותי הפרשנויות הסיזיפיות הללו לכל דבר שאנחנו עושים או אומרים, כיצד זה ישפיע על הילד ואיזה נזק וודאי זה יגרום. די כבר עם זה, ילדים הם לא עד כדי כך שבירים. אם כבר, השדר הזה שמועבר אליהם בכזו עצמה גורם להם לחוש כך.

וקצת בנימה לסיכום השרשור: האמיני לי, הורה שמעניש באהבה - הילד יזכור מזה את האהבה, לא את העונש.

 

[שרוֹן]

מה זה להעניש מאהבה?

ומה קשורה הענשה ללימוד קריאה או לחילופין ללימוד עשיית קקי ופיפי בחיתול בלבד ? או שזה קשור לשני הנושאים האחרים בשרשור ששכחתי את שמם?