לימוד קריאה לילדה בת 3.5

[פלגיה]

זאת לא השיטה שמלמדים היום

"השפה כמכלול" יצאה מתוכנית הלימודים. זה לא אומר שתוכניות הטלוויזיה של "בלי סודות" לא מוצלחות.

 

[mevav1]

אז לא הבנתי-איזו שיטה מלמדים

כיום,פלגיה? ובכללי,אני חושבת שכל ילד והשיטה שמתאימה לו. הרבה לא אהבו בזמנו את האוריינות ובזמני הרבה לא אהבו א השיטה בה אני למדתי ואשר גם לשני אחיי הגדולים לא התאימה. לכן תמיד,אבל תמיד,יהיו שיטות שחלקן לא מתאימות לילדים שונים. והאם אגב,נהוג כמו שאמרתן ללמד בכתה אחת כמה סוגים של לימוד? איך משלבים את זה בין 40 ילדים ומורה אחת? סתם תהיות שעלו לי לראש כעת,למרות שיש לנו עוד הרבה זמן לכך.

 

[טאקאשי]

איזה שירשור סוער!

משום מה הנושא טעון מאוד...אני אישית למדתי לקרוא לבד לגמרי ובגיל מוקדם. הורי היו עולים חדשים ולא ידעו בכלל עברית ואני ידעתילקרא ראשונה בגן - אין לי מושג איך ומי לימד אותי... הבן שלי בן שלוש + וזה בכלל לא מענין אותו. הוא חולה על ספרים שאני קוראת לו אבל לא מעבר לזה. בכלל אחרי שקראתי את השירשור אני קולטת שאני לא יושבת איתו על כלום. הוא הרי כל היום בגן אז בבית אני מניחה שבא לו לנוח ולעשות רק מה שרוצה. הוא משחק המון במכוניות, בחצר, משתולל עם אחיו הקטן או הולך לחברים. מתי אני ישב איתו? לפעמים אני רואה ציורים של ילדים (בעיקר ילדות) בגילו ונדהמת. הוא עדיין מקשקש לגמרי. ואני, דרך אגב, תמיד הייתי הציירת של הכיתה. האם אני עצלנית ולא מתמודדת כפי שנכתב פה? אני פשוט באמת לא חוששת. גם אני וגם בעלי לא קיבלנו שום דחיפה, ושנינו אוהבים לקרוא ובסך הכל אנטילגנטים (טוב, לא פרופסורים...). כן היתה לי חסרה דחיפה מההורים בגיל ההתבגרות אבל בגיל הרך???

 

[ענתש]

רק להגיד שממה שאני רואה בגן אצלינו

אז רוב רובם של הבנים (אפלו בגיל מעל 4) עוד מקשקשים - עיגולים, קוים, ציורים מופשטים יחסית עם מעט פרטים בעוד שהבנות כבר מציירות פרצופים (גבות, שיער, אוזניים וכו'), פרחים, שמש, בתים וכו'. נראה לי שזה עניין נפוץ (לפחות אצלינו בגן זה נפוץ).

 

[volfson]

תגובתי ...

שלום. אחרי שהעלתי את השאלה, עבר כמעט יום ולא קיבלתי תשובה. כבר חשבתי שהשאלה עומדת להיקבר, ואז - בום. מבול של תשובות ורגשות. אני רוצה לספר לכם מאיפה זה מגיע אצלי: אני מעוניין שהבת שלי תדע לקרוא מוקדם ככול האפשר כי הקריאה היא מקפצה עצומה לידע, בדיוק כמו שהליכה אצל תינוק מאפשר לתינוק לחוות סט שלם של חוויות, הרבה מעבר לזחילה. עכשיו, נשאלת השאלה איך מקדמים את זה. והתשובה היא במשחק ובגירוי. יש לנו באמבטיה אותיות ספוג. אנחנו מדברים על מה מתחיל במה. נראה לי ששידרתי לילדה שזה כיף, ולכן היא יוזמת ושואלת אותי "אבא, במה מתחיל מטוס? בג' נכון?!" ... כל ערב קוראים לילדה סיפור במיטה. יש לנו ספר עם אותיות וציורים. ערב אחד, אחרי הסיפור, התחלתי לשנן איתה "ב' - בקבוק. ב' - בקבוק". ושוב, נראה ששידרתי לה שזה כיף כי מאז היא מגיעה למיטה באופן קבוע עם שני ספרים - סיפור וספר אותיות. הילדים הם כמו דף ריק שממש צמא ללמוד. את המספרים מ1-10 למדנו דרך הירידה בחדר המדרגות והתבוננות במספרי הקומות. את המספרים עד 20 למדנו כי הכרחתי אותה להתנדנד לבד (לפני שאני עוזר לה) 20 פעם. יש לנו "אנציקלופדיה לילדים קטנים". היתה תקופה שסיפרתי לה מתוך האנציקלופדיה. היא היתה מוקסמת - גמל חי במדבר. וטרינר הוא רופא של כלבים. עכשיו אנחנו קוראים את "פליקס והשעון" ולומדים על מחוג גדול ומחוג קטן. אין לנו כבלים/יס בבית אלא ערוץ 1+2 שמספק את שעת הטלווזיה. זה לא אומר שהיא לא רובצת מול הטלווזיה, אבל אנחנו שולטים על מה שהיא רואה (קלטות). אני מראה לה קלטות באנגלית (קלטות אמריקאיות לילדים בגילה). מקסימום - הילדה תקלוט גם כמה מילים באנגלית. אנשים - תבדקו מה אתם מראים לילדים שלכם. גם בקלטות. אגב, הילדה היא הכי רחוקה מדמות ה"חננה". ילדה ספורטיבית ואנרגטית. לא ממושמעת לפי מידה. שובבה ומקסימה. ידע הוא כח. וצריך להקנות אותו לילדים שלנו כמה שיותר, וכמה שיותר מוקדם. אני שמח שהילדה שלי שמחה לקבל אותו, ושאנחנו מוצאים את הזמן להעביר אותו בלי לוותא על שום חווית ילדות,כך שהדיונים על "יהיה לה עוד זמן ללמוד" או "תן לה לשחק בחצר" אינם רלוונטים מבחינתי. ואגב, את הכל קיבלתי מאימי, שיודעת למצוא איך למצוא בכל אובייקט נושא ללימוד (מנייר כסף מקומט אפשר ללמוד על שבירת קרני השמש. בכל גיל) רק בשמחות.

 

[צימעס]

האם קידמת גם אם לימודי ההליכה שלה?

 

[volfson]

במובן מסויים כן.

הליכה היא תהליך טיבעי (להבדיל מקריאה) , ולכן לא דחפתי אותה לשם אבל בהחלט גיריתי אותה. בדיוק כמו שעזרתי לה לחזק את שרירי הגב תוך שכיבה על הבטן.

 

[נוגה של צדק]

צימעס

הליכה זה אינסטינקט כמו אכילה . הליכה זה בעצם בשלות של הגוף בעוד שקריאה בעצם לא תיווצר אם לא ילמדו אותה, בניגוד לכל הסיפורים היפים על המתנבאות פה ש"למדו לבד". מכיון שהליכה היא אינסטינקט כמו אוכל אפשר לתת לו להתפתח בקצב שלו ואפשר לכוון למשל להליכה נכונה כמו גם לאכילה נכונה.

 

[לאה_מ]

זה נכון ולא נכון.

אנחנו חיים בסביבה אוריינית. אנחנו מוקפים מילים כתובות, ולכן, לדעתי, הקריאה "תיווצר" אצל ילדים שיהיו מעוניינים בכך. תוך לקיחת סיכון שהסיפור היפה על המתנבאות ש"למדו לבד" לא ירצה אותך, אני בכל זאת אספר - אני למדתי לקרוא בסביבות גיל שנתיים. אמא שלי לימדה אותי, באמצעות כרטיסיות עם מילים (ובעזרת ספר ששמו "למדי את תינוקך לקרוא"). למדתי בשיטה הידועה כיום לשמצה בשם "השפה כמכלול", שכנראה עבורי בכל זאת היתה מאד מתאימה. לטענת אמא שלי, אני ביקשתי ללמוד (שני הורי היו באותה עת סטודנטים, ואני הייתי מבקשת "גם לכתוב" כשהם היו לומדים, ולכן היא נתנה לי לשחק בכרטיסיות). אמא שלי מספרת, שכשלושה חודשים אחרי שהיא התחילה לשחק איתי בכרטיסיות עם מילים, חברות שלה הפחידו אותה שאני אשתעמם בכתה א' ואהיה חריגה וכו', והיא החליטה להפסיק, אבל אז כבר ידעתי לקרוא. אני ניסיתי ללמד את הבכור שלי באותה צורה בגיל קצת יותר מאוחר. הוא גילה עניין מועט בלבד, וזנחנו את זה במהרה, לטובת דברים שעניינו אותו יותר, וגרמו הנאה רבה יותר לשנינו. חוסר העניין שלו בקריאה המשיך גם במהלך גן עירוני, והוא עלה לכתה א' לא קורא (מזהה אותיות, כי לימדו בגן, אבל ממש לא קורא), וכפי שכבר סיפרתי בשרשור הזה, בחנוכה הוא קרא יפה מאד (בשיטת "בלי סודות" ממנה למדו אז בביה"ס שלו). את האמצעית שלי לא ניסיתי אפילו ללמד אחרי ה"כשלון" עם הבכור. בשלב כלשהו בגן טרום חובה, כשהיא היתה בת 4 ומשהו, גיליתי שהיא מזהה המון מילים. גיליתי את זה במקרה, כשהיא הצביעה על מילה בספר שקראתי ואמרה לי מה כתוב שם. התברר לי, שהיא מזהה את השמות של כל ילדי הגן שלה, אותם הכירה מהכרטיסיות של לוח "מי בא לגן" בכניסה לגן. היא זיהתה את השמות גם כשראתה אותם מודפסים בתוך טקסט אחר, גם כאשר אותיות השם היוו חלק ממילה אחרת, וגם כאשר אני כתבתי אותם על דף באותיות דפוס. היא גילתה עניין בקריאה, היתה שואלת "מה כתוב פה" על הרבה דברים, מתעניינת, ועסקה ב"לכתוב" הרבה לפני שידעה באמת לכתוב צורת אותיות בעברית. למעשה, בלי שלימדתי אותה באופן מסודר, היא קראה בסביבות גיל 5. מובן, שכשהבנתי שהיא מזהה מילים ומתעניינת, שיחקנו במשחקי מילים, כתבנו מילים שונות - וברור שעשיתי איתה פעילויות בתחום הזה שקידמו אותה. היא הגיעה לכתה א' קוראת, ולא השתעממה בכלל

הצעיר שלי עכשיו בן חמש וחצי, בגן חובה. הוא לא מתעניין בקריאה במיוחד. בגן עושה את המטלות הנדרשות. מזהה את האותיות שלמדו בגן. אוהב משחקי מילים בע"פ (כמו חרוזים, שרשרת מילים וכו'), אבל לא רוצה לקרוא בעצמו. לעומת זאת, הוא מאד סקרן ואוהב ידע, ומבקש הרבה לקרוא מידע על נושאים שמעניינים אותו כמו דינוזאורים, חלל, בעלי חיים, גוף האדם ועוד. מה שהוא מבקש, אנחנו עושים יחד בשמחה. להערכתי, הוא ילמד לקרוא בכתה א' ללא בעיות מיוחדות. אז מהמדגם המאד לא מייצג שלי - 33% מהילדים שלי, ניתן לומר ש"למדו לבד". זה נכון גם לגבי משפחת המוצא שלי (אמא שלי לא הצליחה ללמד בצורה דומה את שני אחי, שלא גילו עניין במשחקי קריאה). ברור שהיתה לי תרומה ללימוד של בתי. אני לא נגד לימוד של ילדים. אני פשוט חושבת שכדאי שנושאי הלימוד המשותף (שהם חלק גדול ממארג היחסים בין הורים וילדים) יהיו נושאים שגורמים הנאה לשני הצדדים, ולא נושאים שרק ההורה מעוניין בהם.

 

[שִירָה]

נסיון מאלף ../images/Emo13.gif תודה על השיתוף ../images/Emo140.gif

אפשר בבקשה לדעת איך משחקים ב"שרשרת מילים"?

 

[לאה_מ]

כל אחד מהמשתתפים בתורו אומר מילה

שמתחילה באות בה נגמרה המילה שאמר המשתתף שלפניו. לגדולים יותר, אפשר להכניס רמות קושי (למשל, דרישה שהמילים יהיו בנושא משותף, וכו'). לקטנים יותר אנחנו "מחליקים" אותיות דומות (כמו ט' ו-ת', כ' ו-ק' וכו').

 

[שִירָה]

נאמץ, ברשותך. תודה ../images/Emo13.gif

 

[לאה_מ]

מצויין בתור משחק לנסיעות ../images/Emo73.gif

 

[צימעס]

עם החברים אנחנו משחקים ככה "אישיות"

 

[צימעס]

למיטב ידיעתי

ילד שיגדל בסביבה בה אין אנשים שהולכים, לא ילמד ללכת.

 

[שרוֹן]

יש מקרה של ילדות שגדלו אצל זאבים

והן אכן הלכו על ארבע.

 

[פלגיה]

הליכה צריך ללמוד

עשיית צרכים בשירותים צריך ללמוד קריאה צריך ללמוד. כל דבר צריך ללמוד בזמן המתאים וכמו שיש ילדים שהולכים בגיל 10 חודשים, ואחרים רק בגיל שנה וחצי, וכמו שלא יעזור ללמד ילד ללכת בגיל עשרה חודשים - הוא לא יצליח, אם זה לא הזמן המתאים בשבילו - כך לכל ילד יש את הבשלות הקוגניטיבית המתאימה ללימוד הקריאה. יש ילדים שלומדים לקרוא בגיל 3. יש ילדים שרק יצברו מזה תסכולים. ולגבי רוב הילדים המגיעים לכיתה א' - בין אלה המגיעים קוראים ובין אלה שלא למדו לקרוא ולומדים רק בכיתה א' עצמה - רובם "מיישרים קו" ותוך שלושה או ארבעה חודשים נמצאים באותה רמת קריאה. מה שאומר שלפעמים אם מחכים לגיל חמש או שש - הזמן הנדרש כדי ללמוד לקרוא הוא קצר הרבה יותר.

 

[Mלביאה]

אולי פספסתי

אבל על זה היה הויכוח? אני חשבתי שהדיון הוא רק על ילדים שמתעניינים ושאלו שטוענות ההיפך ממני טוענות כי גם ילד שמתענין צריך להשאר איתו בסטטוס של לענות על שאלות ולא "לשבת איתו" מפאת גילו הצעיר. לגבי ילד שלא מתעניין - זה ברור שלא רק שאין מה לשבת אלא מן הסתם אפילו אין שאלות לענות עליהן...

 

[פלגיה]

השאלה המקורית שלי

לפותח ההודעה היתה "למה אתה רוצה ללמד את ילדתך לקרוא בגיל שלוש וחצי". זאת לא היתה הטפת מוסר אלא התעניינות לשם מענה תשובה. אם זה בא מרצון של האב, ללא התעניינות מוקדמת של הילדה - אין מה ללמד אותה (לדעתי) אם זה בא מרצונה של הילדה ומהתעניינות שלה - הולכים לפי השאלות שלה. אני לא פוסלת לימוד ססיטמתי, או לימוד בכלל (יש ילדים שאפילו מבקשים "אבא תלמד אותי לקרוא") אני כן אומרת שזה שילד מזהה כמה אותיות אומר שהגיע הזמן ללמד אותו את כל הא"ב וזה שילד מזהה את כל אותיות הא"ב לא אומר שהוא יכול לזהות צלילים, או לקשר אותיות לצלילים, או לקרוא ממש באופן שוטף ולהבין את הנקרא. כל שלב הוא שלב שונה, ואין מה לרתום את העגלה לפני הסוסים ולהניח שאם הילד שלי יודע איך נראות אותיות השם שלו כבר אפשר ללמד אותו לקרוא. האם "לשבת עם הילד"? כן - עם ילד שמתאים לו לשבת וללמוד (מיעוט) לא - עם ילד קופצני ואקטיבי שמעדיף ללמוד תוך כדי משחק (שזאת השיטה העדיפה בעיני בגיל הגן ובכלל)

 

[צימעס]

כמה אפשרויות

ילד שרוצה ללמוד - איך עוזרים לו? ילד שלא יוזם למידה - האם מלמדים אותו? איך? אצלי: אם הילדים יוזמים למידה, אני עונה להם על שאלות. אני "יושבת אתם" רק אם הילדים מבקשים במפורש שאשב אתם (או אם אין לי שום דבר אחר להעסיק אותם אתו באותו רגע. נניח - תור משעמם במקום צפוף ומצופים להיות שקטים)