זה נכון ולא נכון.
אנחנו חיים בסביבה אוריינית. אנחנו מוקפים מילים כתובות, ולכן, לדעתי, הקריאה "תיווצר" אצל ילדים שיהיו מעוניינים בכך. תוך לקיחת סיכון שהסיפור היפה על המתנבאות ש"למדו לבד" לא ירצה אותך, אני בכל זאת אספר - אני למדתי לקרוא בסביבות גיל שנתיים. אמא שלי לימדה אותי, באמצעות כרטיסיות עם מילים (ובעזרת ספר ששמו "למדי את תינוקך לקרוא"). למדתי בשיטה הידועה כיום לשמצה בשם "השפה כמכלול", שכנראה עבורי בכל זאת היתה מאד מתאימה. לטענת אמא שלי, אני ביקשתי ללמוד (שני הורי היו באותה עת סטודנטים, ואני הייתי מבקשת "גם לכתוב" כשהם היו לומדים, ולכן היא נתנה לי לשחק בכרטיסיות). אמא שלי מספרת, שכשלושה חודשים אחרי שהיא התחילה לשחק איתי בכרטיסיות עם מילים, חברות שלה הפחידו אותה שאני אשתעמם בכתה א' ואהיה חריגה וכו', והיא החליטה להפסיק, אבל אז כבר ידעתי לקרוא. אני ניסיתי ללמד את הבכור שלי באותה צורה בגיל קצת יותר מאוחר. הוא גילה עניין מועט בלבד, וזנחנו את זה במהרה, לטובת דברים שעניינו אותו יותר, וגרמו הנאה רבה יותר לשנינו. חוסר העניין שלו בקריאה המשיך גם במהלך גן עירוני, והוא עלה לכתה א' לא קורא (מזהה אותיות, כי לימדו בגן, אבל ממש לא קורא), וכפי שכבר סיפרתי בשרשור הזה, בחנוכה הוא קרא יפה מאד (בשיטת "בלי סודות" ממנה למדו אז בביה"ס שלו). את האמצעית שלי לא ניסיתי אפילו ללמד אחרי ה"כשלון" עם הבכור. בשלב כלשהו בגן טרום חובה, כשהיא היתה בת 4 ומשהו, גיליתי שהיא מזהה המון מילים. גיליתי את זה במקרה, כשהיא הצביעה על מילה בספר שקראתי ואמרה לי מה כתוב שם. התברר לי, שהיא מזהה את השמות של כל ילדי הגן שלה, אותם הכירה מהכרטיסיות של לוח "מי בא לגן" בכניסה לגן. היא זיהתה את השמות גם כשראתה אותם מודפסים בתוך טקסט אחר, גם כאשר אותיות השם היוו חלק ממילה אחרת, וגם כאשר אני כתבתי אותם על דף באותיות דפוס. היא גילתה עניין בקריאה, היתה שואלת "מה כתוב פה" על הרבה דברים, מתעניינת, ועסקה ב"לכתוב" הרבה לפני שידעה באמת לכתוב צורת אותיות בעברית. למעשה, בלי שלימדתי אותה באופן מסודר, היא קראה בסביבות גיל 5. מובן, שכשהבנתי שהיא מזהה מילים ומתעניינת, שיחקנו במשחקי מילים, כתבנו מילים שונות - וברור שעשיתי איתה פעילויות בתחום הזה שקידמו אותה. היא הגיעה לכתה א' קוראת, ולא השתעממה בכלל
הצעיר שלי עכשיו בן חמש וחצי, בגן חובה. הוא לא מתעניין בקריאה במיוחד. בגן עושה את המטלות הנדרשות. מזהה את האותיות שלמדו בגן. אוהב משחקי מילים בע"פ (כמו חרוזים, שרשרת מילים וכו'), אבל לא רוצה לקרוא בעצמו. לעומת זאת, הוא מאד סקרן ואוהב ידע, ומבקש הרבה לקרוא מידע על נושאים שמעניינים אותו כמו דינוזאורים, חלל, בעלי חיים, גוף האדם ועוד. מה שהוא מבקש, אנחנו עושים יחד בשמחה. להערכתי, הוא ילמד לקרוא בכתה א' ללא בעיות מיוחדות. אז מהמדגם המאד לא מייצג שלי - 33% מהילדים שלי, ניתן לומר ש"למדו לבד". זה נכון גם לגבי משפחת המוצא שלי (אמא שלי לא הצליחה ללמד בצורה דומה את שני אחי, שלא גילו עניין במשחקי קריאה). ברור שהיתה לי תרומה ללימוד של בתי. אני לא נגד לימוד של ילדים. אני פשוט חושבת שכדאי שנושאי הלימוד המשותף (שהם חלק גדול ממארג היחסים בין הורים וילדים) יהיו נושאים שגורמים הנאה לשני הצדדים, ולא נושאים שרק ההורה מעוניין בהם.