לימוד קריאה לילדה בת 3.5
- פותח הנושא volfson
- פורסם בתאריך
לא רק הילדים.
מה, לא קורה שאנחנו רוצים שיגידו לנו מה לעשות? היינו לא מזמן בשיחה עם פסיכולוגית מהשפ"ח לגבי התלבטות האם להעלות את הצעיר לכתה א' או לא. בשלב מסויים היא שאלה מה היינו רוצים שיקרה כדי להחליט. אני אמרתי שהייתי רוצה שמישהו יגיד לי "תעשי כך או תעשי כך". ברור שזה לא יקרה - אם זה היה חד משמעי, או אפילו די ברור, לא הייתי זקוקה לעזרה, לא הייתי כל כך מתלבטת. הבעיה שלי היא בדיוק שנראה לי שלכל אפשרות היתרונות והחסרונות שלה, ואני לא מצליחה להחליט מהי האפשרות המיטבית עבורנו. ברור שלא התכוונתי שהפסיכולוגית תגיד לי מה לעשות, אבל הבעתי משאלה. זו אחריות כבדה על כתפינו לקבל החלטות כל הזמן
מה, לא קורה שאנחנו רוצים שיגידו לנו מה לעשות? היינו לא מזמן בשיחה עם פסיכולוגית מהשפ"ח לגבי התלבטות האם להעלות את הצעיר לכתה א' או לא. בשלב מסויים היא שאלה מה היינו רוצים שיקרה כדי להחליט. אני אמרתי שהייתי רוצה שמישהו יגיד לי "תעשי כך או תעשי כך". ברור שזה לא יקרה - אם זה היה חד משמעי, או אפילו די ברור, לא הייתי זקוקה לעזרה, לא הייתי כל כך מתלבטת. הבעיה שלי היא בדיוק שנראה לי שלכל אפשרות היתרונות והחסרונות שלה, ואני לא מצליחה להחליט מהי האפשרות המיטבית עבורנו. ברור שלא התכוונתי שהפסיכולוגית תגיד לי מה לעשות, אבל הבעתי משאלה. זו אחריות כבדה על כתפינו לקבל החלטות כל הזמן
אני בטוחה שתופסים טרמפ על האג'נדה
הזו, אבל כמו שצימעס אמרה, אפשר לתפוס טרמפ על כל אג'נדה, ואני חושבת שחשוב מאד שהאג'נדה שלי תושמע בפורומים, משום שמה שעומד בבסיס שלה הוא בדיוק ההיפך מהטרמפיסטיות שאת מתארת - הוא נוגע לעבודה קשה של ההורה עם עצמו, ולא להטלת האחריות לשינוי על הילד בעוד ההורה אינו מוכן להשתנות. הוא נוגע להבנה עמוקה מאד של ההורה של דברים שלכאורה נראים טריוויאליים, אבל בפועל אינם בהכרח כך. אני חושבת שכמו שיש "טרמפיסטים" שמתכסים באיצטלת ה"זרימה" (ביטוי לא אהוב עלי במיוחד) כדי לחפות על עצלנות שלהם או חוסר רצון שלהם להתמודד, כך יש גם אנשים שמתחברים לגישה הזו באמת, ולאנשים האלה אני רוצה לדבר - כי זה לא מובן מאליו, כי לפעמים אתה זקוק לחיזוק בצורת דוגמה שאתה מקבל ממישהו שמספר לך מהחוויות שלו, כי לפעמים אתה קורא משהו שגורם לך לראות את הדברים אחרת (וגם לי זה קרה לא פעם) - ובגלל כל אלה, אני חושבת שהגישה הזו זכאית וחייבת חשיפה מלאה.
הזו, אבל כמו שצימעס אמרה, אפשר לתפוס טרמפ על כל אג'נדה, ואני חושבת שחשוב מאד שהאג'נדה שלי תושמע בפורומים, משום שמה שעומד בבסיס שלה הוא בדיוק ההיפך מהטרמפיסטיות שאת מתארת - הוא נוגע לעבודה קשה של ההורה עם עצמו, ולא להטלת האחריות לשינוי על הילד בעוד ההורה אינו מוכן להשתנות. הוא נוגע להבנה עמוקה מאד של ההורה של דברים שלכאורה נראים טריוויאליים, אבל בפועל אינם בהכרח כך. אני חושבת שכמו שיש "טרמפיסטים" שמתכסים באיצטלת ה"זרימה" (ביטוי לא אהוב עלי במיוחד) כדי לחפות על עצלנות שלהם או חוסר רצון שלהם להתמודד, כך יש גם אנשים שמתחברים לגישה הזו באמת, ולאנשים האלה אני רוצה לדבר - כי זה לא מובן מאליו, כי לפעמים אתה זקוק לחיזוק בצורת דוגמה שאתה מקבל ממישהו שמספר לך מהחוויות שלו, כי לפעמים אתה קורא משהו שגורם לך לראות את הדברים אחרת (וגם לי זה קרה לא פעם) - ובגלל כל אלה, אני חושבת שהגישה הזו זכאית וחייבת חשיפה מלאה.
בואי נישאר בדוגמת הסירים.
אני עדיין חושבת שזה נפלא. ואני תמיד ידעתי שלפעמים זה מתאים לי, ולפעמים אני רוצה שמישהו יעלים את הסירים, הילדים שדופקים עליהם, ואת אמא שלהם שהרשתה להם את זה. במצבים כאלה, אני מפנה את הילדים להמשיך לדפוק בחצר או בלחש או בלב או על הספה. כלומר - אני "זורמת עם הילדים", אבל דואגת שאני והם לא נטבע יחד בשטפון. יש עכשיו דף ארוך בבאופן שמדבר על חינוך_ללא_כפייה: http://www.beofen-tv.co.il/cgi-bin/chiq.pl?חינוך_ללא_כפייה(2006-05-29T07:25:36) מומחש שם ההבדל בין לכבד את הילד (ורצונותיו, וזכויותיו) ובין לרצות אותו/להתרפס בפניו. מדברים שם הרבה [עם דוגמאות] על "איך נחפש מה הילד באמת רוצה כשמה שהוא אומר שהוא רוצה זה ההפך הגמור ממה שאנחנו רוצים".
אני עדיין חושבת שזה נפלא. ואני תמיד ידעתי שלפעמים זה מתאים לי, ולפעמים אני רוצה שמישהו יעלים את הסירים, הילדים שדופקים עליהם, ואת אמא שלהם שהרשתה להם את זה. במצבים כאלה, אני מפנה את הילדים להמשיך לדפוק בחצר או בלחש או בלב או על הספה. כלומר - אני "זורמת עם הילדים", אבל דואגת שאני והם לא נטבע יחד בשטפון. יש עכשיו דף ארוך בבאופן שמדבר על חינוך_ללא_כפייה: http://www.beofen-tv.co.il/cgi-bin/chiq.pl?חינוך_ללא_כפייה(2006-05-29T07:25:36) מומחש שם ההבדל בין לכבד את הילד (ורצונותיו, וזכויותיו) ובין לרצות אותו/להתרפס בפניו. מדברים שם הרבה [עם דוגמאות] על "איך נחפש מה הילד באמת רוצה כשמה שהוא אומר שהוא רוצה זה ההפך הגמור ממה שאנחנו רוצים".
אני חושבת שזה מאוד אינדיווידואלי
יש ילדים שצריך לדחוף אותם, אולי בגלל שפחדים שלהם מונעים מהם להתקדם (הגדול שלי מאוד כזה בכל תחום של החיים), לעומתם ישנם ילדים עם תעוזה שחוקרים ומחפשים ודוחפים את עצמם (הקטן שלי כזה, הוא עד כדי כך כזה שהוא אפילו לא מרשה לנו לעזור לו בשומדבר). צימעס - שאלה אליך : לא הבנתי את הקשר בין קריאה בגיל צעיר לבין קריאת הכתוביות בטלויזיה (גם אני לא מוותרת על קריאת כתוביות וגם אני קראתי כבר בגיל 4) אני שואלת באמת מתוך עניין ולא מתוך התרסה.
יש ילדים שצריך לדחוף אותם, אולי בגלל שפחדים שלהם מונעים מהם להתקדם (הגדול שלי מאוד כזה בכל תחום של החיים), לעומתם ישנם ילדים עם תעוזה שחוקרים ומחפשים ודוחפים את עצמם (הקטן שלי כזה, הוא עד כדי כך כזה שהוא אפילו לא מרשה לנו לעזור לו בשומדבר). צימעס - שאלה אליך : לא הבנתי את הקשר בין קריאה בגיל צעיר לבין קריאת הכתוביות בטלויזיה (גם אני לא מוותרת על קריאת כתוביות וגם אני קראתי כבר בגיל 4) אני שואלת באמת מתוך עניין ולא מתוך התרסה.
ח ת ו ל ה פרסית
New member
הכתוביות הן blessing in disguise
יש ביטוי כזה בעברית? יש לפרובינציאליות הזאת יתרון ענק. אמנם בארץ קוראים את הכתוביות אבל מתרגלים תוך כדי זה לשמוע את השפה הזרה (אנגלית, לצורך העניין) בקצב הנכון, בדקדוק ובתחביר הנכונים ובמבטא הנכון. עם מספיק שעות חשיפה זה תורם המון ליכולת לקלוט את השפה, לאינטואיציה לתפוס אותה נכון, להבין ניואנסים ולהגיב במהירות שיחה. זאת אחת הסיבות שהנוער בישראל יודע אנגלית הרבה יותר טוב מאשר במדינות אירופאיות בהן התוכניות מדובבות.
יש ביטוי כזה בעברית? יש לפרובינציאליות הזאת יתרון ענק. אמנם בארץ קוראים את הכתוביות אבל מתרגלים תוך כדי זה לשמוע את השפה הזרה (אנגלית, לצורך העניין) בקצב הנכון, בדקדוק ובתחביר הנכונים ובמבטא הנכון. עם מספיק שעות חשיפה זה תורם המון ליכולת לקלוט את השפה, לאינטואיציה לתפוס אותה נכון, להבין ניואנסים ולהגיב במהירות שיחה. זאת אחת הסיבות שהנוער בישראל יודע אנגלית הרבה יותר טוב מאשר במדינות אירופאיות בהן התוכניות מדובבות.
תינוק שאינו יודע לדבר
קולט הרבה מסרים לא-מילוליים, ואנחנו, כהוריו האוהבים, קולטים ממנו הרבה מסרים לא מילוליים. כשהוא גדל ולומד לדבר - העולם שלו, במובן מסוים מתרחב, כי הוא יכול להביע מסרים מופשטים ולא רק של כאן-ועכשיו, אבל במובן מסוים הוא גם מצטמצם במידה ניכרת - כי היכולת, שלו ושלנו, לתקשר במסרים הלא-מילוליים, פוחתת משמעותית, לרוב. אותו דבר בקריאה. ילד לא-קורא, רואה תמונה שלמה. כשהוא לומד לקרוא, הוא מתמקד בכתוב, ומאבד הרבה מידע אחר. יש ניסוי מעניין שעושים קוסמים (ליאור מנור למשל) להניף מול הקהל שלטים עם שמות של צבעים, הצבועים בצבע אחר (למשל המילה "כחול" צבועה באדום) - ולבקש מהקהל לומר את הצבע שהם רואים. רובם, אומרים את מה שכתוב, ולא את הצבע שהם רואים באמת. אז אני לא נגד קריאה וכתיבה (וחשבון, ודיבור), אבל חושבת שאין מה להאיץ את הלימוד. לתת די זמן גם לסוג הראיה התמים יותר, לפני שעוברים הלאה. לא לעצור ילד שמתעניין, אבל גם לא לקדם באופן פעיל ילד שלא מתעניין, או מתעניין-רק-קצת. אפשר ללמד גם תינוקות לקרוא. השאלה היא מה התועלת? ומצד שני - מה ההפסד? (והילדים שלי הגיעו קוראים לבי"ס, כי ענינו על שאלותיהם - אבל לא לימדנו אותם בצורה מסודרת. בכיתה הם למדו בצורה מסודרת ובאמת חל שיפור גדול מאד בקריאה ובכתיבה. אז עכשיו יש לי בן 7 ובת 7 שקוראים ממש יפה ורצוף. האם הם הפסידו משהו מכך שזה לא קרה קודם (ואין לי ספק שהיה אפשרי קודם)?).
קולט הרבה מסרים לא-מילוליים, ואנחנו, כהוריו האוהבים, קולטים ממנו הרבה מסרים לא מילוליים. כשהוא גדל ולומד לדבר - העולם שלו, במובן מסוים מתרחב, כי הוא יכול להביע מסרים מופשטים ולא רק של כאן-ועכשיו, אבל במובן מסוים הוא גם מצטמצם במידה ניכרת - כי היכולת, שלו ושלנו, לתקשר במסרים הלא-מילוליים, פוחתת משמעותית, לרוב. אותו דבר בקריאה. ילד לא-קורא, רואה תמונה שלמה. כשהוא לומד לקרוא, הוא מתמקד בכתוב, ומאבד הרבה מידע אחר. יש ניסוי מעניין שעושים קוסמים (ליאור מנור למשל) להניף מול הקהל שלטים עם שמות של צבעים, הצבועים בצבע אחר (למשל המילה "כחול" צבועה באדום) - ולבקש מהקהל לומר את הצבע שהם רואים. רובם, אומרים את מה שכתוב, ולא את הצבע שהם רואים באמת. אז אני לא נגד קריאה וכתיבה (וחשבון, ודיבור), אבל חושבת שאין מה להאיץ את הלימוד. לתת די זמן גם לסוג הראיה התמים יותר, לפני שעוברים הלאה. לא לעצור ילד שמתעניין, אבל גם לא לקדם באופן פעיל ילד שלא מתעניין, או מתעניין-רק-קצת. אפשר ללמד גם תינוקות לקרוא. השאלה היא מה התועלת? ומצד שני - מה ההפסד? (והילדים שלי הגיעו קוראים לבי"ס, כי ענינו על שאלותיהם - אבל לא לימדנו אותם בצורה מסודרת. בכיתה הם למדו בצורה מסודרת ובאמת חל שיפור גדול מאד בקריאה ובכתיבה. אז עכשיו יש לי בן 7 ובת 7 שקוראים ממש יפה ורצוף. האם הם הפסידו משהו מכך שזה לא קרה קודם (ואין לי ספק שהיה אפשרי קודם)?).
זואי של ירדן ויסמין
New member
../images/Emo45.gif
נוגה של צדק
New member
בחיים לא שמעתי על הגישה הזאת
מי שיודע לקרוא מאבד מסר לא מילולי? אני בשוק מעצם הרעיון. להפך הוא מרחיב את היכולת שלו לקלוט גם מסרים מילוליים וגם לא מילוליים. דווקא הדוגמא שלי שאינה מצביעה על הכלל, כמו שהדוגמא של צימעס אינה מצביעה על הכלל מראה הפוך. אני באה מבית של אמנים, וכאלה נישארנו כולנו, מתעסקים באמנות כזאת או אחרת. לאמר שיכולת הקריאה צמצמה את ההסתכלות שלנו זה יותר ממגוחך. ההפך הוא הנכון. בעזרת הקריאה הרחבנו את עולמינו גם לגבי האמנות. ומה שמחזק את זה זה שלמרות שידענו לכתוב ולקרא היינו מציירים על כל דף חלק שמצאנו, עד היום הזה. ונכון לאמר שחלקנו, הפחות מוכשר בתחום האמנות מוכשר מאד בתחום המילולי ואף מתפרנס מכך. צר לי מאד אבל ממש לא השתכנעתי בנזקים של לימוד קריאה " מוקדם".
מי שיודע לקרוא מאבד מסר לא מילולי? אני בשוק מעצם הרעיון. להפך הוא מרחיב את היכולת שלו לקלוט גם מסרים מילוליים וגם לא מילוליים. דווקא הדוגמא שלי שאינה מצביעה על הכלל, כמו שהדוגמא של צימעס אינה מצביעה על הכלל מראה הפוך. אני באה מבית של אמנים, וכאלה נישארנו כולנו, מתעסקים באמנות כזאת או אחרת. לאמר שיכולת הקריאה צמצמה את ההסתכלות שלנו זה יותר ממגוחך. ההפך הוא הנכון. בעזרת הקריאה הרחבנו את עולמינו גם לגבי האמנות. ומה שמחזק את זה זה שלמרות שידענו לכתוב ולקרא היינו מציירים על כל דף חלק שמצאנו, עד היום הזה. ונכון לאמר שחלקנו, הפחות מוכשר בתחום האמנות מוכשר מאד בתחום המילולי ואף מתפרנס מכך. צר לי מאד אבל ממש לא השתכנעתי בנזקים של לימוד קריאה " מוקדם".
תסתכלי סביבך
ברור שלא כל המסרים הלא-מילוליים הולכים לאיבוד, אבל חלק ניכר מהם. את יכולה לעשות את הניסוי שתיארתי, במשפחה שלך, זו שאת אומרת שלא מושפעת. כשאת רואה תמונה עם שם - האם שם התמונה (שקראת) משנה את ההסתכלות שלך על התמונה, אילו היתה ללא שם? (שוב, את יכולה לעשות ניסוי, על ידי הסתרת השמות של תמונות לא-מוכרות, ואז גילויו). וזה, בנוסף לכך שילד שלא מוכן עדיין ללימוד קריאה, או עדיין לא מעוניין בכך - לחץ עליו יכול להשפיע על הסקרנות והרצון ללמוד מעצמו, או לתסכל אותו מאד, לפעמים עד כדי הפניית עורף לתחום. ולא צריך לחץ חזק. אני יכולה לספר לך על הילדים שלי, שעצם העובדה שהבת התחילה לצייר קודם, כבר מנעה מאחיה התאום להתייחס לתחום, מה שגרם לפער גדל והולך ביניהם. כשעזרנו לו (ריפוי בעיסוק), הוא פתאום גילה את התחום, והתחיל מצייר הרבה מעצמו, כך שאי אפשר לומר שזה "פשוט לא עניין אותו".
ברור שלא כל המסרים הלא-מילוליים הולכים לאיבוד, אבל חלק ניכר מהם. את יכולה לעשות את הניסוי שתיארתי, במשפחה שלך, זו שאת אומרת שלא מושפעת. כשאת רואה תמונה עם שם - האם שם התמונה (שקראת) משנה את ההסתכלות שלך על התמונה, אילו היתה ללא שם? (שוב, את יכולה לעשות ניסוי, על ידי הסתרת השמות של תמונות לא-מוכרות, ואז גילויו). וזה, בנוסף לכך שילד שלא מוכן עדיין ללימוד קריאה, או עדיין לא מעוניין בכך - לחץ עליו יכול להשפיע על הסקרנות והרצון ללמוד מעצמו, או לתסכל אותו מאד, לפעמים עד כדי הפניית עורף לתחום. ולא צריך לחץ חזק. אני יכולה לספר לך על הילדים שלי, שעצם העובדה שהבת התחילה לצייר קודם, כבר מנעה מאחיה התאום להתייחס לתחום, מה שגרם לפער גדל והולך ביניהם. כשעזרנו לו (ריפוי בעיסוק), הוא פתאום גילה את התחום, והתחיל מצייר הרבה מעצמו, כך שאי אפשר לומר שזה "פשוט לא עניין אותו".
אפשר שאלה לדעתך - שנשמעת לי
דומה או לפחות קרובה לדעתי
תומר שלי, הוא מהילדים שאם במקור חשבתי שאין דבר כזה ילד שילמד לקרוא לבד - הוא בדרך. כשהוא התחיל בגיל שנה וחצי בערך להתעניין במספרים, אחרי התלבטות קניתי לו משחקים עם מספרים מסול, ותוך שבוע הוא הכיר את כולם, וגם את העשרוניים שמתחילים באחד (כלומר הוא מזהה 13, 23 כבר יכול להקרא כעשרים ושלוש או שלושים ושנים) מזה הוא עבר לאותיות באנגלית ובעברית, והכיר את כולם לפני גיל שנתיים. היום הוא אוטוטו בן שלוש, מתעניין בכל מה שכתוב, שואל מה כתוב בעברית ובאנגלית, לומד סימנים של כל מה שאפשר (תמרורים, מכוניות, שלטים בכל מקום) מזהה מצולמות מעט מילים, את השם שלו, יציאה ועוד כמה מילים שחוזרות בשלטי רחוב. קורא את המילה אש - כלומר יודע שהיא מורכבת מא וש, ולא רק מצלם אותה... במקור כשהוא היה בערך בן שנתיים חשבתי שתוך שנה הוא קורא, בנתיים עברה שנה והוא לא קורא - אני לא מושיבה אותו ללמוד מסודר, כן עונה לו על שאלות (מין הסתם) ילד כזה כדאי להושיב? האינסטינקט שלי אומר לחכות, יקלוט יקלוט, לא יקלוט - עוד יש הרבה זמן...
דומה או לפחות קרובה לדעתי
אני ממש לא חושבת שיש צורך להושיב
לענות לשאלות - בהחלט כן. משחקי מילים, אם זה כיף לכולם (לחפש מילים שמתחילות ב-, חרוזים, הפכים וכו') - יופי. אבל למה להושיב מסודר? מה המטרה? כשהוא ירצה - הוא ילמד, כפי שהוא כבר עושה. אז זה יקח עוד זמן? הלימוד לא מתבצע באופן לינארי. אלא בקפיצות. הרווחים שבין הקפיצות, לא פחות חשובים מהקפיצות עצמן. זה נראה כאילו הוא לא מתעסק בנושא, אבל בעצם ישנו עיבוד כלשהו. וגם מנוחה לגמרי זה בסדר. לרוב לוקח זמן רב בין הכרת האותיות לבין קריאה ממש. זה בסדר, לא צריך להאיץ את התהליך. בעיני דווקא מאד יפה לראות איך זה קורה, כאילו מעצמו. בהדרגה. ולא מתוך דחיפה שלנו.
לענות לשאלות - בהחלט כן. משחקי מילים, אם זה כיף לכולם (לחפש מילים שמתחילות ב-, חרוזים, הפכים וכו') - יופי. אבל למה להושיב מסודר? מה המטרה? כשהוא ירצה - הוא ילמד, כפי שהוא כבר עושה. אז זה יקח עוד זמן? הלימוד לא מתבצע באופן לינארי. אלא בקפיצות. הרווחים שבין הקפיצות, לא פחות חשובים מהקפיצות עצמן. זה נראה כאילו הוא לא מתעסק בנושא, אבל בעצם ישנו עיבוד כלשהו. וגם מנוחה לגמרי זה בסדר. לרוב לוקח זמן רב בין הכרת האותיות לבין קריאה ממש. זה בסדר, לא צריך להאיץ את התהליך. בעיני דווקא מאד יפה לראות איך זה קורה, כאילו מעצמו. בהדרגה. ולא מתוך דחיפה שלנו.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.