תראי, לדעתי זה לא חייב להיות שחור
או לבן (נכון לעכשיו, מי יודע מה אני אסנגר בעוד זמן קצר כשהקטנה תגלה פלאי יצירתיות
), מסכימה איתך לגמרי שאין שום דבר חמוד בציורי קיר, ושיצירתיות לא תפגע אם תתבטא אל הנייר או קרטון או כל דבר אחר שניתן להחליף/להעלים בקלות
, אבל! הסוגיה כאן היא אחרת (לדעתי). לא כל הקירות הם אותו הדבר. יש את הסלון ויש את החדר שלנו ויש את החדר שלהם, וכאן לדעתי עובר הגבול. לגבי ילד גדול (בני שנתיים וחצי פלוס, לא מתחת! בעלי יכולת ההבנה ומשא ומתן) לדעתי החדר שלהם הוא אכן
שלהם ושם אם ברצונם לצייר על הקירות למה שלא יעשו זאת? הם אלו שיצטרכו להתבונן ב"יצירה" התקוע שם יום ולילה, הם אלו שישאו באחריות. הגבול של חדר שלהם לעומת שאר הדירה הוא מאוד ברור בעיניי, ובנתיים במבחן המציאות הוא גם מאוד ברור בעיניי הילד שלי (עוד נראה מה יהיה עם הקטנה
). אני זוכרת את עצמי מנהלת מלחמות אין ספור בהיותי מתבגרת בעניין, נורא צרם לי שמצד אחד היה לי חדר משלי ומצד שני הוריי הרגישו חופשיים לדרוש ממני לסדר אותו. (נכון נשמע מצחיק אבל לי היה חשוב העיקרון - הוריי מסודרים, אני בלגניסטית (ואגב כזאת נשארתי) והיה לי חשוב להבהיר אז בעצם כמה החדר הזה באמת "שלי". וגם היום לא שיניתי את דעתי, ואני חושבת שלא היה להם זכות לדרוש משהו שלא נוגע לחיי הדירה באופן כללי). למשל אנחנו שמנו דלטות חדשות עכשיו ובעלי רוצה לצייר משהו יפה עליהם (לו מותר
), הצעתי שהדלת של החדר שלהם הילד יצבע לבד (בצבעי גועש, כאלו שניתן לשטוף
). בעלי לא אהב את הרעיון אז הגענו לפשרה שהילד יצבע את החלק הפנימי של הדלת, זה שפונה אל תוך חדרם. ומוכנה להתערב עכשיו שהילד לא יחרוג מהמוסכם, כי ההסדר הוא פייר לגמרי. ואותו הדבר בעניין הסירים והרעש, ברור שיש מצבים שמישהו ישן או סתם בא האוזניים שלך הולכות להתפקע
, אבל למה זה צריך להיות איסור גורף, ואי אפשר נניח לטופף בזמן אחר פשוט? הרי ממילא יום יום חייבים להתמודד עם הרעש הלא-ממש-רצוי של העולם החיצוני - נניח השכן שמשכים מוקדם ביום שישי ומתחיל לכסח את הדשא שלו במרץ
או לשפץ את דירתו המשופצת כל שני וחמישי... אז איך אנחנו מתמודדים? אם זה בשעות ממש לא לעניים אז באים ומבקשים לעשות זאת בעוד כשעה שעתיים, אפילו שעדיף שהיה מתפגר ומפסיק אם השטויות האלו אחד ולתמיד
. אז למה גם הילד לא יכול לזכות ביחס דומה? כי יש לנו את
היכולת לאסור באופן גורף, ולגבי שאר העולם אין... אני אישית זוכרת שבאמת קשה היה לי להתמודד רק עם איסורים שרירותיים, "לא הגיוניים", וגם במבט לאחור חלקם כן לא היו הגיוניים (למרות שגדלתי במשפחה מאוד דמוקרטית, ואין לי הרבה טענות
). וזהה מה שחשוב לי עכשיו לקחת בחשבון כשאני מעבירה גבולות