לדעתי, להיות תחרותי זו לא בושה
אולי לא שמתם לב, אבל מי שמתקדם בחיים שלו, מי שמושך אחריו אנשים ומשיג משהו, אלה בדרך כלל אנשים תחרותיים. לדעת שאני רוצה יותר (מעצמי או ממישהו אחר), זה טוב בחיים. הענין הוא, איפה אתה שם את הכישלון שבאה יחד עם התחרותיות. האם הכשלון לוקח אותך אחורה ומונע ממך להמשיך להתמודד? או אולי הוא מניע אותך להמשיך לנסות, להשתפר? אני חושבת שהתמודדות טובה עם כשלון, היא לאוו דווקא קבלה שלו בשיוויון נפש. אני מכירה אנשים תחרותיים שיודעים להתמודד טוב עם כשלונות והם תמיד מבואסים קשות אחרי כשלון. נראה לי טבעי להיות עצוב כשנכשלת אחרי שהשקעת את הנשמה במשהו. אחרי שהם מסיימים את שלב באסה, הם מפיקים לקחים לפעם הבאה. נראה לי שזה ההבדל בינם לבין אלה שלא מתמודדים טוב עם כשלון. לדעתי, השיטה של לאה מכניסה את ה"נצחון" וה"הפסד" לפרופרציות הנכונות. לא שוללת תחרותיות ונותנת כלי להבנה שכשלון הוא לא הכל בחיים. פתאום הבנתי
,ששילוב של השיטה של לאה והדרך של ליאת, לטיפוח הבטחון העצמי הכולל יכולה להביא לתוצאות של מגה-אנשים .
אולי לא שמתם לב, אבל מי שמתקדם בחיים שלו, מי שמושך אחריו אנשים ומשיג משהו, אלה בדרך כלל אנשים תחרותיים. לדעת שאני רוצה יותר (מעצמי או ממישהו אחר), זה טוב בחיים. הענין הוא, איפה אתה שם את הכישלון שבאה יחד עם התחרותיות. האם הכשלון לוקח אותך אחורה ומונע ממך להמשיך להתמודד? או אולי הוא מניע אותך להמשיך לנסות, להשתפר? אני חושבת שהתמודדות טובה עם כשלון, היא לאוו דווקא קבלה שלו בשיוויון נפש. אני מכירה אנשים תחרותיים שיודעים להתמודד טוב עם כשלונות והם תמיד מבואסים קשות אחרי כשלון. נראה לי טבעי להיות עצוב כשנכשלת אחרי שהשקעת את הנשמה במשהו. אחרי שהם מסיימים את שלב באסה, הם מפיקים לקחים לפעם הבאה. נראה לי שזה ההבדל בינם לבין אלה שלא מתמודדים טוב עם כשלון. לדעתי, השיטה של לאה מכניסה את ה"נצחון" וה"הפסד" לפרופרציות הנכונות. לא שוללת תחרותיות ונותנת כלי להבנה שכשלון הוא לא הכל בחיים. פתאום הבנתי