פינת המחשבה

[לורליי43]

אותה גברת../images/Emo68.gif

"ואז נוצר איזה פסק זמן ומעבר מפעילות תוססת למשהו רגוע. אפשר אגב לתת לילד גם אפשרות רגיעה במרבץ כריות /ספריה אם הוא זקוק למנוחה או פסק זמן אבל ישיבה בכסא(באמצע או בצד החדר)נראית לי מיותרת אפילו מביישת ומשפילה-קצת כמו לעמוד בפינה עם הפנים לקיר." זאת אומרת- שמה שמפריע לך זה שזה כסא? אם יושיבו את הילד על כרית על הרצפה הוא ירגיש שונה? אולי, תלוי איך זה נעשה- הקונספט הוא אותו קונספט.

 

[ב נ ה]

האמת ,כן

לשכב על שטיח/כריות נשמע לי הרבה יותר נעים,טבעי מלשבת באמצע/פינת הגן על הכסא בחוסר מעש.במקרה והילד זקוק באמת למנוחה ורגיעה ,במידה וזה לא נחוץ לו אז אני מעדיפה הניתוב למשהו חיובי (משימה כל שהיא).

 

[לורליי43]

השאלה איך זה נראה לילד

ממה שאני רואה, הילדים פחות מתרשמים מההבדלים האלה מאשר אנחנו המבוגרים. בכל מקרה זו לא בחירה שלו לשבת שם.

 

[מ נ ג ו 1]

נכון, הבחירה היא לא שלו

אנחנו מחליטים ומנתבים את הילד לדרך שאנחנו חושבים שהיא הנכונה והטובה ביותר בשבילו. זה תפקידנו. שוב, פינת המחשבה או שאיך שנבחר לקרוא לזה זה לא אמור להיות עונש, אפילו זכות. תחשבו שבכל פעם שאתם כועסים בבית או בעבודה יש לכם את האפשרות לצאת להפסקה ולנוח (מישהי אמרה פה שצריך לחשב דקה לכל שנה מחיי הילד - זה היה נותן לי חצי שעה)

 

[ב נ ה]

האפשרות לצאת להפסקה לנוח

קיימת גם עבור הילד, אמרת בעצמך זו לא בחירה של הילד זו בחירה של המבוגרים ההקבלה המתאימה היא שהבוס היה שולח אותך להרגע לנוח חצי שעה בפינת מחשבה

איך שלא נהפוך את זה זה סוג של סנקציה/עונש(בתפיסה של הילד)ורצוי שהיא תהיה מכבדת .ורצוי לדעתי שיהילד ידע מראש מה ה"מחיר "של הבחירה שלו,כלומר להזהיר קודם,לידע שלא ינחת לו על הראש .

 

[ליאת +]

../images/Emo6.gif כן בדיוק כשמגיעים לגיל שבו

מתחילים להעריך פסק זמן של שקט אז מפסיקים את זה...

 

[אור67]

../images/Emo45.gif

 

[גן רוחלה]

לא מוצאת מקום ל"פינת מחשבה"

לא מקום מוגדר שכזה . לא פינה ולא כסא וודאי לא בעמידה מול הקיר. גם בבית וגם בגן יש מצבים שצריך להפסיק את הילד מהתנהגות שאיננה מקובלת, ולגרום לו לעצור רגע. לא צריך בשביל זה מקום מסויים המוגדר מראש. לדוגמא: ילד בגן מתפרע וזורק חפצים במוקד הקוביות. הגננת מובילה אותו מחוץ למוקד ומבקשת ממנו לפנות לפעילות אחרת. אם הוא מסרב או מתווכח. עוצרים ואומרים לו שכרגע אסור לו להיות שם כי... לכן ישחק או יפעל במוקד אחר. במיקרים חריגים של התפרעות, מצמידים איש צוות. (נדיר מאד. בגן ילדים נוטים לקבל את החלטות הגננת) דוגמא אחרת: בבית ילד שמשחק בכפתורי הגז/ תנור, אמא ביקשה, הוא ממשיך, מוציאים אותו מהמטבח, שילך לשחק במקום אחר.. הוא הולך לסלון ומעיף צעצוע על הטלויזיה או על אחיו התינוק, מגבילים את המשך ההתפרעות שלו בכך שמאלצים אותו לשבת בהשגחה ליד אחד ההורים.

 

[ב נ ה]

שערוריה../images/Emo88.gif רוחל'ה

מה זה הדלות הזו בגן?אין פינת מחשבה?

 

[צימעס]

התנור הוא דוגמה מצוינת

במקרה כזה, אני מציעה לילד לשחק עם הכפתור שמצית את האש. הוא גם לא מסוכן, וגם עושה קול מדליק. כלומר - יש מה לעשות לפני הרחקה מכל סוג.

 

[לורליי43]

ולמה את חושבת שזה לא נעשה?

את יוצאת מנקודת הנחה שזו דרך הפעולה היחידה.

 

[צביה אמא של עומר]

אז אנחנו קוראים לזה "עונש" זה לא כז

כזה גרוע מבחינתנו. כשעומר תופס ג'ננה (וזה קרה סביב תחילת גיל השנתיים) אנחנו פשוט הושבנו אותו על הספת יחיד בסלון לעונש. "שב פה ותרגע 2-3 דקות וכשתרגע תקרא לנו". אחרי 2-3 ד' בספה (בלי TV, בלי מוצצי ובלי דובי-הפק"ל שהיה לו(כבר לא בחודש האחרון), אחד מאיתנו ניגש אליו, יורד לגובה שלו ומסביר לו שמה שעשה שגוי ואיך כן מתנהגים. אני רוצה לספר לכם שהיו לנו חודשיים כאלה אינטנסיבים (באמת גיל קשה

) ומאז, ילד בונבון. הוא שולט בקריזות של ומספיק איום קטן ברגעים של איבוד שפיות הדעת מצידו, והוא חוזר לאיזון. לא פסול מבחינתנו, אפקטיבי, לא מעליב וחינוכי. בנוגע לפינת מחשבה בגן, הגעתי יום אחד לגן ואחרי שעומר וילד נוסף זרקו צעצועים אחד על השני ורבו, הגננת שמה אותם ליד השולחן שלה, אחד ליד השני על כיסאות בישיבה ("פינת מחשבה). אני חושבת שזו דרך נכונה (לפחות בשנים הראשונות)עד שהם למדים לעצב לעצמם התנהגויות.

 

[צימעס]

"מספיק איום קטן"

כלומר - הילד מפחד?

 

[צביה אמא של עומר]

איום, כל החיים שלנו עובדים כך, לא?!

אם לא תעשה X לא תקבל Y (מהילדותת, צבא, אקדמיה, עבודה)...לכל יש השלכות לאורך החיים. גם אני פחדתי מאבא שלי וידעתי את ההשלכות של התנהגויות מסויימות (במקרה זה חטפתי כהוגן ועל טעות כזו לעולם לא אחזור-כמובן) אבל, כל עוד הענישה היא חינוכית (חיזוקים חיוביים ושלילים/עונש סו-קולד) ולא מתבטאת בכאב חלילה או פגיעה בכבודו של הילד כאדם, אני חושבת שהיא לגיטימית. כל חיינו סובבים סביב סיבה ותוצאה ובגבולות ההומניות, היא לגיטימית מבחנתי (ובעלי

).