מחשבות נוגות על חפיפת ראש...
האפונה שונאת לחפוף ראש. שונאת! לפני כל מקלחת, היא מוודאה בחשש שהיום לא חופפים (ומה לעשות, שמדי יומיים התשובה לא משביעה את רצונה?!), ומתחננת ומבקשת ובוכה שלא. כשמגיע שלב החפיפה עצמו, הבכי הופך להיסטריה ממש, היא נצמדת אליי בחיבוק נואש (עמוס במים ושמפו...) ושואגת דברים ברוח: "אמא! אמא! חיבוטי חיבוטי!!!" ומתחננת שאני ארים אותה ואפסיק ודי וזהו וכו'. רוח הדברים ברורה לא? העברנו את החפיפה לשלב האחרון מאוד של האמבטיה (אחרי מקלחת, צחצוח שיניים ומשחק) - רק כדי שהזוועה תופרד מן החלק הכיפי. מעבר לזה - ניסינו גם למצוא פתרונות - יצירתיים ככל יכולתנו המוגבלת. הדברים שכבר עשינו (חוץ מלדבר ולשאול ולהרגיע ולהסביר):
ניסינו לשנות פוזיציות לעת החפיפה;
ניסינו להציע את הכובע בלי הכובע - ששומר שהמים לא יכנסו לעיניים;
כדי לנטרל את הפחד ממנו - חבשתי אותו אני בעצמי כמה פעמים לפני ובמהלך האמבטיה - מה שבאמת שעשע אותה אבל לא שכנע לחבוש אותו בעצמה;
ניסינו לתת לה לשטוף את הראש בעצמה;
ניסינו להרטיב בעדינות - עם מים בכוס;
ניסינו לעשות את זה כחלק אינטגרלי משאר המקלחת (כששוטפים את כל הגוף - על הדרך שוטפים גם את הראש);
בביקור האחרון בסופרמרקט, שוחחנו על החפיפה, ושאלנו אם היא רוצה לבחור לעצמה שמפו חדש, אחר. היא הסכימה בשמחה, בחרה מתוך שלושה שמפואים שהצגתי לה (בחרה מעולה! ריח נהדר!), היתה מאושרת בבחירה ושוחחה עליה והריחה והתרגשה - עד שהגיעה עת החפיפה והבכי חזר...; מה עוד? איך מחזירים את החפיפה לפסים חייכניים?
האפונה שונאת לחפוף ראש. שונאת! לפני כל מקלחת, היא מוודאה בחשש שהיום לא חופפים (ומה לעשות, שמדי יומיים התשובה לא משביעה את רצונה?!), ומתחננת ומבקשת ובוכה שלא. כשמגיע שלב החפיפה עצמו, הבכי הופך להיסטריה ממש, היא נצמדת אליי בחיבוק נואש (עמוס במים ושמפו...) ושואגת דברים ברוח: "אמא! אמא! חיבוטי חיבוטי!!!" ומתחננת שאני ארים אותה ואפסיק ודי וזהו וכו'. רוח הדברים ברורה לא? העברנו את החפיפה לשלב האחרון מאוד של האמבטיה (אחרי מקלחת, צחצוח שיניים ומשחק) - רק כדי שהזוועה תופרד מן החלק הכיפי. מעבר לזה - ניסינו גם למצוא פתרונות - יצירתיים ככל יכולתנו המוגבלת. הדברים שכבר עשינו (חוץ מלדבר ולשאול ולהרגיע ולהסביר):
