צריכה את עצתכן\ חוות דעתכן...

צימעס

New member
mummy, אני לא מבינה את התיאור שלך

מה - את יושבת ומסתכלת איך במרחק שני מטר ממך הפעוט דוחף אצבע לעין של התינוקת? במצב כזה אני מזנקת לשם, וביד שלי חוסמת את היד שלו. אני גדולה יותר, חזקה יותר, ומספיק מתוחכמת כדי שאוכל למנוע פגיעה פיזית בתינוקת ע"י פעוט מבלי להכאיב לפעוט.
 

mummy

New member
ברור שלא. חוסמת גם חוסמת

זה נראה לי טריוויאלי מכדי לתאר. למרות מה שנראה, השתדלתי מאד לקצר את התיאור... בוודאי שאני חוסמת ומונעת את הפגיעה. אין מה לדאוג, עד עתה לעין של התינוקת שלום
זה פשוט מתיש אותי ברמות אינסופיות, וכל הכוונה שלי היתה לנסות לברר מתי יספיק רק להגיד לא, מבלי שאצטרך פיזית גם לוודא שזה אכן לא קורה.
 

צימעס

New member
נשמע סביר

שימי לב שהיא לא אומרת שהילדה צריכה לפגוע בתינוק - את אמורה לחצוץ פיזית. רק לא להתעסק בגערות ונזיפות.
 
נשמע הגיוני

תתחילי בקטן. כלומר לראות את שניהם יחד שאת שם ותתרחקי בהדרגה. שימי לב שילדתך ואת בוחנות זו את תגובתה של זו ומתנהגות בהתאם. תקבעי לך שלבים . למשל שתיהן יחד על השטיח ואת לידן, את מטר מהשטיח, את במטבח ומציצה עליהן לסלון וכך הלאה. מה ההבדל ממה שאת עושה? לשנות את נקודת המוצא הפנימית שלך. לחשוב שכוונותיה של בתך טובות וגם לתת לה כר להוצאת האנרגיה שלה.
 

ליביתי

New member
'גמנחנו....

וברור לי שהרבה מההצקות מיועדות למשוך את תשומת ליבי (גם תשומת לב שלילית היא תשומת לב...) וגם כדי ליצור אקשן בבית (זה נורא מעניין לגרום לתינוק בן 3.5 חודשים לבכות, לא?). עם הזמן אני מגלה שחלק גדול מהדריכות שלי נובע מהשלכה שלי על הקטן. לי זה מציק יותר מאשר לו. למדתי לא למהר ולהגיב, למרות שגם אצלי מקנן החשש שמא יגרם נזק רציני. בסה"כ רוב הנגיעות שלו הלא עדינות נעשות לגפיים, ובצורה של "לחורר" עם האצבע חורים בקפלי השומן של התינוק. זה אמנם גורם ל
לקטן, אבל הוא לא ניזוק בצורה רצינית ונרגע די מהר. לאחרונה התחלתי לשנות את דפוס התגובה שלי, מתוך תקווה שזה יביא לשיפור (או לפחות יוריד את מפלס ההתעצבנות שלי
). אני משתדלת להתעלם מרוב ההצקות, מקסימום לומר אמירה מאד עניינית ואינפורמטיבית ("אתה בטח שם לב עכשיו שזה לא נעים לו/שזה מבהיל אותו"); משתדלת להקדים תרופה למכה (תרתי משמע) ולהסב תשומת לב למשהו אחר (זה כמעט כמעט תמיד עובד), ולגייס אותו למשימות (בבית, עם התינוק וכו'). יש הטוענים שהדפוס הזה, של גורים מתגוששים, הוא זה שמפתח את הקשר החברי בין האחים. ימים יגידו....
 
ספגטינה, זה עובד. בדוק!

יש לי 3 ילדים בת 5 בת 3 וחצי ובונבון נסיך בן שנה וחצי, הגדולה מאוד בוגרת אבל הקטנה מתנהגת בדיוק כמו שתיארת בעצמך, ובכן בדקתי עם חברה שלומדת חינוך לגיל הרך וגם עיינתי בספרים ואכן זוהי השיטה, עשיתי אותה ומהר מאוד השקט חזר אלינו.. הם פשוט למדו שאמא לא מתערבת וצריכים להסתדר לבד והמכות פחתו כשראו שאין תגובה. לא להתייאש, נכון, בהתחלה זה קשה וכואב לקטנים, לא נורא, גם אנחנו חטפנו ואנחנו עוד פה...
 

ספגטינה

New member
שמחה לשמע. אגב, אילו ספרים

קראת,? מעניין אותי, כי כששאלתי את הפסכולוגית האם יש ספר שמפרט יותר לגבי השיטה היא אמרה שאין, כי זו שיטה שלה והיא במהלך כתיבת הספר. אבל מהפורום שמעתי שגם יעל אליצור שהיא לא פסכולוגית אלא, מורה, נדמה לי- גם נוקטת בשיטה זו.
 

חוה 1

New member
אצלי ההבדל בין הקטן לאמצעי הוא 7

שנים. והוא כל היום מסתובב סביבו ומדגדג אותו. כך שלא ההפרש הוא המשמעותי. אני אנסה את השיטה שאמרת באמת הרגשתי לאחרונה שאני מעירה לו יותר מדי.
 

ציפי ג

New member
אני לא הייתי מיחסת את האלימות לקנאה

קנאה בד"כ מופנית כלפי ההורים בגילאים הללו ולא כלפי התינוק. אבל גם לא לדרישה לתשומת לב. אני חושבת שהרבה ילדים רכים שנולדים להם אחים קטנים, פשוט לא מבינים את ההבדל בין משחק עם תינוק רך לבין משחק עם ילד, או לחילופין עם בובה. מחד - התינוק כמעט לא זז כמעט לא עושה דבר. אז הוא כמו בובה, ואם לבובה דוחפים אצבעות לעינים ולאף, למה לא תינוק? מאידך - הוא מחייך ואפילו מאוד מאוד שמח לשחק עם האח הגדול. אז אם משחק, אז כמו גדולים.ניקח אותו לטיול על האוטו שלנו, נבנה איתו בלגו, ואולי אפילו נרביץ לו אם הוא לא עושה מה שאנחנו מבקשים. אז מסבירים שזה תינוק. שהגוף שלו לא בשל, מראים את המרפס, מסבים תשומת לב לבכי של התינוק, ולא משקיעים בכעס על הילד אלא בהגנה על התינוק ובהסברים על מהו גוף התינוק. אפשר ללמד אותה לעשות מסז' לתינוק. ילדים בגיל הזה יכולים לעשות יופי של מסז'. זה גם יאפשר לה לגעת בו, גם יאפשר לה להרגיש שהוא בנאדם ולא בובה, וגם יפתח אצלה רגישות לתגובות שלו.
 

Mלביאה

New member
עיסוי - רעיון נהדר! אקח איתי לפעם

הבאה, היום זה כבר לא רלוונטי...
 

גיל גל1

New member
נצל"ש-ואצלנו שק איגרוף לאחרונה

בשבוע האחרון בתי מביאה "פנינים" הבייתה (בת 3.3) ,מדי יום קללות חדשות שהיא "לומדת " בגן, אני מנסה להתעלם, והיא מפנה אותם כלפי אחיה התינוק נוצרת סיטואציה די משעשעת שבה הוא מחייך אליה ומגרגר והיא "סתום-חוצפן!" בשיא הרצינות, ואני מתגלגלת מצחוק בתוכי... איך אתם מתייחסים לקללות חוזרות ונשנות?להתעלם? להעניש? להתייחס לזה כמו לאלימות פיזית?
 

לאה_מ

New member
אני לא מתייחסת לזה כמו לאלימות

פיזית, מהבחינה שאלימות פיזית אני מנסה לעצור לפני שהיא קורית, וקללות קצת קשה לעצור קודם. אני גם לא מענישה (ולא רק על קללות). אבל אני אישית גם לא הייתי מתעלמת מ"סתום, חוצפן!", ולא הייתי מסכימה לדיבור כזה בבית, גם אם הוא מופנה לתינוק שאינו מבין. אני אומרת שאצלנו בבית לא מדברים כך. אמא שלי היתה אומרת שאלו מילים של רחוב. זה אותו עקרון. וכן הייתי אומרת לה שלא תגיד לו כך כי זה מעליב. אגב, לטעמי, כשילד חוזר כל יום עם קללות חדשות מהגן, יש טעם לערב בכך את הגננת (בעיקר אם זה משהו חדש - אולי יש איזו אינטראקציה בין הילדים שהיא עדיין לא שמה לב אליה). הייתי מצפה ממנה, אולי במידה פחותה מאשר בבית, אבל עדיין - לשים לב לדברים כאלה ולא לאפשר אותם באופן פרוץ.
 

גיל גל1

New member
תודה לאה,העניין הוא

שניסיתי להגיד לה שאסור לדבר כך ושזה מעליב וכו, וזה רק הגביר את זה לדעתי זה רצון בתשומת לב וקנאה בתינוק, התופעה הזו מתרחשת בגן רק בשבוע האחרון היות ויש ילדים גדולים בגיל בי"ס שהצטרפו ל"קייטנה " בגן ונמצאים עם בני ה-3 דיברתי עם הגננת- , שיטת הענישה של "הגן הפרימיטיבי" שהבת שלי נמצאת בו ושאליה אני מתנגדת ושמחה מאד שהגן מסתיים עוד שבוע-היא "לשטוף לילדים המקללים את הפה במים" שיטה משפילה בעיניי וחסרת תועלת,והיא כמובן שלא עוזרת (זה רק מתגבר), מקווה שבגן החדש גם תופעת הקללות לא תקרה וגם הענישה הזאת.
 

מיכלין

New member
מענין ,למה זה נראה לך כל כך נורא??

השפלה??-למה? זה הרי יכול להעשות בצינעה ,רק בשביל הילד... מחכה להסבר ולתגובות נוספות!
 
פסיכולוגית שחושבת אחרת.

לפני שנים רבות, נכחתי בהרצאה בפסיכולוגיה התפתחותית מפי הפסיכולוגית נעמו פרצ'יק, זו חקוקה בזיכרוני(למרות הסניליות המתקדמת). בהרצאתה סיפרה על מטופל בוגר שסבל מקשיים רבים באשר לדימוי העצמי שלו, וממחשבות אובדניות. בבירור פסיכואנליטי, נמצא כי הוא סחב סיפור מגיל צעיר מאד שבו הוא הניח בחוזקה כרית על פני אחיו התינוק , עד שהקטן פרפר. כשחשב שהתינוק מתנהג מוזר רץ לקרוא לאימו. התינוק ניצל. אך האח סחב במשך הרבה שנים בעיה גדולה. הפואנטה היתה שילד צעיר שקיבל אח למשפחה צריך לשמוע מפי הוריו את המסר לפיו ההורים מונעים ממנו התנהגויות מסוימות מתוך הגנה עליו. שהרי אם יקרה דבר מה לעולל האח הגדול יהיה זה שישא בתוצאות כל חייו לכן ההגנה היא עם דגש על האח הגדול. יכול להיותדיון מעניין במפגש בין הפסיכולוגיות
 
למעלה