צריכה את עצתכן\ חוות דעתכן...

mummy

New member
במנשא הרבה פחות מעורר התקלויות

כמעט ולא אפילו. והיא אכן המון המון במנשא. פשוט הכי נוח לי (אם לא מחשיבים את כאבי הגב. ממש מדכא אותי, כי איתו שהיה גם המון במנשא, לא היה לי כל כך קשה פיזית; כנראה אפקט מצטבר). אבל לא תמיד היא יכולה להיות במנשא, וגם לא תמיד צריכה - מגיע גם לה קצת להתנועע במרחב לא רק על הגוף שלי, אלא גם בעזרת הגוף שלה
 

Shellylove

New member
לא בטוחה שאני יכולה לעזור

כי אצלנו כשאלה נולדה, שלי היתה יותר גדולה ועם יכולות מילוליות ותקשורתיות יותר מורכבות. האמת? גם לא קרה הרבה שראיתי שהיא מפנה כעס מכוון כלפי אלה. כשזה קרה, זה בד"כ היה כי היא כעסה עלי מאיזושהי סיבה ולכן גם הבאתי לתשומת ליבה: "את כועסת עלי, לא על אלה, אז תעזבי אותה, היא לא קשורה לעניין. את רוצה להגיד לי למה את כועסת עלי?" התקווה שאני יכולה לתת לך ז\ה שהיום יש ביניהן יחסים נפלאים ואהבה מאד גדולה. רק לפני כמה ימים שלי אמרה: "איך אני מתה על התינוקת הזאת". אלה מצידה מלטפת ומנשקת את שלי בדרכה היא. נחת. הרבה נחת.
 

mummy

New member
רעיון מעניין להסיט את הדיון אלי

ולקשר אני-הוא שלא עובר דרכה. תודה! אני אנסה לראות מה אני יכולה לעשות עם זה במסגרת הגיל והסיטואציה. וחוץ מזה, אל תהיי כזו דיפלומטית. תני במה להאחז, תני מספר: תוך כמה זמן מגיע הנחת הזה (אמרו לי שנתיים... האמנם
)
 

צימעס

New member
בגיל שנה אצלינו נגמרה ה"קנאה ישירה"

והתחילו תקופות בהן הגדולים (לפי התור) היו תובעניים יותר כלפינו, אבל שלושתם שיחקו יחד ב"חבורה".
 

Shellylove

New member
קרוב לגיל שנה של הקטנה

חלה רגיעה משמעותית מאד מאד (אולי אפילו לפני). והנחת הגיעה עוד הרבה לפני, בדברים קטנים (הגדולה מצחיקה את הקטנה, ורק היא למשל). יהיה בסדר.
 
אצלנו אחרי שנה זה התהפך

"אאאאממממאאא - היא מושכת לי / לוקחת לי / צובטת לי" היה זעקות שבר של הגדולה כשמספר שתיים התעללה בה... (הפרש של שלוש ותשע)
 

mummy

New member
טוב, אז כולכן בעצם אומרות שנה

לפחות יש לי למה לחכות
 

שִירָה

New member
בני כמה הם? תני להם קצת זמן

היום, בגיל שלושה חודשים וחצי, אני יכולה להשאיר את החמודונת יחד עם בנימין בן השנתיים וחצי, ולצאת לקניות. (טוב, אני קצת מגזימה). לפני חודש, לא הייתי מעיזה להשאיר אותם רגע אחד ביחד, ועכשיו אני יודעת שאין סיכוי בעולם שהוא יכאיב לה באיזשהו אופן. להפך, אם היא תבכה, הוא ינסה להרגיע אותה ולהצחיק אותה
אתמול היה לנו מבחן מעניין. היינו אצל חברים, ובנימין היה עייף ומרוגז, ובאיזהו שלב, כשניסיתי לבקש ממנו להיפרד מצעצוע של המארחים, הוא פרץ בבכי והתחיל להרביץ לי, ולמרות שהוא היה מרוגז מאד, הוא השתדל מאד לא להרביץ לתינוקת שהיתה בזרועותיי, אלא רק לי.
 

mummy

New member
אצלנו זה התחיל ככה

הוא היה מאד אוהב, מלטף ומחבק אותה בכל הזדמנות, שומר עליה שאחרים לא יתקרבו יותר מדי. דואג כל הזמן שהיא לידינו, שלא שכחנו אותה במקרה באיזה מקום... ההצקות המכונות התחילו רק בשבוע-שבועיים האחרונים. אני עדין לא חושבת שהוא רוצה להרע לה בזדון, אלא שזה יותר מעין משחק שלו. שהוא מבין שיש כאן עניין שמעורר אותי מולו. לא חושבת שהוא באמת רוצה לעשות לה משהו (אולי זה יגיע בהמשך), אלא יותר עושה את זה לי/לנו. היא רק ה"אמצעי".
 

לאה_מ

New member
אז זה בדיוק המקום לנטרל את העניין

שלך - את צריכה למצוא את הדרך המתאימה לכם - אבל זה יכול להיות בדרך של מתן אמון מוחלט (מה שינטרל את העניין שמעורר אותך) או בדרך ש-shellylove הציעה - לומר לו שזה עניין ביניכם ושיעזוב אותה מחוץ לזה, או בכל דרך אחרת שתמצאי - אבל זה נראה לי די ברור ממה שאת כותבת.
 

mummy

New member
אינטואיטיבית אני לגמרי מסכימה איתך

אני לא לגמרי סגורה על איך לעשות את זה. מה אומרים לילד בן שנתיים? מה ש-- shellylove תיארה מתאים לילד יותר גדול, לא? אם יש לך (או למישהו אחר) רעיון, לניסוח, שעשוי להיות אפקטיבי, אני אשמח
 

mummy

New member
ניסיתי משהו היום.

כל פעם שהתחיל, אמרתי לו שאני מבינה שהוא מתחיל להשתעמם ורוצה שאני אתייחס אליו יותר, אז בוא נעזוב אותה, ונלך לעשות X (פאזל, לפרק את הטרקטור, לקרוא סיפור - מה שיכולתי באותו הרגע). משהו כזה. נדמה לי שזה אפילו קצת עבד
... אז תודה.
 

עמית@

New member
כל יום משהו חדש, בגלל זה אנחנו

כאלו יצירתיות
כלום לא ישווה לחי יום יום עם ילדים.
 

טאקאשי

New member
ולפעמים רק הזמן ירפא...

אצלנו גם הפרש של שנתיים עם בן בכור שגם בלי אח קטן הוא אוהב לתת צ'פחות פה ושם. הקטן עכשיו בן חמישה חודשים ויש שינויים הדרגתיים. בהתחלה שמתי הרבה את הקטן בלול כשהיינו יחד בבית. כך גם אני הייתי רגועה יותר וגם יכולתי לתת יותר תשומת לב לגדול בשעות אחה"צ. לאט לאט התחלתי לשים אותו יותר ויותר על שמיכה בסלון. היום הגדול כבר רוצה לשחק איתו ולא רק להרביץ לו, למרות שגם המשחק עשוי להיות בעייתי... (מנסה לרכב עליו כמו סוס או לגלגל אותו...). אני משאירה אותם לבד לפעמים ומודיעה "אני הולכת לשירותים אני מבקשת שתהיה עדין איתו". גם אצלנו סצינות דומות לאלו שתיארת של הגדול שמנסה לבדוק גבולות ולמשוך תשומת לב דרך הצקות לקטן. אני אומרת שאסור וגם מתרחקת לפעמים בדיוק כמוך. משתדלת להתיחס לזה כתקופה ולא שוברת יותר מדי את הראש מה לעשות עם זה. כשזה קורה אני מגיבה ופשוט משתדלת שזה לא יקרה (איך? יוצאים הרבה החוצה, נמצאים עם עוד אנשים או מסיחים את דעתו במשהו מענין בבית). לגבי המלצת הפסיכולוגית - יש בזה הגיון אבל אולי לא לכל ילד. הרי ידוע שיש ילדים שמביעים עצמם באופן פיזי ותפקידנו להבהיר שזה אסור. אני באמת אשתדל יותר לתת אמון למרות שזה לא קל וגם אצלי יש מתח ודריכות. אני מחכה ליום ש"הקטן" יגדל ויוכל להחזיר ואז אני אגיד "תסתדרו לבד".
 

זואירדן

New member
בדיוק!

גם אנחנו 5 חד' ושמתי לב איך העניינים השתפרו כשלפני כמה ימים הלכתי לשירותים אפילו שידעתי שהגדול בדיוק "מעסיק" את הקטנה (כשהיא בלול. על השמיכה על הרצפה עוד לא הייתי מעיזה
) עד לפני כמה חד' לא הייתי אפילו חושבת לנסות
 

מאז

New member
אויש, בדיוק מה שאני שואלת את עצמי

ואשמח אם תמצאי דרך ותדווחי לי
 
למעלה