צריכה את עצתכן\ חוות דעתכן...

[חנה של ליאור]

אחותי (האהובה והאוהבת)

שגדולה ממני בשנה ו 10 חודשים, פרקה לי את היד כשהייתי תינוקת. היום אני בסדר

.

 

[סוכריה על מקל]

צריך לינק כדי להוכיח?

ידיד של חברה שלי הרג את אחיו התינוק כשהיה בן 3. לא, אין לי לינק, יש לי רק סיפור מאוד עצוב של משפחה מאוד עצובה ובחור שחי עם יסורי מצפון כל יום מחייו.

 

[לאה_מ]

../images/Emo7.gif

 

[irisgh]

אני עושה את זה.

זה די עבד תקופה די ארוכה. (טוב, היו כמה 'כמעטים'..). אני לא חושבת שאין 'קנאה', אבל אני חושבת שהרבה יותר מזה הם 'מנסים' אותנו. וכדאי לתת להם להתשלב, כן צריך להאמין בהם. כשיהיה לי יותר זמן אפרט יותר. אולי בנתיים, תצרפי איזו הפניה למה שכתבת פעם. יש תקופות שבהם מחוסר זמן אני קוראת. פחות. מצד שני, לאחרונה התגברה אצלנו הקנאה. הקטן גדל (הוא בן 2.2), הפסיק להיות תינוק, ומתחרה בגדול. אז הגדול בפרוש חוזר לקנא.

 

[mummy]

../images/Emo41.gif מנצלשת לשאלה פרקטית בענין ../images/Emo41.gif

קראתי בספרים, וגם את השרשורים שהיו כאן בנושא, וגם את השאלות והתשובות. הבנתי את התאוריה שמוצגת גם כאן בפורום לא מעט, היא נשמעת לי הגיונית, אבל אני אשמח לדעת - אם תסכימו לשתף - מה קורה במבחן המציאות בפועל, ביומיום המתיש והמעייף של אחרי לידה שניה. מה אתם עושים (או לברי המזל שביניכם - עשיתם

) כשהגדול/ה מתקרב לקטנ/ה בכוונה ברורה ומיידית לעשות פעולה שעלולה להזיק לקטנ/ה? אני אומרת לא, אסור, עוד פעם ועוד פעם. מסבירה שזה כואב. שזה לא נעים. שזה מסוכן. שהיא קטנה ועדינה. שהיא לא צעצוע. מציעה לו לעשות משהו אחר. אבל הוא בשלו. שוב ושוב ושוב. אני מזיזה אותו פיזית מהמקום. הוא כמובן חוזר - צוחק מבסוט, נהנה מהמשחק הזה שהוא מהסוג האהוב עליו (פיזי: אמא מרימה אותו, אנחנו כמו מתגוששים, וכן הלאה). עכשיו הלהיט הוא לדחוף לה אצבעות לעיניים. מקום שני במצעד - לשים את הרגל שלו על הראש שלה, כאילו לבעוט. ושלישי - סתם להתגלגל עליה

כל אלו מלווים במבט לעברי שבודק שאני מסתכלת, ותיאור מילולי מדויק שלו את המעשה - הוא יודע מה הוא עושה והוא יודע שאסור לעשות את זה. וכאילו אין קשר בין הדברים. הוא דרך אגב בן שנתיים, היא בת 3 חודשים. אני מזכירה לעצמי השכם וערב שיש כאן שילוב של אחות חדשה וגיל שנתיים הנפלא (...), ושהוא לא מנסה אותנו אלא שהוא מנסה את היכולות החדשות שלו, ומשתדלת לעשות כל מה שקראתי כאן שוב ושוב: כמעט בכל פעם שאני יכולה אני יוזמת איתו המון מגע פיזי. משתדלת לפחות פעם בשבוע לצאת איתו לבד, בלעדיה, ובד"כ זה יוצא יותר מפעם אחת (ברור לי שאין כמות שתהיה יותר מדי, ותמיד אפשר יותר - ובכל זאת). משתפת אותו בטיפול בה כמה שאפשר, והוא מאד אוהב את זה. משתדלת להתנסח באופן חיובי ולא שלילי כל הזמן. מפזרת פידבקים חיוביים בכל הזדמנות אפשרית... אני רק רוצה לדעת אם יש עוד משהו שאפשר וצריך לעשות שיכול לעזור ברגע הספציפי הזה שבו הוא נכנס לכאילו דווקא הזה. איך שוברים באופן אפקטיבי את הלופ הזה של מעשה מצידו ---> תגובה מילולית שלי ששוללת את המעשה ובפועל רק מזמנת אותו שוב וחוזר חלילה... והכי חשוב - בבקשה, תגידו לי לאן זה הולך

האם זה רק עניין של זמן? בסוף הוא "יבין" וגם יפנים וגם יפסיק? אולי זה פשוט יתחיל לשעמם אותו המשחק הזה? יש תמורה לאגרה? או שאני מפספסת פה ובענק...

 

[תּמר]

אני לא ממש מנוסה

אבל ניסית להרחיק אותה ממנו, ולא להפך? אחת הסיבות להכאה היא משיכת תשומת לב שלילית מההורה. אם תשומת הלב לא ניתנת לו, אלא לאחותו - הוא יגלה במוקדם או במאוחר שתשומת לב מושכים בדרכים אחרות. (כשתשאלי על מריבות בין אחים גדולים - אומר לך מה אני [לא] מצליחה לעשות

)

 

[mummy]

בוודאי... אני לוקחת אותה והולכת

למקום אחר, לחדר אחר. הוא כמובן בא אחרינו. בצהלות שמחה וגיל יש לומר. כבר היו רגעי ייאוש ותסכול מצידי שהביאו אותי גם להכנס איתה לחדר אחר, להגיד לו שאני לא יכולה להיות שם יותר איתו כי הוא לא מפסיק להציק לה (לי, לנו). פעם אחת אפילו ממש סגרתי את הדלת אחרי. אחרי כמה שניות פתחתי אותה כדי למצוא אותו הולך ומלמל לעצמו "נשארת לבד, נשארת לבד"

זה ממש לא מה שרציתי לעשות, והרגשתי עם זה רע מאד, אבל זה היה אחד מאותם רגעים שבהם באמת לא ידעתי מה לעשות עוד כדי שהוא יפסיק. ומיותר לציין שזה ממילא לא בא ממקום רציונלי של מה יהיה נכון לעשות כאן, אלא פשוט כי לא יכולתי יותר. השאלה שלי מגיעה כמעט רק מכאן, כדי לא למצוא את עצמי שוב באותו המקום. או ככה לפחות אני מקווה...

 

[ספגטינה]

תשמעי MUMMY, הייתי בדיוק באותו

מצב עם אותם תאורי "התעללות" מדויקים.... ההפרש בן הגדולה לקטן הוא שנתיים וחודש... אני מאוד מבינה אותך ולכן אנסה לעזור מנסיוני: ניסיתי את השיטה של להרחיק אותה ממנו, להגיד לה- לא, זה מסוכן, זה כואב.... כלום כלום כלום לא יצא מזה. היא עקשנית מאוד ונהנתה מלשמע "אסור" אח"כ ניסינו להגיד לה על ה"מכות" - "יופי, את מלטפת? תלטפי פחות חזק חמודה....- גם לא ממש עזר. אח"F ניסינו בכל פעם שהיא מרביצה לשים אותה בחדר לשתי דקות והמצב החמיר מאוד. כל שיטה נוסתה כחודש+ מלבד השיטה האחרונה שכעבור שבועיים של "טרור" התייאשנו. ועכשיו... לאחר שהתיעצתי עם פסיכולוגית, ועצתה נשמעה לי מוזרה, אין מה להגיחד יש הקלה משמעותית. תסתכלי בהודעת הפתיחה די פרטטי שם, ואם יש שאלות שלחי מסר. אגב, באמת באמת חשוב הקטע של האמון, רק שאצלך היא בגיל קטן ושברירי יותר, אז צריך יותר לךהזהר- משמע להרים אותה איתך ולדמיין שיש בבית שיפוצים, לא לכעוס בכלל על ההתנהגות שלו ולהתנטרל לגמרי ממנה!! בהצלחה!

 

[mummy]

קראתי את מה שכתבת ומכאן הכל עלה

לא סתם ניצלשתי אליך. אני מודה שהעצה שקיבלת נשמעת לי בעייתית ליישום במקרה שלי. אני לא מרגישה נוח לא להגיב להתנהגויות כאלה בכלל. זה לא מרגיש לי נכון. מה גם, שכמו שאמרת, היא באמת מאד מאד קטנה, וסוגיית האמון העיוור היא מסוכנת מדי לטעמי בשלב זה (וככל הנראה, בכלל). למרות שכשאני חושבת על זה עכשיו, עד שהוא התחיל עם ההתנהגות המכוונת הזו, מאד סמכתי עליו שלא יפגע בה, והוא אכן לא עשה זאת, ובהחלט השארתי אותם לבד, וגם לא קפצתי עליו בכל פעם שהתקרב אליו עם אזהרות וחסימות. עכשיו אני יותר דרוכה, ובטח שלא משאירה לבד. אני שמחה בשבילך שזה עובד אצלכם, ובהחלט הייתי שמחה גם לשמוע יותר פרטים ולו כדי להרחיב את סקאלת האפשרויות גם אם באופן תיאורטי.

 

[ספגטינה]

התשובה בידייך, כשסמכת עליו הוא

לא הרביץ... הילדים חשים הכל!! אני ממש רואה את זה. חוסר האמון, הדריכות והמתח- גורם לו לנסות אותכם.

 

[mummy]

לא בטוחה שזה אכן הגורם היחיד...

 

[עמית@]

אני לגמרי לא קופצת על כל דבר.

להפך, תמר מתעסקת איתה המון, מזיזה ונוגעת, מטפלת וממששת, אבל אני בפירוש משגיחה.

 

[mummy]

בוודאי. מתעסק, ממשש ובודק מקרוב

גם לא קופצת על כל דבר ממש באופן מילולי, אבל היום אחרי ה"רגרסיה" (תלוי איך מסתכלים על זה) אני הרבה יותר נזהרת מקודם.

 

[עמית@]

כמו שאת מתארת לעצמך - אנחנו עדיין

שם, זה בא והולך, אבל בגדול עדיין ההתשה בעיצומה - השיטה היחידה שבאמת עובדת? להגיד לתמר שזה לא נעים לדורון, ומכיוון שדורון עוד לא יכולה ללכת בעצמה, אני אקח אותה - וללכת (לא ללכת למעוזות לא נודעים, ללכת שני מטר הצידה, זה מספיק כדי שתמר תפרוץ בבכי תמרורים+ טנטרום לתפארת

) תמר בדיוק כמו איתמר, עושה הכל מתוך מודעות ותוך כדי תמלול ("אמא, נכון זה לא נעים לדורון, אבל נכון זה בריא לה"?) תגובה מילולית בלבד לא עוזרת, מה שנקרא: מה לעשות?? לעשות.

 

[mummy]

ואז היא מפסיקה לפחות?

או שמדובר בהפוגה זמנית בלבד? בלעשות אם אני מבינה נכון, את מתכוונת ללקום ולזוז. ממרומי נסיונך הרב - את מרגישה שזה עוזר במשהו? במיידי? בפרספקטיבה של זמן? משהו? (תזרקי לי עצם כאן... אני ממש מתחננת

. וכן, גם אצלנו מגיע בהרבה מקרים בכי שלו. בד"כ כשאני מזכירה את המילה "כועסת" - פתאום הוא נזכר לבכות כי הוא לא רוצה שאני אכעס עליו

ברוב המקרים בכלל זה נראה לי בכי מעושה - כאילו הוא מחקה את עלמה בוכה. נראה לי שהוא חושב שככה הוא יקבל ניחומים. אני בד"כ אומרת לו שאני מבינה למה הוא בוכה כי זה באמת לא נעים כשכועסים עליך ואז זה מפסיק בדיוק כמו שהתחיל (אח, אח, מה הייתי עושה בלי "איך לדבר עם----").

 

[עמית@]

עוזר זמנית, וחוזר חלילה.

זו בלי ספק הדרך הארוכה אל הגאולה, אבל אני באמת מאמינה שבסוף זה יעזור. תמר בוכה הרבה מאוד ביבבות קולניות (לאחרונה גם בצווחות סופרנו מצמררות) תוף כדי העפת מבטים בוחנים לבדוק איך אני מגיבה, ובמקביל גם מאוד מאוד אוהבת את דורון - מטפלת בה הרבה יותר יפה מפעם, והתקריות בינהן בדרך כלל מאוד קשורות *בי* ובמה שאני עושה (מאכילה/מניקה/עובדת עם דורון על הידיים), הרבה יותר מאשר בעבר (שאז היו מכוונות גם כלפי דורון)

 

[mummy]

אז יש תקווה את אומרת ../images/Emo8.gif טוב לשמוע

 

[זואירדן]

טיפונת עידוד../images/Emo8.gif

מה שאת mummy מתארת זה בדיוק בדיוק בדיוק מה שהלך אצלנו בגיל חודשיים שלושה (של התינוקת כמובן

). גם זוכרת את עצמי מגיבה דומה וגם מתחרטת לאחר מכן. עכשיו כעבור כמה חודשים כולנו הסתגלנו יותר, נהיינו יותר מתונים. (ההפרש שלנו זה 2.4). כמו תמר של עמית, הוא אוהב מאוד להתעסק איתה וזה גם כולל המון "חוסר עדינות", וכאשר בפעם השניה אני מאירה בקל יותר כועס יש המון עלבון ורגשות פגועים

בקיצור במבט לאחור התקופה ההתחלתית ההיא נראת לי קשה להחריד

 

[mummy]

תודה ../images/Emo13.gif

וכן, אני מסכימה איתך. ההתחלה הזו קשה להחריד. אני מתנחמת בזה שעברו כבר 3 חודשים... והם עברו לי בצ'יק. אז ממש עוד מעט היא תהיה בת שנה והכל יראה לי כמו זכרון רחוק ומעומעם... אני מקוה

 

[זואירדן]

כן, גם אני מצפה לשנה הנכספת הזאת../images/Emo6.gif

כולם מסביב, לא רק כאן בפורום, מבטיחים שאם אשרוד את שנה הראשונה, אז...