צריכה את עצתכן\ חוות דעתכן...

ספגטינה

New member
צריכה את עצתכן\ חוות דעתכן...

למי שלא זוכרת, יש לי ילדונת בת שנתיים ששמונה ועוד קטנטן בן חצי שנה. הקנאה הייתה גדולה וכללה הרבה אלימות, כעס ותסכולים מצד הילדה לאחיה.. הגענו לחברה של הוריי שהיא פסיכולוגית ידועת שם, הקשבנו שעה, דברנו חצי שעה שלמונו חצי מחיר (לחברים) 240 שקלים!!! והופ]תענו מאוד מהשיטה.. אז ככה: הפסכולוגית נחושה בדעתה וטוענת- אין פה קנאה!!! יש פה נסיון להתקרב אליכם, ולהיות חלק מהמשפחה החדשה. ולכן, בכל פעם שהגדולה מרביצה לאחיה, אסור אסור לכעוס ובכלל- אסור להגיב, אלא פשוט להגן עליו- להרים אותו, להרחיק אותו אבל לא להתייחס למעשה בשום אופן. צריך מאוד מאוד להאמין בה ולסמוך עליה שהיא לא תרביץ לאחליה, וכן להשאיר אותם בחדר אחד לבד... אם אני בכל זאת מאוד חוששת, אז לקחת אותו איתי, אבל לא להשאיר אותם ולעמוד ולהשגיח או להציץ מידי רגע כי אז האימון נפגע. רק ארחרי שאני יאמין בה באופן מוחלט, לא רק חיצונית, ואסמוך עליה ולא אכעס אפילו לו בתוך תוכי על הא"אלימות" כגלפיו, זה יעבור. בנתיים- יש לנו תינוק פצוע ואומלל, אבל עדיין הרבה אמון ואני מקווה שזה יצליח... חשוב לי לדעת מהי דעתכן. תודה!
 

אפרתש

New member
נשמע לי מאד מוזר

אם את ראית במו עיניך את הילדה זורקת כסא על האח, למה למען השם תתני בה אמון? זה לא שהיא רעה, ולא שהיא אלימה. היא ילדה קטנה, לא מודעת לכוחה ולהשלכות של מעשיה, ואולי גם יכולת השליטה העצמית שלה מוגבלת. לכן באמת צריך למתן את הכעס, הציפיות צריכות להיות שונות מאשר הציפיות מילד בן עשר, אבל כל עוד את רואה שהילדה עלולה לסכן את האח - אל תשאירי אותם לבד. אני נותנת הרבה אמון בבנותי. אבל יש סורגים על החלונות, כי אני חוששת שבתי הצעירה תטפס עליהם ותיפול. זה לא כי אני לא מאמינה בה, אלא כי בתחומים מסוימים אני יודעת שעוד אי אפשר לסמוך על מה היא עלולה לעשות.
 

תּמר

New member
נשמע נכון, אם באמת זאת הבעיה

אני לא יכולה להגיד אם הייתי עושה את זה עם ילדי - כי צריך להכיר את המצב. אצלי אני באמת סומכת עליהם שלא יכו אותה, והם בד"כ לא מכים אותה (היא כבר גדולה, אז הם יותר מרשים לעצמם). אני לא יודעת מה קדם למה.
 

עמית@

New member
אם יש לכם תינוק פצוע ואומלל שלא

תעיזו להשאיר אותם לבד. יש לי ילדה מדהימה, חכמה, נבונה, אהובה לאין קץ - אבל אני לעולם לא אשאיר אותה לבד עם אחותה הקטנה, כי היא תהרוג אותה, פשוטו כמשמעו, ולא צריך הרבה, צריך "רק" חבל סביב הצוואר, צריך "רק" צעצוע לפה, צריך "רק" לקיחת יד ביד כדי לשבור לקטנה את היד. מסכימה שאולי צריך לנסות לשנות טקטיקה בקשר לתגובה, אולי צריך לנסות להבין איתה את הבעיה, לתת לה יותר תשומת לב פרטנית או משפחתית.. זו לא קנאה? דבר הפסיכולוגית המהוללת?? אז מה זה "לרצות להיות חלק מהמשפחה" - אם לא חשש לאבד ת המיקום במשפחה בגלל הילד החדש = קנאה.
 

עמית@

New member
אין לי ספק שהיו כאלו מקרים.

כרגע בשלוף אין לי לינק ספציפי, אבל את רוצה לקחת את הסיכון?
 
אין לך ספק שהיו כאלו מקרים.

אני מבינה. ילדים לא יכולים להגן על שמם הטוב, אז אפשר להאשים אותם בכל דבר קטגורית, בלי שמישהו יפצה פה ויצפצף. תראי, אני לא לוקחת שום סיכון, עדיין יש לי רק ילדה אחת. אבל אני מקווה שכשיהיה לי עוד תינוק, אצליח ליצור מצב שבו ילדתי לא תתייחס אליו כאל מכשיר למשיכת תשומת לבי. ואני גם מקווה שאצליח להביא את עצמי לסמוך עליה במידה כזו שתבנה את בטחונה העצמי, ושהתינוק לא ישמש לה מכשיר לבדיקת גבולות. אני לא שופטת אותך, אבל לא כל הטעויות הן של הילדים.
 

תּמר

New member
אם היינו יכולים לבחון מראש

את מעשינו בדיעבד, וליצור עולם סטרילי בלי הפרעות משום כיוון - אני מניחה שהיינו יכולים לגרום לכך שילד לא יציק לאחיו. למעשה - לא הכל בידינו, ולעיתים החלטות שנראות לנו נכונות ביותר, גורמות למצבים לא רצויים. החיים מורכבים יותר מידי, מכדי למצוא סיבה להתנהגות כזאת או אחרת ומכדי לשפוט אותה. ההתנהגות קיימת, וצריכה טיפול. ועל זה אנחנו מדברים.
 

עמית@

New member
את חושבת שאני מעוניינת במצב הקיים?

מה לעשות שיש לי ילדה בשר ודם, ולא דמות וירטואלית סטרילית ומופלאה? ודאי שלא כל הטעויות הם של הילדים, אחרת הפורום הזה היה מיותר, אבל ילדים - אולי בניגוד למה שנדמה לך, הם לא יצורים מלאכיים ותמימים - הם בני אדם לכל דבר. (להאשים אותם בכל דבר קטגורית? אני אומרת לך שילדה בגיל שנתיים יכולה בטעות להרוג את אחיה התינוק, בלי להתכוון להיות רוצחת המונים)
 
../images/Emo45.gifהאמצעית שלי היתה יותר גדולה

בת 6 - כשאמרה לי "אמא, את יודעת שהתינוקת נורא רכה, כשלוחצים עליה ככה היא מתקפתלת כמעט לשניים" (והיא לחצה לה על הגב באיזור המותנית כשהפיצית שכבה על הבטן) לא בכוונה רעה. לא בקנאה - פשוט בגילוי מרעיש. מדענית. לא להשאיר לבד לרגע. אם טעינו - מה המחיר?
 

Kalla

New member
בתור מישהי שדווקא

אף פעם לא סבלה מקנאת אחים בין אף אחד מהילדים שלה (ועד היום אני מחשיבה את זה לנס גדול!), נימת דברייך מקוממת מאוד! ראשית, אל תדוני אם אחרת עד שתגיעי למקומה. שנית, אפילו אם במשפחה הפרטית שלך לא תהיה קנאת אחים, זה לא אומר כלום. כל הילדים וכל המשפחות שונים זה מזה, ואין להסיק מסקנות מדוגמא מבודדת אחת על כלל המקרים. מאחלת לך שתצליחי בכל המטרות שאת מציבה לעצמך, אך הצורה שבה את כותבת במקרה הספציפי הזה משאירה טעם רע בפה.
 

זואירדן

New member
כוונות זה דבר מצויין../images/Emo8.gif

אני כשלעצמי מתכוונת יום אחד לקפוץ בנג'י, וכשאגיע לזה אני הולכת לעשות הכל בצורה הכי אלגנטית, בלי לצרוח או להקיא או לסרב לקפוץ - פשוט אתקרב לי לקצה, אפרוש ידיים ואזנק בצורה הכי יפה שיש. ואראה פיצוצית! (ככה אני רוצה לעשות את זה. רק אני שומרת זאת לעצמי, בשקט בשקט, ולא מספרת לאלו שכבר כן קפצו
)
 

חוה 1

New member
לבנות תאוריות זה קל, גם אני בניתי

תאוריות של אהבה חברות שלום עולמי ואחווה בין אחים. לפעמים זה לא עובד כך.
 

Kalla

New member
אגב, חשבתי על זה שוב ונזכרתי

שלא צריך קנאת אחים כדי ליצור מצבים מסוכנים בין ילדים. מספיק שהאמצעי מנפנף בהתלהבות ובחוזקה בחרב או במקל ו/או משליך צעצוע קשיח בלי להסתכל לאן, ובמקרה הקטנה עוברת שם בטווח הפגיעה כדי בפוטנציה להוציא לה עין או לשבור לה את הראש. מספיק שהגדול והאמצעיים משחקים בתופסת או בהאבקות ובלהט המשחק מעיפים זה את זה על הקטנה או סתם דורסים אותה. כל זה בלי בכלל לשים לב שהיא שם וכמובן בלי שום כוונה לפגוע בה. הם מאוד אוהבים אותה ועדינים איתה כשהם מודעים לקיומה ועוד לא נתקלתי במצב שבו הם ניסו להכאיב לה במודע, אך הם רק ילדים וכשהם שקועים במשחקים שכרוכים בפעילות פיזית נמרצת שום דבר לא קיים בשבילם.
 
למעלה