לא יודעת איך.....

suneli

New member
לא יודעת איך.....

הקטן בן שלוש וחודשיים, לא משתף אותי מיוזמתו בחוויות שעוברות עליו. זה בסדר, אני לא מציקה לו אבל מתעצבת לי. אני כן רוצה לשוחח איתו ולדעת מה עובר עליו ומה הוא מרגיש. כשאני שואלת אותו איך היה בגן? התשובה היא "כיף" וזהו... אני מנסה לשאול שאלות יותר ספציפיות אבל אני מרגישה חוסר רצון לשתף פעולה. אני עוזבת. שואלת אחרי כמה זמן בצורה אחרת. אותה תגובה. אני מנסה לא ללחוץ עליו ולא לתת לו הרגשה שהשאלות הן חקרניות וחטטניות. מצד אחד יש לי תחושה שאם היה משהו לא בסדר כבר הייתי יודעת עליו ומצד שני אני אומרת לעצמי למה שזה יהיה ככה, אם הוא מתרגל לא לדבר עם הוריו?? כשהוא רב עם חבר למשל, הוא לא מספר לי מה קרה רק מספר שהוא בכה. אני לא תופסת עמדה שיפוטית לא מצדיקה אותו או את חברו, לא מוכיחה אותו, רק רוצה לשמוע פרטים, ואין לי את זה. בנזוגי ואני אנשים פתוחים, מדברים ומקשיבים אחד לשני. אנחנו משתפים גם אותו לפעמים בחוויות שעוברות עלינו ומה הרגשנו ומה חשבנו וכו' וכו'... יש דרכים (עדינות כמובן) לדובב אותו לשוחח איתנו? או שצריך להשלים עם העובדה שהוא ילד סגור??
 

לאה_מ

New member
כמה דברים:

ראשית, אל תתייגי אותו כ"ילד סגור", ואל "תשלימי עם העובדה". הוא רק בן 3.2 - בגיל הזה לא כל הילדים מנהלים שיחות נפש עם הוריהם, והעובדה שהוא לא עושה זאת עכשיו אינה מעידה על ההתנהלות שלו בעתיד. לעומת זאת, השלמה שלך עם העובדה שהוא ילד סגור, בהחלט עלולה לשים אותו במשבצת של "הילד הסגור", וליצור תהליך של נבואה המגשימה את עצמה, שאכן יוביל לתוצאה הזו. שנית, מנסיוני, השיטה הטובה ביותר לדובב ילדים היא באמצעות שיחה הדדית, ולאורך זמן. אם תמיד בארוחת ערב, למשל, אתם תספרו חוויות מהעבודה שלכם או מדברים שעברו עליכם במהלך היום, סביר מאד להניח שבשלב כלשהו הוא יצטרף ויספר גם דברים ממהלך היום שלו. שלישית, בגיל 3 הרבה ילדים עדיין לא רוצים לשוחח על הדברים האלה - יכולות הדיבור שלהם, בכל זאת, גם אצל ילדים שמדברים מעולה, עדיין קצת מוגבלות, והם בדרך כלל מעדיפים לדבר על נושאים שהם בוחרים, ולא כאלה שאנחנו בוחרים. ולבסוף, יכול להיות שלא מעניין אותו לספר לך כל יום על שגרת הגן, ושאם יהיה אירוע יוצא דופן הוא כן יספר לך. כדאי לכבד את הבחירה הזו שלו, למרות הרצון העז (שמובן לי מאד) לדעת.
 
להתרגל לשוחח

עיצה טובה שקיבלתי כאן היתה לספר לו מה קרה לך במשך היום. ואני לא בהכרח מדברת על לשתף ברגשות, כי בשביל זה אולי הוא עוד צעיר. פשוט סיפורים קטנים שקרו לכם היום. הוא יתרגל שככה עושים אצלכם במשפחה, משתפים בחוויות היום. כמה דוגמאות מסיפורים שסיפרתי לבנותי - היום באתי לעבודה ולא היו מים והייתי מאד צמאה (סיפור דרמתי מאד, והבנות היו מאד מודאגות). היום גם רמי וגם רותי קבעו פגישה לשעה שתיים, והיה בלאגן (הסיפור הזה גרם להרבה מאד צחוק, ואחרכך דיון איך אפשר לפתור את הבעיה ומה יכולתי לעשות). חבר לעבודה הסתפר ועשה קרחת. ליד העבודה ראיתי גור כלבים.
 

אמאילי

New member
../images/Emo6.gif אחלה סיפורים, שמתי לב

שהסיפור על המאמר שכתבתי משעמם את הבת שלי.....
 

ד פ נ א

New member
מזכירה לי את הבת שלי

אולי זה לא קשור, ואולי זו לא הבעיה הבת שלי גם היתה עונה לי "כיף", "טוב" וכו', ממש תשובות קצרות, וגם אני כמוך רציתי שתספר לי יותר, ותשתף אותי איך היה לה בגן וכו'. ואז עשיתי לה ניתוח כפתורים, מתברר שהיא לא שמעה כלום!! ומאז, היא כל הזמן מדברת איתי, כל יום כל היום ועל הכל, וכמובן שגם אני משתפת אותה איך עבר לה היום. אולי כדאי לבדוק גם את זה?
 

זואירדן

New member
גם שלי ככה../images/Emo4.gif

(בן 2.9) ואני כמוך מנסה לדובב אבל ללא הצלחת יתר. רציתי לתפוס טרמפ ולשאול, האם להמשיך להתקרצץ עליו עם השאלות או שאני מציקה לו וכדי שאפסיק? (אהבתי מאוד את הרעיון של סיפורים קטנים. גם אני שמעתי שצריך לספר בלו על היום שלי אבל לא הייתי יצירתית במיוחד)
 
דיבורים באמבטיה

אצלנו אמבטיה אורכת די הרבה זמן, וזו הזדמנות טובה למשחקי דמיון וסיפורים שבאים ביוזמתו (בן רבע לארבע). אם אני מנסה לשאול מיד אחרי הגן, גם אני מקבלת "כיף" סתום, שלפעמים פירושו (לדעתי)- אין לי כוח עכשיו... אסנת
 

michald

New member
אני נהגתי לספר לה כל ערב,

לפני השינה, על הילדה X, על אמא שלה ועל מה שהן עשו באותו יום. מובן שהילדה X הייתה נועם, אך השתמשנו בשם אחר לצורך הסיפור. סיפרתי, לדוגמא, ש"הילדה X הלכה היום לגן בבוקר, אחרי שהיא ואמא שלה התווכחו אם היא תלבש את החולצה הכתומה או הירוקה, ונראה לי שהיא שיחקה עם Y וכו... וכו..." נועם מצידה נהגה להוסיף פרטים, כמו: "לא, היא לא שיחקה עם Y אלא עם W". הסיפור על הילדה X התברר כמנהג מוצלח, מפני שהוא גם סיכם לנועם את היום וכמו הביא אותו לסיום וגם הרבה פעמים נועם סיפרה לי באמצעותו מה עבר עליה במשך היום.מובן שלשאלות ישירות היא נהגה להשיב "בסדר" או "כיף". אבל...בשלב מסויים הפסקנו עם המנהג הזה וחזרנו לדפוס המוכר של "איך היה?" "בסדר".
 

פלגיה

New member
זה דווקא נשמע רעיון מצויין

סיפור לפי החוויות שלה. הבן שלי גם בכיתה ב' לא ידע לספר על דברים שקרו בבית הספר. אני הייתי מבקשת ממנו "דבר אחד מצחיק ואחד מעציב" או "דבר אחד משמח ואחד מעצבן". עם זה היה אפשר לחלוב קצת.
 
הוא עדיין צעיר

יובל חגגה זה עתה 4, ורק לאחרונה (חודשים ספורים) התחילה לספר ממש מה עשו ולמדו בגן, על מה דיברה עם החברים, ובמה שיחקו. לפני כן התשובה היתה תמיד "בסדר". גם היום, היא לפעמים לא מפרטת ואני צריכה לשאול אותה שאלות ספציפיות כמו "איזה סיפור סיפרה הגננת" או "האם יצאתם היום לחצר" כי אחרת אני מקבלת תשובות סתמיות. ולפעמים פשוט לא מתחשק לה לספר - גם זה מותר לה... אני לא לוחצת. היא תספר כשיתחשק לה. והיא באמת באה לפעמים בלי ששאלנו ומתחילה לספר על משהו שקרה לה בגן. אה, וכמובן - אנחנו מספרים לילדות על היום שלנו. יובל כבר יודעת כל יום לשאול אותי אילו תינוקות ראיתי היום ואיך קראו להם
לאט לאט גם הן ילמדו לספר לנו.
 

פלגיה

New member
לא תמיד הילדים מבינים את העבודה

שלנו (אני למשל "משחקת במחשב")
 
מגיל צעיר דובבתי את הילדה

בצורה פשוטה- סיפרתי לה מה היה לי היום, דברים שקרו, עם מי דיברתי , ומה היה. ממש בצורה מפורטת בהתאם לרמת הילד, וכמובן שהתאמתי סיפורים למצב הרוח,על מנת להבין מתגובותיה מה ארע היום. למשל סיפרתי לה שכעסתי על חברה שלקחה לי ספר בלי רשות,וככה התגלגלה השיחה ל " היום X חטף לי צעצעו בגן," שיתפנו רגשות, השוונו התמודדויות, נתתי לה להשמיע דעתה על מצבים הקשורים כביכול אלי, הציעה דרכי התמודדות עם הסיטואציה, באופן הכי טיבעי הילדה למדה שלשתף את ארועי היום זה לגטימי, זה חלק מהשיחה בארוחת הצהריים. היום המצב שיש התענייונות יומית באיך עבר עלי היום, תוך כדי רצון להשמיע מה קרה לה היום . מומלץ.
 

irisgh

New member
בן כמעט 5 עונה בדיוק כנ"ל

האמת שאני לא שואלת. אבל אם אני שואלת הוא עונה שאני לא אשאל, או 'לא זוכר'. לעיתים רחוקות הוא מספר משהו. ומה שהוא יותר מזכיר הם דווקא חלומות. או דברים שהגננות סיפרו לו על עצמם. (למשל גננת או בעל חוג שלכל אחד מהם אין ילדים, כי לא הצליחו להביא). ז"א דברים שנשארים עבורו חידה ומעסיקים אותו. שגרת הגן? ממש לא נושא לדבר עליו אצלנו בבית. [לצערי כמובן]. מאידך, הוא לא מפסיק לשאול שאלות אחרות. כך שאני גם ככה עייפה מדיבור בלתי פוסק.
 
למעלה