מרגישה כמו פיל בחנות חרסינה

[לאה_מ]

כמעט שכחתי מזה... ../images/Emo12.gif מזל שהזכרת...

את מרשה לי להוסיף למאמרים?

 

[Shellylove]

כמובן

בשביל מה טרחתי

 

[rnati]

כתבת כל כך יפה ../images/Emo140.gif

(כרגיל). אני מנסה להתרגל להצצות גם בפורום זה. בכל זאת הילדה כבר עושה עוד כמה דברים חוץ מלינוק

(לפרפר את ההורים שלה, למשל)

 

[ליאת +]

ואולי זה שלב נחוץ?

קודם כל הרבה הזדהות עם המצב החדש והלא קל... שנית, מאוד בולט מהדברים שלך שאת מצפה שאם תנהגי "נכון" (כי קראת ולמדת) אז הילד יהיה רגוע ושמח, ואת מתוסכלת שהוא לא רגוע ולא שמח. אני מציעה לך כיוון מחשבה אחר- לקבל את השלב הזה כשלב הכרחי- הבכי שלו, הצעות ההתפיסות שלך- הוא צריך את זה כרגע!!! וזה שאת מאפשר לו גם להיות "ילד רע"- בזה את עונה על הצרכים שלו. אין נוסחא לפיה אפשר להעלים קשיים של קבלת אח או אחות חדשים וטוב שכך. אינני אומרת שלא לנסות להתמודד ברמה מקומית ולפתור כל מיני בעיות ומצבים שנוצרים בעקבות ההתנהגות שלו... אבל בגדול- מציעה לשנות את הגישה ולקבל את כל מה שאתם עוברים עכשיו כשלב חיוני לקבלת האחות החדשה.

 

[זואירדן]

כן, זהו קו המחשבה שבהחלט יעזור

תודה

איך שהוא קראתי את זה המון כעצה לאחרות באותו מצב, והסכמתי אבל לא הפנמתי... (חוץ מזה שקשה כל כך לראות את הילד הפרטי שלך במצב קשה ועוד בעיקר תודות לי

)

 

[ליאת +]

בדרך כלל "הודעת הייאוש" היא השלב

הנמוך ביותר שממנו רק עולים

 

[לורליי43]

../images/Emo45.gif וגם מקושי צומחים

במיוחד קושי שמקבל הרבה תמיכה ועזרה.

 

[Shellylove]

../images/Emo45.gif

 

[ImaAvaza]

עוד רעיון

אני לא מבינה בזה כלום (רק תינוקת אחת כרגע) אבל אחותי עם 3 ילדים אמרה לי משהו שנחרט בזכרוני מאד. שהיא מרגישה היום שהיא עשתה טעות עם הגדולה כשנולדה לה אחות קטנה. ושבנגוד לאינסטינקט צריך לפעמים גם לוותר על צרכי הקטן למען הגדול ולו בשביל שהגדול לא ירגיש שהוא תמיד בא אחרי הקטן. הדוגמא שקפצה לי לעין זה המשחקים באמבטיה. הייתי אומרת לקטנה "אסור לגעת בזה, זה המשחק של XXXX" ברור לי שהיא לא תבין אבל הוא יבין.

 

[סוכריה על מקל]

קודם כל ../images/Emo24.gif

אני מזדהה נורא. אצלנו זה עובר יותר קל (יונתן בן שנתיים ואחד עשר חודשים, תמרי בת שמונה וחצי חודשים), ובכ"ז היו כמה דברים דומים (לשים את היד על העיניים - אצל השחקן שלי זה משהו שעוזר לו להתחיל לבכות - אני ממש רואה איך הוא חושב על דברים עצובים ועל כמה שהוא אומלל כדי לגרום לבכי להגיע). אני מודיעה לו מראש מה יקרה בכל נקודת זמן, ומשתדלת לשמור על "נקודות אחיזה" בשבילו. למשל, כשאני אוספת את שניהם מהגנים - אני משתדלת לאסוף קודם אותו, כדי שיהיו לנו את ה-10 דקות לבד עד שאנחנו מגיעים למשפחתון שלה. ובדרך הביתה אני מספרת לו מה יהיה: "עכשיו נגיע הביתה, אני אשכיב את תמרי לישון ויהיה לנו זמן לשחק רק שנינו". אחרי שעה, כשהיא מתעוררת, הוא כבר בקטע של לשחק לבד ואין לו בעיה שאתפנה אליה, אם כי אני תמיד מקפידה להכין גל ךו בקבוק חלב כשאני מכינה לה את שלה. איכשהו, כשהא מגיע פתאום לסלון ורואה אותי מאכילה אותה, פתאום מתחשק לו גם כן בקבוק משלו, וכשאני מראה לו את הבקבוק שמחכה לו, העיניים שלו נדלקות באושר - "לא שכחת אותי". בערב אני בד"כ רוחצת קודם את תמרי ואז מוסיפה מים לאמבטיה (היא מתרחצת באמבטיה הגדולה) ומכניסה אותו למקלחת זריזה ומוציאה אותו ישר למיטה ללבוש פיג'מה ולישון. בזמן שאני מארגנת אותו אני מניחה אותה לשחק במיטה שלה (המקום הכי בטוח בשבילה ל-20 הדקות שזה לוקח), וקורה שהיא מקטרת. בזמנים האלה אני מקפידה להגיד לה "תמרי, עכשיואני עסוקה עם יונתן, תחכי בבקשה בסבלנות כשאני אסיים להשכיב אותו אני אתפנה אלייך. עכשיו זה הזמן של יונתן". אני רואה כמה זה נעים לו לשמוע. מצד שני, אני לא מהססת להגיד לו את אותו הדבר - אם הוא קורא לי מהמיטה כשאני מאכילה אותה לאחר מכן, אני אומרת לו שעכשיו אני מאכילה את תמרי, ושברגע שאסיים אגיע אליו. אצלי זה עובד. מקוה שמשהו מזה יעזור גם לך.

 

[זואירדן]

בנות, המון המון המון תודות על

העידוד והעצות!!!

אין כמוכן