מרגישה כמו פיל בחנות חרסינה

זואירדן

New member
מרגישה כמו פיל בחנות חרסינה../images/Emo178.gif

מאז אחותו נולדה! הפצפון בן 2.9 ויש עליות וירידות, בעיקר בבטחות העצמי שלי ככל הנראה
, אבל כל כך קשה להתמודד עם רגשות שלו! אני קוראת מאמרים וכל שרשור ושרשור הקשורים בנושא תינוק/ת חדש במשפחה ובכל זאת... כל קשה לי להתמודד עם זה. אני כל כך מרחמת אליו. נכון, אני אמורה להרגיש ולהביע רק אמפטיה ולא רחמים, אבל כל כך קשה לו עכשיו! הוא נעלב מכל דבר, מכל שטות, והוא כועס עלי ולכן לא נותן לחבק ולנשק ואפילו מסרב להצעות לשבת עלי או לקבל מסאג' בכל פעם שמזדמן לי. אלא רוצה את כל אלו בדיוק כשאני חייבת לטפל באחותו התינוקת, שהיא דורשת המון ידיים בשלב הזה של שיניים וכוליי. ואז כשאני מתפנה הוא כבר שוב לא רוצה שום תשומי ממני. אומנם, שמח אם אשב לידו ואשתתף במשחק, אבל גם כאן השתתפות פעילה זוכה ב"לא לגעת אמא" (במכוניות או בלגו שלו) ו"עכשיו הרסת!". ובכל מקרה ברוב הפעמים שאני התינוקת מרשה לשים אותה מול טלויזיה אני חייבת לארגן דברים מעשיים בשבילו - לאכיל או ליזום ביקור בשירותים (גם זה מבצע כי ככה סתם תמיד "אין לי פיפי" אפילו שתוך כדי המשפט הוא "רוקד"), וליזום החלפת בגדים וכוליי. כמעט ואין לנו זמן איכות, כי הוא דוחה אותי כשנוח לי (ואני לא מאשימה אותו חלילה, יש לו אחלה סיבות לכעוס, הייתי מאה האחוז שלו פעם וגם סבלנית הרבה הרבה הרבה יותר
). במקביל הוא "הורג את אחותו" בתשומי. מסתער עליה בכל פעם שהיא עליי (שזה המון), במיוחד אם אני שמה אותה במנשא כדי לשחק איתו. מחבק אותה חזק מדי, מושך לה ברגליים/ידיים, דופק לה "ראש בראש" (זה באמת בעדינות, אחרי כל הערות שלי, אבל עדיין לא נראה לי נעים במיוחד). ואני מאפשרת לו את כל האלו, טוב שהוא אוהב אותה וכל זה, אבל לפעמים הסבלנות שלי פוקעת ואני מבקשת שיפסיק (לפעמים יוצא בצעקה, כשהוא נסחף) ואז הוא נעלב נורא, רץ וקובר את ראשו בספה או מכסה את העיניים ביד ורוטן "לא רוצה, לא רוצהנ, לא רוצה" וחצי בכי. וצריך לבוא ורבע שעה לנאום אל תוך הגב שלו כמה אני אוהבת אותו ואין צורך להעלב וכוליי
אני מרגישה שאנחנו רק פוגעים בו, עוד ועוד ועוד. אני רואה כמה שהוא נלחם על המקום שלו במשפחה ולבי נקרע. מה אפשר לעשות? אני משתדלת לנהוג ע"פ כל העצות כאן בפורום, מתמללת לו את רגשות שלו, מספרת כמה קשה זה עם תינוקות ושאין מה לעשות הם דורשים המון ידיים ויחס אבל היא תגדל עוד מעט ויהיה כיף... חלק מזה שהוא אוהב אותה זה שאני שוב שוב ושוב מספרת לו כמה היא אוהבת אותו ורוצה להיות כמוהו, וכמה מהר היא נרגעת כשהוא בה אליה (אבל בצורה איך שהוא מטפל בה היום הייתי מעדיף שיתעלם ממנה
). בקיצור, שפכתי את כל זה בעיקר כדי לשמוע שהוא יתגבר ושהכל לא נרא כמו שזה נראה. וכמובן עצות אם יש (אבל אני כל כך מקפידה לקרוא את השרשורים הרלוונטים שלא יודעת אם יש משהו שפספסתי) תודה!!!
 

לאה_מ

New member
מאד מבינה את התחושות שלך ../images/Emo24.gif

אחר כך, כשיהיה לי יותר זמן, ארחיב בנושא ששאלת עליו, אבל בינתיים הדבר הראשון שקפץ לי בקריאת ההודעה שלך - כתבת "אבל גם כאן השתתפות פעילה זוכה ב"לא לגעת אמא" (במכוניות או בלגו שלו) ו"עכשיו הרסת!"", ונראה לי שאותן אמירות של "לא לגעת, אמא" ו"עכשיו הרסת!", הן השתקפות של דברים שנאמרים לו לגבי אחותו התינוקת, ואולי זה המקום שבו הוא יכול להרגיש שליטה, ו"להחזיר" לך על מה שאת "עושה לו" (ואני כותבת במרכאות, כי ברור שזה לא זה ולא זה). אז אולי לחשוב בכיוון של איך לבנות את מערכת היחסים הזו בלי התחושות האלה שלו - על בסיס של בניה, ולא של הריסה, על בסיס חיובי ולא שלילי, על בסיס של "כן" ולא "לא", "מותר" ולא "אסור". גם אם בהתחלה זה נראה יותר סמנטי, אני חושבת שיש לזה משמעות.
 

זואירדן

New member
לא לא, כבוגרת של הפורום הזה../images/Emo6.gif

(קודם כל, תודה על התגובה
. ואשמח מאוד מאוד אם תרחיבי בנושא!) אני מעולם לא אומרת לו דברים בצורה של "אל תגע בתינוקת". עשיתי את שיעורי הבית שלי מכל השרשורים כאן ובכל פעם שאני צריכה לגשת אליה (שזה כל הזמן בתקופה הזאת, ממש בעיה
) אני מזמינה אותו לבוא ולעזור לי ומתפרצת בהמון תודות כל פעם שהוא כן בא (לדוגמה, אני עושה מקלחת ביחד לשניהם אבל תמיד מבקשת שיבוא לעזור לי לקלח את התינוקי ואפילו שתמיד גם הוא נשטף במהלך העיניינים, מגדירה זאת כעזרה לאמא ומודה לו. אבל גם כאן ישנם סכסוכים לאחרונה, הוא שם את המכוניות שלו באמבטיה הקטנה שלה ואז מתעצבן שהיא בועטת בהם ואני טוענת שכיוון שזוהי האמבטיה שלה הוא צריך או שלהוציא את המכוניות או שלהרשות לה לבעות - והנה שוב היד מכסה את העיניים והוא נעלב!) גם כשאני רוצה שיפסיק אני אומרת לו "די, מספיק, זה כבר לא נעים לה". אני באמת שבוחרת את המילים שלי בקפידה רבה. אבל אולי בכל זאת זה המסר הסמוי שהוא מקבל? אל תיגע ואל תהרוס
מה אני אעשה? הוא מאוד לא עדין איתה וגם כשאנחנו לבד שלושתינו לא מניח לה לדקה. אני מבינה מאיפה זה בא, בטח הצורך להיות מעורב וגם יריבות וגם לרצות אותי אולי, אבל כל הזמן להיות בהיכון מתמיד הזה... (בחיי אם ישאלו אותי אמליץ לאנשים לעשות יותר רווח בין הילדים
)
 

לאה_מ

New member
אם ככה, בטח את כבר יודעת בעל פה

את המאמר על הקנאה
(אז אני אחסוך לך את הקישור...). אולי, כמו שאת אומרת, הוא מקבל מסר כזה. אולי זה לא קשור. זו סתם האסוציאציה שהיתה לי כשקראתי את הדברים. גם כי תארת את זה כאילו שזה משהו חדש, אז ייחסתי את זה למצב החדש, ולא לגיל או לרצון שלו בשליטה. הייתי כן מנסה לנטרל את הנושא הזה על ידי אימוץ התייחסות חיובית בכל הנוגע ליחס שלו לתינוקת ולטיפול בה, וזאת בשני מישורים: במישור של התינוקת - להדגיש, גם בפני אחרים (כשהוא שומע), איזה אח נהדר הוא, וכמה התינוקת אוהבת אותו, ואיך היא מתרגשת כשהיא רואה אותו - מהר מאד זה גם ניכר באופן פיזי, ואפשר להפנות את תשומת לבו (תראה איך היא מנופפת בידיים כשהיא רואה אותך - היא כל כך מתרגשת, או תראה כמה היא מחייכת כשאתה מגיע - היא אוהבת אותך מאד, וכו'). במישור שלך - כן להעזר בו (לא כחובה שלו, כמובן, אלא כזכות) ולאפשר לו, ככל האפשר, לטפל בה כמו שהוא מבין. ברור שלא כל מה שהוא עושה נעים לה (בין אם בכוונה ובין שלא בכוונה), אבל הייתי מנסה להמנע מלומר "לא", "אסור", ולנסות להתמקד בניסוחים חיוביים (במקום "אל תגע לה בראש" - "היא אוהבת שמלטפים לה את היד") וגם בניסוחים שמופנים לצד ג' ("כשאתה מראה אותה לחברים שלך תסביר להם שאסור לגעת לה בראש, אלא רק ביד"). ובאמת קל מאד לתת עצות מאחורי המקלדת, כאשר את לא נמצאת בתוך הסחרחורת הזו של תינוק חדש... אז בעיקר קבלי
גדול - היכולת שלך להתבונן על דברים גם בתוך הצונאמי הזה, היכולת שלך לחשוב ולשקול ולברור מילים - ראוייה להערכה אין קץ, והיא הבסיס להורות המכבדת, המתחשבת והמצויינת שלך - ועם בסיס כזה - לא נראה לי שאת צריכה לדאוג לעתיד, כי כמו שכתבת - זה באמת ירגע ויעבור, ואתם תכנסו לתוך שגרה נעימה יותר
 

זואירדן

New member
תודה../images/Emo24.gif

אנסה ליישם (למרות שבאופן כללי נראה לי שאני כן עושה את זה ככה). רעיון מצויין לבקש שהוא יסביר לחברים (לא חסר מסתערבים
בגן שלו כי אני תמיד בא לאסוף אותו יחד איתה) איפה ואיך מותר לגעת. הוא יודע שהיא אוהבת אותו, אומר כך אם שואלים, אבל כנראה חלק מהחמרה הזאת זה שאנחנו כבר לא בשלב התחלתי (היא בת 5 חד') ועכשיו היא כבר לא מחייכת סתם ככה וגם פורצת בבכי ביתר קלות. אולי בגלל זה הוא התחיל להתעצבן לאחרונה. בכל אופן, המון תודות!!!
דווקא מאמר על הקנאה קראתי לפני שהיא נולדה ולפני כמה ימים היה קישור אליו באחד השרשורים ועיינתי שוב, ופתאום זה נראה אחרת לגמרי, וזהיתי דברים בהתנהגותו שקישרתי למשהו אחר קודם - עשה לי נורא עצוב. אז זהו, לא רוצה עוד קישור
 

galizoe

New member
עוד דעה

גם לי קפץ במוחד הביטוי הזה ורק רציתי לספר שבחודש האחרון גם אני שומעת את זה הרבה מבתי... (בת שנתיים וחצי ועדיין בת יחידה) - היא רוצה שאסתכל עליה משחקת אבל לא בהכרח אשתתף, וגם כשכן היא אומרת לי בדיוק מה ואיך לעשות... נראה לי שזה דווקא עניין של גיל, של שלב, שהם מסדרים לעצמם את עולם המשחק כפי שהם רוצים... לא הייתי מתרגשת מזה... נסי לבקש ממנו הנחיות איך לשחק, שהוא יהיה הבמאי ויתן לך הוראות השתתפות במשחק...
 

זואירדן

New member
אולי באמת זה רק הגיל

הוא בגיל דומה - 2.9... ואני סתם מתקרצצת עליו כשבסה"כ הוא רק רוצה קצת פרטיות
 

galia26

New member
כתבת קצת מבולבל

(מי כמוני יודעת שזו ה-תקופה ה-מבלבלת וה-מתישה ביותר!!!) ובכל זאת אנסה לתת כמה עיצות מעזרו לנו: אחרי שהקטן נולד הגדול מאוד נחלש - פיסית, מוראלית ונפשית. דבר ראשון לקחנו אותו לרופאה הומיאופטית שנתנה תרופה שהרימה אותו. אחרי כן התחלנו לאט לאט "לשקם את ההריסות" (אני ראיתי את התקופה אחרי לידתו של הקטן כצונאמי שבא על המשפחה), יצרנו סדר עדיפויות והשתדלנו מאוד לנהוג לפיו. עשיתי לקטן סדר יום ואז הדברים היו טיפה יותר ברורים, ידעתי מתי אני עם הקטן ומתי עם הגדול, אבא נכנס חזק לתמונה עם הגדול, לדוגמא, ההרדמות והאמבטיות של הגדול היו "עליי". דבר נוסף בקשר לרחמים, גם אני ריחמתי על הגדול שלי, הרגשתי שאני דורשת ממנו יותר ממה שהוא מסוגל לתת, הלא הוא בעצמו עדיין בייבי קטן שצריך לקבל המון תשומי, בדיעבד זו הייתה טעות, צריך לחזק אותו ואת זה שהוא גדול ובוגר ולהדגיש את השוני בינו ובין הקטן ולהראות לו את היכולות שלו ולדרבן אותו לעצמאות ולבגרות, ברגע ששיניתי את התפיסה בראש ההתמודדות איתו הייתה לי יותר קלה. אל תחפשי נוסחאות קסם כי לצערי הן לא קיימות, אני אגיד עכשיו משהו דיי קלישאי אבל , מה לעשות, אמיתי - הזמן יעשה את שלו. הקטן שלי כבר בן 10 חודשים ועכשיו הכל הרבה יותר טוב. תתנחמי בזה שזה עובר מהר - אני מבטיחה לך
 

זואירדן

New member
למעשה דווקא את זה רציתי לשמוע../images/Emo8.gif

קלישא או לא
איך שהוא נראה לי שאני כן עושה את כל אלו - מחזקת ומדגישה כמה שהוא גדול ועצמאי וכמה שהיא המסכנה לא יכולה לעשות דברים כמוהו. כמו בעניין ההנקה, "תינוקי לא יכולה לשתות שוקו ולאכול דברים טעימים, רק חלב של אמא, איזה מסכנה". וכמה שהיא כבר רוצה להיות גדולה כמוהו ולדעת ללכת וכולי. אבל לא נראה לי שהוא מתרשם (ז"א אפקט כל שהוא ישנו, למשל הוא לא מקנא בעניין ההנקה...) אבל... מה ההפרש בין אדם לאוריה? ולגבי האבא, יצא מצב מצחיק. הוא תמיד העדיף את האבא על פניי, בלי להסס לרגע. אבא מוכן לעזור (כשהוא בבית), אבל מאז הקטנטונת נולדה הוא דווקא מעדיף אותי, לראשונה בחייו
 

galia26

New member
שמחתי להשמיע ../images/Emo3.gif

צרת רבים חצי נחמה...לא?! ההפרש בינהם הוא שנה+7 , אדם באמת היה קטן כשאוריה נולד. ונזכרתי בעוד עצה שקיבלתי ויישמתי וגם עזרה ועוזרת עד היום - קניתי לו תינוקי משלו - בובה ב-10 שקלים ובקבוק ועגלה. כשהנקתי את אוריה הוא הניק את סיסי (זה השם שהוא נתןלבובה), כשהחלפתי לו, הוא החליף לסיסי וכן הלאה... היום סיסי עוזר לנו בדברים אחרים, אבל זה כבר שייך לדיון בנושאים אחרים
 

זואירדן

New member
לא כל כך צרת רבים

(טוב, נו, גם קצת
) כמה שההבטחה שזה יסתדר, ובלי יותר מדי פגיעות לטווך ארוך... אשיג לו בובה באמת, אולי ילק מהתשומי ישתפך אליה
(ותני לי לנחש מה תפקידו של סיסי היום... לספוג קצת עצבים ומכות?
(אצלנו יש ספה לצורך זה))
 

galia26

New member
תתפלאי אבל לא ממש...

סיסי עוזר לנו בהמון דברים - אנחנו עושים לו אנהלציות (למרות שמאוד קשה לו לקבל) ונותנים לו תרופות במזרק (למרות שהוא ממש שונא את הטעם והרבה פעמים יורק את התרופה החוצה) ואז אדם משתכנע שגם הוא יכול לעשות אנהלציות ולקחת תרופה...ממש תיאטרון אימפרוביזציה הבית שלנו
 

Mלביאה

New member
זו גם המסקנה שלי.

השנה הראשונה סוערת. אני למשל, בניגוד אלייך, לא קראתי הרבה לפני וגם בעת ההתרחשויות כמעט ולא התייעצתי, וממקרא דברייך עולה שאת דווקא מתמודדת יפה, לדעתי טוב יותר מאיך שאני התמודדתי. הגעתי למסקנה שלא משנה מה - השנה הראשונה סוערת. זה גל שצריך לצלול לתוכו ולבסוף לצאת החוצה רעננים ומחייכים. אתמול ראיתי תמונות וסרטונים (סוף סוף פרקתי את הדיסקים
)של הגדול שלי מהחדשים שלאחר הלידה ופתאום קלטתי איזה תינוק הוא היה (גם אובייקטיבית- הוא היה בן שנה ושבעה ח' כשאחיו נולד)!! ואלו הררי ציפיות היו לי ממנו... אין לי מילים
ורק במבט לאחור אני יכולה להגיד "אההההה... זה מה שהיה, זה מה שהייתי צריכה לעשות, נו, ברור!". והמסקנה היא שבעצם לא משנה איך מתמודדים, רק במבט לאחור אפשר להבין לעומק את התקופה המורכבת הזו והעיקר הוא לעבור אותה בשלום
 

זואירדן

New member
לצאת מהגל רעננים ומחייכים או

למצוא את עצמך שרוע על החוף עם עיניים מזוגגות וצורבות, יורקת המון מי מלח, מנסה נואשות למלאות את הראות במעט אויר ומתאמצת להבין אם שרדתי או לא לבסוף
(סתם סתם, זה בגלל שאני עדיין אי שם במעמקים
) אגב, הכי נורא שמה שאת אומרת זה כל כך נכון - רק בדיעבד רואים איך היינו או לא היינו צריכים לנהוג. ז"א כל פעם אחרי התפרצות שלו או שלי אני פתאום בבירור ראה מאיפה נבע שלו ומה היה לא בסדר בשלי
אבל המון המון המון תודות על העידוד
 

Shellylove

New member
../images/Emo24.gifאוי, כל-כך מוכר

למקרה ופספסת, אז הנה משהו שכתבתי פה (עם קישור למה שכתבתי כשהייתי במצבך). לגבי מה שלאה האירה/העירה נראה לי שזה בא אצלו דווקא ממקום של "התחשבנות", כלומר עכשיו הוא מחליט והוא "דוחה" אותך ("קודם לך לא היה זמן אלי, עכשיו לי אין זמן אלייך"). זה באמת משתפר עם הזמן (וגם יותר קל כשלא כל-כך חם
).
 

זואירדן

New member
תודה../images/Emo140.gif

קראתי, מאמר מעולה! אני זוכרת את השרשור, יחד עם המאמר של כוכביתי. קראתי עוד אז, התרשמתי, הפנמתי - והנה, בכל זאת אני כותבת הודעות ייואש
כן, נראה לי הגיוני, אבל בנתיים הוא דוחה אותי כי אני "דוחה" אותו ואין זמן איכות. בנות, תבטיחו שזה לא יחמיר, שלא יווצר מצב של מעגל סגור... ולגבי החום, כל כך נכון!!! אני גוססת, גם ההנקה וגם כל הזמן יש עליי גוף חימום זה או אחר
 

Shellylove

New member
את יכולה לשקף לו שזה

מה שהוא עושה: "אני עכשיו פנויה ויכולה להיות איתך, אתה יכול להחליט לנצל את הזמן להיות איתי ולעשות X או לעשות משהו אחר, זו הבחירה שלך!". [קראת גם את השרשור שכתבתי כשהייתי במצבך? זה ייתן לך להרגיש יותר נורמלית]
 

זואירדן

New member
מצאתי וקראתי - תודה../images/Emo140.gif

כן, את זה פספסתי, לפני שנה עניינה אותי רק ההורות לאחד
נורא חמוד לקרוא משהו מלפני שנה (כולל התגובות של כמה בנות שהספיקו ללדת מאז ולהתמודד עם כל העסק ולכתוב כאן בשרשור הזה עצות ותובנות - כל כך שונה, כמו תמונות האלו "לפני" ו"אחרי"
)
 

זואירדן

New member
גם אני מעדיפה קיץ אבל!!!!

השנה עם כל ההנקה וההורמונים ושני "גופי חימום" בחיבוק מתמיד אני פשוט מתה מחום
 
למעלה