תראי. המדריך מותאם לתרבות הישראלית
/מערבית - ואיכות טיפול היא לא נושא אובייקטיבי אלא תלוי תרבות. כלומר, סביר להניח, שאם תלכי עם השאלון הזה ותנסי לבחון גנים בהודו תמצאי שיש בעיה כי השאלון לא מותאם. יש נושאים שהכלים האקדמים לא תמימי דעים לגבי החשיבות שלהם לאיכות טיפול. יש כלים שמדגישים פן מסוים, ויש כאלה שמדגישים פן אחר. דווקא בנושא היצירות האישיות של הילדים והחופש שלהם ליצור - יש תמימות דעים. כעיקרון - כל מסגרת שמעלה על נס תורה מסוימת ולא גמישה לצרכים של ילד היא לא מסגרת איכותית. זה ענין בסיסי ביותר כשבאים לבחון איכות טיפול. ההנחה שיש לילדים צרכים בסיסים. בגיל הרך (לידה עד שלוש) יש חשיבות לחקירה חופשית של חומרים וסביב גיל שנתיים מתחילים העצמאות והחופש לבחור, להיות issue עבור הילדים. ואם אני זוכרת נכון (ויכול להיות ששכחתי כי אני כבר למעלה משנה לא משתתפת קבועה כאן...
) אנחנו כהורים (וכחברה) מעודדים/רוצים לעודד את העצמאות, היצירה, הבחירה והחשיבה העצמאית. עבודות זהות - הן לא הדרך לעשות זאת (אגב, לא רק אנתרופוסופיים חוטאים בעבודות זהות, גם מונטסורי וגם הרבה גנים "רגילים"
). אז כן. זה כן קשור לאיכות טיפול. ורק להבהרה - אין הכוונה שגננת תשים מול הילדים 15 סוגים שונים של חומרים שכל ילד יבחר לעצמו איך הוא מביע את אישיותו היחודית. עדין, כשמסתכלים בגנים על לוח בו תלויות עבודות של ילדים ניתן לראות אם מדובר בעבודת יצירה שהוגבלה מאוד (לדוגמה בלבד, רק 2-3 חומרים להדבקה בלי שילוב טושים). אני נכנסת במסגרת העבודה לדי הרבה גנים ויש גנים בהם רואים שלילדים ניתן חופש יצירה למרות שנושא העבודה דומה (נגיד, טו בשבט) ובאחרים יש שטאנץ על הקיר. אגב, הסימן הכי ברור לשטאנץ הוא, שלא ניתן להפריד במבט בין העבודות של הילדים הבוגרים יותר בגן לבין אלה שצעירים יותר (ובגילאים האלה פער של חצי שנה יכול להיות משמעותי מאוד במראה של העבודה) ובאופן אישי לגמרי, אני באמת לא הייתי/וגם לא מכניסה את הילדים שלי למסגרות שבהן האג'נדה (שהיא לא "הילד" אלא "הגישה") היא כל כך חשובה (עם כל הדברים היפים שחלק מהגישות הללו מיצגים). כמובן, שמי שהגישות האלה מדברות אליו וחושב שכך צריך לחנך ילדים, נוהג אחרת (וזה בסדר). ולגבי הקצאנו - הקצנו. תודה. לא ידעתי
. יתוקן מיד.
