ילד טוב משאיר צלחת ריקה?!

bluefish

New member
אני לא עד כדי כך שרוטה

רק קצת. זה לא שאני היסטרית שהוא סובל מתת חזונה או משהו. יש לי זכרונות קשים של סוף חיים והתפוררות הגוף. העיניין הזה של סוף חיים מול תחילת חיים חזק אצלי. אבל זה לא קשור אצלי כלכך לאוכל לפחות. למרות שאני בטוחה שאם ניתוח אפשר להגיע לקשר בינהם אבל זה לפעם אחרת. גם אל תביני אותי לא נכון אין לנו עיניינים על אוכל או משהו כזה, בכלל אני כזו שמתגמשת ומוצאת פיתרונות אבל היה יותר קל אילו הילד שלי היה אוכל ארוחות מסודרות בישיבה אחת. לא היה לי קטע עם כמיות ובקבוק כי הנקתי. בן שלי אוהב לחם והיה שמח אילו היו מניחים לאכול כל היום רק לחם. והוא לא אוהב לשבת במקום אחד בזמן האכילה במיוחד הוא לא אוהב את הכיסה הגבוה. (מעניין שעל דברים אחרים אין לו בעיה לשבת בריכוז המון זמן) נראה שמשעמם אותו לאכול. אם יש לו מצב רוח מתאים הוא מוכן לאכול פה ביס ושם ביס או שתיים מדברים אחרים, כמובן אחרי שסיפרתי לו כמה ניפלא ומדהים אותו מאכל. מה רע בלספר איזו טעים ומתוק התפוח. מישהי סיפרה על הגן שלהם שיש שם קערת יקרות ופירות במשך היום, אז ככה זה אצלינו. במשך הערב אני מוציאה מגוון של מאכילם והוא אוכל כל הערב ביס מזה וביס מזה. בסוף נצברים ביסים של מאכלים מגוונים וזה בסדר. לאחרונה, אחרי אין ספור חביטות מקושקשות ופשטידות שהגיעו לפח, גיליתי שהוא מוכן לאכול לחם מטוגן וכך הוא גם אוכל ביצה.
 

לאה_מ

New member
אז עוד הצעה קולינארית בשבילכם../images/Emo3.gif

מתוך "ילדים מבשלים" של רות סירקיס - "ביצה בקן" - לוקחים פרוסת לחם (הכי טוב חלה), קורצים ממרכזה עיגול באמצעות כוס, מניחים במחבת עם קצת שמן זית, ושוברים ביצה לתוך העיגול הריק. מטגנים משני הצדדים. מגישים עם העיגול שהוצאתם מרוח בממרח האהוב על הילד.
 

תמר,

New member
בעיה מוכרת ...

גם לי יש ילד שאוכל בעיקר לחם וכדומה. בעקבות ספר שקראתי (כתבתי הודעה בשרשור הזה), עזבתי את "תאכל, זה טעים" ועברתי ל"מי רוצה לאכות ויטמינים שבונים את הגוף?" (=בד"כ ירקות / פירות) "רוצה לאכול חלבון?" וכו'. מפתיע כמה שזה עזר. לפני כן הבן שלי חשב שכל אוכל שאני מציעה לו - "זה בגלל שזה בריא", וסרב לאכול. עכשיו הוא מבקש מיוזמתו. הבעיה שלי היתה אמנם עם ילד בן 5.5, אבל גם בן השלוש שלי "עלה על הגל", ומבקש ויטמינים ירוקים (מלפפון, לדוגמה), ויטמינים צהובים וכו'. באופן כללי, כאשר שמים יותר מידי דגש על עניין האכילה (לחץ לאכול או לא לאכול), זה עלול לגרום להפרעות אכילה אצל ילדים, וחבל... אני אישית סבלתי מדחיפת אוכל (מאז ומתמיד הייתי רזה מאוד). זה לא עזר לי לאכול בתאבון רב יותר, רק עשה לי סיפור מכל אכילה, לצערי עד היום הזה (אכילה בשבילי היא נטל).
 

bluefish

New member
יופי של רעיונות!

את הביצה בקן אני מכירה אבל אף פעם לא חשבתי למרוח על זה משהו. על ויטמינים ומינרלים לא נראה לי שהבן שלי עוד יבין אולי אני אגיר לו מה זה יעזור לו. "גזר שתוכל לראות יותר טוב את התמונות היפות שבספר"
 

דסי אשר

New member
היה יותר קל אילו היה אוכל ארוחות ..

מסודרות בישיבה אחת. לתפיסתי- אם לא מודאגים מכך שאוכל רק לחם, ומגישים לשוחן מגוון מאכלים, ואוכלים אתו- ארוחה משותפת, לאט לאט הוא יתחיל לאכל אוכן יותר מגוון. אבל כל זאת בתנאי, שאכן יש רק ארוחת מסודרות, ולא סיבים פה וביסים שם. כוותי- ארוחת בוקר, ארוחת 10, ארוחת צהריים, ארוחת 4 וארוחת ערב. בין לבין- ניתן לקבל ירקות ופירות, דברים שלא משביעים/סותמים. שוב, זה תלוי בך עד כמה את רוצה לשנות את מה שאת עושה. יש אצלי קטון- שאכן לא מתלהב מהבית מאוכל, וגם "רק קצת" מוטרדים, ובבית הוא אוכל במצבי הליכה, עמידה, כמעט לא ליד השולחן(כן מרוכז מאד במשחקים...). אצלי למד- שאוכלים בישיבה (מטעמי בטיחות ואי פיזור האוכל ברחבי המשפחתון- לא מטעמי נימסין והליכות). בהתחלה, כשרק הגיע, היה מיד עם הפרידה מאמו- הולך לכיוון כסאות האוכל. כמובן שקיעבל משהו לאכל- כי היה בתהליכי הסתגלות, וזו הייתה אחת הדרכים להסתגל. כיום, כבר מזמן- לא מבקש אוכל על הבוקר, אבל כן מאד חושב לו שאוריד לו כסא- כדי לבלות קצת בישיבה. ואם באוכל עסיקנן.. היום הייתה לי חוויה מרגשת, במושגים הקטנים שלי- לראות תהליך התפתחות של התרגלות לאוכל חדש. קטנה, אצלי מגיל 9 חודשים. הייתה רגישה לחלב פרה, לכן אחרי ההנקה קיבלה רמדיה- צמחית כמובן. בגיל שנה ההורים החלו לבדורק תגובה ליוגורט- והתברר שאפשר- אין תגובה של רגישות. הקטנה, שמאד אוהבת לאכל הכל- לא רצתה לאכל יוגורט. אמה אמרה- גם אני לא אהבתי מאכלי חלב. השבוע כמה ימים רצופים קיבלו לארוחת בוקר יוגורט לבן. היא טעמה טיפה, ולא רצתה. היום, שוב בקשה, כמו כל יום, ותאום בקשה עוד, ועוד, וקבלה כמו כולם כוס עם ידית וכפית, לנסות לאכל לבד. בשבילי=היה זה תהליך מרגש.... דסי
 
זה מדהים אותי כל פעם מחדש

לראות עד כמה חזק אצל הקטנים הללו עניין החיקוי החברתי. אני רואה אצל הבן שלי שוב ושוב הרחבה של הרפרטואר שלו (בהתנהגות, באוכל) כתוצאה מהשהות בגן, ואני כל כך שמחה על כך. ברור לי שיש גם הרחבה לכיוונים שלא בהכרח רצויים לי, אבל זה חלק מעסקת החבילה, לא?
 
יש לי בבית אחד שאוכל כלום

ואחת שמנקה גם את מה שנשאר בצלחת של אחיה. לומר שזה או זו מדאיגים אותי, זה יהיה מוגזם. אכילה מועטה וסלקטיבית היא טבעית להרבה ילדים. יש הרבה דברים מאוד בסיסיים שעומר אוהב - פסטרמה (בלי לחם חלילה), מלפפון עם שמן זית, לבן של ביצה וכולי. כל מיני אסופות של אוכל שהתחבב עליו, שרובו נייטראלי ולעיתים חסר טעם. וכמובן - ממתקים וחטיפים. תני לו להתנסות וקחי בחשבון שגוף קטן צורך פחות אוכל. כשהמעטתי ממתקים וחטיפים (כמעט ואין בבית) עלה התאבון למה שיש. חבל לדאוג. ועוד משהו - תבדקי בגן - אני גיליתי פעם להפתעתי ששם הוא אוכל יותר וסוגי מזון שלא ייגע בהם בבית... וגם לא הייתי קוראת לחשש המאוד טבעי שלך שריטה - זהו סוג של גינוי סמוי המגונה בעיני לא פחות מלקרוא לילד "מטרד" (שרשור אחר כאן), ומתייחס בעצם לדאגה מאוד טבעית של אמא. צורם לי אף יותר לקרוא מונח כזה לא מהאם עצמה אלא ממי שלכאורה עוסקות בחינוך.מה שבראש משפיע לא פחות ממה שבלב, שפה משקפת ומייצרת תודה (סליחה על הסלוגנים) וגננת שהיתה קוראת לדאגה אמהית "שריטה" היתה מן הסתם מצירה על שנכנסה לשיחה איתי בנדון.
 
זה באמת נראה לך מתאים לסוגייה

שמובאת כאן?
 

דסי אשר

New member
אל מי הפניה הלא מרוצה עד כועסת ../images/Emo46.gif

בענין שאלת הרלבנטיות, ולמה? יש כאן כותב אחד וכמה כותבות......
 

דסי אשר

New member
הבנתי- אלי....../images/Emo2.gif,אי הרלבנטיות

והשריטה. קצת הומור
מעבר לשפה מעצבת תודעה. דסי
 

דסי אשר

New member
וחשבתי עוד- כן, נכון, שפה מעצבת

תודעה, בכך את ליליה יודעת הרבה יותר ממני. אז כאן, בהחלט הייתי רוצה, שתהיה תודעה להורה, שיש משהו = ישנו סיפור שההורה צריך לבדוק עם עצמו- מדוע הוא כל כך מודאג מנושא האוכל, והופך אותו ל"נושא".... מנסיוני הלא מועט, אמהות המודאגות מנושא אוכל,ולרוב ילדיהן לא אוכלים טוב - מהר מאד מוסיפות ומנדבות מידע- אני הייתי כזו, שלא אוהבת לאכל- וכל העולם סביבי היה מוטרד מכך. מכירה אפילו בת של דיאטיקנית קלינית, שמאד מודעת למקורות הדאגה שלה, הבת כמובן לא אוכלת טוב. האם אומרת- שהידע שלה- לא עוזר. הרגשות, השריטות,- הן שמעצבות את תודעתה, את התנהגותה כלפי נושא האוכל של ביתה. הן חזקות יותר מעולם הידע שלה. דסי אחת סיפרה לי, שהשכן לא הבין מדוע הגינה מלאה בקציצות- היא הייתה זורקת דרך החלון את הקציצות שהוגשו לה. אימי הכריחה אותנו לשתות חלב קר כל בוקר. אני הייתי "אחראית" - אחריות שלקחתי על עצמי בהנאה רבה -כאשר אימי הלכה לעבודה לפני שאנחנו סיימנו לאכול- לשפוך את שלושת כוסות החלב לכיור..... עד היום אינ יכולה לשתות חלב סתם ככה, רק עם קפה, או חלב רותח /חם עם הרבה סוכר. לא סיפרתי זאת לילדי עד שגדלו. שמחתי מאד שהם אוהבים חלב, ולא יודעים מה עמדתי בנוגע לחלב. אחרת, סיפרה שאביה היה מחזיק לה את ידיה מאחור, כן כן, ואמה הייתה פותחת לה את הפה ודוחפת לה את האוכל. האחרח - סיפרה שהייתה מקיאה את האוכל, ואמה הייתה ......משאירה לדמיון שלכן... שתי האחרונות- מאד עסוקות בנושא האוכל של הילדים שלהן, והילדים בהן הן מטפלות....
 

דסי אשר

New member
האם הכוונה על חולי הסרטן הסופניים?

מאחר ועוד לא קיבלתי תשובה, אני מנסה לחשוב מה לא מתאים לסוגיה. הבבאתי בהחלט מצב קיצוני, אבל לדעתי- מצב זה מדגים, עד כמה אותה דאגה, בעצם קשורה לחשש מפני.... אני כבר חוששת להשתמש במילה, למרות שאני מניחה שישנם כאן אנשים/נשים בוגרים, שמכירים שאיננו בני אל - מוות. כן, בעבודה של פסיכולוגים התפתחותיים- אחוז הפניות לעזרה על רקע של בעיות איכלה, הוא גדול ביותר, מקביל לפניות לעזרה על רקע בעיות שינה. החרדות שמא יקרה משהו לילד - אם לא יאכל, הן מאד בסיסיות-אם רק חופרים קצת... אישית, אני זוכרת, ואולי גם זה יהיה לא רלוונטי- שכאשר נודע לבני ממני, שאני בחרתי להתגרש מאביו- הוא כמחאה, הפסיק לאכל - שבוע ימים לא אכל. . אני זוכרת בהחלט את הדאגה שלי- הוא היה כבר בן 13. כמובן שמנוסים ממני הרגיעו אותי, הסבירו לי שהוא בוודאי לא בצום מלא, ואם יהיה רעב, יאכל. דיבורים על מוות- מאד מפחידים אנשים.
 
ממצה ונכון.

המשפטים שמוצגים כדוגמה שלילית נראים
האם בימינו הורים שברובם לא חיו בתנאי רעב עדיין אומרים אותם?
 

תמר,

New member
הגיע אלי ספר בנושא

נראה לי שקוראים לו "יפתח רוצה להיות גדול". הספר מסביר באופן מופשט על האינזימים ותפקידם בבניית הגוף ע"י אבות המזון. בסוף הספר יש המלצה להורים לשים את הדגש על תפקיד האוכל ולא על טעמו. לדוגמה: תאכל ביצה - חלבון יבנה לך את הגוף, ולא: תאכל ביצה - זה טעים (כי על טעם וריח אפשר להתווכח). לבני בן החמש וחצי יש נטיה לאכול אוכל מאוד מגוון: פיתה, איטריות, מלווח, תפוחי אדמה, פיתה עם מלאווח עם איטריות עם תפוחי אדמה וכו'... הניסיון שלי להסביר לו שצריך לאכול גם דברים אחרים כדי שהגוף יוכל לגדול - לא הועיל (אעפ"י שהוא נמוך מאוד מאוד וסובל מכך...). הספר הנ"ל - עשה פלאים. עכשיו כשאני אומרת לו: תאכל עוף, יש בזה חלבון שבונה את הגוף - הוא בד"כ מוכן לאכול, ואף מבקש מיוזמתו. ובעניין השריטה בנושא האכילה: היא באה ישירות מפולניה
. זה היה גילוי מרענן בשבילי להבין שלא כולם הסטריים כמוני בנושא אוכל; חבר של בני התארח אצלנו, וכאשר אמו באה לקחת אותו סיפרתי לה שלא אכל הרבה. תשובתה היתה: "תסתכלי עליו - נראה לך שחסר לו משהו?" וואלה, על זה לא חשבתי... מאז אני נותנת לילדי לאכול כמה שהם רוצים - בלי יותר מידי שכנועים מסביב.
 
למעלה