לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
עדכן
1820118,201 עוקבים אודות עסקים

פורום חינוך לגיל הרך

בילדים שלנו יש את הסקרנות הטבעית והדחף ללמוד. הילדים שלנו זכאים לכבוד ולהערכה, ובכדי שיוכלו להתפתח, לגדול, ולממש את הפוטנציאל הגלום בם, עלינו, ליצור את התנאים המתאימים עבורם. עלינו לספק את צורכיהם הפיזיים, הרגשיים והרוחניים.מכיוון שתהליך הגדילה של הילד מלווה בכישלונות וקשיים לצד ההצלחות, אנחנו כהורים צריכים לספק לו ``רשת בטחון`` של קבלה, תמיכה ואהבה. אנחנו, צריכים ליצור עבורו אוירה שתאפשר לו להיענות לאתגרים שהחיים מציעים מבלי לחשוש מכישלונות.איך עושים את זה? איך מטפחים ילד ומאפשרים לו להיות הוא עצמו מבלי שהרצונות, הפחדים והציפיות שלנו ``ישתלטו`` על החינוך? איך מדברים עם ילדים כך שתהיה החלפת דעות הדדית, הבעת רגשות וחשיפה אישית?כל אלה ושאלות רבות נוספות הן עניינה של קהילה זו. ננסה ללמוד, תוך כדי הקשבה ופתיחות, אחד מהשני. אין דרך אחת שהיא טובה מהשניה, לכל ילד והורה מתאימה דרך ייחודית שלהם ו``הצלבת`` הדעות תאפשר (כך אני מקוה) לכל אחד מאתנו למצוא את שביל הזהב בינו לבין ילדו.הפורום מיועד לדיונים בנושא חינוך לגיל הרך. הוא נועד לכל מי שיש לו או לה משנה חינוכית, או המעוניינים לגבש לעצמם משנה כזו, או להתלבט בנושאים הנוגעים למשנה כזו.כל דיון הקשור במישרין לנושאי חינוך לגיל הרך שייך לפורום הזה, ויתקבל כאן באזניים קשובות ולב פתוח.דיונים הנוגעים לנושאי הורות כלליים, ולא לנושאים הנוגעים בחינוך, אני סבורה שמקומם הנכון הוא פורום "להיות הורים", שחושף את המתייעצ/ת גם לכמות גדולה הרבה יותר של גולשים.אין צורך להדגיש (אך אדגיש בכל זאת), שכתיבה בפורום כפופה לתקנון תפוז. מעבר לכך, אלה הם כללי ההתנהגות בפורום "חינוך לגיל הרך":אין פרסומות בפורום - ניתן לפרסם בלוח המודעות של הפורום. פרסומות מעל דפי הפורום תמחקנה.יש להמנע מפרסום תמונות של ילדים בפורום - עם כל ההבנה שלי לרצון שלנו להתגאות בילדינו (ויש במה להתגאות!), אבקש להשאיר את הדיונים במסגרת מטרת הפורום, ולא לגלוש לשרשורי תמונות.יש להמנע משיחות פרטיות וקשקושים מעל דפי הפורום - לשם כך קיימת מערכת מסרים יעילה בתפוז. הפורום נועד לדיונים ענייניים. יש מקום רק ל-15 הודעות בעמוד הראשון של הפורום - הבה נשתמש במקום הזה בתבונה ולנושאי הפורום.יש להמנע מהתנצחויות בפורום - נסו לשבור את הפרדיגמה לפיה עליכם תמיד לומר את המילה האחרונה.עלבונות אישיים והתייחסות פרסונלית לגולש/ת ימחקו על פי שיקול דעתי הבלעדי - בהקשר הזה, אבקש אתכם מצד אחד לחשוב מראש, ואף לקרוא שוב, הודעות שלכם לפני שאתם שולחים אותן, ומצד שני, לתת קרדיט לאדם שעומד בצד השני של המסך, שהוא לא התכוון לעלבון אישי, ולנסות לקרוא את הודעתו שוב בעיניים אחרות לפני שמתלוננים. אפשר, ואתם מוזמנים, לפנות אלי במסרים בנושאים הנוגעים לאמור לעיל, אך אבקשכם להפעיל שיקול דעת לפני שאתם פונים אלי. מאד לא הייתי רוצה לקבל כל יום מסרים מגולשים שנעלבו מגולש זה או אחר.אני מאחלת לכולנו דיונים פוריים ומעניינים לאה_מ

הנהלת הפורום:

אודות הפורום חינוך לגיל הרך

בילדים שלנו יש את הסקרנות הטבעית והדחף ללמוד. הילדים שלנו זכאים לכבוד ולהערכה, ובכדי שיוכלו להתפתח, לגדול, ולממש את הפוטנציאל הגלום בם, עלינו, ליצור את התנאים המתאימים עבורם. עלינו לספק את צורכיהם הפיזיים, הרגשיים והרוחניים.מכיוון שתהליך הגדילה של הילד מלווה בכישלונות וקשיים לצד ההצלחות, אנחנו כהורים צריכים לספק לו ``רשת בטחון`` של קבלה, תמיכה ואהבה. אנחנו, צריכים ליצור עבורו אוירה שתאפשר לו להיענות לאתגרים שהחיים מציעים מבלי לחשוש מכישלונות.איך עושים את זה? איך מטפחים ילד ומאפשרים לו להיות הוא עצמו מבלי שהרצונות, הפחדים והציפיות שלנו ``ישתלטו`` על החינוך? איך מדברים עם ילדים כך שתהיה החלפת דעות הדדית, הבעת רגשות וחשיפה אישית?כל אלה ושאלות רבות נוספות הן עניינה של קהילה זו. ננסה ללמוד, תוך כדי הקשבה ופתיחות, אחד מהשני. אין דרך אחת שהיא טובה מהשניה, לכל ילד והורה מתאימה דרך ייחודית שלהם ו``הצלבת`` הדעות תאפשר (כך אני מקוה) לכל אחד מאתנו למצוא את שביל הזהב בינו לבין ילדו.הפורום מיועד לדיונים בנושא חינוך לגיל הרך. הוא נועד לכל מי שיש לו או לה משנה חינוכית, או המעוניינים לגבש לעצמם משנה כזו, או להתלבט בנושאים הנוגעים למשנה כזו.כל דיון הקשור במישרין לנושאי חינוך לגיל הרך שייך לפורום הזה, ויתקבל כאן באזניים קשובות ולב פתוח.דיונים הנוגעים לנושאי הורות כלליים, ולא לנושאים הנוגעים בחינוך, אני סבורה שמקומם הנכון הוא פורום "להיות הורים", שחושף את המתייעצ/ת גם לכמות גדולה הרבה יותר של גולשים.אין צורך להדגיש (אך אדגיש בכל זאת), שכתיבה בפורום כפופה לתקנון תפוז. מעבר לכך, אלה הם כללי ההתנהגות בפורום "חינוך לגיל הרך":אין פרסומות בפורום - ניתן לפרסם בלוח המודעות של הפורום. פרסומות מעל דפי הפורום תמחקנה.יש להמנע מפרסום תמונות של ילדים בפורום - עם כל ההבנה שלי לרצון שלנו להתגאות בילדינו (ויש במה להתגאות!), אבקש להשאיר את הדיונים במסגרת מטרת הפורום, ולא לגלוש לשרשורי תמונות.יש להמנע משיחות פרטיות וקשקושים מעל דפי הפורום - לשם כך קיימת מערכת מסרים יעילה בתפוז. הפורום נועד לדיונים ענייניים. יש מקום רק ל-15 הודעות בעמוד הראשון של הפורום - הבה נשתמש במקום הזה בתבונה ולנושאי הפורום.יש להמנע מהתנצחויות בפורום - נסו לשבור את הפרדיגמה לפיה עליכם תמיד לומר את המילה האחרונה.עלבונות אישיים והתייחסות פרסונלית לגולש/ת ימחקו על פי שיקול דעתי הבלעדי - בהקשר הזה, אבקש אתכם מצד אחד לחשוב מראש, ואף לקרוא שוב, הודעות שלכם לפני שאתם שולחים אותן, ומצד שני, לתת קרדיט לאדם שעומד בצד השני של המסך, שהוא לא התכוון לעלבון אישי, ולנסות לקרוא את הודעתו שוב בעיניים אחרות לפני שמתלוננים. אפשר, ואתם מוזמנים, לפנות אלי במסרים בנושאים הנוגעים לאמור לעיל, אך אבקשכם להפעיל שיקול דעת לפני שאתם פונים אלי. מאד לא הייתי רוצה לקבל כל יום מסרים מגולשים שנעלבו מגולש זה או אחר.אני מאחלת לכולנו דיונים פוריים ומעניינים לאה_מ
x
הודעה מהנהלת הפורום

לצפיה ב-'ילד טוב משאיר צלחת ריקה?!'
ילד טוב משאיר צלחת ריקה?!
<< ההודעה הנוכחית
30/12/2003 | 12:41
36
68
זו הכותרת של מאמר שקראתי בעלון פרסומי של הקייטרינג המשווק ארוחת צהריים לגנון של בני.
המאמר נכתב על ידי שרון פיקר דיאטנית קלינית B.Sc ואני מקלידה אותו כאן, לעיונכם.

====================
מי מאתנו לא נתקל בבעיות בתחום האכלת הילדים? פעוט בן שנתיים שמסרב לאכול או שולח אותנו להכין ארוחת ערב שונה מזו שהכנו לו, ילדון שמוכן לאכול רק מול טלוויזיה או ילד שאוכל רק שטויות.
העזרההטובה ביותר שנוכל לתת לילדנו היא לדעת להבדיל בין תפקידנו כהורה הרוצה שילדו יאכל אוכל מזין בריא לבין תפקידו כילד - לאכול ולגדול.

כלל זהב צריך להיות:
ההורים אחראים למזון המוצג ולאופן הצגתו. הילדים אחראים לכמות שיאכלו ואפילו אם יאכלו בכלל.
עלינו לבחור עבורם מזון בריא, להכינו ולבשלו להגישו לשולחן, להציגו באור חיובי ולשמור על ארוחות מסודרות, כל זאת באופן שמתאים לגילו של הילד. הילד אחראי לבחור אם לאכול או לא ולכמות אותה הוא אוכל.
נסו להימנע מלהשתמש באוכל והאכילה בדרך של איומים, סחטנות, יצירת רגשי אשמה וענישה.
1. אל תאיימו
"אתה לא קם לפני שאתה גומר לאכול". ילד שבע יכול לקום מהשולחן!
2. אל תשללו את דעתו
"תאכל, גזר זה טעים" הרי גם לכם יש העדפות ומזונות אהובים יותר או פחות. כבדו את טעמו ואת דעתו.
3. אל תענישו
"אם לא תאכל לא תראה טלוויזיה". אי אכילה אינה סיבה לקבל עונש, אפשר להציע את אותה המנה אח"כ.
4. אל תגרמו למאכל מסוים להיות שווה יותר מכל האחרים
"אם לא תאכל לא תקבל גלידה". זה הזמן להסביר שכל מאכל תורם לגוף רכיבים בריאים אחרים וחשוב לאכול את כולם.
5. אל תהפכו את האכילה לענין אישי
"תאכל בשבילי". הילד יאכל, אם וכאשר, רק בשביל עצמו.
6. אל תייצרו ייסורי מצפון
"עבדתי כ"כ קשה להכין לך." אי אכילה אינה סיבה לעלבון אישי.
7. אל תעליבו
"אתה אוכל כמו חזיר." ילדים יוצרים לכלוך בזמן האוכל - מה חדש?
8. אל תזרזו אותו
"צב אוכל יותר מהר ממך." ילדים זקוקים ליותר זמן כדי לאכול תוך כדי גילוי טעמים וטקסטורות חדשות וכן, גם לייצר לכלוך דורש זמן.
9. אל תתערבו בכמות הנאכלת
"תגמור את כל מה שיש לך בצלחת" או "אתה אוכל כמו ציפור". ילדים יודעים לווסת את הכמות הדרושה להם אם לא יפריעו להם.
10. אל תערבו טראומות מהבית
"אצלנו לא זורקים אוכל". נכון, ולגן נשמור אותו לארוחה הבאה. "לא זורקים" אין פירושו שהילד צריך לאכול יותר מכפי צורכו.
11. זה לא הזמן לשלום עולמי
"יש ילדים רעבים בהודו". הילד הפרטי שלכם גדל כאן ועכשיו. התחשבות ברגשותיהם של ילדים הודים לא תתרום כרגע כלום.

נסו להסביר את יתרונות הנפלאים שבאכילת מזון מגוון ובריא התורם לגוף את כל אבני הבניין להן הוא זקוק לצורך גדליה והתפתחות תקינה. רוב הילדים רוצים לגדול ולצמוח וישמחו לשמוע על הדרך הנכונה לעשות זאת.
וחשוב לא פחות-איכלו איתם.
ארוחה משפחתית משותפת יכולה להיות מקור להנאה ולימוד גם יחד. שיתוף הילדים בבחירת מאכלים ובהכנת ארוחה, אכילת ירקות, השארת אוכל בצלחת כאשר שבעים, שיחה נעימה על הרפתקאות היום תוך התעלמות מצלצול הטלפון וכאשר הטלוויזיה סגורה - כל אלה יכולים להיות דרך נהדרת לתת דוגמא אישית.
בתאבון!
==============
עד כאן המאמר.
לא שהסכמתי לכל מילה, ובמיוחד לא לכל הדוגמאות והמשפטים שהובאו בו, אבל חשבתי שבאופן עקרוני הוא נחמד ויכול להועיל. אשמח לשמוע את דעתכן/ם עליו.

חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'אהבתי !!!'
אהבתי !!!
30/12/2003 | 13:02
10
6
חוץ מדבר אחד - קורה שאני מכינה אוכל, והילדה מבקשת משהו אחר. מקובל עלי. (כשמדובר במשהו שקל להכין מהר, וכמעט תמיד זה המצב).

כן, וגם לגבי קימה מהשולחן. אנחנו מנסים שכל המשפחה תמשיך לשבת בצוותא עד אחרון הסועדים. כשאני חושבת על זה, לא קרה שהיא רצתה לעזוב את המטבח. כנראה נחמד לה איתנו. אבל לא הייתי מאיימת על ילד שקם.


פרט לזה -
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'ואצלנו המצב הפוך'
ואצלנו המצב הפוך
30/12/2003 | 13:40
9
7
כל הזמן "אמא האם". אני משתדלת להציע דברים בריאים, משתדלת לקבל בהבנה, אבל לפעמים מרגישה כמו קייטרינג - כל הזמן מכינה ומגישה.

למרות שהיא לא שמנה אני קצת מודאגת מהעתיד, אבל מפחדת ליצור אצלה תסביכים בעניין. לפעמים בורח לי אכלת מספיק או מספיק אוכל, והרבה פעמים אני פשוט מנסה להסיח את דעתה.

מעניין שלא ראיתי אף פעם מאמר בנושא הזה - לגבי ילדים קטנים מאוד. האם זה כי אצל ילדים קטנים אכילה רבה לא נחשבת בעייתית? אם מישהו מכיר מאמר בנושא אשמח לקבל לינק.
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'אני סקרנית - כמה זה הרבה?'
אני סקרנית - כמה זה הרבה?
30/12/2003 | 14:02
7
5
את יכולה לספר לנו כמה בערך היא אוכלת?

אם תניחי צלחת עם תחיכות מלפפונים ופלחי תפוח ופלחי תפוז- כמה זמן ייקח לה לגמור את זה ולבקש עוד? כי מבחינה קלורית זה לא הרבה, ומבחינה בריאותית זה יופי.

ותזכירי לנו בת כמה מייקי?

אני חושבת שיש ילדים שיש אצלם בעיה של אכילת יתר, אבל אם מגבילים אותם. ואת אומרת שאת לא מגבילה.
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'אני אכן לא מגבילה'
אני אכן לא מגבילה
30/12/2003 | 14:18
6
8
וגם לא חושבת שמדובר באכילת יתר, אולי יותר במקרה של 'עיניים גדולות'.
היא בת שנה וחצי, ובהתחשב בקצב שהיא אוכלת, היא לא יכולה להגיע ממש לכמויות גדולות.
היא גם אוכלת בדרך כלל אוכל בריא ומגוון, כי אני לא מכניסה הביתה חטיפים - רק שוקולד מדי פעם. ממתקים היא מקבלת בבתים של אחרים ובדרך כלל מסתפקת בכמות סבירה.

אני מגישה לה צלוחית עם צ'יריוס, והיא גומרת ומבקשת עוד. ככה פעמיים שלוש עד שאני מפסיקה אותה ומציעה משהו אחר. כנ"ל לגבי גמדים, שהיא מאוד אוהבת. אוכלים גמד, מחסלת ומבקשת עוד, עוד גמד, שוב מבקשת עוד, הפעם אני כבר לא מרשה.

כשאני מציעה פעילות אחרת מסכימה בשמחה ובדרך כלל שוכחת את האוכל - לכמה דקות ואז מבקשת שוב.

הבעיה היא לא שלה אלא שלי - אני מודאגת מהתאבון שלה ולא יודעת איך להתמודד איתו.
אולי זה מהדהד לי משהו מהילדות שלי, כי אני הייתי אכלנית ואמא שלי בהחלט עשתה לי תסביכים (לא הייתי ילדה שמנה אבל היו לי כמה שנים של שמנמנות בבית ספר יסודי).

קיוויתי שמישהו מכיר/ה מאמר דומה לזה שכאן, רק הפוך.
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'אני גיליתי, שאם אני לא מתעצלת,'
אני גיליתי, שאם אני לא מתעצלת,
30/12/2003 | 14:21
1
7
וכשאנחנו מגיעים הביתה אחר הצהרים אני מכינה צלחת עם פירות חתוכים, או אצבעות ירקות עם מטבל גבינה או איזה חטיף בריא אחר - הם אוכלים את זה במהלך אחר הצהרים. אם אני לא מכינה, הם כל הזמן מנשנשים ממתקים וחטיפים.
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-' בהחלט!'
בהחלט!
30/12/2003 | 22:19
3
כשמכינים אצלנו סלט, היא תעמוד לידי ותנשנש מלפפונים.
כשמכינים עוגה, היא מקבלת את אחד המקצפים של המיקסר (המקצף השני שמור לטבח).

אם אני אוכלת בריא, גם היא.
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'גם אצלנו זה ככה, עם הקטנה שלי'
גם אצלנו זה ככה, עם הקטנה שלי
30/12/2003 | 15:03
5
(היא בת שנה וארבעה).
אני חושבת שבאמת עדיף לנסות לתת לה אפיקים אחרים, גם אצלנו אני מרגישה שהכרסום התמידי נובע משעמום ולא מרעב, וזה הרגל רע.
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'יש לי תחושה שזה עניין של גיל'
יש לי תחושה שזה עניין של גיל
30/12/2003 | 22:13
1
1
נטע שלי (בת שנה ושמונה חודשים) היתה עד לא מזמן פוד פרוססור. כל מה שנכנס לטווח הראיה שלה והיה אכיל היא רצתה לטעום ובד"כ גם חיסלה. היא לא שמנה בכלל אבל לא אהבתי את ההתעסקות הזו באוכל כל הזמן. ופתאום זה עבר. זה לא שהיא לא אוכלת יותר אבל בפירוש לא בלי הגבלה. יש בהחלט דברים שהיא לא רוצה לאכול ואומרת זאת בפירוש. וכשפשפשתי בזכרוני נזכרתי שגם לגדולה (שלוש וקצת) היתה תקופה של אכלנות רצינית שנגמרה. (עכשיו אני דואגת שהיא לא אוכלת מספיק אבל המאמר שאמא לביבה ציטטה קצת מרגיע).
בקיצור, אולי שווה לחכות קצת לפני שנבהלים יותר מדי מהתופעה?
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'מעודד לשמוע'
מעודד לשמוע
31/12/2003 | 10:01
2
שזו כנראה תופעה נורמלית.

אני רגילה לשמוע כל הזמן קיטורים של הורים שהילד לא אוכל. במשפחה של בעלי כל בנות הדודות הגדולות ממנה בגיל אוכלות פחות ממנה (לקח לסבתא זמן לעשות  את ה'סוויץ'' בראש שלקטנה לא צריך להתחנן ולדחוף, היא אוכלת בשמחה...)  

כמובן שבתאוריה אני שמחה על התאבון הבריא וההנאה מאוכל והנכונות לנסות ולטעום (בניגוד לבנות הדודה שאוכלות ספגטי בלי רוטב ולא מוכנות לנסות כלום). יכול להיות שבתור פולניה (באופי אם לא במוצא) אני פשוט חייבת לדאוג בקשר לאוכל?

תודה שהכנסתן/ם אותי לפרופורציה. שאלו יהיו הבעיות שלנו, כמו שאומרים אצלנו בפולניה...
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'אבל אם היא אוכלת אוכל בריא'
אבל אם היא אוכלת אוכל בריא
01/01/2004 | 16:48
7
והיא לא שמנה - למה בעצם את מודאגת?
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'יש לי רעיון'
יש לי רעיון
31/12/2003 | 00:17
4
בגן של הבן שלי יש במשך כל היום קערה ע-נ-ק-י-ת עליה חתוכים ירקות ופירות.

בין הארוחות תני לילדה גישה כמה שהיא רוצה לצלחת כזו (כמה מודאגת את יכולה להיות אם הבת אכלה 10 מלפופנים?) ובארוחה תציעי לה מה שעל הצלחת, בסוף הארוחה קערת הירקות עדיין שם....

מה דעתך?

חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'תודה רבה, אהבתי מאד'
תודה רבה, אהבתי מאד
30/12/2003 | 13:51
7
(בעיקר את "זה לא הזמן לשלום עולמי").
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'מעניין'
מעניין
30/12/2003 | 14:22
7
הבעיה שלנו זה הארוחות המסודרות והזמנים.
שני (שנה וארבע) מסוגלת לשבת מהרגע שהיא חוזרת מהמעון עד לשינה על
כיסא האוכל ולאכול, זה לא הכמויות כמו ההתעסקות עם האוכל גם אם אני מסיחה את דעתה למשחקים, אחריי חצי שעה היא מבקשת שוב לחזור לכיסא האוכל ולנשנש עוד משהו (לרוב זה משחק בשבילה ).

חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'מסכימה אבל איך כן דורמים להם'
מסכימה אבל איך כן דורמים להם
30/12/2003 | 15:20
19
5
לאכל אוכל מזין ובריא ולא רק לחם ואגס.
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'הכותבת תימצתה יפה את ענין האוכל.'
הכותבת תימצתה יפה את ענין האוכל.
30/12/2003 | 15:35
18
32
אני משתדלת לתמרן ככל האפשר במיגבלות המערכת, אני לא מכריחה ילדים לאכול עד הסוף או לאכול את כל המאכלים ולקח לי זמן רב להגיע לאמות המידה האלה
אבל למשל אני לא ארשה להם להוציא אוכל מהצלחת ולשים אותו על המפה או לקחת מצלחות של החברים.
שלכם
חנה גונן
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'הדיאטיקנית הביאה את התפיסה המקובלת'
הדיאטיקנית הביאה את התפיסה המקובלת
30/12/2003 | 19:19
17
6
על בעלי המקצוע בתחום- לגבי חלוקת אחריות.

היא נתנה פירוט, על מנת שההורים יבינו, בסיפורים מהחיים, לגבי מה הכוונה חלוקת אחריות.

המדהים הוא, שלמרות שכבר שנים ישנן כתבות רבות ברוח זו בעיתונות להורים, השריטה שבאה מ"בית אמא"- קיימת עדיין בהרבה בתים לאמהות צעירות, משכילות, הקוראת את אותם ירחונים, למטפלות למינהן.

הדברים , לצערי, הם מעבר להבנה קוגניטיבית.

אי  אכילה, במונחים הכי בסיסים- מתקשרת עם מוות (שלא לדבר על מייד נוסף- אם הוא לא אוכל, סמן שלא אוהב אותי מספיק).

ואביא דוגמא מעולם אחר, עצוב מאד.
עבדתי כאחות בהוספיס לחולי סרטן סופניים.
בימים שהאדם מתחיל להפרד מהחיים, לפעמים יומיים שלושה, הוא מקבל נוזלים בלבד, ותרופות נגד כאבים(מורפין), ישירות לוריד - במינון שגורם לו להיות בסוג של שינה(קומה).
המסר העיקרי של המטפלים בו- שלא יסבול.
אם גופו נע באי שקט, מניחים שכואב לו, ומוסיפים.

המשפחה, העומדת בצד, יודעת שאלה הימים האחרונים, יודעת היכן היקר להם מכל מאושפז, מדוע, ומה העתיד. ומה  חלקם נוהגים לומר לצוות?
"הוא לא אוכל, הוא ימות מרעב".
לא בדיוק כך נאמר המשפט- אבל הם כל הזמן פונים לצוות, מודאגים מאד מכך שיקירם, שבעצם נפרד מהם ומהחיים- לא אוכל,, וצריך לתת לו אוכל, כי מה יהיה? .
זה משהו מאד חזק. לכן, לפעמים עדיף ללכת למטפל התפתחותי ולא ו דווקא לדיאטקינית קלינית, באם אינ ה מספי קטובה לרדת לשורשי הבעיה- שורשי הסריטה.



דסי
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'אני מודה שקיימת אצלי השריטה הזו'
אני מודה שקיימת אצלי השריטה הזו
31/12/2003 | 09:19
11
3
ובכל זאת אני לא משתמשת בשיטות באלה, יש לי טקטיקות משלי שאני מקווה שיתסבכו אותו פחות.

הזכרת לי דברים שאני משתלדת לא להזכר בהם על הבוקר ובפומבי במשרד.
ובכל זאת יש הבדל גדול בין מה שתיארת לבין ילד שמתחיל את חייב, גדל ומתפתח וזקוק למגוון מזונות כדי לספק לגופו את מה שהוא צריך.

ואם לחזור צדדים המורבידים של חיינו, ולפי הגישה שילד קטן אוכל מה שהוא צריך, יתכן מאד שלבן יש גנים שמאפשרים לו להתקיים אך ורק על חצי פיתה ביום.

אבל עם השריטה שלי אין שום סיכוי
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'מקווה שיהיה לי זמן בערב להרחיב...'
מקווה שיהיה לי זמן בערב להרחיב...
31/12/2003 | 13:52
3
לצפיה ב-'BLUEFISH - השריטה מתחילה לעבוד'
BLUEFISH - השריטה מתחילה לעבוד
31/12/2003 | 23:33
7
1
ביום השני לצאת התינוק/ת מבית החולים.
לכן-
1, אמהות רבות מעדיפות לתת פורמולה- ש"אדע כמה אכל", ואם אכל מספיק.

2. אם לא אוכלת כמה שהמליצו בטיפת חלב, האם נלחצת. לא מתייחסת לאיך מרגיש/ה- אלא כמה אכל/ה, מה משקלו/ה- ומה יהיה עם התפתחותו/ה.

3. כל זאת הוא/היא מרגישים מיד, ומהר מאד הופכים לסרבני אכילה.

4, . בסוף הם חיים על פיתה.

5. בגדול- אם מאפשרים לילדים ולא נלחצים, אלא באופן קבוע מגישים אוכל מזין לשולחן, ואוכלים עם הילד- הוא בוחר כל פעם משהו אחר.


היתה לי במשפחתון תינוקת, הגיעה כשהיא בת 8 חודשים.
הרופא הסביר להורים למה חשוב לשתות.
הם היו בטוחים, כל הזמן, שאם לא תשתה- יפגעו הכליות שלה.
התינוקת הפכה להיות סרבנית שתיה.
נתקלתי גם בשריטה הפוכה- אם שהייתה מוטרדת שבתה התינוקת בת השנה, כל כך נהנתה לאכל.
התמונה הייתה "לא טובה" בעיני- והמלצתי לאם להתייעץ עם דיאטטיקנית קלינית בכירה, כדי שתרד מהבת שלה.
היום הבת, נפלאה, לחלוטין לא שמנה ולא שמנמנה, בכתה א'- מאושרת , נבונה, יפה, מוקפת חברות ובטוחה בעצמה.


דסי
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'אני לא עד כדי כך שרוטה'
אני לא עד כדי כך שרוטה
01/01/2004 | 09:42
6
4
רק קצת. זה לא שאני היסטרית שהוא סובל מתת חזונה או משהו.

יש לי זכרונות קשים של סוף חיים והתפוררות הגוף. העיניין הזה של סוף חיים מול תחילת חיים חזק אצלי. אבל זה לא קשור אצלי כלכך לאוכל לפחות.
למרות שאני בטוחה שאם ניתוח אפשר להגיע לקשר בינהם אבל זה לפעם אחרת.

גם אל תביני אותי לא נכון אין לנו עיניינים על אוכל או משהו כזה, בכלל אני כזו שמתגמשת ומוצאת פיתרונות אבל היה יותר קל אילו הילד שלי היה אוכל ארוחות מסודרות בישיבה אחת.

לא היה לי קטע עם כמיות ובקבוק כי הנקתי.

בן שלי אוהב לחם והיה שמח אילו היו מניחים לאכול כל היום רק לחם.
והוא לא אוהב לשבת במקום אחד בזמן האכילה במיוחד הוא לא אוהב את הכיסה הגבוה. (מעניין שעל דברים אחרים אין לו בעיה לשבת בריכוז המון זמן) נראה שמשעמם אותו לאכול.
אם יש לו מצב רוח מתאים הוא מוכן לאכול פה ביס ושם ביס או שתיים מדברים אחרים, כמובן אחרי שסיפרתי לו כמה ניפלא ומדהים אותו מאכל. מה רע בלספר איזו טעים ומתוק התפוח.
מישהי סיפרה על הגן שלהם שיש שם קערת יקרות ופירות במשך היום, אז ככה זה אצלינו.
במשך הערב אני מוציאה מגוון של מאכילם והוא אוכל כל הערב ביס מזה וביס מזה. בסוף נצברים ביסים של מאכלים מגוונים וזה בסדר.

לאחרונה, אחרי אין ספור חביטות מקושקשות ופשטידות שהגיעו לפח, גיליתי שהוא מוכן לאכול לחם מטוגן וכך הוא גם אוכל ביצה.
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'אז עוד הצעה קולינארית בשבילכם'
אז עוד הצעה קולינארית בשבילכם
01/01/2004 | 10:07
1
7
מתוך "ילדים מבשלים" של רות סירקיס - "ביצה בקן" - לוקחים פרוסת לחם (הכי טוב חלה), קורצים ממרכזה עיגול באמצעות כוס, מניחים במחבת עם קצת שמן זית, ושוברים ביצה לתוך העיגול הריק. מטגנים משני הצדדים. מגישים עם העיגול שהוצאתם מרוח בממרח האהוב על הילד.
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'קרוק מאדאם גורמה צרפתי לילדים'
קרוק מאדאם גורמה צרפתי לילדים
01/01/2004 | 13:41
15
לצפיה ב-'בעיה מוכרת ...'
בעיה מוכרת ...
01/01/2004 | 10:14
6
גם לי יש ילד שאוכל בעיקר לחם וכדומה.
בעקבות ספר שקראתי (כתבתי הודעה בשרשור הזה), עזבתי את "תאכל, זה טעים" ועברתי ל"מי רוצה לאכות ויטמינים שבונים את הגוף?" (=בד"כ ירקות / פירות) "רוצה לאכול חלבון?" וכו'. מפתיע כמה שזה עזר. לפני כן הבן שלי חשב שכל אוכל שאני מציעה לו - "זה בגלל שזה בריא", וסרב לאכול. עכשיו הוא מבקש מיוזמתו.
הבעיה שלי היתה אמנם עם ילד בן 5.5, אבל גם בן השלוש שלי "עלה על הגל", ומבקש ויטמינים ירוקים (מלפפון, לדוגמה), ויטמינים צהובים וכו'.

באופן כללי, כאשר שמים יותר מידי דגש על עניין האכילה (לחץ לאכול או לא לאכול), זה עלול לגרום להפרעות אכילה אצל ילדים, וחבל...
אני אישית סבלתי מדחיפת אוכל (מאז ומתמיד הייתי רזה מאוד). זה לא עזר לי לאכול בתאבון רב יותר, רק עשה לי סיפור מכל אכילה, לצערי עד היום הזה (אכילה בשבילי היא נטל).
חינוך לגיל הרך >>
כתובות אינטרנט מצורפות:
לצפיה ב-'יופי של רעיונות!'
יופי של רעיונות!
01/01/2004 | 12:27
3
את הביצה בקן אני מכירה אבל אף פעם לא חשבתי למרוח על זה משהו. על ויטמינים ומינרלים לא נראה לי שהבן שלי עוד יבין אולי אני אגיר לו מה זה יעזור לו. "גזר שתוכל לראות יותר טוב את התמונות היפות שבספר"
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'היה יותר קל אילו היה אוכל ארוחות ..'
היה יותר קל אילו היה אוכל ארוחות ..
01/01/2004 | 13:26
1
2
מסודרות בישיבה אחת. לתפיסתי- אם לא מודאגים מכך שאוכל רק לחם, ומגישים לשוחן מגוון מאכלים, ואוכלים אתו- ארוחה משותפת, לאט לאט הוא יתחיל לאכל אוכן יותר מגוון. אבל כל זאת בתנאי, שאכן יש רק ארוחת מסודרות, ולא סיבים פה וביסים שם. כוותי- ארוחת בוקר, ארוחת 10, ארוחת צהריים, ארוחת 4 וארוחת ערב.
בין לבין- ניתן לקבל ירקות ופירות, דברים שלא משביעים/סותמים.

שוב, זה תלוי בך עד כמה את רוצה לשנות את מה שאת עושה.
יש אצלי קטון- שאכן לא מתלהב מהבית מאוכל, וגם "רק קצת" מוטרדים, ובבית הוא אוכל במצבי הליכה, עמידה, כמעט לא ליד השולחן(כן מרוכז מאד במשחקים...).
אצלי למד- שאוכלים בישיבה (מטעמי בטיחות ואי פיזור האוכל ברחבי המשפחתון- לא מטעמי נימסין והליכות). בהתחלה, כשרק הגיע, היה מיד עם הפרידה מאמו- הולך לכיוון כסאות האוכל. כמובן שקיעבל משהו לאכל- כי היה בתהליכי הסתגלות, וזו הייתה  אחת הדרכים להסתגל. כיום, כבר מזמן- לא מבקש אוכל על הבוקר, אבל כן מאד חושב לו שאוריד לו כסא- כדי לבלות קצת בישיבה.

ואם באוכל עסיקנן..
היום הייתה לי חוויה מרגשת, במושגים הקטנים שלי- לראות תהליך התפתחות של התרגלות לאוכל חדש.

קטנה, אצלי מגיל 9 חודשים. הייתה רגישה לחלב פרה, לכן אחרי ההנקה קיבלה רמדיה- צמחית כמובן.

בגיל שנה ההורים החלו לבדורק תגובה ליוגורט- והתברר שאפשר- אין תגובה של רגישות.
הקטנה, שמאד אוהבת לאכל הכל- לא רצתה לאכל יוגורט.
אמה אמרה- גם אני לא אהבתי מאכלי חלב.
השבוע כמה ימים רצופים קיבלו לארוחת בוקר יוגורט לבן. היא טעמה טיפה, ולא רצתה. היום, שוב בקשה, כמו כל יום, ותאום בקשה עוד, ועוד, וקבלה כמו כולם כוס עם ידית וכפית, לנסות לאכל לבד. בשבילי=היה זה תהליך מרגש....


דסי
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'זה מדהים אותי כל פעם מחדש'
זה מדהים אותי כל פעם מחדש
01/01/2004 | 22:29
2
לראות עד כמה  חזק אצל הקטנים הללו עניין החיקוי החברתי.
אני רואה אצל הבן שלי שוב ושוב הרחבה של הרפרטואר שלו (בהתנהגות, באוכל) כתוצאה מהשהות בגן, ואני כל כך שמחה על כך.
ברור לי שיש גם הרחבה לכיוונים שלא בהכרח רצויים לי, אבל זה חלק מעסקת החבילה, לא?
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'יש לי בבית אחד שאוכל כלום'
יש לי בבית אחד שאוכל כלום
01/01/2004 | 13:40
1
5
ואחת שמנקה גם את מה שנשאר בצלחת של אחיה.
לומר שזה או זו מדאיגים אותי, זה יהיה מוגזם. אכילה מועטה וסלקטיבית היא טבעית להרבה ילדים. יש הרבה דברים מאוד בסיסיים שעומר אוהב - פסטרמה (בלי לחם חלילה), מלפפון עם שמן זית, לבן של ביצה וכולי. כל מיני אסופות של אוכל שהתחבב עליו, שרובו נייטראלי ולעיתים חסר טעם. וכמובן - ממתקים וחטיפים.
תני לו להתנסות וקחי בחשבון שגוף קטן צורך פחות אוכל. כשהמעטתי ממתקים וחטיפים (כמעט ואין בבית) עלה התאבון למה שיש.
חבל לדאוג.
ועוד משהו - תבדקי בגן - אני גיליתי פעם להפתעתי ששם הוא אוכל יותר וסוגי מזון שלא ייגע בהם בבית...
וגם לא הייתי קוראת לחשש המאוד טבעי שלך שריטה - זהו סוג של גינוי סמוי המגונה בעיני לא פחות מלקרוא לילד "מטרד" (שרשור אחר כאן), ומתייחס בעצם לדאגה מאוד טבעית של אמא. צורם לי אף יותר לקרוא מונח כזה לא מהאם עצמה אלא ממי שלכאורה עוסקות בחינוך.מה שבראש משפיע לא פחות ממה שבלב, שפה משקפת ומייצרת תודה (סליחה על הסלוגנים) וגננת שהיתה קוראת לדאגה אמהית "שריטה" היתה מן הסתם מצירה על שנכנסה לשיחה איתי בנדון.

חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'מייצרת תודה = תודעה'
מייצרת תודה = תודעה
01/01/2004 | 13:42
7
לצפיה ב-'זה באמת נראה לך מתאים לסוגייה'
זה באמת נראה לך מתאים לסוגייה
01/01/2004 | 13:30
4
5
שמובאת כאן?
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'אל מי הפניה הלא מרוצה עד כועסת '
אל מי הפניה הלא מרוצה עד כועסת
01/01/2004 | 13:46
2
5
בענין שאלת הרלבנטיות, ולמה?
יש כאן כותב אחד וכמה כותבות......
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'הבנתי- אלי....,אי הרלבנטיות'
הבנתי- אלי....,אי הרלבנטיות
01/01/2004 | 13:51
1
3
והשריטה. קצת הומור מעבר לשפה מעצבת תודעה.


דסי
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'וחשבתי עוד- כן, נכון, שפה מעצבת'
וחשבתי עוד- כן, נכון, שפה מעצבת
01/01/2004 | 22:25
4
תודעה, בכך את ליליה יודעת הרבה יותר ממני.

אז כאן, בהחלט הייתי רוצה, שתהיה תודעה להורה, שיש משהו = ישנו סיפור שההורה צריך לבדוק עם עצמו- מדוע הוא כל כך מודאג מנושא האוכל, והופך אותו ל"נושא"....

מנסיוני הלא מועט, אמהות המודאגות מנושא אוכל,ולרוב ילדיהן לא אוכלים טוב - מהר מאד מוסיפות ומנדבות מידע- אני הייתי כזו, שלא אוהבת לאכל- וכל העולם סביבי היה מוטרד מכך.
מכירה אפילו בת של דיאטיקנית קלינית, שמאד מודעת למקורות הדאגה שלה, הבת כמובן לא אוכלת טוב. האם אומרת- שהידע שלה- לא עוזר. הרגשות, השריטות,- הן שמעצבות את תודעתה, את התנהגותה כלפי נושא האוכל של ביתה. הן חזקות יותר מעולם הידע שלה.


דסי

אחת סיפרה לי, שהשכן לא הבין מדוע הגינה מלאה בקציצות- היא הייתה זורקת דרך החלון את הקציצות שהוגשו לה.

אימי הכריחה אותנו לשתות חלב קר כל בוקר.

אני הייתי "אחראית" - אחריות שלקחתי על עצמי בהנאה רבה -כאשר אימי הלכה לעבודה לפני שאנחנו סיימנו לאכול- לשפוך את שלושת כוסות החלב לכיור..... עד היום אינ יכולה לשתות חלב סתם ככה, רק עם קפה, או חלב רותח /חם עם הרבה סוכר. לא סיפרתי זאת לילדי עד שגדלו. שמחתי מאד שהם אוהבים חלב, ולא יודעים מה עמדתי בנוגע לחלב.
אחרת, סיפרה  שאביה היה מחזיק לה את ידיה מאחור, כן כן, ואמה הייתה פותחת לה את הפה ודוחפת לה את האוכל.
האחרח - סיפרה שהייתה מקיאה את האוכל, ואמה הייתה ......משאירה לדמיון שלכן...

שתי האחרונות-  מאד עסוקות בנושא האוכל של הילדים שלהן, והילדים בהן הן מטפלות....
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'האם הכוונה על חולי הסרטן הסופניים?'
האם הכוונה על חולי הסרטן הסופניים?
01/01/2004 | 20:51
1
מאחר ועוד לא קיבלתי תשובה, אני מנסה לחשוב מה לא מתאים לסוגיה.

הבבאתי בהחלט מצב קיצוני, אבל לדעתי- מצב זה מדגים,  עד כמה אותה דאגה, בעצם קשורה לחשש מפני....
אני כבר חוששת להשתמש במילה, למרות שאני מניחה שישנם כאן אנשים/נשים בוגרים, שמכירים  שאיננו בני אל - מוות.

כן,  בעבודה של פסיכולוגים התפתחותיים- אחוז הפניות לעזרה על רקע של בעיות איכלה, הוא גדול ביותר, מקביל לפניות לעזרה על רקע בעיות שינה.
החרדות שמא יקרה  משהו לילד - אם לא יאכל, הן מאד בסיסיות-אם רק חופרים קצת...

אישית, אני זוכרת, ואולי גם זה יהיה לא רלוונטי- שכאשר נודע לבני ממני, שאני בחרתי להתגרש מאביו- הוא כמחאה, הפסיק לאכל - שבוע ימים לא אכל.

. אני זוכרת בהחלט את הדאגה שלי- הוא היה כבר בן 13. כמובן שמנוסים ממני הרגיעו אותי, הסבירו  לי שהוא בוודאי לא בצום מלא, ואם יהיה רעב, יאכל.

דיבורים על מוות- מאד מפחידים אנשים.
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'ממצה ונכון.'
ממצה ונכון.
30/12/2003 | 22:23
5
המשפטים שמוצגים כדוגמה שלילית נראים האם בימינו הורים שברובם לא חיו בתנאי רעב עדיין אומרים אותם?

חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'הגיע אלי ספר בנושא'
הגיע אלי ספר בנושא
31/12/2003 | 16:25
4
נראה לי שקוראים לו "יפתח רוצה להיות גדול". הספר מסביר באופן מופשט על האינזימים ותפקידם בבניית הגוף ע"י אבות המזון.
בסוף הספר יש המלצה להורים לשים את הדגש על תפקיד האוכל ולא על טעמו. לדוגמה: תאכל ביצה - חלבון יבנה לך את הגוף, ולא: תאכל ביצה - זה טעים (כי על טעם וריח אפשר להתווכח).

לבני בן החמש וחצי יש נטיה לאכול אוכל מאוד מגוון: פיתה, איטריות, מלווח, תפוחי אדמה, פיתה עם מלאווח עם איטריות עם תפוחי אדמה וכו'... הניסיון שלי להסביר לו שצריך לאכול גם דברים אחרים כדי שהגוף יוכל לגדול - לא הועיל (אעפ"י שהוא נמוך מאוד מאוד וסובל מכך...).
הספר הנ"ל - עשה פלאים. עכשיו כשאני אומרת לו: תאכל עוף, יש בזה חלבון שבונה את הגוף - הוא בד"כ מוכן לאכול, ואף מבקש מיוזמתו.

ובעניין השריטה  בנושא האכילה: היא באה ישירות מפולניה . זה היה גילוי מרענן בשבילי להבין שלא כולם הסטריים כמוני בנושא אוכל; חבר של בני התארח אצלנו, וכאשר אמו באה לקחת אותו סיפרתי לה שלא אכל הרבה. תשובתה היתה: "תסתכלי עליו - נראה לך שחסר לו משהו?" וואלה, על זה לא חשבתי... מאז אני נותנת לילדי לאכול כמה שהם רוצים - בלי יותר מידי שכנועים מסביב.
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'מאוד אהבתי את הכתבה, עם כל הדוגמאות'
מאוד אהבתי את הכתבה, עם כל הדוגמאות
01/01/2004 | 16:49
4
ועם כל הכללים.
חינוך לגיל הרך >>

הודעות אחרונות

16:18 | 20.08.19 אורחים בפורום
10:31 | 08.07.19 אורחים בפורום
15:20 | 29.05.19 אורחים בפורום
16:01 | 23.05.19 פיקוס123
04:12 | 24.02.19 מיטל בר אילן
09:43 | 15.02.19 סתיו7337
17:11 | 09.01.19 חולית 10
10:34 | 15.10.18 יום טוב22

חם בפורומים של תפוז

חפשו אותנו גם באינסטרגם
חפשו אותנו גם...
פודי תפוז - האינסטגרם החדש כל התמונות של...
חפשו אותנו גם באינסטרגם
חפשו אותנו גם...
פודי תפוז - האינסטגרם החדש כל התמונות של...
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?

מקרא סימנים

בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ