לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
עדכן
1820118,201 עוקבים אודות עסקים

פורום חינוך לגיל הרך

בילדים שלנו יש את הסקרנות הטבעית והדחף ללמוד. הילדים שלנו זכאים לכבוד ולהערכה, ובכדי שיוכלו להתפתח, לגדול, ולממש את הפוטנציאל הגלום בם, עלינו, ליצור את התנאים המתאימים עבורם. עלינו לספק את צורכיהם הפיזיים, הרגשיים והרוחניים.מכיוון שתהליך הגדילה של הילד מלווה בכישלונות וקשיים לצד ההצלחות, אנחנו כהורים צריכים לספק לו ``רשת בטחון`` של קבלה, תמיכה ואהבה. אנחנו, צריכים ליצור עבורו אוירה שתאפשר לו להיענות לאתגרים שהחיים מציעים מבלי לחשוש מכישלונות.איך עושים את זה? איך מטפחים ילד ומאפשרים לו להיות הוא עצמו מבלי שהרצונות, הפחדים והציפיות שלנו ``ישתלטו`` על החינוך? איך מדברים עם ילדים כך שתהיה החלפת דעות הדדית, הבעת רגשות וחשיפה אישית?כל אלה ושאלות רבות נוספות הן עניינה של קהילה זו. ננסה ללמוד, תוך כדי הקשבה ופתיחות, אחד מהשני. אין דרך אחת שהיא טובה מהשניה, לכל ילד והורה מתאימה דרך ייחודית שלהם ו``הצלבת`` הדעות תאפשר (כך אני מקוה) לכל אחד מאתנו למצוא את שביל הזהב בינו לבין ילדו.הפורום מיועד לדיונים בנושא חינוך לגיל הרך. הוא נועד לכל מי שיש לו או לה משנה חינוכית, או המעוניינים לגבש לעצמם משנה כזו, או להתלבט בנושאים הנוגעים למשנה כזו.כל דיון הקשור במישרין לנושאי חינוך לגיל הרך שייך לפורום הזה, ויתקבל כאן באזניים קשובות ולב פתוח.דיונים הנוגעים לנושאי הורות כלליים, ולא לנושאים הנוגעים בחינוך, אני סבורה שמקומם הנכון הוא פורום "להיות הורים", שחושף את המתייעצ/ת גם לכמות גדולה הרבה יותר של גולשים.אין צורך להדגיש (אך אדגיש בכל זאת), שכתיבה בפורום כפופה לתקנון תפוז. מעבר לכך, אלה הם כללי ההתנהגות בפורום "חינוך לגיל הרך":אין פרסומות בפורום - ניתן לפרסם בלוח המודעות של הפורום. פרסומות מעל דפי הפורום תמחקנה.יש להמנע מפרסום תמונות של ילדים בפורום - עם כל ההבנה שלי לרצון שלנו להתגאות בילדינו (ויש במה להתגאות!), אבקש להשאיר את הדיונים במסגרת מטרת הפורום, ולא לגלוש לשרשורי תמונות.יש להמנע משיחות פרטיות וקשקושים מעל דפי הפורום - לשם כך קיימת מערכת מסרים יעילה בתפוז. הפורום נועד לדיונים ענייניים. יש מקום רק ל-15 הודעות בעמוד הראשון של הפורום - הבה נשתמש במקום הזה בתבונה ולנושאי הפורום.יש להמנע מהתנצחויות בפורום - נסו לשבור את הפרדיגמה לפיה עליכם תמיד לומר את המילה האחרונה.עלבונות אישיים והתייחסות פרסונלית לגולש/ת ימחקו על פי שיקול דעתי הבלעדי - בהקשר הזה, אבקש אתכם מצד אחד לחשוב מראש, ואף לקרוא שוב, הודעות שלכם לפני שאתם שולחים אותן, ומצד שני, לתת קרדיט לאדם שעומד בצד השני של המסך, שהוא לא התכוון לעלבון אישי, ולנסות לקרוא את הודעתו שוב בעיניים אחרות לפני שמתלוננים. אפשר, ואתם מוזמנים, לפנות אלי במסרים בנושאים הנוגעים לאמור לעיל, אך אבקשכם להפעיל שיקול דעת לפני שאתם פונים אלי. מאד לא הייתי רוצה לקבל כל יום מסרים מגולשים שנעלבו מגולש זה או אחר.אני מאחלת לכולנו דיונים פוריים ומעניינים לאה_מ

הנהלת הפורום:

אודות הפורום חינוך לגיל הרך

בילדים שלנו יש את הסקרנות הטבעית והדחף ללמוד. הילדים שלנו זכאים לכבוד ולהערכה, ובכדי שיוכלו להתפתח, לגדול, ולממש את הפוטנציאל הגלום בם, עלינו, ליצור את התנאים המתאימים עבורם. עלינו לספק את צורכיהם הפיזיים, הרגשיים והרוחניים.מכיוון שתהליך הגדילה של הילד מלווה בכישלונות וקשיים לצד ההצלחות, אנחנו כהורים צריכים לספק לו ``רשת בטחון`` של קבלה, תמיכה ואהבה. אנחנו, צריכים ליצור עבורו אוירה שתאפשר לו להיענות לאתגרים שהחיים מציעים מבלי לחשוש מכישלונות.איך עושים את זה? איך מטפחים ילד ומאפשרים לו להיות הוא עצמו מבלי שהרצונות, הפחדים והציפיות שלנו ``ישתלטו`` על החינוך? איך מדברים עם ילדים כך שתהיה החלפת דעות הדדית, הבעת רגשות וחשיפה אישית?כל אלה ושאלות רבות נוספות הן עניינה של קהילה זו. ננסה ללמוד, תוך כדי הקשבה ופתיחות, אחד מהשני. אין דרך אחת שהיא טובה מהשניה, לכל ילד והורה מתאימה דרך ייחודית שלהם ו``הצלבת`` הדעות תאפשר (כך אני מקוה) לכל אחד מאתנו למצוא את שביל הזהב בינו לבין ילדו.הפורום מיועד לדיונים בנושא חינוך לגיל הרך. הוא נועד לכל מי שיש לו או לה משנה חינוכית, או המעוניינים לגבש לעצמם משנה כזו, או להתלבט בנושאים הנוגעים למשנה כזו.כל דיון הקשור במישרין לנושאי חינוך לגיל הרך שייך לפורום הזה, ויתקבל כאן באזניים קשובות ולב פתוח.דיונים הנוגעים לנושאי הורות כלליים, ולא לנושאים הנוגעים בחינוך, אני סבורה שמקומם הנכון הוא פורום "להיות הורים", שחושף את המתייעצ/ת גם לכמות גדולה הרבה יותר של גולשים.אין צורך להדגיש (אך אדגיש בכל זאת), שכתיבה בפורום כפופה לתקנון תפוז. מעבר לכך, אלה הם כללי ההתנהגות בפורום "חינוך לגיל הרך":אין פרסומות בפורום - ניתן לפרסם בלוח המודעות של הפורום. פרסומות מעל דפי הפורום תמחקנה.יש להמנע מפרסום תמונות של ילדים בפורום - עם כל ההבנה שלי לרצון שלנו להתגאות בילדינו (ויש במה להתגאות!), אבקש להשאיר את הדיונים במסגרת מטרת הפורום, ולא לגלוש לשרשורי תמונות.יש להמנע משיחות פרטיות וקשקושים מעל דפי הפורום - לשם כך קיימת מערכת מסרים יעילה בתפוז. הפורום נועד לדיונים ענייניים. יש מקום רק ל-15 הודעות בעמוד הראשון של הפורום - הבה נשתמש במקום הזה בתבונה ולנושאי הפורום.יש להמנע מהתנצחויות בפורום - נסו לשבור את הפרדיגמה לפיה עליכם תמיד לומר את המילה האחרונה.עלבונות אישיים והתייחסות פרסונלית לגולש/ת ימחקו על פי שיקול דעתי הבלעדי - בהקשר הזה, אבקש אתכם מצד אחד לחשוב מראש, ואף לקרוא שוב, הודעות שלכם לפני שאתם שולחים אותן, ומצד שני, לתת קרדיט לאדם שעומד בצד השני של המסך, שהוא לא התכוון לעלבון אישי, ולנסות לקרוא את הודעתו שוב בעיניים אחרות לפני שמתלוננים. אפשר, ואתם מוזמנים, לפנות אלי במסרים בנושאים הנוגעים לאמור לעיל, אך אבקשכם להפעיל שיקול דעת לפני שאתם פונים אלי. מאד לא הייתי רוצה לקבל כל יום מסרים מגולשים שנעלבו מגולש זה או אחר.אני מאחלת לכולנו דיונים פוריים ומעניינים לאה_מ
x
הודעה מהנהלת הפורום

לצפיה ב-'לקחת ילדים ברצינות - הגיגים'
לקחת ילדים ברצינות - הגיגים
<< ההודעה הנוכחית
20/11/2001 | 09:54
33
192
אתמול הגעתי לראשונה לאתר של יונת (איך זה שרק עכשיו?) וקראתי בעניין את תרגום ההרצאה על TCS(Taking Children Seriously) ובעקבותיה עוד קישורים מהרשת.
עלו בי מספר מחשבות ושאלות בעקבות הקריאה. ברור לי שזה לא כל כך רציני להציג אותן כי לא הקדשתי מחשבה מעמיקה וזמן לעיכול הנושא, אבל נדמה לי שאני צריכה קצת לדון בנושא כדי שיהיה לי חשק להמשיך.

מההתרשמות שלי מהקריאה המועטה שעשיתי, TCS ממש נמנעת מלתת "הוראות שימוש" שזה מאוד מתאים לי, אבל גם לא מצאתי בשום מקום דוגמאות לפתרון קונפליקטים (בטח לא חיפשתי מספיק טוב) וחבל לי.
קודם כל תהיתי לגבי "הגיל שאפשר להתחיל". כן, ברור שזו דרך חיים והזמן להתחיל הוא עכשיו והגיל הוא אפס, אבל בכל זאת. אם בגיל שלוש הילד מתעקש לא לנעול נעלים כשיוצאים החוצה, אפשר לדון איתו בנושא ולהגיע להסכמה. אבל אם בגיל עשרה חודשים בני מנסה להוריד את המעיל כשיוצאים לגשם – האם ה"עמדה" שלו צריכה בכלל להשקל? לדעתי לא. אולי גם לדעת תומכי TCS לא, אבל כאמור – לא מצאתי דוגמאות.

שנית תהיתי לגבי מסרים שונים מאנשים שונים. ברור לי שגם אם אני נוהגת בילדי כך, בעלי לא. הילד יסתדר עם זה, אין לי ספק, אבל איך אני אתמודד עם זה? ברגע שהדברים הופכים מנוסחים, הופכים להשקפת עולם, התנהגויות שלא מתאימות להשקפה זו נעשות יותר ויותר צורמות. כרגע נוח לי ונעים כי שום דבר לא מנוסח ממש ואני ´זורמת´ עם האמהות שלי. לבעלי גישה שונה משלי וזה בסדר. מה יהיה אם יתנסחו לי כל מיני עקרונות?

זהו זה כרגע. אשמח לקבל תגובות.
חינוך לגיל הרך >>
כתובות אינטרנט מצורפות:
לצפיה ב-'קראתי ברפרוף'
קראתי ברפרוף
20/11/2001 | 10:33
7
אני תמיד זוכרת שאמרתי איזה כיף יהיה כשהילדים יהיו עצמאים (ילכו לבד וידברו באופן שוטף). לנו יש את דניאל בת שלוש וחצי ותאומים בני שנה וחצי. עם דניאל אנחנו נוהגים בכבוד ותוך מתן עצמאות. אני לא חושבת שלהכנס איתה לקונפליקט ומריבות עוזר. הילדה יודעת מה היא רוצה. אנחנו מנסים ולפעמים מצליחים לפייס את דעתה וכך להשיג את מבוקשנו. (היא למדה בגן על היצר הטוב והרע - תאמיני לי שזה עוזר). אותי הורי לידמו שאני אוכל לעשות דברים והם לא יגבילו אותי כל עוד זה לא פוגע בביטחון שלי. הייתי רוצה לחשוב שגם כך אני נוהגת עם ילדי. היא בשום פנים ואופן לא תצא מהבית בלי נעליים. אבל אם היא שונאת לחפוף ראש אז יש ימים שאני מוותרת ויש ימים שלא ואז היא מבינה כי "אתמול לא חפפנו אז היום צריך".
עם הקטנים המצב שונה. הם אומנם הולכים אבל לדבר עדין לא (להבין הם מבינים מצוין). אני יכולה להגיד להם לא והם יצחקו לי בפרצוף!! (מעלה לי את הפיוז - הכי הם אוהבים לסגור/לפתוח את הTV.) אז אותם אנו מנסים כל להעמיד במקומם. אני חושבת שחשוב ללמדם את החוקים הבסיסים ואז לתת להם לרוץ עם זה.
בשורה התחתונה - שבעוד 20 שנה הם הרי יבואו אלינו בטענות. אז צריך לזרום עם החיים שלפחות אנחנו נהיה שלמים עם מצפוננו. אני לא פוסלת את האפשרות ללמוד תוך כדי ולתקן את טעויותינו אבל.....
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'בקשר לדגומא עם המעיל'
בקשר לדגומא עם המעיל
20/11/2001 | 10:51
3
15
לא נתת מספיק פרטים אז אני אנסה לתת פתרונות מהמציאות שלי שאני מכירה.

יכול להיות שהמעיל עצמו לא נוח לו. יש מעילים נפוחים שמאוד מגבילים את התנועה. יש גם נטיה לקנות מעיל טיפה יותר גדול כדי שיתאים לעוד עונה וגם זה מפריע. אם האפשרות הזו נראית לך אז יש היום מעילי פליז שהם מאוד דקים וקלים אבל גם מאוד מחממים (קשה להאמין אז תיקני לעצמך פריט ותראי איך את מתבשלת בתוכו) וכמובן לקנות בדיוק במידה שמתאימה לו עכשיו.

יכול להיות שאין לו סבלנות להתלבש. אני יודעת שאם אני מודיעה לעידו (שנה וחצי) שאנחנו יוצאים לפני שהוא לבוש ועם נעליים כל התהליך מאוד קשה כי הוא כבר נלהב ומכחה לי ליד הדלת. אם כך עדיף קודם להכין אותו ואת התיק ורק אז להודיע שיוצאים.

יכול להיות שחם לו מידי. קרה לא פעם שהערכתי לא נכון את מזג האויר והלבשתי אותו יותר מידי ואח"כ גיליתי שהוא מזיע בתוך הבגדים. אני חושבת שבגיל הזה הם יכולים להתלבש כמונו. זאת אומרת תסתכלי על עצמך ומה את לובשת וסביר שכמות כזו של בגדים מספיקה גם לו (בגיל של עידו אני חושבת שצריך גם לקחת בחשבון שהם רצים ומשתוללים ולכן חם להם יותר מאיתנו).

אלה הרעיונות שיש לי ואם בכול זאת הוא מסרב אפשר לדעתי לשקול מחדש את היציאה. מנסיון שלי כשאני מכריחה את עידו לעשות משהו (זה קורה רק עם כיסא הבטיחות שלו) יש לו מבט כל כך המום ונעלב שזה ברור לי שזה לא אמור להיות ככה ואני תמיד שואלת את עצמי אם לא פיספסתי איזה אפשרות אחרת לעשות את זה.
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'תודה. זה היה מאיר עיניים'
תודה. זה היה מאיר עיניים
20/11/2001 | 11:10
2
10
בואי אאתגר אותך בעוד שאלות...
מה לגבי המשיכה לשקעי חשמל. השקעים שלנו בטיחותיים, כך שאי אפשר לדחוף לתוכם מסרגות (וגם אין בבית כאלו). אבל הכרחי לדעתי שיבין שאין לשחק בשקעי חשמל, כי לא בכל בית השקעים בטיחותיים או מכוסים.
ומה לגבי חוסר רצון ללבוש חיתול? מחוץ לחדר אמבטיה אני לא מעוניינת שיהיה ערום.
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'קטונתי'
קטונתי
20/11/2001 | 18:17
9
אני מתמודדת עם אותם נושאים כך שאין לי פתרונות ממש. אני יכולה רק לשתף אותך בנסיונות שלי ואולי מה שלא הצליח אצלי דווקא יתאים לך.

לגבי שקעים, זה קצת פחות רלוונטי אצלנו. עידו לא מראה עניין מיוחד בהם. בכל מקרה הם מכוסים. אבל אני שומרת לי בראש רעיון שנתנה פעם יונת, לתת לילד לשחק עם מפצל (כלומר שקע שלא מחובר לקיר ולחשמל). זה בהנחה שמה שמעניין אותו זה העניין המוטורי, להכניס משהוא לחורים הקטנים (פעם עידו שיחק חצי שעה בריכוז מוחלט שלא יאמן עם דיסק וחוט של אוזניות. הוא הכניס את קצה החוט לחור של הדיסק שוב ושוב).
יכול להיות שהעניין בשקעים נובע מהאיסור לגעת בהם ואז הפתרון הוא לא להתייחס (בהנחה כאמור שהשקעים מוגנים) בתקווה שהעניין יעלם יחד עם ההתעלמות שלכם.

עם עניין ההחתלה היו בעיות מהרגע שידע להתהפך מהגב לבטן. הסיבה העיקרית שלדעתי הוא לא אוהב להחליף חיתול היא שהוא לא אוהב לשכב על הגב. אף פעם לא אהב. גם בתור תינוק פיצפון אי אפשר היה למשל להחזיק אותו על הידיים במאוזן. אז עברנו כמה שלבים:
תקופה מסויימת החתלתי אותו כשהוא שוכב על הבטן. לא הכי נוח כי הסגירה מקדימה אבל זה אפשרי. עכשיו כשאני חושבת על זה אולי אפשר פשוט לשים את החיתול הפוך (לסגור מאחור).
תקופה מסויימת הסחתי את דעתו עם טלויזיה בזמן החתלה. גם זה לא החזיק הרבה זמן אבל היה נוח כל עוד זה נמשך.
כרגע (כבר תקופה ארוכה) אני מחתילה אותו בעמידה. זה דורש קצת תרגול אבל עכשיו אני מצליחה לשים חיתול בצורה הזו בהצלחה. שמתי שרפרף ליד הכיור באמבטיה ובזמן שאני מחליפה לו הוא מתעסק עם המים ומברשות השיניים. אם לא מתחשק לו לעמוד על השרפרף אז בעמידה במקום אחר. בכל מקרה אני לא מצליחה בשום פנים להשכיב אותו על הגב.
יש עוד סיבה שהוא לא אוהב להחליף חיתול והיא שהוא אוהב להתעסק בבולבול. החלק הזה של הגוף הרי מכוסה כל הזמן ואת שאר האיברים שלו הוא פחות או יותר מכיר אז כשאני נותנת לו להסתובב קצת בלי חיתול הוא לא מוריד את היד משם. אני מקבלת את הצורך הזה שלו והסקרנות ועד שהתחיל החורף נתתי לו להסתובב בלי חיתול. הבעיה היחידה עם העניין הזה היא שהוא עלול להחליק על הפיפי שלו (אם הוא עושה). אז אפשר פשוט בזמן שהוא בלי חיתול להיות לידו ולהשגיח ולנקות מיד פיפי כשהוא עושה (אני לא מדברת על שעות בלי חיתול, לפעמים 5-10 דקות וההתנגדות לחיתול נעלמת).

אי אפשר למצוא פתרון לבעיה בלי לדעת מה גורם לה. צריך "רק" לנחש את הסיבה (אני מקווה שכשהם יתחילו לדבר זה יהיה פשוט יותר).

מתנצלת שיצא ארוך בשביל נושא כזה טכני. לגבי העניין התאורתי אז אני מסכימה עם מה שנאמר כאן. ילדים הם בני אדם לא בובות.
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'שקעים, חיתולים'
שקעים, חיתולים
21/11/2001 | 06:10
5
לגבי שקעים:
עם הבן שראשון השתמשתי במגיני שקעים. מהר מאוד הוא למד שאם יש שקע חשוף, לזחול מהר לקחת מגן שקע ולתקוע אותו פנימה
בסוף זה נמאס לי (שובר ציפורניים להוציא את המגינים מהשקע) אז החבאתי את המגינים במקום גבוה ולימדתי אותו איך להכניס תקע לשקע בזהירות ועם נעליים (בגיל שנה+).
עם הבן השני לא השתמשנו במגיני שקעים בכלל, ופשוט הייתי נותנת לו דברים אחרים עם חורים כשהוא ניגש לשקע. מהר מאוד הוא למד לקחת את הצעצועים עם החורים ולהתעלם מהשקעים. רק לקראת גיל שנתיים הוא שוב התחיל להתעניין בשקעים ותקעים, ואז לימדתי אותו איך לעשות את זה בזהירות.

לגבי חיתולים:
את יכולה לנסות להוריד לו חיתול ישר אחרי שהוא עושה, ואז יש לך לפחות חצי שעה "יבשה". אפשר לנסות לגרום לו לעשות באמבטיה - פותחים זרם מים, ואם זה לא מספיק אפשר גם להרטיב לו את כפות הרגליים. את יכולה לעשות את זה כל פרק זמן קבוע אן כל פעם שנראה לך שהוא עלול לעשות, ואז תוכלי לתת לו להסתובב בלי חיתול עד שהוא יהיה מוכן ללבוש אותו.
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'הרעיון הבסיסי מאחורי המאמר הזה'
הרעיון הבסיסי מאחורי המאמר הזה
20/11/2001 | 11:28
23
8
(כפי שאני הבנתי אותו, כמובן), הוא להתיחס לילד כאל אדם שווה. כאל בן אדם שיודע מה הוא רוצה (גם אם הוא לא תמיד יודע להביע את הרצון שלו), ושמגיע לו שהתיחסו לרצונות שלו באותו כבוד שאנחנו מתיחסים לרצונות שלנו ושל בני זוגנו.

אחרי שקראתי את המאמר הזה (לפני כמה חודשים) ומאוד אהבתי את המסר שלו, עשיתי לעצמי בדיקה - "איפה אני כהורה כופה את דעתי?". נחרדתי מהתוצאות. עד אותו יום, התיחסתי אל עצמי כאל אימא רגישה, המקשיבה לילדים שלה, מתחשבת ברצונות שלהם וכו´. מבט ביקורתי אחד והתברר שלי שבכל נקודת מחלוקת שבה יש קונפליקט בין מה שאורן רוצה לבין מה שאני רוצה - אני כופה את דעתי.יותר נוח לי ויותר קל לי, להגיד להם מה לעשות עכשיו מאשר לשבת ולדון על כל דבר ולהקשיב גם לצד השני, בכל תשומת הלב הראויה. האמת היא, שגם היום קשה לי לעשות את זה. אבל היום, אני טיפה יותר מודעת ואני משתדלת להפוך מצב בו הדיעות שלי ושל אורן מנוגדות - למצב בו יש שיחה בין שני אנשים רגועים בעלי דיעה שונה. כשאני מצליחה לעשות את זה (לא תמיד אני מצליחה, ולא תמיד יש לי את הסבלנות), מתקבל בסופו של דבר, פתרון שמתאים גם לי וגם לאורן.

נושאים שלא עומדים על הפרק של משא ומתן הם: בטיחות ובריאות.
בשני הנושאים האלה אין לי אף פעם ויכוחים. אורן, מבינה היטב את החשיבות של בטיחות (על גווניה) וכן, את הצורך בתרופות (כשצריך) כי, הוסבר לה והובהר לה בצורה הכי פשוטה "מה יקרה אם" (ולא על דרך ההפחדה, אלא, בשיחה).

שאלת מתי מתחילים? לדעתי צריך להתחיל מהתחלה, לנו, כהורים שהם תוצר של חינוך שמשא ומתן היה מילה גסה בו, קשה לעבור "לצד השני". זה דורש המון תירגול. ודברים שהולכים מבחינתי בשן ועין עם אורן, הרבה יותר קל לי עם איתמר.
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'הבנו את המאמר באופן דומה'
הבנו את המאמר באופן דומה
20/11/2001 | 11:59
15
4
אני לאו דווקא תוצר של חינוך שלא מכיר משא ומתן. אי הסכמות ביני ובין אמא שלי תמיד היו וגם דיונים וגם מציאת פתרונות מקובלים על שני הצדדים. כמובן שאיני זוכרת איך היא נהגה כשהייתי ממש קטנה. לכן המאמר הזה "התלבש" לי כל כך טוב על החיים שלי.
אולי תוכלי להתייחס למקום של בעלך בשינוי הגישה שעברת. בעלי מאוד שונה ממני וכרגע אני חושבת שבלתי מזיק (ובלתי נמנע) שיונתן יתמודד עם גישות שונות. אני לא מתכננת להתחיל "מלחמות" אבודות מראש, אבל אם ארגיש צורך לגרום לשינוי אצלו, הייתי רוצה לסמן מספר קטן של מטרות מוגדרות ולא לבקש ממנו בקשה אמורפית כמו שינוי גישה.
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'גישות שונות של הבעל'
גישות שונות של הבעל
20/11/2001 | 12:15
1
קודם אני אספר לך, שפעם היה לנו כבר דיון עם כרמית על גישות שונות של הבעלים בדברים עקרוניים. אני באותו דיון, ציינתי שאכן דני הוא חשוך, אבל הוא לאט לאט מתקדם אל האור הנכסף...
באותה פעם דני נכנס לקרוא בפורום וגילה לתדהמתו שהוא "חשוך".
מאז זו הבדיחה אצלנו בבית... הוא החשוך ואני המוארת.

בכל אופן, באופן מאוד בסיסי, אין הבדלים משמעותיים בגישות של דני ושלי. אני קוראת הרבה יותר חומר ממנו ונחשפת לגישות שונות, באותה הזדמנות, אני חושפת גם אותו.
אני קוראת משהו שאני אוהבת (כמו המאמר), אני מביאה לו גם כן לקרוא.
בכלל, חינוך זה נושא שנמצא מאוד על הפרק אצלנו בבית, ואנחנו מדברים על זה המון, מקריאים אחד לשני קטעים מספרים.
ומה אגיד? אני השתנתי וגם דני בהתאם. הוא עדין קצת מאחור, עדין הוא חולק על חלק מהדברים (אם כי, שום דבר לא ממש קריטי), אבל הוא משתנה.

אבל צריך לזכור, שמלכתחילה הבסיס שלנו די דומה, וזה נושא שמענין את שנינו במידה רבה מאוד.
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'יונת - תודה'
יונת - תודה
20/11/2001 | 12:21
13
1
כמו מדברים אחרים שאת מביאה אלינו גם מהמאמר הזה מאוד נהנתי (ברמה העמוקה של המילה).

ולגבי התגובות: קשה לי לדמיין איך אפשר ליישם את הגישה הזו על ילדנו מבלי לממש אותה קודם כל על עצמנו, מבלי לפקוח עיניים לדרך שבה גודלנו ולוויתורים שעשינו בחיינו עקב כך, מבלי להתאבל על מה שהפסדנו ומבלי לשנות דברים מהותיים בהתיחסותנו לחיים.

מי שחייו מורכבים מ"צריך" (לדעתי זה כולל את רובנו): צריך להגיע לעבודה בזמן, צריך שהבית יהיה מסודר, ילדים צרכים להתנהג כך וכך , תוך כדי וויתר על רצונות אישיים יתקשה מאוד לכבד ולתת מקום לרצונות של ילדיו.

אחרי כל זה.. - שינוי הגישה לילדים ? זה יהיה כבר קלי קלות.
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'את צודקת.'
את צודקת.
20/11/2001 | 12:31
לצפיה ב-'אבל ה"צריך" שלנו נובע מבחירה.'
אבל ה"צריך" שלנו נובע מבחירה.
20/11/2001 | 13:24
11
5
כשאני צריכה לקום בבוקר וללכת לעבודה, זה משום שאני בחרתי לעצמי קריירה כזו, שמחייבת עבודה מחוץ לבית, ומשום שאני החלטתי שאני רוצה לשהות במשרד בשעות מסויימות, על מנת שאוכל לבלות עם ילדי בשעות אחר הצהריים (אחרת אף אחד לא ימנע ממני להגיע לעבודה יותר מאוחר).
הבית שלי אולי "צריך" שהוא יהיה מסודר, אבל הוא ממש לא, ולמרות שבתאוריה הייתי רוצה שהוא יסתדר איכשהו (עדיין יש לי פנטסיה להביא את שתי המסדרות האלה, שקראתי עליהן פעם במוסף של "הארץ", כדי שאפילו לסוף שבוע אחד יהיה סדר בבית... עד שנבלגן הכל מחדש), ולכן אני גם לא דורשת סדר מהילדים שלי, מלבד מספר דברים בסיסיים (כמו שישימו את הבגדים המלוכלכים בכביסה), שנוגעים יותר לחיים המשותפים מאשר ל"סדר" כשלעצמו.
וודאי וודאי שהילדים שלי לא "צריכים" להתנהג כך או כך.
לכן גם קצת תהיתי על הדיון שהתנהל כאן למעלה בעניין לבישת מעיל או שקעים של חשמל. אני לא כופה על ילדי ללבוש בגדים. כשאנו יוצאים למקום כלשהו,ואני חושבת שיהיה קר, אני מציעה להם מעיל או סוודר. אם הם לא מעוניינים, אני לוקחת איתי ושמה באוטו - שיהיה. אחר כך אם יהיה להם קר הם יבקשו בעצמם, ואם לא - כנראה שלא קר להם. לא תמיד לכולם קר באותה מידה. למשל, אני תמיד פותחת את כל החלונות בבית וכשבן זוגי מגיע הביתה, הוא מבקש לסגור חלק, כי לא נעים לו הרוח. עניין של טעם אישי ושל מזג.
בן זוגי ואני מאד שונים זה מזה. גם החינוך שקיבלנו בבתים שלנו, והאווירה שגדלנו בה, לא דומה. אצלו יש בית מאד פולני, מאד נוקשה, ואצלי יש בית הרבה יותר פתוח (כולל, כמובן, משא ומתן). אני זוכרת שכשהייתי בכתה ג´ עד כתה ו´ פחות או יותר, היה לאמא שלי משחק שנקרא "בלי אומר ודברים". לכל אחת מאתנו היתה תיבת דואר תלויה על הדלת של החדר שלה, וכל מי שהיה לה משהו על לבה, כתבה אותו לשניה. אז מאד אהבתי את זה, והיום, כשאני בעצמי אמא, אני חושבת שזה היה פשוט רעיון מופלא. בצורה הזו יכולתי לומר כל דבר, לספר כל דבר. מכיוון שדברים שרציתי לכתוב לא נאמרו פנים אל פנים, ואמי לא היתה צריכה להגיב עליהם מיידית, שום דבר לא נעשה בעדנא דרתחא, וכל התגובות היו שקולות ונבונות.
נסחפתי קצת בסיפור, סליחה. מכל מקום, בן זוגי רק היום, דרכי, נחשף לצורת מחשבה אחרת. לאט לאט הוא משנה את גישתו. זה שינוי מאד איטי, אבל הוא בא לידי ביטוי בהרבה יותר מאשר היחס שלו לילדים.
אז בשורה התחתונה, אני מתנהלת עם הילדים בשונה משי. אבל הילדים יודעים היטב איך פונים לכל אחד מאתנו, ואיך מתנהלת כל המשפחה כיחידה אחת. מכיוון שיש "סחף לכיווני", הדברים הולכים ונעשים פשוטים יותר.
בכל אופן, ברגע שמקובל על בני הזוג שכל אחד מהם רשאי להחזיק בדעה אחרת, והעיקר הוא לכבד את דעתו של השני, וברגע שאף אחד לא מצפה מהשני שיתמוך בו "מול הילדים" (מה זה בכלל?) בעמדה שלא מקובלת עליו, אז אין הרבה בעיות.
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'מאוד אהבתי את הסיפור על אמא שלך'
מאוד אהבתי את הסיפור על אמא שלך
20/11/2001 | 13:45
1
2
בכלל... מכל מיני הזדמנויות שאת מספרת על ההורים שלך, ניכר שהם השקיעו מחשבה בחינוך והיו פנויים אליכם.
אני לא מאשימה את אימא שלי (אבל אני כן כועסת עליה), אבל היא לא היתה פנויה רגשית אלי ואל אחותי. היא התאלמנה בגיל 28 ביום בהיר אחד, והשנים הראשונות היו רק בשביל להאושש מההלם, ואז היא לא היתה פנויה אלינו. בשנים שאחרי ... אותי היא הפסידה, ואחותי הפכה לעומת זאת, לתלויה לחלוטין באימא שלי.

בכל אופן... זה נכון שאת בחרת לך בקרירה הזו. השאלה היא, האם היית בוחרת בה בכל מקרה? גם במצב היפוטטי בו כסף לא מהווה שום בעיה, והוא יהיה שם לתמיד, ואין עליך לחצים לצאת לעבוד ולממש את עצמך (כאילו זה הערוץ היחידי בו נשים ממשות את עצמן).
הרבה פעמים הבחירות הקטנות שלנו, נעשות בתוך מצב נתון, אותו לא בחרנו. ואני חושבת שלכך כיוונה ליאת+.
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'לא נכנס לדיון מאד מעמיק בי'
לא נכנס לדיון מאד מעמיק בי
20/11/2001 | 19:44
3
(אולי בהזדמנות, על כוס קפה... ). אני לא הייתי בוחרת את הקריירה שלי אם כסף לא היה מהווה בעיה. הייתי שמחה להיות עורכת בהוצאת ספרים. גם זה מאד בהסתייגות (לא כל סוג של עריכה, לא כל הוצאה). אבל את הבחירות האלה עשיתי בגיל 21, כשהייתי שונה מאד ממי שאני היום. בינתיים גדלתי, למדתי, התבגרתי, הבשלתי, אבל גם נוספה לי אחריות על אנשים אחרים. אז במסגרת האילוצים הכלליים, מצאתי את הדרך שנראית לי הטובה ביותר. אני מאד שלמה עם מה שאני עושה עכשיו. לא כי אי אפשר אחרת, אלא כי מתוך האפשרויות שאני רואה, מה שאני עושה נראה לי הטוב ביותר). וכל החיים שלנו הם מצב נתון - גם היכן אנו נולדים ולמי... אז אפשר תמיד לקחת את זה אד אבסורדום, אבל אני עדיין חושבת שיש לנו הרבה בחירה, ושאנחנו בהחלט מממשים את הזכות הזו.
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'הדיון על המעיל'
הדיון על המעיל
20/11/2001 | 14:22
3
4
לאה_מ, כשקראתי את תגובתה של נורית מ. על המעיל חשבתי בתחילה שלא לזה התכוונתי, אבל אחר כך הבנתי שהיא מאוד עזרה לי.
אני תהיתי איך להמנע מלכפות על הילד את רצוני כשלא ברור לי רצונו - הוא עוד לא מדבר ולא ברורים לי למשל שורשי התנגדותו ללבישת מעיל.
נורית מ. הראתה לי שלמרות שקל לפטור את התנהגותו כמחאה רגעית ולא משמעותית, יתכן שהיא מנומקת ושאני כן יכולה להעלות על דעתי את הנימוקים שלו.
זו בדיוק דוגמא לצד המעשי שחסר לי בדיון על אי-כפיה. ולכן גם שאלות ההמשך על החשמל והחיתול.
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'אני חושבת שכל מה שנורית מ. עשתה'
אני חושבת שכל מה שנורית מ. עשתה
20/11/2001 | 14:36
2
5
וכנראה גם יונת עושה בחינוך ילדיה, היא ההנחה הבסיסית שאם ילד מתנגד למשהו - יש לו סיבה טובה, והוא לא עושה את זה סתם בשביל "לבדוק גבולות", או "סתם בשביל להרגיז" או "סתם בשביל להתנגד". ברגע שעושים בראש סוויץ´ לסגנון חשיבה כזה, קל יותר למצוא פתרונות לרגעים כאלה. ואני מניחה שעם הזמן זה הופך להיות "טבע שני".
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'אני מאד מסכימה איתך.....'
אני מאד מסכימה איתך.....
20/11/2001 | 14:56
4
זה כ"כ נכון.
כל הענין הוא פשוט. ההורה רק צריך להבין שיש סיבה כלשהיא מאחורי התנהגות מסוימת. ולפני הסקת המסקנה שהילד עושה זאת על מנת להרגיז כדי אולי לחשוב מה מסתתר מאחורי ההתנהגות שלו.
גם לי זה קורה המון פעמים. אני עוצרת לשניה חושבת ומגלה הפלא ופלא ..שהילד שלי לא עשה זאת על מנת להרגיז או על מנת למשוך תשומת לב הוא עשה זאת בגלל כך וכך....

לימור
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'הנחה בסיסית שהופרחה!'
הנחה בסיסית שהופרחה!
20/11/2001 | 15:08
5
אני כלל לא חשבתי שילד "עושה סתם דווקא" זו לא היתה בכלל אפשרות שהועלתה...
אבל אז נולד בן , והוא היתחיל לגדול , ואני מבינה שיש ילדים שכן רוצים "סתם בשביל להרגיז" או "סתם בשביל להתנגד" או "לבדוק גבולות" , ו´דווקא´ כשהבנתי את זה וככל שאני מטמיעה את זה הופך לנו ליותר קל , כי כאשר אני מצבים של "סתם...." אני מראש נימנעת מאימות , ואני יודעת ששום הסבר או שום פשרה לא תעבוד , אני נותנת לו להרגע ואז ´יש על מה לדבר...´ אבל אז גם בד"כ כל הצעה שלי תתקבל בשמחה!
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'אז אם בבעלים עסקיננו....'
אז אם בבעלים עסקיננו....
20/11/2001 | 14:53
4
3
כבר כמה פעמים קראתי פה בפורום שאמהות כתבו שבעקבות החשיפה לפורום או בעקבות שינוי שהן עברו לאחר קריאת מאמר או ספר מסוים הן גרמו לבעל שלהן לחשוב אחרת ולהשתנות.
(נעה, סליחה לא קשור לחינוך ילדים אלא חינוך בעלים)
אבל אני משתוקקת לדעת איך אתן מצליחות????
אני באה מבית שונה לגמרי משל דיויד. אצלינו בבית אמא שלי לא יודעת מה זה השמת גבולות,
היא לא יודעת מה זה לכעוס, ואם זה קורה כעבור כמה שניות אנחנו קיבלנו מייד חיבוק ונשיקות... כמעט הכל מותר... קשה לי להיזכר במה אסור היה לי לעשות.
בגיל 16 חלמתי לטוס לפאריס עם אחותי שהיתה בת 8 ולא להיבהל אבל אמא שלי הסכימה וטיילנו לנו שבועיים שלמים... ואמא שלי לא דאגה אפילו לא לשבריר
שנייה...
ואנחנו כולנו ילדים עצמאיים בצורה יוצאת מן הכלל...
אבא שלי טיפוס אחר לגמרי הוא איש עבודה אמא היא הדמות המחנכת ואבא מביא כסף... כך גדלנו...
אל נחזור לעניננו...
אני משתוקקת לשנות את הגישה של דיויד.
הוא גדל בבית קשה אני קוראת לזה חינוך אנגלי נוקשה. אפשר לסםור על כף יד אחת מה מותר אצלו בבית כי הכל אסור.
דיויד מטורף על הרצאות הוא מרצה לרואי... ואני ממבט מהצד על סף התקפי לב
או ארוע לב בגיל מוקדם. הוא יכול להיות מרצה בפקולטה לפילוסופיה
אני מקריאה לו את כל ההודעות בפורום אני מקריאה לו מאמרים אני מצטטת לו משפטים מספרים... אני מנסה להראות לו כל מיני דוגמאות מהחיים.
אך הוא בשלו.
אם אני באה בגישה שונה כי גם אני מחליטה המון פעמים להשתנות - הוא מייד מחייך ושואל אותי שוב קראת באתר של נעה?
מה סוד ההצלחה שלכן?
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'גם בעלים היו פעם ילדים... ואם אמא'
גם בעלים היו פעם ילדים... ואם אמא
20/11/2001 | 15:09
1
3
שלהם עשתה טעויות... זה הזמן לתקן אותן .

עכשיו ברצינות, אין לי מושג ירוק איך זה להחיות עם בעל שיש לו גישה שונה לחלוטין בכל הנוגע לחינוך ילדים. דני ואני באנו מרקע פחות או יותר דומה וכל הבסיס שלנו מאוד דומה. לדני יש תואר בפסיכולוגיה, וכרגע אחד מהפרויקטים שהוא עסוק בם קשור לחינוך - אז בסופו של דבר, הנושא מאוד מענין אותו, ובגלל זה הוא כנראה, גם פתוח לשמוע דברים אחרים ולשנות גישות.
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'כמה מילים בנושא...'
כמה מילים בנושא...
21/11/2001 | 16:33
3
אצלינו העניין מורכב, כי בנזוגי נכנס לחייו של עומר כשעומר היה בן 4 והם רואים אחד בשני אב ובן לכל דבר ועניין. הבחור לא היה הורה קודם ולא "צמח" עם הילד כך שמקומות שבהם יש הבדל בגישה מוקצנים לעיתים היות והגמישות שבאה עם הנסיון זרה לו (הוא לומד יפה, THOUGH ).
היות ואחידות הורית חשובה לילד בדיוק כמו שונות הורית (לא להעביר מסרים סותרים אבל כן להיות אנשים שונים עם גבולות אישיים שונים) - שוחחנו לא פעם על הנושא ואף התייעצנו. בגדול אנחנו מתחילים מהמשותף...מה אנחנו רואיםמאותו הדבר ? ודי מדגישים את זה מול הילדים ובהתנהגותינו כלפיהם. בעניין ההבדלים עשינו לנו "רשימה" של העניינים שעקרוניים לכ"א ואם זה עקרוני כ"יהרג ואל יעבור" או עקרוני רק בנוכחות ההורה. ואנחנו מתאמים עמדות בכל העניינים שבמרווחים והשטחים האפורים.
יש מדי פעם אי הסכמות וגישות כ"כ שונות שמביאות לעימות (למשל - משחה שאני רציתי למרוח לרעות והוא לא היה מוכן שזה יקרה) אבל עם המנגנון הזה, העימותים פתירים ולא באים ע"ח הילדים.
מלכתחילה הסכמנו עם גישה מאוד שכלתנית לנושאי חינוך, גישה של "הגיון בריא" כדי לברוח ממלכודות של האמוציות ותסביכי הילדות של שנינו.
אה - וקבענו (היות וההבדלים בתפיסות עולם בינינו די גדולים) שבנושאים שלא הצלחנו לפתור - נערב גורם שלישי (רופא ילדים, גננת, סבתה וכדומה).
מבחינתו של עומר יש גישה חינוכית ועניינית יציבה בבית למרות השונות המוכרת ומוסברת לו מדי פעם, וזה מה שרצינו בעצם להשיג.
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'גם בעלים הם ילדים (כן, עדיין)'
גם בעלים הם ילדים (כן, עדיין)
21/11/2001 | 06:24
3
אז אם את מקבלת את הגישה שילדים הם אנשים, את יכולה גם לקבל את זה שאנשים הם ילדים.

את יכולה לחשוב על זה כאילו יש לך שני ילדים, אחד גדול ואחד קטן יותר (וזה יהיה כך עוד מעט, אז זו הזדמנות טובה להתאמן). את יכולה לתת להם להסתדר בעצמם (כל עוד אף אחד מהם לא פוגע בשני יותר מדי), את יכולה לנסות לתווך או לגשר, את יכולה לעזור להם לצאת ממצבים שהם תקועים, את יכולה לתמוך בלגיטימיות של הרגשות שלהם, וכיו"ב.

בנוסף, נראה לי שלא כדאי לך לצפות מבעלך להשתנות. אם הוא ישתנה, זה יהיה רק מהחלטה שלו - לא בגלל שאת אמרת לו. תניחי שהוא ישאר כמו שהוא עכשיו, ותראי איך מהנקודה הזו את יכולה להמשיך הלאה.
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'זאת אומרת שאת עושה לבעלך מה'
זאת אומרת שאת עושה לבעלך מה
21/11/2001 | 08:21
4
שהוא עושה לבנך?

אני שוב ממליצה בחום על הספר איך לדבר עם הילדים כך שיקשיבו איך להקשיב לילדים כך שידברו. שפת האם אנגלית כך שאני משוכנעת שאפשר לקנות אותו באמזון. קני לו מתנה ותני לו לקרוא.

אבל - אני לא חושבת שילד שגדל עם מליון אסורים הוא ילד פחות שמח, פחות עצמאי, או פחות מאושר. ואם לבעלך קשה לקבל את דעתך, אז בגמישות האופינית לך אולי תוכלי לסובב את הדברים כך, שהוא יראה את התוצאה ולא את הדרך.
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'בריאות ובטיחות'
בריאות ובטיחות
21/11/2001 | 06:14
6
4
נעה, כתבת: נושאים שלא עומדים על הפרק של משא ומתן הם: בטיחות ובריאות.
אם ככה, אלה הנושאים שבהם יש לך פחות סיכוי ללמוד ולהתפתח. לי הדיאלוג עם הילדים מאוד עזר להבין יותר טוב את נושא הבטיחות, ולהיות ביקורתית יותר בנושא הבריאות. אני חושבת שהגישות המקובלות אל שני הנושאים האלה בתרבות שלנו מלאות שגיאות והטעיות.
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'אני מסכימה איתך... יונת, ומצד שני,'
אני מסכימה איתך... יונת, ומצד שני,
21/11/2001 | 10:23
5
2
אני חושבת בראש שהדברים לא עומדים למשא ומתן. אבל האמת היא, שמעולם לא מצאתי את עצמי במצב שנאלצתי לכפות משהו בכל הנוגע לבטיחות ובריאות.

אורן מעולם לא התעסקה עם שקעים, את איתמר לימדתי להכניס דברים לשקע (בדיוק כמו שאת סיפרת למעלה ואגב כל מי שראה אותי עושה את זה נחרד) וברגע שעשיתי את זה, הענין שלו בלתקוע דברים לשקע פשוט נעלם. מעבר לכל זה, הבית מאורגן כך שאיתמר יכול לעשות בו ככל העולה על רוחו מבלי לגרום לנזק גדול לעצמו (יש לו תחביב לנסות לטעום כל דבר שהוא בצורת נוזל) ומקסימום שהוא יכול לעשות הוא לבלגן את הסביבה או ליפול קצת.
באוטו כולם נקשרים ברצון, מעולם לא היו לי ויכוחים בנושא הזה.
שניהם לא עושים בעיות עם בליעת תרופות ובדיקות רופא.
כל הדברים האלה פשוט לא issue אצלנו בבית. אז יכול להיות שרק בגלל זה נראה לי שהדברים לא עומדים למשא ומתן.
עוד לא היה לי "עימות" כזה שנאלצתי להשתמש בכפיה. כשאורן שאלה "למה נקשרים" הסברתי לה מה עלול לקרות במצב של תאונה, ואיך החגורה מגנה עלינו ובזה הענין נגמר.
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'חשבתי על דוגמאות אחרות'
חשבתי על דוגמאות אחרות
21/11/2001 | 14:42
4
3
בעיקר טיפוס על כל מיני מתקנים ושימוש במכשירים של גדולים. כבר היו כמה מקרים שהייתי צריכה להגן על ילד בגופי מפני התערבות של מבוגר שניסה להגן עליו מעצמו.
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'עדין לא הגענו לדברים כאלה...'
עדין לא הגענו לדברים כאלה...
21/11/2001 | 15:27
1
אורן היא כאמור, שיא הזהירות. ואיתמר... בתוכנית שלנו ללמד אותו להשתמש במקדחה רק בחודש הבא .

בכל מקרה, זו בהחלט נקודה למחשבה...
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'עלי איימו שלא ירשו לנו להכנס'
עלי איימו שלא ירשו לנו להכנס
22/11/2001 | 15:41
2
2
לגן השעשועים כי הילדה שלי, שהיא ממש נולדה לקרקס, עולה על המתקנים בצורה ´מסוכנת´, ולא משתמשת לפי היעוד שלהם (באמת, לגלות יצירתיות ברבים...).
הטענה היתה שאני לא אחראית וחוץ זה שאני מוכנה לסכן אותה - היא משמשת דוגמה רעה לילדים האחרים.
הייתן מאמינות ??????
לא כל כך ידעתי איך להגיב כי כשאני לא שם האבא הזה (שמשמש בתפקיד מאוד סמכותי, גם כשהוא לא במדים) כועס על הילדה שלי (!) ומדבר אליה לא יפה לעיניי שאר הילדים - החברים שלה שאיתם היא אמורה לחיות ולשחק עוד הרבה זמן.
אמרתי לה בסוף משהו שאני מאוד לא שלמה איתו - זכותך לעשות עם הגוף שלך מה שאת רוצה ושאת מרגישה שזה בטוח לך, וכשתראי את האבא הזה פשוט תרדי משם עד שילך כדי שלא יציק לך.
אשמח לשמוע (לקרוא) רעיונות אחרים.
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'אני במצב כזה, נורא מתעצבנת'
אני במצב כזה, נורא מתעצבנת
22/11/2001 | 19:48
1
1
ואני מודה, שאני הרבה פעמים לא שולטת על עצמי ומן הסתם הייתי עונה לו:
שעל הילדים שלי אני אחראית. ואם הוא לא רוצה שילדיו יקבלו דוגמא רעה, הוא מוזמן ללכת לשחק איתם במקום אחר.

אני לא ממליצה לך על הגישה הזו.... (פעם בגלל הפה שלי מישהו שלף עלי סכין)
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'האיום היה אחרי שיחה כזאת'
האיום היה אחרי שיחה כזאת
23/11/2001 | 09:27
1
אם הוא לא יכול עלי - אז על ילדה בת 8 זה יותר קל.
אגב, השתדלתי להיות איתה בגן בשעשועים, ומכיוון שהיא עקשנית ו"זה הגוף שלי ואני אחליט עליו" - החלטתי שאם הוא יגיע גם אני אטפס מהר לשבת למעלה יחד איתה - לחיזוק.
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'גם אצלינו'
גם אצלינו
20/11/2001 | 13:07
2
3
היה מצב דומה. כשנתקלתי באתר של יונת (דרך הפורום ביואל ז"ל) מיד הראיתי אותו לבעלי. לשנינו הנושא היה (ועודנו) חשוב, ושנינו הרגשנו שהמאמר בא לנו בדיוק בזמן, אבל כמובן שהיו בינינו הבדלי גישות. לא ברמה העקרונית אלא ברמה היישומית, או בקיצור - בדיוק מה שמטריד אותך. איפה עובר הגבול.
היתה לנו הזדמנות מצויינת לנסות ליישם דברים שלמדנו מפני שלקחנו כמה חודשים חופש וטיילנו בחו"ל רק שלושתינו. בחודשים האלה גייל הפכה לחברה שווה לגמרי במשפחה. הסיטואציה של טיול ארוך אפשרה לנו במובן מסוים לקיים חינוך ביתי בצורה שלא התאפשרה לנו קודם לכן, ולנו היתה הזדמנות לפגוש ולהכיר את הבת שלנו בצורה שונה לגמרי, שלא הכרנו קודם. זו היתה חויה נהדרת.
כמובן שעכשיו זה שונה (אנחנו נמצאים באנגליה, גייל הולכת לגן - אמנם רק שעתים וחצי ביום אבל בכל זאת...) אבל אנחנו ממשיכים לנסות לקיים את המשפחה שלנו לפי נסיון החיים שלנו.
מה שיש לי לומר הוא שאנחנו עדין מתלבטים בבעיות האלה, וכמו שצויין למעלה, חילוקי הדיעות שלנו מחזירים אותנו לילדות של כל אחד מאיתנו, ולזוגיות שלנו.
לדעתי, לא מדובר פה בפתרון בעיות כלשהן, אלא בהתמודדות עצמה. אין ברירה אלא לשבת ולדבר על הדברים, על סיטואציות שונות ועל דרכי התמודדות, ואז תוכלו למצוא, מן הסתם, את הדרך הנכונה בשבילכם לנהוג במסגרת העקרנות שאולי יתנסחו לך.
כשאני יושבת ומדברת עם בן הזוג שלי, אני מוצאת את עצמי מדברת על עצמי והוא על עצמו, וזה המפגש בינינו שעושה את ההבדל.
והרבה פעמים העובדה שכל אחד מאתנו רואה את הדברים בצורה שונה נותנת פרופורציות ועוזרת, בעצם, ליישם את העקרונות שאנחנו מאמינים בהם ולהתאים אותם לצורת החיים שלנו, למה שאפשרי ומתאים לנו.
סליחה על ההתפלספות. אני מקוה שיצא ברור.
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'לאה- אשריך וטוב לך (בלי ציניות)'
לאה- אשריך וטוב לך (בלי ציניות)
20/11/2001 | 15:01
1
1
כי את עובדת ונשמע שאת "רואה ברכה בעמלך"- מרוצה ממה שאת עושה, מהשכר מהמסגרת וכו´.
אבל- כשנמצאים במצבים שבהם המסגרת לא מתאימה, מעצם היותה מסגרת, ולא בגלל שזה מקום עבודה כזה או אחר, אז נוצרת ההזדמנות לשאול שאלות: למה אני עושה את זה?. לדוגמה: אנשים שמתייסרים במשך ש נ י ם עם עבודת תזה (או דוקטורט, או סימנריון אחרון לקבלת התואר) וכבר שכחו את הטעם הראשוני (חדוות הלמידה לא?) וזה נשאר מין "צריך שכזה".

וגם- אני מניחה שזה עניין אישיותי. יש אנשים שמשתלבים בכל מקום ויש מי שתמיד ירגישו בשוליים . כפי שאותו בית ספר תיכון יזכר על ידי אחד כחוויה חביבה עם כמה אנקדוטות נחמדות, ואילו אדם אחר יזכור אותו כעינוי מתמשך, "סיוט" וכו.

ולבסוף: כמו שנעה אמרה, את מתעלמת לחלוטין מהענין החברתי-תרבותי: עד כמה אנחנו משופעים מהסביבה החברתית שלנו.

אני מניחה שבגלל שאת כעת (או בכלל) לא חווה את תחושת החוסר מנוח, הרצון לשנות משהו בחיים, אז אולי הדברים שלי לא היו מובנים לך.

ולגבי המעיל- ההתיחסות כאן הייתה להלבשת מעיל לילד בן פחות משנה, אם אני לא טועה, כך שלחכות שהוא יבקש אותו זה פתרון לא כל כך מוצלח. אני מניחה שככל שהם קטנים אנחנו מקבלים יותר החלטות בשבילהם. החוכמה היא לשים לב לכך שהם גדלים מאוד מהר, כך שהמנדט הזה, שניתן לנו על גופם הוא זמני ביותר וצריך לעבור בהדרגה אליהם.
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'יש לי ילד בן פחות משנה (ליתר דיוק,'
יש לי ילד בן פחות משנה (ליתר דיוק,
20/11/2001 | 19:53
2
בן שנה פחות 9 ימים). ואני לא מכריחה אותו ללבוש מעיל אם הוא מסרב. ודאי שהוא לא יבקש ללבוש אותו במילים, אבל הוא יבקש. וכשהוא יבקש, אני אדע שהוא מבקש. נכון שזה לא היה כך בגיל 3 חודשים, ונכון שיש לנו מנדט מסויים שעובר אליהם, אבל הוא עובר מהר מאד - הרבה יותר מהר ממה שאנחנו חושבים.
ולגבי תחושת חוסר הנוחות - אני חווה תחושת חוסר מנוח ורצון לשנות מדי פעם. בדרך כלל כשאני חווה את זה אני מנסה לבדוק עם עצמי מה גורם לי לתחושה הזו, מה אני רוצה לשנות. ואם אפשר - לשנות. נכון שלא תמיד זה אפשרי, נכון שאנחנו פועלים במסגרת של נתונים. אבל אם את מבררת את האלטרנטיבה, ומגיעה למסקנה שמה שאת עושה הוא האלטרנטיבה הטובה ביותר, אני חושבת שזה גורם לתחושת נינוחות. מה שאני מתכוונת לומר הוא, שדוקא הבנתי את מה שאמרת. אלא שאני חושבת, שגם חלק מהאילוצים, וודאי שהיחס שלנו לאותם אילוצים הוא בידינו. וגם זו בחירה. גם הילדים שלי נולדו למשפחה שלנו ולא למשפחה אחרת, מצבם החברתי הוא כזה ולא אחר, מצבם הכלכלי הוא כזה ולא אחר, האינטיליגנציות הטבעיות שלהם הן כאלה ולא אחרות. בתוך מערכת הנתונים הזו אנחנו - והם - פועלים, כדי לעשות את המיטב עבורינו, עבורם, עבור כולנו כמשפחה.
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'TCS - תגובות'
TCS - תגובות
21/11/2001 | 05:59
1
לא מצאתי בשום מקום דוגמאות לפתרון קונפליקטים
יש את רשימת הדואל של TCS, אבל אני אישית מוצאת אותה מעיקה ומעצבנת למדי (למרות שמדי פעם יש שם פנינים). אבל כאן בפורום יש די הרבה דוגמאות כאלה...

תהיתי לגבי "הגיל שאפשר להתחיל".
מרגע שאת מסוגלת להבין שהתינוק מעביר לך מסרים. לפעמים זה גיל אפס - כשהתינוק בוכה זה מסר שהוא לא מרוצה, כשהוא רגוע זה מסר שכן. לפעמים זה עוד קודם, לפי התנועות בבטן (למשל בעיטות עצבניות אחרי ששותים קפה).

אם בגיל שלוש הילד מתעקש לא לנעול נעלים כשיוצאים החוצה, אפשר לדון איתו בנושא ולהגיע להסכמה
באמת מהחומר של TCS מתקבלת התחושה כאילו צריך "לדבר על זה" כל פעם שיש חוסר הסכמה. אבל במציאות זה לא תמיד הכרחי (או אפשרי). לילד בן שלוש אפשר לשיר על נעליים או לספר לו על נעלי הכוח של אורי-מן ופתאום הנעליים יראו לו יותר מפתות. או אם אתם לא בעיר, אפשר בהחלט לתת לו ללכת יחף. או אפשר לבדוק אם יש בעיה בנעליים. או אלף ואחד דברים אחרים, שלא מחייבים שיחה.

אם בגיל עשרה חודשים בני מנסה להוריד את המעיל כשיוצאים לגשם – האם ה"עמדה" שלו צריכה בכלל להשקל?
נורית תארה מצויין כל מיני סיבות אפשריות לעמדה הזאת. בגדול מה שחשוב לזכור זה שתמיד העמדה של הילד היא לגיטימית ומוצדקת. יכול להיות שאנחנו לא מבינים אותה, יכול להיות שאנחנו לא מסכימים איתה או שיש לנו שיקולים נוספים, אבל בכל מקרה העמדה שלו היא לא סתם - יש לו סיבות טובות.

גם אם אני נוהגת בילדי כך, בעלי לא.
אם משהו שהוא יעשה מאוד יפריע לך, ואם היחסים ביניכם סבירים, תוכלי לדבר איתו על זה אחר כך (רוב הבעלים כבר בגיל שכן אפשר לדבר על זה ). ואם הוא לא יקבל את דעתך ואת לא תקבלי את דעתו, פשוט תצטרכו למצוא לכם איזשהו איזון ששניכם יכולים לחיות איתו. זה בטח לא התחום הראשון בנישואים שבו אתם צריכים למצוא איזון כזה - אין מה לפחד מזה.
חינוך לגיל הרך >>

הודעות אחרונות

16:18 | 20.08.19 אורחים בפורום
10:31 | 08.07.19 אורחים בפורום
15:20 | 29.05.19 אורחים בפורום
16:01 | 23.05.19 פיקוס123
04:12 | 24.02.19 מיטל בר אילן
09:43 | 15.02.19 סתיו7337
17:11 | 09.01.19 חולית 10
10:34 | 15.10.18 יום טוב22

חם בפורומים של תפוז

חפשו אותנו גם באינסטרגם
חפשו אותנו גם...
פודי תפוז - האינסטגרם החדש כל התמונות של...
חפשו אותנו גם באינסטרגם
חפשו אותנו גם...
פודי תפוז - האינסטגרם החדש כל התמונות של...
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?

מקרא סימנים

בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ