אבודים? האם אנחנו אבודים...

benifurman

New member
אבודים? האם אנחנו אבודים...

היי, אשתי ואני לאחרונה חשים די אבודים. אנחנו עוברים תקופה לא פשוטה עם יותם. יותם בן שלוש וחודשיים, ילד שובב ומאוד דעתן. ביחס לחבריו בגן הוא מאוד פעיל ומאוד אוהב לצאת לחצר, לטפס לקפוץ ולהשתולל. לא אחת אנחנו מקבלים מסרים מהורים בגן שהילדים שלהם מתלוננים שהוא מכה אותם- ככל הנראה בקטנה, אבל יש לו קטע כזה, לעבור ו"להוריד". אנחנו חשים בריחוק שחל מצד הורים מסוימים בהתראות עימנו והחיבור שהיה קיים בעבר כמעט וכבר לא קיים. אשתי זוכה למבטים שיפוטיים וזה ממש מביש. אני יודע שזה לא מרוע, ברור לי שהוא ילד טוב. מאוד אוהב בעלי חיים ולהצטרף אלי לטיפול בחיות (משהו שאני עושה תדיר). מה לעשות? אנא סייעו....
 

iameden

New member
הייתי מתחילה בשיחה עם הגננת

נשמע שמרבית הבעיה היא בגן אז הייתי מנסה לערב את הצוות ולחשוב איתם מה ניתן לעשות כדי למזער את האירועים האלימים הללו.
זה נשמע גם כמו עניין של גיל, טמפרמנט, קושי בוויסות חושי אבל בהחלט יכול להיות קשור גם לקושי בהצבת גבולות. אם זה המקרה, אז אולי עבודה משותפת עם הגננת תוכל לעזור ובמקרה הצורך אולי שווה לשקול לפנות לאיש מקצוע נוסף שיוכל לכוון (קצת קשה לעזור ולדעתי מה הגורם בלי לשמוע קצת יותר עליו ועליכם איתו...).
 

benifurman

New member
תודה

תודה, מסתבר שיותם לא יוצר קשרים חברתיים. הגננת שוחחה איתי הבוקר על כך שוא אינו משחק עם ילדים אחרים, מתקשה במפגשים...לועג ומקלל את הסייעת. משתמש במילים מגעילות כלפיה. אני יושב די אבוד. הלכנו לאבחון ונאמר לנו שהכל כשורה.
אני ממש אבוד.
 

iameden

New member
אולי כדאי לנסות טיפול רגשי/הדרכת הורים

התחושה שאנו אבודים בהורות היא תחושה שכיחה ומוכרת.
לעיתים מה שיכול לעזור הוא פניה להדרכת הורים (פרטנית/קבוצתית) בכדי לקבל כלים ולחשוב יחד איך ניתן לעזור לילד. כמו כן, טיפול רגשי (פרטני או קבוצתי לקניית מיומנויות חברתיות) יכול לעזור במיקרים כאלה.
העובדה שבאיבחון (איזה איבחון?) יצא שהכל בסדר זה טוב אבל אולי הקושי הוא יותר בויסות ריגשי ובמיומנויות חברתיות והוא (ואתם) זקוקים לכלים בכדי להקל עליו
 

benifurman

New member
מסכים...

המליצו לנו ללכת להדרכת הורים כי המצב הוא בלתי נסבל בשעה זו. גם אנחנו נמצאים במצבי רוח לא ברורים- רוב הזמן הוא מקלל אותנו, יורק וזורק חפצים. אני ממש נואש. אני מודה שבעבר, טרם היותי הורה, ככשמעתי על מקרים מסוג זה, הבעתי פליאה- כיצד הורים לא מצליחים להתמודד עם ילדיהם?
והנה המציאות טופחת לי על הפנים....
האיבחון שבוצע הוא במרכז התפתחות הילד של מכבי. כרגע ביקשנו איבחון מעודכן יותר לאור חוו"ד עדכנית של הגננת.
לצערי, הגננת נכונה באופן חלקי לתת את הדעת ולתת יחס מיוחד לצרכים הרגשים של יותם. על אף שזה גן פרטי. התחושה שלי הוא שהצוות מאס ביותם....זה כל כך קשה.
כל כך מתחבר לי המושג מיומנות חברתית. הוא כל כך אומלל בגן כשהוא דוחה את כולם...אני ממש גמור מזה.
 

iameden

New member
זה אכן לא פשוט כלל

ומפגיש אותנו כהורים עם המון חוסר אונים לתחושות ייאוש.
נסו לברר עם התפתחות הילד לגבי הדרכת הורים ונסו לדבר עם הגננת ולחשוב יחד איך כן ניתן לעזור ליותר בכל זאת (וגם להם כצוות כי נשמע שלא פשוט להם מולו)
 
מתסכל מאוד שילד הופך להיות "בעייתי"

למרות התנהגות נורמלית בהחלט, וגם אם (נניח) הוא היחיד בגן שמתנהג כך. אתה מתאר התנהגות שמבחינה אובייקטיבית אכן נשמעת תוקפנית אך עדיין אין שום סיבה להופך את הילד לבעייתי או חריג. כן יש צורך להבין שככל הנראה הוא מתמודד עם תסכול עמוק כלשהו (או כמה) שבא לידי ביטוי בהתנהגות חיצונית, בדיוק כמו אצלינו המבוגרים שכאשר אנחנו מוטרדים/ מתוסכלים/ עצבניים/ חסרי מנוחה וכו' , משתלט עלינו דחף לצעוק או לכעוס אלא שבניגוד לילד קטן שאיננו יכול עדיין לשלוט בדחפים שלו, אנחנו מסוגלים להתאפק. צריך להתייחס לשורש העניין - שם הבעיה, ולא לקטלג את הילד ולהפוך אותו לבעייתי. אני מתארת לעצמי שאם הוא היחיד בגן שמתנהג כך זה קשה מאוד שלא להסתכל רק על ההתנהגות, אבל בכל מקרה כך צריך, לטובתו. כך שבפועל על מנת למנוע עד כמה שאפשר "נזק" לסביבה, צריך להצמיד אליו סייעת או איש צוות, לא על מנת ליצור אצלו פחד אלא להפך - לתת לו בטחון. איש הצוות אמור להיות מישהו מספיק רגיש אליו על מנת להבין שיש משהו מתחת לפני השטח שאיתו הוא מתמודד כעת (ואגב, זה לא חייב להיות משהו גדול. שוב - בדיוק כמו אצלינו המבוגרים), ויש לנהוג איתו ברגישות מצד אחד ולא לכעוס או להעניש חלילה, ומצד שני לעזור לו בלהזכיר את הגבולות מה מותר ומה אסור, ולא לצפות שתהיה הבנה או הפנמה תוך יום אחד או שבוע, זהו תהליך. ויחד עם זאת לזכור את המענה החשוב והמשמעותי בכל - לטפל במה שלפני השטח, במה שיוצר את התסכול. מתוך כך יגיע השינוי האמיתי ומתוך כך גם תוכלו אתם ההורים ליצור קרבה רגשית גדולה יותר בינכם ובין הילד שירגיש שהוא יכול לסמוך עליכם ולבטוח בכם, שיש מישהו - אבא ואמא - שמבין אותו. את הפירות המשמעותיים לזה תוכלו להרגיש בקשר בינכם כשיהיה יותר גדול.
בהצלחה והקשבה רגישה לכם !
 
למעלה