לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
עדכן
1819218,192 עוקבים אודות עסקים

פורום חינוך לגיל הרך

בילדים שלנו יש את הסקרנות הטבעית והדחף ללמוד. הילדים שלנו זכאים לכבוד ולהערכה, ובכדי שיוכלו להתפתח, לגדול, ולממש את הפוטנציאל הגלום בם, עלינו, ליצור את התנאים המתאימים עבורם. עלינו לספק את צורכיהם הפיזיים, הרגשיים והרוחניים.מכיוון שתהליך הגדילה של הילד מלווה בכישלונות וקשיים לצד ההצלחות, אנחנו כהורים צריכים לספק לו ``רשת בטחון`` של קבלה, תמיכה ואהבה. אנחנו, צריכים ליצור עבורו אוירה שתאפשר לו להיענות לאתגרים שהחיים מציעים מבלי לחשוש מכישלונות.איך עושים את זה? איך מטפחים ילד ומאפשרים לו להיות הוא עצמו מבלי שהרצונות, הפחדים והציפיות שלנו ``ישתלטו`` על החינוך? איך מדברים עם ילדים כך שתהיה החלפת דעות הדדית, הבעת רגשות וחשיפה אישית?כל אלה ושאלות רבות נוספות הן עניינה של קהילה זו. ננסה ללמוד, תוך כדי הקשבה ופתיחות, אחד מהשני. אין דרך אחת שהיא טובה מהשניה, לכל ילד והורה מתאימה דרך ייחודית שלהם ו``הצלבת`` הדעות תאפשר (כך אני מקוה) לכל אחד מאתנו למצוא את שביל הזהב בינו לבין ילדו.הפורום מיועד לדיונים בנושא חינוך לגיל הרך. הוא נועד לכל מי שיש לו או לה משנה חינוכית, או המעוניינים לגבש לעצמם משנה כזו, או להתלבט בנושאים הנוגעים למשנה כזו.כל דיון הקשור במישרין לנושאי חינוך לגיל הרך שייך לפורום הזה, ויתקבל כאן באזניים קשובות ולב פתוח.דיונים הנוגעים לנושאי הורות כלליים, ולא לנושאים הנוגעים בחינוך, אני סבורה שמקומם הנכון הוא פורום "להיות הורים", שחושף את המתייעצ/ת גם לכמות גדולה הרבה יותר של גולשים.אין צורך להדגיש (אך אדגיש בכל זאת), שכתיבה בפורום כפופה לתקנון תפוז. מעבר לכך, אלה הם כללי ההתנהגות בפורום "חינוך לגיל הרך":אין פרסומות בפורום - ניתן לפרסם בלוח המודעות של הפורום. פרסומות מעל דפי הפורום תמחקנה.יש להמנע מפרסום תמונות של ילדים בפורום - עם כל ההבנה שלי לרצון שלנו להתגאות בילדינו (ויש במה להתגאות!), אבקש להשאיר את הדיונים במסגרת מטרת הפורום, ולא לגלוש לשרשורי תמונות.יש להמנע משיחות פרטיות וקשקושים מעל דפי הפורום - לשם כך קיימת מערכת מסרים יעילה בתפוז. הפורום נועד לדיונים ענייניים. יש מקום רק ל-15 הודעות בעמוד הראשון של הפורום - הבה נשתמש במקום הזה בתבונה ולנושאי הפורום.יש להמנע מהתנצחויות בפורום - נסו לשבור את הפרדיגמה לפיה עליכם תמיד לומר את המילה האחרונה.עלבונות אישיים והתייחסות פרסונלית לגולש/ת ימחקו על פי שיקול דעתי הבלעדי - בהקשר הזה, אבקש אתכם מצד אחד לחשוב מראש, ואף לקרוא שוב, הודעות שלכם לפני שאתם שולחים אותן, ומצד שני, לתת קרדיט לאדם שעומד בצד השני של המסך, שהוא לא התכוון לעלבון אישי, ולנסות לקרוא את הודעתו שוב בעיניים אחרות לפני שמתלוננים. אפשר, ואתם מוזמנים, לפנות אלי במסרים בנושאים הנוגעים לאמור לעיל, אך אבקשכם להפעיל שיקול דעת לפני שאתם פונים אלי. מאד לא הייתי רוצה לקבל כל יום מסרים מגולשים שנעלבו מגולש זה או אחר.אני מאחלת לכולנו דיונים פוריים ומעניינים לאה_מ

הנהלת הפורום:

אודות הפורום חינוך לגיל הרך

בילדים שלנו יש את הסקרנות הטבעית והדחף ללמוד. הילדים שלנו זכאים לכבוד ולהערכה, ובכדי שיוכלו להתפתח, לגדול, ולממש את הפוטנציאל הגלום בם, עלינו, ליצור את התנאים המתאימים עבורם. עלינו לספק את צורכיהם הפיזיים, הרגשיים והרוחניים.מכיוון שתהליך הגדילה של הילד מלווה בכישלונות וקשיים לצד ההצלחות, אנחנו כהורים צריכים לספק לו ``רשת בטחון`` של קבלה, תמיכה ואהבה. אנחנו, צריכים ליצור עבורו אוירה שתאפשר לו להיענות לאתגרים שהחיים מציעים מבלי לחשוש מכישלונות.איך עושים את זה? איך מטפחים ילד ומאפשרים לו להיות הוא עצמו מבלי שהרצונות, הפחדים והציפיות שלנו ``ישתלטו`` על החינוך? איך מדברים עם ילדים כך שתהיה החלפת דעות הדדית, הבעת רגשות וחשיפה אישית?כל אלה ושאלות רבות נוספות הן עניינה של קהילה זו. ננסה ללמוד, תוך כדי הקשבה ופתיחות, אחד מהשני. אין דרך אחת שהיא טובה מהשניה, לכל ילד והורה מתאימה דרך ייחודית שלהם ו``הצלבת`` הדעות תאפשר (כך אני מקוה) לכל אחד מאתנו למצוא את שביל הזהב בינו לבין ילדו.הפורום מיועד לדיונים בנושא חינוך לגיל הרך. הוא נועד לכל מי שיש לו או לה משנה חינוכית, או המעוניינים לגבש לעצמם משנה כזו, או להתלבט בנושאים הנוגעים למשנה כזו.כל דיון הקשור במישרין לנושאי חינוך לגיל הרך שייך לפורום הזה, ויתקבל כאן באזניים קשובות ולב פתוח.דיונים הנוגעים לנושאי הורות כלליים, ולא לנושאים הנוגעים בחינוך, אני סבורה שמקומם הנכון הוא פורום "להיות הורים", שחושף את המתייעצ/ת גם לכמות גדולה הרבה יותר של גולשים.אין צורך להדגיש (אך אדגיש בכל זאת), שכתיבה בפורום כפופה לתקנון תפוז. מעבר לכך, אלה הם כללי ההתנהגות בפורום "חינוך לגיל הרך":אין פרסומות בפורום - ניתן לפרסם בלוח המודעות של הפורום. פרסומות מעל דפי הפורום תמחקנה.יש להמנע מפרסום תמונות של ילדים בפורום - עם כל ההבנה שלי לרצון שלנו להתגאות בילדינו (ויש במה להתגאות!), אבקש להשאיר את הדיונים במסגרת מטרת הפורום, ולא לגלוש לשרשורי תמונות.יש להמנע משיחות פרטיות וקשקושים מעל דפי הפורום - לשם כך קיימת מערכת מסרים יעילה בתפוז. הפורום נועד לדיונים ענייניים. יש מקום רק ל-15 הודעות בעמוד הראשון של הפורום - הבה נשתמש במקום הזה בתבונה ולנושאי הפורום.יש להמנע מהתנצחויות בפורום - נסו לשבור את הפרדיגמה לפיה עליכם תמיד לומר את המילה האחרונה.עלבונות אישיים והתייחסות פרסונלית לגולש/ת ימחקו על פי שיקול דעתי הבלעדי - בהקשר הזה, אבקש אתכם מצד אחד לחשוב מראש, ואף לקרוא שוב, הודעות שלכם לפני שאתם שולחים אותן, ומצד שני, לתת קרדיט לאדם שעומד בצד השני של המסך, שהוא לא התכוון לעלבון אישי, ולנסות לקרוא את הודעתו שוב בעיניים אחרות לפני שמתלוננים. אפשר, ואתם מוזמנים, לפנות אלי במסרים בנושאים הנוגעים לאמור לעיל, אך אבקשכם להפעיל שיקול דעת לפני שאתם פונים אלי. מאד לא הייתי רוצה לקבל כל יום מסרים מגולשים שנעלבו מגולש זה או אחר.אני מאחלת לכולנו דיונים פוריים ומעניינים לאה_מ
x
הודעה מהנהלת הפורום

לצפיה ב-'***למי שלא דוגלת בעונשים(לאה אשמח לתגובה)***'
***למי שלא דוגלת בעונשים(לאה אשמח לתגובה)***
<< ההודעה הנוכחית
13/12/2009 | 14:23
48
14
שלום לכולם

יש לי חברה שטוענת שילד צריך לדעת מה זה עונש ושאין בעיה בשימוש במילה עונש .
היא לא מבינה מאיפה ההתייפיפות (ציטוט שלה) הזאת שלא לקרוא לעונש בשמו
ולקרוא לזה בשמות לא קשורים כמו "לחשוב" "להרגע " וכו' .
אני לא חושבת כמוה ובינתיים לא מענישה את בני (בן השנתיים ושלוש) אבל גם לא יודעת
כ"כ איך להסביר לה למה ,ומה גרם לגנים ולבתים לא להשתמש בעונשים .
אשמח אם מישהי תוכל להסביר לי כדי שאסביר לה ,
ודבר נוסף שהיא רוצה לדעת ,זה אם לא מענישים אז מה הדרך להבהיר לילד
לא לעשות דברים שמסכנים אותו כמו לגעת ולהדליק את התנור (כמו שבתה בת השנתיים עשתה)
או כמו לא לסכן את חייה של התינוקת בת ה5 חודשים עם הכנסת דברים מסוכנים לפיה .

אשמח לעזרה
תודה
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'זו לא חכמה לקרוא "התייפייפות" לכל דבר שהוא לא'
זו לא חכמה לקרוא "התייפייפות" לכל דבר שהוא לא
13/12/2009 | 16:15
23
9
דעתך. זה שיפוטי ומיותר, ובעיקר - האמירה שלה מעידה על אי הבנה, משום שלא להעניש פירושו *באמת* לא להעניש, ולא לקרוא לעונש בשמות אחרים (כמו "לחשוב", "להרגע", "פסק זמן", "פינת מחשבה", וכד'). לא להעניש זה פשוט לא להעניש. או, בעצם, לא כל כך פשוט, משום שאני חושבת שזו הדרך שדורשת הרבה יותר מאמץ, מחשבה, יצירתיות ושימוש בכלים שונים. דוקא להעניש נראה לי הרבה יותר קל.
אני לא משתמשת בעונשים (וגם לא שולחת ילדים להרגע או לפסק זמן או לחשוב על מה שהם עשו או לשבת בכסא מחשבה, לא שוללת להם זמן מחשב או טלויזיה או שימוש בצעצועים, לא אוסרת עליהם לצאת מהבית... בקיצור - באמת לא מענישה אותם), משום שאני לא רוצה שזה יהיה סוג הדיאלוג ביני לבין ילדי.
הגישה שלי מבוססת על כבוד הדדי ועל לקיחת אחריות. אני מכבדת אותם ומצפה לקבל מהם כבוד, אבל אני יודעת שאני אמא והם הילדים (גם אם הם מתבגרים ), ולכן האחריות היא שלי - גם אם יש קושי, אני צריכה לפתור אותו, אני צריכה למצוא את הדרך - לא הם. זו אחריות שלי. מה שגורם לי לא להשתמש בעונשים הוא ההבנה שעונשים הם כלי מאד מוגבל (כמה זמן אוכל להעניש אותם? עד איזה גיל? הבכור שלי בן 16 - מה היכולת שלי באמת להעניש אותו? וכמה זמן עוד זה ימשך? ומה אני אעשה כשהוא יהיה בן 18 אם לא יהיה לנו עד אז ארגז כלים גדול ומגוון מספיק כדי לנהל בינינו תקשורת נעימה ומכבדת?), שעוסק בעיקר בטיפול בסימפטום, אבל לעולם לא בטיפול בקושי האמיתי. אני שואלת את עצמי מה עומד מאחורי התנהגות לא רצויה של הילדים. אני שואלת את עצמי האם באמת מה שאני חושבת ש"צריך" להיות כך, באמת "צריך". אני שואלת את עצמי אלו אפשרויות עומדות בפני. אני שואלת את עצמי לאן אני רוצה להגיע, אלו כלים יש לי כדי להגיע לשם. אני קוראת ומתעניינת ומשוחחת ושואלת ומעצבת לעצמי את היכולות והכלים שמתאימים לי ולמשפחה שלי.
אני חייבת להודות שלא זכור לי שההורים שלי הענישו אותי, ולכן די טבעי לי לא להשתמש בענישה באופן אוטומטי כדי לפתור בעיות. אין לי ספק שאני צריכה לעבוד הרבה יותר קשה מאשר אילו הייתי פותרת קשיים ב"לך לחדר שלך" או "אין יותר מחשב השבוע" או "אתה לא יכול ללכת היום לחברים". אבל אין לי גם ספק שהתמורה שאני מקבלת היא עצומה, שהכלים שאני מקנה לילדים שלי הולכים איתם לא רק בבית, אלא גם בקונפליקטים שיש להם במעגלי חיים אחרים שלהם, ושאני מקנה להם את האפשרות להיות באופן טבעי הורים שלא מענישים (כך שבעקיפין אני מועילה גם לנכדים שלי ).
אז מה גורם להם לא לעשות דברים שמסכנים אותם או שמסכנים אחרים? מה שגורם הוא שהם מקשיבים לי, הם מכבדים אותי, ולא מפחדים ממני. הם לא רצים לכביש כי אני אמרתי, כי הם מבינים שזה מסוכן, ולא בגלל שהם מפחדים שאם הם ירוצו לכביש אני אעניש אותם. אם אני חושבת שנושאים מסויימים הם מעבר להבנתם או לשליטתם, אני לוקחת אחריות ולא מטילה אותה עליהם - אני אתן יד לילד ליד כביש ראשי ואני אשמור על אחותו התינוקת כדי שלא יכניס דברים לפיה. את זה אני אצטרך לעשות בגיל שנתיים או שלוש, אבל לא אצטרך לעשות בגיל חמש או שמונה או שש עשרה.
מקווה שהבהרתי את עצמי.
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'זה נורא מתיש אותי'
זה נורא מתיש אותי
13/12/2009 | 16:21
2
6
אני קוראת אותך כבר שנים, ואני כל-כך משתדלת לאמץ את הגישה הזאת, אבל זה נורא מעייף תמיד להיות האחראית, תמיד לנסות למצוא את הדרך לפתור את הקשיים בצורה נבונה ויעילה, תמיד לזהות את הסב-טקסט של העימות העכשווי. זה מאד מתגמל כשאני מצליחה, ובכל זאת....

חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'אמרתי שזה קשה יותר '
אמרתי שזה קשה יותר
13/12/2009 | 16:35
1
4
אבל אין לי ספק שזה גם משתלם יותר, וזה הולך ונעשה קל יותר (כלומר, טבעי יותר) עם השנים.
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'בקרובצלי '
בקרובצלי
14/12/2009 | 16:00
55
לצפיה ב-'אז כנראה שגם בגנים לא מבינים את זה '
אז כנראה שגם בגנים לא מבינים את זה
14/12/2009 | 10:13
7
5
כי הגננת שלנו ועוד גננות טוענות שהן "לא מענישות" אבל כן שולחות ילד להרגע או מושיבות אותו לידם ..

חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'אפשר לשלוח ילד להרגע בלי שזה יהיה עונש.'
אפשר לשלוח ילד להרגע בלי שזה יהיה עונש.
14/12/2009 | 11:14
6
4
אם באמת שולחים אותו להרגע, ולא מנסים להעניש. הבעיה היא, שרוב ההורים שאני מכירה שמשתמשים בשיטות כאלה של פסק זמן ודומיהן, עושים את זה בדיוק כמו שמענישים. השאלה היא - כמו שאמר שיקופיקו - מה עומד מאחורי זה, מה מרגיש מי ששולח ילד להרגע. אם הוא מרגיש כעס - זה נתפס כעונש.
גננת, באופן כללי, היא לא אמא. היא צריכה להתמודד עם בעיות שונות במסגרת שונה, והמעורבות הרגשית שלה היא אחרת לגמרי. לכן יש לה כלים שונים.
אגב, בעיני להושיב לידך זה לא עונש - וזה רק אומר, שבתפיסה האישית הסובייקטיבית הפרטית שלי (ולא בהכרח שלך או של מישהו אחר), לשלוח ילד לחדר שלו נתפס כעונש (ולכן ע"י הילדים שלי זה גם יתפס כעונש. בודאות), ולהזמין ילד לשבת לידי לא נתפס כעונש (ולכן, מן הסתם, גם הילדים שלי לא יראו בכך עונש, אלא צ'ופר ).
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'אוקיי אז מה את עושה'
אוקיי אז מה את עושה
14/12/2009 | 11:40
2
35
במקרה שילד בן שנתיים וקצת מרביץ נושך וכו' למרות שאומרים לו "לא מרביצים" כל פעם שהוא מרביץ
כשהוא אומר "לא" למישהו או כשהוא כועס על משהו הוא ישר מנסה להרביץ .
אחרי פעם פעמיים עשר שאת מסבירה שלא מרביצים ,ומרחיקה ועוצרת את היד ,מה את עושה ?
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'לא הבנתי - '
לא הבנתי -
14/12/2009 | 12:22
1
6
נניח שאני אעניש אותו (אשלח אותו לחשוב על מה שעשה בחדר שלו או אמנע ממנו גישה לצעצוע מסויים או כל עונש אחר) - איך זה בדיוק יעזור לי?
מה שאני עושה הוא ממשיכה לומר שלא מרביצים ולהרחיק ולעצור לו את היד הרבה יותר מעשר פעמים (או עשרים או חמישים או כמה שצריך); מבינה שהוא בן שנתיים וקצת ושקשה לו להביע כעס בצורה אחרת; אם אני חושבת שנשיכות נובעות מצורך אוראלי - אני מנסה לאפשר לו לקבל את הצורך הזה בדרכים אחרות (למשל, לתת לו לנשוך דברים שאפשר לנשוך אותם); מלמדת אותו דרכים יעילות להביע כעס (לומר "אני כועס", לצעוק, להרביץ לכרית, לקפוץ - כל דבר שנראה לי יעיל מבחינתו ומקובל עלי); מחכה שהוא יגדל
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'זה מה שאני עושה באמת '
זה מה שאני עושה באמת
14/12/2009 | 12:39
5
ותמיד נראה לי כאילו לא מספיק ,האמת גם בגלל רמיזות מאחרים
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'אז בגנים '
אז בגנים
14/12/2009 | 12:21
2
3
לדעתך זה בסדר שיש פינת חשיבה ?
יש אצלנו ואני מתלבטת אם לחפש חומר על זה לגננת כדי לשכנע אותה אחרת ...
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'זה תלוי איך הגננת מפעילה אותה.'
זה תלוי איך הגננת מפעילה אותה.
14/12/2009 | 12:24
1
3
בבית שלי יש רק 4 ילדים. הם גם לא באותו גיל. לכן הכלים שלי שונים - אני לא צריכה להתמודד עם 35 ילדים בני 4 באותו זמן. כדאי לראות איזה שימוש הגננת עושה בפינה הזו, איך זה מתקבל אצל הילדים ומה התוצאה של זה.
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'אבדוק ואחזור עם תשובות '
אבדוק ואחזור עם תשובות
14/12/2009 | 12:37
5
לצפיה ב-'מזדהה עם הרבה דברים שכתבת'
מזדהה עם הרבה דברים שכתבת
14/12/2009 | 22:08
11
5
אבל יש לי עוד כמה מחשבות בנושא (אמנם כתבתי למטה שאני לא נגד עונשים, אבל למעשה אין לי כאלה כללים מוגדרים בחיים).

כתבת שאת רוצה יחסים של כבוד הדדי בינך לבין ילדיך. אני הייתי רוצה גם שתהיה לי סמכות כלשהי בעיני ילדי. כלומר, שדעתי תקבע גם אם היא לא נראית להם. זה לא סותר את הצורך להסביר, גם לא את הצורך שלי לחשוב מחדש כשהם מתנגדים. זה לא אומר שאוטומטית אני מפעילה סמכות. אבל בשורה התחתונה- אני רוצה שאם נשארנו בחוסר הסכמה דעתי תקבע (לפחות בשלב זה של חייהם).

לגבי המוגבלות של העונשים- נכון עונשים לא מתאימים אחרי גיל מסוים (עוד לא הגעתי לשם, אז אני לא יכולה להגיד מהו אותו הגיל, ואולי זה לא אותו הגיל לכל ילד). הם גם באמת כלי מוגבל. ובהחלט לא צריכים להיות כלי יחיד בבית. אבל העובדה שיש עוד כלים טובים בארגז, לא אומרת שזה כלי פסול.
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'לגבי סמכות - '
לגבי סמכות -
14/12/2009 | 22:54
5
4
יש לי מזה למכביר. אני חושבת שזה משהו שבא מבפנים. אני חושבת גם שזה טבוע ביחסים בין הורים וילדים. אם את יודעת לקחת - זה שלך
גם אצלנו בסוף דעתי קובעת, אבל איכשהו המו"מ באמצע נעים ומפרה, ובדרך כלל מגיעים להסכמה כלשהי.

עונשים ככלי - אני לא גיליתי עדיין יתרונות שלהם על פני כלים אחרים. אני מבינה את מה שאת אומרת, אבל בעיני הנזק שלהם עולה על התועלת.
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'האם לא נתקלת במצב שבו הילד נשאר במריו?'
האם לא נתקלת במצב שבו הילד נשאר במריו?
14/12/2009 | 23:07
4
6
גם אני תמיד אעדיף לעשות דברים בטוב ובהסכמה. אני מניחה שאין הורה שלא יעדיף. ובכל מקרה, גם כשמענישים, אני מאמינה שכדאי להיות אמפטיים כלפי הילד, ובעיקר לשים לב לקשיים שעומדים מאחורי ההתנהגות.

ובכל זאת, איך את נוהגת בילד שפוגע באחיו, ולא מוכן להפסיק (או אפילו פוגע ברכוש). לא תרחיקי אותו? איך תנהגי בילד שממרה את פיך מתוך רצון למרוד (אני מדברת על גיל שנתיים ולא על גיל 14)? לא תכריחי אותו?
אני מוצאת שהרחקה, טון קשה או תגובה אחרת מסוג זה מועילה להפסקת ההתנהגות. לא תמיד הכלה ואמפטיה מועילות, ובינתיים מישהו אחר נפגע.
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'מעולם לא אמרתי לא לעצור ילד שפוגע בזולת'
מעולם לא אמרתי לא לעצור ילד שפוגע בזולת
15/12/2009 | 08:45
3
4
(בגוף או ברכוש). ודאי שבסופו של דבר הפתרון יהיה הרחקה, אבל שוב - זה לא משהו שיהווה עונש, זה לא יהיה "לך לחדר שלך".
אני יודעת שזה נשמע עקום, וזו לא הפעם הראשונה שזה קורה לי בפורום, אבל באמת - לא קרה לי שילד שלי פגע באחיו ולא היה מוכן להפסיק, וגם במקרה של פגיעה ברכוש - נתקלתי, נניח, בילד שממשיך לצייר על הקיר למרות שביקשתי שיפסיק - אז לקחתי את העפרון, אבל זו הרמה - זה לא משהו שמביא אותי לרמת כעס של ענישה. ואני חוזרת כאן לעניין הענישה - הסיבה שהיא, בעיני, לא חלק מארגז הכלים שלי היא, שאני רואה עונש לא ככלי שמשתמשים בו במחשבה, אלא כביטוי של חוסר אונים של ההורה - כשכלו כל הקיצין, וההורה לא יודע מה לעשות - הוא מעניש. זה לא מקום שאני רוצה להגיע אליו.
אני גיליתי שילדים (לפחות אלה שלי ) מגיבים מצויין למסרי אני, וגם יודעים מצויין לנסח את עצמם במסרי אני - וגם עלי זה "עובד". כלומר, גם אני מגיבה טוב לבקשות שלהם כשהן באות כך.
בדרך כלל המצב הוא לא שילד עושה מעשה שלא נראה לי - אני אוסרת עליו - הוא עומד במריו - אני מסלימה את התגובה שלי, וכך הלאה. המצב הוא בדרך כלל שילד עושה מעשה שלא נראה לי - אני מעירה לו - הוא מגיב - אנחנו מנהלים דיאלוג כלשהו שבסופו בדרך כלל יש התקרבות של שני הצדדים זה לזה. כלומר, על פי רוב הוא לא נשאר בעמדתו המקורית, וגם אני לא.
אני לא מדברת על מצבים מסכני חיים אצל ילדים צעירים (הדוגמה שהובאה כאן, לגעת בתנור, היא דוגמה טובה למצב כזה), שאז מתנהל דיאלוג אחרי הרחקה, ושלפעמים תוצאת הדיאלוג היא כן העמדה המקורית שלי.
הכלה ואמפתיה אינן קשורות לאי הפסקה של התנהגות או להתנהגות "רכרוכית" מצד ההורה. את יכולה להיות אמפתית לילד שמכה את אחיו הקטן, להבין למה הוא עושה את זה, איזה קושי הוא רוצה לבטא - ברור שזה לא יגרום לך להסכים שהוא יכה את התינוק. יחד עם זאת, זה ישים אותך במקום שממנו תוכלי להתייחס למעשה בנפרד מהילד, שממנו תוכלי לראות מה גורם לילד לעשות זאת ולנסות לטפל בקושי במקום בסימפטום, שממנו תוכלי לבחור את התגובה היעילה ביותר להפסקת ההכאות ולמציאת פתרון לסיטואציות עתידיות.
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'לא נראהלי שהמחלוקת שלנו גדולה כל כך '
לא נראהלי שהמחלוקת שלנו גדולה כל כך
16/12/2009 | 15:38
2
8
כמובן, שאני בעד להביע אמפטיה לקשיים שמביאים את הילד להתנהגות פסולה.
אפ את גם מרחיקה (אולי אפילו לחדר) ילד שמכה את אחיו התינוק ולא מוכן להפסיק כשמורים לו להפסיק, וגם את לוקחת טוש של ילד שממשיך לצייר על הקיר, אז התגובות שלנו די דומות. אני לא משאירה בחדר אחרי שמפסיקים הנסיונות להכות רק כדי שילמדו לקח.

אני לא יכולה להגיד שמעולם לא קרה לי שילד עשה משהו- אסרתי עליו- הוא עמד במריו- ואני הסלמתי את הגובה. זה קרה בעיקר בתקופה הראשונה אחרי הלידה, עד שלמדתי להתנהל. וזה קורה מדי פעם בעיקר כשאני לא פנויה לגשת ולהגיב כמו שהייתי רוצה.
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'אז מה שאת אומרת'
אז מה שאת אומרת
16/12/2009 | 18:35
1
5
לצפיה ב-'בעצם, הוא שגם את שמת לב,'
בעצם, הוא שגם את שמת לב,
16/12/2009 | 18:38
2
שכשאת מגיבה היטב, אין צורך בענישה.
אז אנחנו מסכימות שככל שיש לנו ארגז כלים מלא יותר אנחנו נזקקות פחות לענישה, ואז בעצם הפעמים היחידות שאנחנו מענישות הוא כשטיפלנו בנושא לא נכון (ואז מגיע לנו עונש ).
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'יש לי דוגמא טריה (ללא מסקנות...) '
יש לי דוגמא טריה (ללא מסקנות...)
18/12/2009 | 03:29
4
6
מישמיש מבקש בדרך כלל לראות טלויזיה כשהוא חוזר שפוך מהגן. בשעה הזו אנחנו מרשים לו ובדרך כלל מותר לו 3 תוכניות, שבערוץ הופ זה אומר משהו כמו 40 דקות עד מקסימום שעה וחצי. כשהוא רוצה "זמן מסך" אחר (מחשב או סרט) זה אמור להיות על חשבון ולא בנוסף. בזמן האחרון (כמובן שזה קשור גם ללידת אחיו הטרי ולזה שהייתי קצת פחות פנויה), היה על זה קצת יותר משא ומתן מהרגיל עם בקשות ל"עוד אחרון ודי" וכאלה. זה התגבר עד שהיו כמה ימים שהוא ממש התקשה להפסיק בזמן שסיכמנו. מצאתי את עצמי מאיימת עליו שאם הוא לא מכבה עכשיו את הטלויזיה, מחר הוא לא יוכל לראות בכלל. יום אחד זה "עבד" והוא כיבה; למחרת, כבר נאלצתי לכבות לו בכח ולממש את האיום, כלומר להודיע לו שמחר אין מסך בכלל.

זה היה נשמע לי הגיוני באותו הרגע: אם הטלויזיה כל כך משתלטת שנהיה בלתי אפשרי לכבות אותה, אז עדיף שלא תראה בכלל. הרשות לראות טלויזיה מותנית בזה שתוכל להפסיק אחרי הזמן שסיכמנו.

החסרונות של הפתרון הזה: זה הופך את הצפיה בטלויזיה לעוד יותר נחשקת; זה יוצר מסר כפול מצדנו, שטלויזיה זה לא טוב ולכן אסור לראות יותר מדי, אבל העדר טלויזיה זה עונש; זה האריך את העימות הנקודתי ופרס אותו על פני יומיים, כי למחרת נאלצתי לעמוד מאחורי מה שאמרתי ולמנוע ממנו לראות, והוא גם לא חיכה עד אחר הצהריים אלא התעורר בבוקר ומיד נזכר בזה ושאל אם יהיה מותר לו לראות היום, וכשאמרתי שלא הוא בכה וכל הבוקר גם נהרס; ואין ספק שזו הייתה הטלת סמכות נטו, שימוש בוטה ביכולת שלי "להחליט עליו". היתרון הוא שזה עשה את שלו. לעת עתה, נגמרו ההתעסקויות בנושא הזה. זה בעצם גרם לו לגשת לעניין בקצת יראת קודש - כמה ימים אחרי זה הוא רצה לבקש לראות סרט ונתן הקדמה בסגנון "אני רוצה לשאול אותך משהו שקשור לזמן מסך אבל אם תגידי לא אז אני לא אעשה את זה, טוב?".

נוח לי שהפסקנו להתווכח על זה. אני לא בטוחה שאני רוצה שזה יקרה בגלל שהוא מפחד מהתגובה שלי. הייתי מעדיפה שנגיע להסכמה. אבל כן יש אצלי איזה רצון שהוא יבין שבסופו של דבר אנחנו באמת מחליטים בדברים האלה, ואם לא מצליחים להסכים "בטוב" אז בכל זאת העמדה שלנו קובעת. ומצד שני (שלישי?) אני לא רוצה את זה כתבנית נפוצה מדי לסוג השיח בבית, ומאד ברור לי שכל סוג תקשורת שאני מדגימה לו חוזר אלי כעבור זמן קצר ממנו, עם שכלולים.

אני לא חושבת שנגרם נזק. אני כן חושבת שאם הייתי בתקופה עם יותר כוחות, יכולתי לפתור את זה בצורה יותר נעימה לכולם ויותר קונסטרוקטיבית בראיה רחבה.
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'אהבתי את "אני רוצה לשאול אותך משהו שקשור '
אהבתי את "אני רוצה לשאול אותך משהו שקשור
18/12/2009 | 08:33
3
7
לזמן מסך"...
מסכימה עם הניתוח שלך לגבי מניעת טלויזיה כעונש והמסר ההפוך שזה משדר.
אני חייבת לציין שאצלי טלויזיה היא דבר פחות עקרוני, כנראה, כי אני כבר יודעת שאני מוכנה להתגמש לגבי זמן המסך שלהם. גם אצלנו אפשר לראות סרט כשחוזרים מהגן (אין לנו כבלים, כך שהאפשרות היחידה בשעות האלה היא סרט ב-DVD או החדר של חני בערוץ 1) - לעתים נדירות הוא רואה את הסרט בשלמותו. לרוב הוא יושב כמה דקות (עד חצי שעה) ואח"כ קם לעיסוקיו. אבל גם אם הוא רואה סרט שלם - זה מקובל עלי.
יחד עם זאת, אם הוא כן ראה סרט שלם בצהרים, אני לא ממש רוצה שהוא יראה עוד סרט אחה"צ. אבל ברור לי לחלוטין, שככל שאני יכולה להציע פעילויות יותר מעניינות, כך יהיה פחות ויכוח על עוד סרט. הוא תמיד יעדיף ללכת לחברים או לרדת לגינה או ללכת לפארק או לרכב על אופניים או לשחק כדורגל... אבל לפעמים אין לי כוח או שאני צריכה לעבוד או לעשות משהו בבית, ואז אני משלימה עם זה שאני לא יכולה לקבל שליטה מלאה על הבחירה שלו מה לעשות עם הזמן שלו. אני יכולה להציע לו דברים, לנסות להפוך אותם לאטרקטיביים עבורו, לגייס את האחים שלו לעזרה, אבל בסופו של דבר נצטרך למצוא פעילות שהוא מעוניין בה.
וגם לי יש אמרה כזו לגבי סרטים בבוקר "לא מתחילים את היום בסרט" (כשחושבים על זה, יש לי גם אמרה "לא מתחילים את היום בממתק". אני לא ממש מגוונת ), ולפעמים הוא אומר לי "אני רוצה להתחיל את היום בסרט"
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'זהו שכרגע הוא מסוגל לבחור בזה מעל כל דבר אחר '
זהו שכרגע הוא מסוגל לבחור בזה מעל כל דבר אחר
19/12/2009 | 16:17
2
3
באופן כללי הוא נוטה להעדיף להתמרח בבית... הרבה פעמים צריך למשוך ולשכנע אותו כדי לצאת החוצה. כשכבר יוצאים הוא בדרך כלל מאד נהנה ודווקא אוהב להשתולל ולהתרוצץ בחוץ, אבל אם ישאלו אותו הוא יבחר לשחק בבית בצעצועים שלו, ואם לא אגביל אותו בזמן מסך הוא מסוגל לראות הרבה יותר ממה שהייתי מוכנה (לא תמיד, כמובן, ויש לו עוד הרבה עיסוקים אחרים, אבל בכל זאת אני לא מרגישה שאפשר להשאיר את זה לבחירתו בשלב זה). גם אני אוסרת טלויזיה וממתקים על הבוקר באופן שרירותי

לאה, רציתי לשאול אם יש לך "מדיניות" גם לגבי זמן מסך של הילדים הגדולים יותר? או שבשלב כלשהו את מעבירה אליהם אחריות מלאה על זה?

בכל אופן, ברמה הכללית יותר, הרבה פעמים יש לי פיתוי להשתמש בסוג כלשהו של עונש או באיום בעונש פשוט כדי לחתוך משא ומתן מייגע שחוזר על עצמו ולא מביא לתוצאה מוסכמת ומספקת, כשאין לי מספיק כוחות ויצירתיות כדי למצוא מוצא טוב יותר.
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'זמן מסך של גדולים -'
זמן מסך של גדולים -
19/12/2009 | 23:00
1
2
אין לי מדיניות עקרונית. אני גם לא מודדת. יחד עם זאת, כשנראה לי שהם מגזימים, אני מעירה להם. על פי רוב הם מקבלים את ההערות שלי ומוצאים עיסוקים אחרים.

כשאני לא מוצאת מוצא טוב יותר - אני לא מתפתה להשתמש בעונש, אבל כן אומרת לפעמים "זה מה שאני מבקשת, ואני מבקשת שתכבד את הבקשה שלי. אין לי חשק להתווכח על זה". לרוב זה עובד
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'עד הילד הרביעי אולי גם אצלי זה כבר יספיק '
עד הילד הרביעי אולי גם אצלי זה כבר יספיק
20/12/2009 | 09:40
1
תודה על התשובות.
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'לאה בהפסקה... אפשר לעזור במשהו...?'
לאה בהפסקה... אפשר לעזור במשהו...?
13/12/2009 | 16:49
8
6
ללא ספק אחד מהבילבולים הגדולים של העשורים האחרונים,
בתחום ההורות בכלל ובתחום הסמכות ההורית בפרט.
עונש - זה לא מה שהמבוגר מגדיר... כ'עונש'...
כשהילד עסוק בלמידה והפנמה של ה'אסור/מותר' -
באמצעות החיבור בין תוצאת ההתנהגות שלו ובין מעשה ההתנהגות -
אזי עם היווצרות החיבור - תיווצר צמיחה, גדילה והתפתחות !
מכאן ניתן להבין - שחשוב לאפשר לילד את החיווי של התוצאה של
התנהגותו ...
תוצאה יכולה להיות טבעית (בחרת לא לאכול - נשארת רעב... עד לארוחה הבאה... כי זו רק הבחירה שלך מה לאכול וכמה לאכול...ואם לאכול...)
ותוצאה יכולה להיות הגיונית (בחרת להוריד את חגורת הבטיחות בזמן הנסיעה, ולכן כרגע לא נוכל להמשיך בנסיעה... כי זה החוק... וכדי
למנוע תאונה. במקרה כזה ברור שלא ניתן לשקף תוצאה טבעית...).
רצוי להוסיף בתגובה ההורית ביטויי אמפטיה. גם כשההורה 'נלחץ' / 'מודאג' / 'כועס' מהתנהגותו של הילד - חשוב שיבצע הפרדה בין העושה ובין המעשה -
"אני אוהבת אותך בני/בתי בכל רגע ובכל התנהגות (קבלה והכלה) ואני מבינה שרצית לשחק עם כל הצעצועים בחצר (אמפטיה), אך אני ממש כועסת על המעשה שלך והבחירה שלך להוציא את כל הצעצועים מהחדר לחצר לא מקובלת בבית שלנו. אצלנו אפשר להוציא רק שני צעצועים. כרגע, כדי להמשיך ולשחק בחצר, אתה צריך לאסוף את כל הצעצועים בחזרה, ואח"כ לבחור מחדש שני צעצועים שאיתם תוכל לצאת לחצר" (שיקוף תוצאה הגיונית שיכולה להוות 'מחיר' לבחירתו של הילד). כך הילד מבין ומפנים שהוא יכול להיות נאהב, להתקבל ולהיות מוכל אצל ההורה כמו שהוא - וכשהוא פנוי רגשית לעסוק ולהפיק לקח מ'המחיר'
המשתקף לו מהתוצאה הטבעית או ההגיונית שההורה מאפשר לו (אני לא יכול להמשיך לשחק כרצוני, עד אשר אני מסיים לאסוף את כל הצעצועים ולהחזיר אותם לחדר - כמו בדוגמא הנ"ל).
לעומת זאת, אם הילד מייצר רגשות כמו תחושת השפלה, כאב, זעם,
חוסר אונים... אזי במקרה כזה, אין אפשרות שתתרחש למידה שמתוכה
תיווצר צמיחה, גדילה והתפתחות אצל הילד - וזהו 'עונש'.
לגבי הסיפא של הודעתך,
אזי ראשית - יש ליצור סביבה בטיחותית בבית - שתמנע מהילד
להכנס למצבים מסוכנים (ועל כך נאמר: "איזהו ההבדל בין
הפיקח לחכם - שהפיקח יודע לצאת מהמצבים שהחכם נמנע מהם"...).
כשהילדה בת השנתיים הדליקה את התנור, והאמא נבהלה, ואולי
נכנסה לפאניקה/חרדה/כעס/הסטריה - סביר שהיא קודם כל כיבתה את התנור, ומייד אח"כ הרחיקה את הילדה מהתנור.
הרחקת הילדה מהתנור - יכולה להוות תוצאה הגיונית.
אם כל הנ"ל שכתבתי יתלווה לכך - יש סיכוי טוב שתיווצר למידה אצל הילדה.
מצד שני... אני עוד הייתי 'סקפטי' ביורופה...
ולכן ניתן להניח שהילדה התחברה/הזדהתה עם רגשותיה של האמא,
והיתה עסוקה בהן - ולכן חוותה 'עונש' ולמידה בוודאי שלא היתה שם.
=============================================
ובמלים פשוטות לסיכום:
כל סיטואציה בחייו של הילד - הינה הזדמנות ללמידה.
כשהורים יוצרים 'עונש' - הם לא מפספסים אף הזדמנות,
לפספס כל הזדמנות - המונעת מהילד 'צמיחה, גדילה והתפתחות'.
==============================================
ומה דעתה של החברה שלך ?
פלצני ... או... מהפכני ??
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'התשובות שלך מאד עמוקות ומעמיקות '
התשובות שלך מאד עמוקות ומעמיקות
14/12/2009 | 10:11
4
3
אבל לא תמיד ברורות לי מסובכות לי מידי .
תוכל לפשט לי בבקשה ?
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'קצת כמו מה שכתבתי לך בתשובה לשאלה על הגננת - '
קצת כמו מה שכתבתי לך בתשובה לשאלה על הגננת -
14/12/2009 | 11:18
3
אם אני מאפשרת לילד להתנסות בתוצאות טבעיות של המעשה שלו, בלי שאני מייחסת להתנסות הזו קונוטציה של ענישה - הילד לומד. לדוגמה פשוטה: אני אומרת לבן שלי שילבש מעיל כי קר בחוץ. הוא מסרב. הוא יוצא החוצה בלי מעיל וקר לו. עכשיו הוא למד. מתי זה לא יתפס כלמידה? כשאני אחשוב (אפילו אם לא אגיד לו): "אתה רואה? אמרתי לך!".
דוגמה קצת יותר מורכבת ששיקופיקו הביא - הילדה מדליקה תנור והאם מכבה את התנור ומרחיקה אותה. למה זו דוגמה מורכבת יותר? כי ההרחקה שלה היא לא ממש תוצאה טבעית. התוצאה הטבעית היא שהילדה תיכווה. אבל אנחנו לא רוצים את זה. אז עושים את ה-next best . שוב - אם אני כועסת, מזיזה אותה בכוח ותוך רגשות כעס - היא נענשת. אם אני פשוט יוצרת עבורה סביבה בטוחה - אני מלמדת.
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'***הכוונה לשיקופיקו***'
***הכוונה לשיקופיקו***
14/12/2009 | 11:41
2
4
לצפיה ב-'זה ברור. שרשרת אליו '
זה ברור. שרשרת אליו
14/12/2009 | 12:25
1
4
(סתם נדחפתי ועניתי לך ).
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'תדחפי חופשי רק רציתי שיהיה ברור '
תדחפי חופשי רק רציתי שיהיה ברור
14/12/2009 | 12:37
3
שאותך הבנתי ,אותו לא הבנתי
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'על גלויי כעס וכו''
על גלויי כעס וכו'
14/12/2009 | 22:18
2
2
האם הורה צריך להסתיר רגשות קשים שעולים בו, כגון, כעס, חרדה, לחץ? לדעתי, לא. לדעתי, נכון לאמר לילדים שלנו שהם מכעיסים אותנו, מלחיצים אותנו וכו'. אני מאמינה שזה מלמד את הילדים שלנו להביע את הרגשות הקשים שלהם. אני לא חושבת שצריך לשדר שמותר להביע רק רגשות נעימים ו"טובים". אני גם בטוחה שזה יכול ללמד את הילדים שלנו הרבה.

אלימות יכולה לבוא עם או בלי עונשים. אפשר לצרוח על ילדים בלי להעניש אותם, ואפשר לשלוח אותם לחדר בצורה מאוד שלווה. ואני בכוונה מדברת על אלימות קלה כזאת, ולא על מכות (שבעיני יכולות להיות הרבה פחות מעליבות ומשפילות מצרחות).

בעיני, גם להגיד כל פעם שכועסים שאני בכל זאת אוהבת, יכול להיות משהו מאוד מאולץ. ילדים צריכים להרגיש אהובים באופן כללי. אפשר גם לאמר בהזדמנויות שונות שאוהבים גם אם כועסים. אבל ברגע שכועסים לא נראה לי רע להגיד, לא מתחשק לי כרגע לשחק איתך מרוב שאני כועסת (בהנחה שמדובר על ילד שמתעקש למרוד, ולא כבר ביקש סליחה, אבל לי עוד קשה להרגע).

וגם אני אסכם- מעבר ללמידה של אותה סיטואציה, בעיני נכון שגם לרגשותיו של ההורה יהיה מקום. אם מתעקשים דווקא למצוא מה הילד לומד מכך, אז הילד לומד להביע רגשות קשים בצורה נאותה, וגם שיש מקום לכל קשת הרגשות ולא רק לצד אחד של הספקטרום.
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'***אפרופו "סליחה"*****'
***אפרופו "סליחה"*****
15/12/2009 | 09:46
1
3
גם לי קורה מידי פעם שהוא מכעיס אותי ומתנהג לא יפה אליי וגם לחברים ואז אני אומרת לו
שלא נעים לי לשחק איתו ואני מתרחקת או שאומרת לו שלא מרביצים לחבר ,וואז אחרי
שניה הוא רץ אחריי או תוך כדי שאני מסבירה לו שאסור להרביץ לחבר הוא אומר לי "אני רוצה לבקש סליחה " .
ונכון שזה נשמע על פניו טוב ,אבל לי זה נראה קצת כאילו הוא "עובד " עליי ...
עושה מה שהוא רוצה -מרביץ וכו' וישר מבקש סליחה ...

מה דעתכם?
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'מה שמשנה בעיני זה החזרה על המעשה'
מה שמשנה בעיני זה החזרה על המעשה
16/12/2009 | 15:49
3
אם הוא מבקש סליחה ולא חוזר על זה שוב, אז לא אכפת לי אם הסליחה באה באופן אוטומטי.
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'להעניש תינוקת בת 5 חודשים?'
להעניש תינוקת בת 5 חודשים?
13/12/2009 | 20:22
1
5
להעניש בת שנתיים על הדלקת תנור?
או.... להיות הורה אחראי ולא לתת להם להסתכן. מה הקשר בכלל לעונש במקרים האלה?

להעניש ולקרוא לזה בשמות, זה גם לדעתי התייפיפות. אם כבר מענישים - עדיף לקרוא לעונש בשמו - כדי
לא לבלבל את הילד ולהעביר לו מסר שכאילו לא מענישים אותו.

כל אלה לא קשורים לעונש.

ולגבי הסיבות לאי הענשה - הסבירו יפה המשיבים פה.
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'לא להעניש תינוקת בת 5 חודשים אלא את אחותה '
לא להעניש תינוקת בת 5 חודשים אלא את אחותה
14/12/2009 | 10:14
2
לצפיה ב-'תודה על הדיון המעניין'
תודה על הדיון המעניין
14/12/2009 | 21:36
3
חייבת לציין שדיונים מסוג זה מלמדים אותי תמיד המון.
גם אם אני מרגישה ויודעת שאני לא אצליח ליישם את כל התובנות והמסקנות שיש כאן.
לאה, את אדם באמת מיוחד בעניי.
אני קוראת ומסכימה עם הרבה מאוד דברים שאת כותבת. אך היישום שלהם מאוד לא פשוט לי.
לא לאופי שלי, ולא למצב שבו אני נמצאת עם שלושה ילדים קטנים
אני משתדלת לא להעניש, ולא לתת לרגשות ולכעס להשתלט, אבל זה לא תמיד אפשרי. ולפעמים הנקודות בהם אני כן עושה דברים מכעס, הם הנקודות שעוצרות את ההתנהגות הלא נעימה.
לא דגורה ביוק מה רציתי להגיד... וילד אחד שמתקשה להרדם לא ממש עוזר...
אולי אנסה להסביר את עצמי שוב מאוחר יותר
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'אם את לא יודעת למה לא, אז למה את מתנגדת מראש?'
אם את לא יודעת למה לא, אז למה את מתנגדת מראש?
14/12/2009 | 21:53
1
5
בגדול, אני לא נגד עונשים (לכן בעצם לא שאלת אותי, אבל אני בכל זאת עונה). אני חושבת שזה כלי חינוכי יעיל. אני גם לא חושבת שחשוב שיהיה קשר בין המעשה לתוצאה. כמובן, הכל שאלה של מה המעשה ומה העונש.

בדוגמאות שנתת אני דווקא לא רואה טעם לעונש.
תנוקת בת חמישה חודשים לא מבינה את המשמעות של עונש, ולכן הוא בכלל לא כלי יעיל. למה לא פשוט לקחת לה את מה שמסכן אותה? ויותר טוב, מלכתחילה לא להניח דברים מסוכנים בסביבתה?
ילד בן למעלה משנתיים כן יכול להבין, וגם העונש יכול ללמד אותו. אבל ספציפית במקרה של התנור, אני לא רואה למה לתת עונש. פשוט נותנים לו לגעת בצורה מבוקרת בתנור, שיראה שזה אכן חם, ולא נעים. בפעם הבאה זה יהיה האינטרס שלו להתרחק.
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'אני לא מתנגדת ,רק לא מרגיש לי '
אני לא מתנגדת ,רק לא מרגיש לי
15/12/2009 | 09:51
1
טוב לתת עונש .
אגב היא לא מענישה תינוקת בת 5 חודשים ,אלא את אחותה שמכניסה לה דברים לפה .

תודה
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'הגעתי מהראשי'
הגעתי מהראשי
16/12/2009 | 12:44
9
5
ולא קראתי את כל השרשור, על כן אני מתנצלת אם אחזור על משהו שכבר נאמר.

אני חושבת שאת צודקת, בשום מקרה אסור להעניש ילדים, אבל אני מציעה להרחיב את זה גם למבוגרים, בואו נפסיק להעניש נהגים עבריינים, אז מה אם חצו פס לבן, או עברו באור אדום?
ניקח אותם לשיחה ונסביר להם בצורה בוגרת ואחראית למה אסור.
וכשאותו נהג יעבור שוב באור אדום, אלא שהפעם גם ידרוס למוות איזו בחורה שבדיוק חצתה את הכביש במעבר חציה, כי לה היה ירוק - נשלח אותו להרגע בפינה! שיחשוב היטב על המעשים שלו!

גם אנסים ניקח קודם לשיחה, ואח"כ נישלח להרגע בפינה ואם הפינה לא תעזור, והם יאנסו שוב, נשלח אותם לשבת ליד גננת (תהיה גננת מיוחדת לנושא! שלידה ישבו כל האנסים! יהיה לה שפם ושער בבתי השחי ויבלת על האף!!!)!!!!

לגבי גנבים, אני חושבת שצריך קודם כל להכיל אותם - כלומר לומר להם ש"אנחנו יודעים שגנבת כי נורא רצית את התכשיטים הללו, אבל זה לא בסדר! אתה צריך להתאפק!" ואז אפשר לחבק אותם ואח"כ הם בטח לא יגנבו שוב!

עד כאן מי שקרא בטח צחק או חשב שאני אידיוטית מוחלטת וטוב, אולי אני אידיוטית, אבל למיטב הבנתי, ילד הוא מבוגר לעתיד.
אם ילד לא יפנים שהמושג "עונש" קיים בעולמנו - הוא יגיע לגיל 18 ולא יבין למה פתאום מענישים אותו, למשל על חציה של קו לבן, או על דריסה של זקנה שחצתה את הכביש, או על רצח שכן מעצבן לאללה.
"עונש" - זה מה שקורה כשחוצים את הגבול ולא משנה איזה גבול, ילד שיפנים שעל הפרת איסור מקבלים עונש יזהר גם בהפרת איסורים של "מבוגרים" - כלומר בעבירות על החוק - כלומר, ילד שמודע לקיומם של עונשים הוא ילד שיהיה לו קל יותר להשתלב בצורה נורמטיבית בחברת המבוגרים.

ד"א, בכל מקרה, לידיעת כל מתנגדי הענישה למינם - גם אם ילד אינו לומד להתמודד עם מושג הענישה מהוריו, הוא עדיין יתקל בענישה של חברת הילדים - וילדים הם אכזריים יותר מכל מבוגר ובטח יותר מכל הורה, כך שאם הוא יפר "איסורים" של חברת הילדים - הוא יזכה למשל, להיות מוחרם - שזה איום ונורא, או יהפך לילד הכאפות של החבר'ה - וההורים לא יבינו למה.
גם מורים מענישים ילדים, אפילו אם זה בעקיפין, אפילו אם הם לא קוראים לזה עונש - קודם כל ילד שמפריע בכיתה ("מפר איסור/קוד חברתי) יקבל פחות חיזוקים חיוביים מהמורה, באופן לא רצוני המורה יתייחס למבחניו ולעבודתו ביתר ביקורתיות וכה הלאה - בקיצור - הילד יפסיד בכל מקרה.

חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'בכלל לא פופוליסטית, התגובה שלך '
בכלל לא פופוליסטית, התגובה שלך
16/12/2009 | 19:02
8
5
עם כל הכבוד למשפחות, ברוכות ילדים ככל שתהיינה (לי עצמי יש רק 4, אבל הייתי עומדת מאחורי דברי גם לו היו לי 15 ילדים), לנהל משפחה זה לא כמו לנהל מדינה, ואפילו לא כמו לנהל גן.
במדינה כמות האנשים גדולה בהרבה, וגם השונות בין הצרכים שלהם גדולה בהרבה, ולכן חקיקה היא הכרחית, ואכיפתה היא הכרחית.
גם בגן ילדים אנחנו מדברים על מסגרת הרבה פחות פתוחה מאשר המסגרת המשפחתית, ולכן, כפי שכתבתי גם בשרשור הזה, לגננת יש כלים אחרים להטמעת כללי הגן, כולל ענישה מסוגים מסויימים.
במשפחה יש כללי בסיס שהוכתבו על ידי ההורים, והילדים אינם שותפים להם. ילדים - בטח בגיל הרך - לא קובעים את מקום המגורים של המשפחה, לא קובעים דברים הנוגעים לפרנסת ההורים, לא קובעים אפילו לאיזו מסגרת חינוכית ילכו... אנחנו בסך הכל מדברים על התנהלות יומיומית במסגרת הביתית, וזה מקום שבו את הטיעון שלך לגבי הכנה ל"חיים האמיתיים" אפשר להפעיל גם בכיוון ההפוך, שהרי איך ילדים ידעו לנהל מו"מ ולקבל החלטות אם לא יאפשרו להם לעשות את זה בבית?
אין לי שום ספק שלילדים אין שום בלבול בין הצורך לכבד את החוק (כתלמידי הגן  ובית הספר ומאוחר יותר כאזרחי המדינה) לבין ההתנהלות שלהם מול הוריהם. שלא לדבר על זה שהתנהלות מכבדת בין הורים וילדים, מעודדת לקיחת אחריות, ולדעתי מכינה טוב יותר לחיים כאזרח מאשר התנהלות של שכר ועונש גרידא.
מכיוון שהילדים לא חיים בבועה, אלא חיים בבית שנמצא בתוך שאר העולם, הם גם חשופים לחוקים ולקיומם מגיל צעיר מאד, בלי שבשביל זה אני אצטרך להעניש אותם בבית. ואני מאד מקווה שכל הורה, מעניש או לא, לא יקבל בהבנה "חרם" של חברת הילדים, שציינת אותו כסוג של עונש על הפרת חוקי החברה (ובעיני זה בכלל לא כך! זה הרבה יותר דומה לתוצאה של אנארכיה).
ורק מילת לסיום על ההתייחסות שלך לאנסים (שלגננת שלהם "יהיה שפם ושער בבתי השחי ויבלת על האף", שאני מבינה שהם באים לציין קודים לא מקובלים חברתית לנשים - אני תוהה אם היית טורחת לציין אותם לגבי גנן גבר...), שבסאבטקסט שלה (תיאור הגננת) מובלע כי האונס הוא תגובה למראה החיצוני של הקורבן, אני לא מסוגלת לעבור על זה בשתיקה, וחייבת לציין כי אונס הוא אקט של אלימות. אין שום קשר בינו לבין המראה החיצוני או ההתנהגות של הקורבן, ומי שרומז אחרת, מטיל על נשים את האחריות לאינוסן, ובכך חוטא לאמת ולחוק, שלא לדבר על חינוך, שהוא עיקר הנושא של פורום זה. ואני מקווה שכדוברת בשם החוק, תקחי את זה לתשומת לבך.
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'מעולם לא האמנתי שיש קשר'
מעולם לא האמנתי שיש קשר
16/12/2009 | 21:16
7
6
בין מראה הקורבן לבין האונס, אם יש קשר, זה רק בין הסבירות שהקרבן תתלונן לבין האומץ לאנוס, כך אנסים יעדיפו מי שנראית כאילו היא לא תעז להתלונן, מפחד שיאשימו אותה.
ההתיחסות לגננת -ולא לגנן, נבעה מהעובדה שנשים נתפסות כרכות יותר, ולגבי המראה שלה, טוב, אם היא לא תהיה מוזנחת טילים, מה זה שווה?

לא על כל דבר אפשר לנהל מו"מ. תנהלי מו"מ על לקיחת תרופה? על הכאת ילד קטן ממנו? על הריסת רהיטים, בכוונה?
תנהלי מו"מ עם ילד שהרס בכוונה משחק חדש של אחד מאחיו? תנהלי מו"מ עם ילד כועס שהחליט לגזור לך את כל השמלות?
לא כל מצב מתאים ל"שכר ועונש", אבל יש מצבים קיצוניים ומיוחדים שעונש (לא פיזי, בטח שלא אלימות בלתי מרוסנת) יכול רק להועיל. ובתנאי, שהילד לא מקבל 3-4 עונשים ביום, אלא בתדירות מספיק נמוכה כדי שהעונש יחשב כתגובה מיוחדת על מעשה איום ונורא שלא יעשה.
לדעתי, העונש צריך להיות שם, הילד צריך לדעת שבמקרים קיצוניים הוא יקבל עונש, אבל אם הוא יענש יותר מדי - העונש יאבד את האפקטיביות שלו.
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'תקראי את כל השרשור'
תקראי את כל השרשור
17/12/2009 | 07:32
4
4
לצפיה ב-'כבר קראתי את כל השרשור'
כבר קראתי את כל השרשור
17/12/2009 | 09:58
3
4
והתגובה הראשונה שלי עדיין נראית לי במקום.

בכל מקרה, הסירי דאגה מליבך, אין סיכוי שאגיב באופן קבוע בפורום הזה, כך שאין צורך בשום תגובות אגרסיביות כדי לסלק אותי מכאן.
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'זה היה אגרסיבי? '
זה היה אגרסיבי?
17/12/2009 | 10:01
1
4
זה היה ענייני. את שואלת שאלות שכבר נענו - על כן ברור שלא קראת, ואם קראת זה היה ברפרוף כדי לומר את מה שיש לך לומר.

ואם מה שכתבתי היה אגרסיבי - מעניין איך תכני את מה שכתבת את.
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'המענה על השאלות'
המענה על השאלות
17/12/2009 | 10:27
5
שאכן נשאלו, היה בסגנון - "לעצור את המעשה" ומכסימום לשלוח אותו לחדר כדי "לחשוב על מעשיו" - וזו בדיוק הגישה שנראית לי תמוהה משהו, שלא לומר בלתי הגיונית בעליל.
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'למה אין סיכוי? את בהחלט מוזמנת להשאר '
למה אין סיכוי? את בהחלט מוזמנת להשאר
17/12/2009 | 12:02
3
לצפיה ב-'נכון שלא על כל דבר אפשר לנהל מו"מ'
נכון שלא על כל דבר אפשר לנהל מו"מ
17/12/2009 | 11:59
1
4
אבל בהחלט אפשר לנהל מו"מ על מרבית הדברים שציינת -
אני מנהלת מו"מ על לקיחת תרופה. למה לא? ברור שהתוצאה תהיה שהתרופה תלקח, אבל אפשר לנהל מו"מ על דרך לקיחת התרופה (במזרק, בכפית, בכוסית), על זמן הנטילה, על משהו שיעזור להעביר את הטעם שלה, על תגמול על שיתוף פעולה, ועוד.
אני מנהלת מו"מ על הריסת רהיטים בכוונה (זו אמירה תיאורטית. אף אחד מילדי מעולם לא השחית רכוש שלנו בכוונה). אני מנסה להבין מה הילד מנסה לומר. ברור שאין לי כוונה לאפשר לו להשחית רהיטים, אבל אני לא חושבת שלהעניש אותו יפתור את הבעיה. אני חושבת שאם רוצים לחשוב מה כל כך מתסכל אותו או מכעיס אותו או מלחיץ אותו, עד שהוא נזקק לצעד קיצוני כדי להביע את רגשותיו כמו השחתת רהיט, חשוב מאד שאני אדע מה הגורם להתנהגות, ואטפל בגורם ולא בסימפטום.
אותו דבר בדיוק לגבי הריסת משחקים או גזירת השמלות. אבל אני חוזרת ואומרת - אלה דברים שמעולם לא קרו לי, והם מעולם לא קרו משום שלמרות שלדעתך לא ניתן לגרום לילדים להבין כללים ללא ענישה, כעובדה אצלנו בבית הילדים מכירים ומכבדים את הכללים של כבוד הדדי, כבוד לזולת, כולל לרכוש הזולת, שימוש בשפה נאותה, ועוד - גם בלי שיהיה צורך להעניש אותם חדשות לבקרים (או בכלל).
להיפך, אני חושבת שהתמריץ של ילד להתנהג לפי כללי הבית משום שהוא הפנים אותם והבין אותם בצורה הכי עמוקה שאפשר, הוא הרבה יותר גדול (וגם הרבה יותר נכון לטווח הארוך) מאשר אם הוא עושה זאת מתוך חשש מעונש ש"צריך להיות שם".
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-''
18/12/2009 | 09:17
1
מסכימה עם כל מילה.

במיוחד עם ההכנה לאזרחות ואולי בעצם להיות בן אדם יותר טוב, ערכי ומצפוני.
אני רוצה שילדי ירצו לקיים את החוק לא מפחד העונש אלא מההבנה מה עומד מאחורי החוק, למה חוקקו אותו ולמה הוא חשוב, וזה ההבדל בין להעניש כי ככה החוק (או ההורה) אומרים, לבין ההבנה של הילד (המבוגר לעתיד) לגבי ההגיון שלו.

כל מילה שאוסיף תחזור על דברים שנאמרו כאן כבר.
חינוך לגיל הרך >>

הודעות אחרונות

16:18 | 20.08.19 אורחים בפורום
10:31 | 08.07.19 אורחים בפורום
15:20 | 29.05.19 אורחים בפורום
16:01 | 23.05.19 פיקוס123
04:12 | 24.02.19 מיטל בר אילן
09:43 | 15.02.19 סתיו7337
17:11 | 09.01.19 חולית 10
10:34 | 15.10.18 יום טוב22

חם בפורומים של תפוז

חפשו אותנו גם באינסטרגם
חפשו אותנו גם...
פודי תפוז - האינסטגרם החדש כל התמונות של...
חפשו אותנו גם באינסטרגם
חפשו אותנו גם...
פודי תפוז - האינסטגרם החדש כל התמונות של...
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?

מקרא סימנים

בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ