לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
עדכן
1820118,201 עוקבים אודות עסקים

פורום חינוך לגיל הרך

בילדים שלנו יש את הסקרנות הטבעית והדחף ללמוד. הילדים שלנו זכאים לכבוד ולהערכה, ובכדי שיוכלו להתפתח, לגדול, ולממש את הפוטנציאל הגלום בם, עלינו, ליצור את התנאים המתאימים עבורם. עלינו לספק את צורכיהם הפיזיים, הרגשיים והרוחניים.מכיוון שתהליך הגדילה של הילד מלווה בכישלונות וקשיים לצד ההצלחות, אנחנו כהורים צריכים לספק לו ``רשת בטחון`` של קבלה, תמיכה ואהבה. אנחנו, צריכים ליצור עבורו אוירה שתאפשר לו להיענות לאתגרים שהחיים מציעים מבלי לחשוש מכישלונות.איך עושים את זה? איך מטפחים ילד ומאפשרים לו להיות הוא עצמו מבלי שהרצונות, הפחדים והציפיות שלנו ``ישתלטו`` על החינוך? איך מדברים עם ילדים כך שתהיה החלפת דעות הדדית, הבעת רגשות וחשיפה אישית?כל אלה ושאלות רבות נוספות הן עניינה של קהילה זו. ננסה ללמוד, תוך כדי הקשבה ופתיחות, אחד מהשני. אין דרך אחת שהיא טובה מהשניה, לכל ילד והורה מתאימה דרך ייחודית שלהם ו``הצלבת`` הדעות תאפשר (כך אני מקוה) לכל אחד מאתנו למצוא את שביל הזהב בינו לבין ילדו.הפורום מיועד לדיונים בנושא חינוך לגיל הרך. הוא נועד לכל מי שיש לו או לה משנה חינוכית, או המעוניינים לגבש לעצמם משנה כזו, או להתלבט בנושאים הנוגעים למשנה כזו.כל דיון הקשור במישרין לנושאי חינוך לגיל הרך שייך לפורום הזה, ויתקבל כאן באזניים קשובות ולב פתוח.דיונים הנוגעים לנושאי הורות כלליים, ולא לנושאים הנוגעים בחינוך, אני סבורה שמקומם הנכון הוא פורום "להיות הורים", שחושף את המתייעצ/ת גם לכמות גדולה הרבה יותר של גולשים.אין צורך להדגיש (אך אדגיש בכל זאת), שכתיבה בפורום כפופה לתקנון תפוז. מעבר לכך, אלה הם כללי ההתנהגות בפורום "חינוך לגיל הרך":אין פרסומות בפורום - ניתן לפרסם בלוח המודעות של הפורום. פרסומות מעל דפי הפורום תמחקנה.יש להמנע מפרסום תמונות של ילדים בפורום - עם כל ההבנה שלי לרצון שלנו להתגאות בילדינו (ויש במה להתגאות!), אבקש להשאיר את הדיונים במסגרת מטרת הפורום, ולא לגלוש לשרשורי תמונות.יש להמנע משיחות פרטיות וקשקושים מעל דפי הפורום - לשם כך קיימת מערכת מסרים יעילה בתפוז. הפורום נועד לדיונים ענייניים. יש מקום רק ל-15 הודעות בעמוד הראשון של הפורום - הבה נשתמש במקום הזה בתבונה ולנושאי הפורום.יש להמנע מהתנצחויות בפורום - נסו לשבור את הפרדיגמה לפיה עליכם תמיד לומר את המילה האחרונה.עלבונות אישיים והתייחסות פרסונלית לגולש/ת ימחקו על פי שיקול דעתי הבלעדי - בהקשר הזה, אבקש אתכם מצד אחד לחשוב מראש, ואף לקרוא שוב, הודעות שלכם לפני שאתם שולחים אותן, ומצד שני, לתת קרדיט לאדם שעומד בצד השני של המסך, שהוא לא התכוון לעלבון אישי, ולנסות לקרוא את הודעתו שוב בעיניים אחרות לפני שמתלוננים. אפשר, ואתם מוזמנים, לפנות אלי במסרים בנושאים הנוגעים לאמור לעיל, אך אבקשכם להפעיל שיקול דעת לפני שאתם פונים אלי. מאד לא הייתי רוצה לקבל כל יום מסרים מגולשים שנעלבו מגולש זה או אחר.אני מאחלת לכולנו דיונים פוריים ומעניינים לאה_מ

הנהלת הפורום:

אודות הפורום חינוך לגיל הרך

בילדים שלנו יש את הסקרנות הטבעית והדחף ללמוד. הילדים שלנו זכאים לכבוד ולהערכה, ובכדי שיוכלו להתפתח, לגדול, ולממש את הפוטנציאל הגלום בם, עלינו, ליצור את התנאים המתאימים עבורם. עלינו לספק את צורכיהם הפיזיים, הרגשיים והרוחניים.מכיוון שתהליך הגדילה של הילד מלווה בכישלונות וקשיים לצד ההצלחות, אנחנו כהורים צריכים לספק לו ``רשת בטחון`` של קבלה, תמיכה ואהבה. אנחנו, צריכים ליצור עבורו אוירה שתאפשר לו להיענות לאתגרים שהחיים מציעים מבלי לחשוש מכישלונות.איך עושים את זה? איך מטפחים ילד ומאפשרים לו להיות הוא עצמו מבלי שהרצונות, הפחדים והציפיות שלנו ``ישתלטו`` על החינוך? איך מדברים עם ילדים כך שתהיה החלפת דעות הדדית, הבעת רגשות וחשיפה אישית?כל אלה ושאלות רבות נוספות הן עניינה של קהילה זו. ננסה ללמוד, תוך כדי הקשבה ופתיחות, אחד מהשני. אין דרך אחת שהיא טובה מהשניה, לכל ילד והורה מתאימה דרך ייחודית שלהם ו``הצלבת`` הדעות תאפשר (כך אני מקוה) לכל אחד מאתנו למצוא את שביל הזהב בינו לבין ילדו.הפורום מיועד לדיונים בנושא חינוך לגיל הרך. הוא נועד לכל מי שיש לו או לה משנה חינוכית, או המעוניינים לגבש לעצמם משנה כזו, או להתלבט בנושאים הנוגעים למשנה כזו.כל דיון הקשור במישרין לנושאי חינוך לגיל הרך שייך לפורום הזה, ויתקבל כאן באזניים קשובות ולב פתוח.דיונים הנוגעים לנושאי הורות כלליים, ולא לנושאים הנוגעים בחינוך, אני סבורה שמקומם הנכון הוא פורום "להיות הורים", שחושף את המתייעצ/ת גם לכמות גדולה הרבה יותר של גולשים.אין צורך להדגיש (אך אדגיש בכל זאת), שכתיבה בפורום כפופה לתקנון תפוז. מעבר לכך, אלה הם כללי ההתנהגות בפורום "חינוך לגיל הרך":אין פרסומות בפורום - ניתן לפרסם בלוח המודעות של הפורום. פרסומות מעל דפי הפורום תמחקנה.יש להמנע מפרסום תמונות של ילדים בפורום - עם כל ההבנה שלי לרצון שלנו להתגאות בילדינו (ויש במה להתגאות!), אבקש להשאיר את הדיונים במסגרת מטרת הפורום, ולא לגלוש לשרשורי תמונות.יש להמנע משיחות פרטיות וקשקושים מעל דפי הפורום - לשם כך קיימת מערכת מסרים יעילה בתפוז. הפורום נועד לדיונים ענייניים. יש מקום רק ל-15 הודעות בעמוד הראשון של הפורום - הבה נשתמש במקום הזה בתבונה ולנושאי הפורום.יש להמנע מהתנצחויות בפורום - נסו לשבור את הפרדיגמה לפיה עליכם תמיד לומר את המילה האחרונה.עלבונות אישיים והתייחסות פרסונלית לגולש/ת ימחקו על פי שיקול דעתי הבלעדי - בהקשר הזה, אבקש אתכם מצד אחד לחשוב מראש, ואף לקרוא שוב, הודעות שלכם לפני שאתם שולחים אותן, ומצד שני, לתת קרדיט לאדם שעומד בצד השני של המסך, שהוא לא התכוון לעלבון אישי, ולנסות לקרוא את הודעתו שוב בעיניים אחרות לפני שמתלוננים. אפשר, ואתם מוזמנים, לפנות אלי במסרים בנושאים הנוגעים לאמור לעיל, אך אבקשכם להפעיל שיקול דעת לפני שאתם פונים אלי. מאד לא הייתי רוצה לקבל כל יום מסרים מגולשים שנעלבו מגולש זה או אחר.אני מאחלת לכולנו דיונים פוריים ומעניינים לאה_מ
x
הודעה מהנהלת הפורום

לצפיה ב-'TIME OUT - ולא בכדורסל '
TIME OUT - ולא בכדורסל
<< ההודעה הנוכחית
24/09/2001 | 05:41
34
29

זאת שאלה חינוכית תלויית תרבות, אולי...

אנחנו חיים בארה"ב, ופה, לפחות היכן שאנחנו גרים , נהוג להכריז על TIME OUT כשילדים רבים/מתפרעים/מגלים ביטויי אלימות וכדומה.

איך זה נראה? תדמיינו שילד בן שנה וחצי בערך זורק חול בארגז החול, ואזהרות האם לא עוזרות. מה עושים? TIME OUT - מזיזים את הילד הצידה, מושיבים אותו בצד לכמה דקות ל - QUIET TIME ואז מחזירים לפעילות. חלק מהפעמים שראיתי את זה נעשה אז שולחים לחדר (טעות בעיני! אז החדר נתפס כעונש) או שפשוט מפסיקים מיידית את הפעילות (למשל, השתתפות היומולדת) ועוזבים את המקום פיזית.

לא יודעת, לי זה לא נראה, אני לא אוהבת עונשים ומקווה לא להזדקק להם בעתיד, וזה נראה לי יותר מביש את הילד מבחינה חברתית מאשר מחנך אותו.

מה המחשבות שלכן הנושא? אתן מענישות? על מה?
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'לגבי ענישה - אני גיליתי שזה משרת על'
לגבי ענישה - אני גיליתי שזה משרת על
24/09/2001 | 09:21
1
10
פי רוב את האינטרס של הרגעת הכעס ההורי, ולמעשה לא אפקטיבי ככלי חינוכי.
אני נמנעת ככל האפשר מלהעניש את ילדי. גם לא הייתי רוצה שמישהו (למשל, הבוס שלי) יעניש אותי, גם אם עשיתי משהו שאינו עולה בקנה אחד עם המצופה ממני או עם הכללים הנדרשים.
אני חושבת שהטלת עונש מסיחה את הדעת מהדיון במעשה עצמו או בשאלות הנובעות ממנו לתחושות של כעס ועלבון הנובעות מהעונש, וזה לא רצוי.
כשהשתחררתי מהצבא נסעתי לארה"ב והייתי שם או-פר במשך כמה חודשים - טיפלתי בשלושה ילדים. גם שם העונש הנפוץ (שההורים השתמשו בו בנדיבות יתרה) היה "לך לחדר שלך" - מאז כבר שמעתי את זה הרבה פעמים וזה לא ממש מפליא אותי, אבל אז זה בכלל לא נראה לי כמו עונש - אם אתה רוצה להעניש את הילד שלך, למה לך לשלוח אותו למקום מלא צעצועים וכל מיני דברים כיפיים??? אבל עובדה שזה עבד, וכך הם התחילו לראות בחדר שלהם "מקום של עונש", וגם זה לא ממש הכוונה...
אז אני חושבת שפסק זמן הוא עקרון נכון, של הקדשת מחשבה למעשה ולתוצאותיו, שלפעמים צריך להתנתק מהרגע ולהסתכל על הדברים "מבחוץ" כדי להבין, אבל היישום של זה לא נראה לי נכון. אין הגיון בניתוק ילד ממסיבת יום הולדת שהוא מבלה בה, אלא אם האם אינה מסוגלת להשאר עמו שם. הניתוק שלו לא מלמד אותו כיצד יש להתנהג בחברה, ואם כך - מה השגנו?
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'ללאה-ענישה '
ללאה-ענישה
24/09/2001 | 20:45
5
צודקת במאה אחוז
שלך
חנה גונן
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'מרגיע'
מרגיע
24/09/2001 | 09:55
6
אני בעד ל"פסק זמן" - מניסיון שלי עם הבכור שלי היום בן 8 - שעונשים לא היו אפקטיבים עליו וגם פרסים לא (אם תתנהג יפה תקבל...) - כי כשהוא התנהג/מתנהג רע זה לא בגלל תכנון מוקדם או בהכרח רצון להרע - אלא חוסר יכולת שלו לשלוט ברגשות/בכעסים/ביצרים שלו... לכן לקיחת פסק זמן מאפשר לילד לאסוף את עצמו ולהרגע ולחזור לפעילות שהוא מאושש...

כמובן שזה צריך לעשות בצורה הנכונה שילד יבין שמטרת "פסק הזמן" היא לגרום לו להרגע ולא הזדמנות למשחק נוסף בחדר שלו.

כמו כן - לא על כל ילד זה עובד - להשתמש בזה האופן גורף בכל ילדי הגן זה נראה לי לא נכון... (על הבת שלי למשל זה בכלל לא עובד - מבט אחד של אבא שלה או שלי ישר מיישר אותה ומרגיע אותה - היא לא זקוקה לפסק זמן להרגע).

ענת
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'לפעמים יש צורך בשינוי'
לפעמים יש צורך בשינוי
24/09/2001 | 10:34
3
6
כשאחד הילדים נכנס למצב רוח "קרבי" שבו כל דבר מעורר בכי/ריב, זה סימן שצריך לשנות אווירה. לפעמים הסיטואציה היא כזו, שאנחנו לא רוצים לעשות שינוי כולל (למשל - בזמן ארוחת ערב בחדר האוכל, או ביקור אצל הסבים), ואז אחד מאיתנו יוצא עם הילד הבוכה החוצה.
הכוונה היא לא להעניש אותו, אלא לאפשר לו להרגע. יש משהו באוויר הפתוח, ובגירויים החולפים שם, שבדרך כלל תוך זמן קצר הוא נרגע, ואפשר לחזור פנימה בצורה נעימה.
יחד עם זאת, לאחרונה נוכחתי, שהם כן חווים את זה כמעין עונש:
היינו אצל הסבים, ואוריין נכנס למצב כזה, אז לקחתי אותו ויצאתי איתו. בדרך הוא אמר "לא רוצה כוכבים" (בפעם הקודמת שהייה אירוע כזה, אבא יצא איתו לראות כוכבים). היינו בחוץ זמן מה, באופן מהנה (ישיבה על טרקטור..) ואז חזרנו פנימה, וסיפרנו לסבתא ומיתר מה עשינו - כמובן שמיתר גם רצתה לצאת החוצה, ואוריין אמר לה "אבל אני בכיתי". הסברתי להם שאפשר לצאת החוצה גם אם לא בוכים, אבל זה נתן לי נקודה למחשבה...

אני עדיין חושבת שיציאה החוצה, עם הילד, היא פתרון טוב לצאת מתוך מעגל קסמים, ואני מקווה שזה לא נחווה כעונש.
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'כרמית,בדיונם בIOL כבר'
כרמית,בדיונם בIOL כבר
24/09/2001 | 11:40
2
5
כתבתי את דעתי, שעוררה מחלוקות
רבות,
על המנגדותי למושג ולמעשה העונש, ובמקביל לו הםרס.
אז הצכתי כמה קווים הן של הצבת גבולות והן של
"תוצאות טבעיות"
- שיזומות על ידי ההורה, אך מובנות ונתפסות על ידי הילד ,למרות נסיונות המחאה.
אני זוכרת שהתגובות היו קשות, ואף הובא מאמרו של לסרי 0כך נדמה לי שמו, מאתר "חנוך אחר"
תור השוואה של הצבת גבולות לאילוף.
כמובן יש דיעות לכאן ולכאן.
אני ורבים כמוני, שלא מופיעים כאן בפורום(לא כולם "מחוברים לקבוצה שכזו" חושבים כמוני.
החשוב , כמו שבצהל אומרים: "מבחן התוצאה" והתוצאה קשורה הן בתגובות הילד/ה, רגשותיו ועמדותי כלפי צעדי החנוךשך ההורה, ורגשות ההורה כלפי צעדים אלה.

האם גם אצלכם היוםהילדים קצת מבולבלים משום , אולי, שינוי השעון?

דסי
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'לא הבנתי הקשר להודעתי'
לא הבנתי הקשר להודעתי
24/09/2001 | 12:19
1
3
אני זוכרת את הדיון ההוא - והסכמתי איתך ברמה העקרונית, אם כי חידדתי את ההבדל בין תוצאות טבעיות והגיוניות, ולא כל כך הסכמתי לגבי התגובה בדוגמא הספציפית שנתת אז (אבל אין מה לחזור על בדיון ההוא).

אני לא רואה ביציאה החוצה סוג של עונש, וגם לא "תוצאה הגיונית" (טבעית היא בטח לא). יש מצבים שבהם האמירה (לאו דווקא במילים) היא "אם אתה לא יכול לעשות את הדברים בצורה סבירה (בעיניי, כמובן), אתה לא יכול לעשות אותם בכלל". אני משתדלת להשתמש בזה, רק כשבאמת לא ניתן לאפשר לעשות את הפעילות בצורה שהילד עושה (מסוכן מדי או פוגע באחרים).

במקרה שתיארתי, הכוונה היא לשבירת "מעגל קסמים", ע"י יציאה החוצה להתאווררות. במידת האפשר, באווירה טובה - ובלווית אבאמא. בדרך כלל, אנחנו משתמשים בזה, לא כשהילד/ה עושה משהו לא רצוי, אלא כשהוא בלחץ ומתח שגורמים לכל דבר להיות טריגר לבכי/צעקות/ריבים.

אפשרות אחרת (במקרה שלנו - אם אני לבד בבית, ולא יכולה להשאיר את השני לבד, ולא יכולה/רוצה לצאת עם שניהם) - "בוא תעזור לי" - להצמיד את הילד אלי ולעשות "משהו משמעותי" - בדרך כלל עבודות בית, כשהילד עוזר לי.
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'כרמית, עכשיו אנחו מבינות'
כרמית, עכשיו אנחו מבינות
24/09/2001 | 21:58
3
הי,
לא חשבתי שהתכוונת לעונש, ובטח שלא תוצאה הגיונית. עכשיו אני מבינה, ממה שכתבת, באיזה מצבים את משתמשת בדרך זו, שהיא נראית לי יפה וענינית.

הסיבה שהבאתי , רק לזכרון את הדיון מאז, היתה שספרת שלאחרונה דרך זו לא כל כך עובדת, ומהתאור הראשון נשמע כאילו הילד "לא יודע" כללי התנהגות ליד שולחן הארוחה - " אם אתה לא יכול לעשות את הדברים בצורה סבירה.... (כמו שכתבת).

עכשיו הבנתי אחרת לגמרי, ולכן , אכן אין שום קשר בין הדברים שאני כתבתי , לבין התגובה הראשונה שלך.
אני חושבת שמכתבך/תגובתך מראה שאין חלוקי דיעות בנושא זה ביננו.
דסי
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'אני לא מענישה כי בשלב זה אין צורך'
אני לא מענישה כי בשלב זה אין צורך
24/09/2001 | 12:56
1
6
בני בן שנתיים ועדיין לא נתקלתי בהתנהגות שלילית שחוזרת על עצמה עד כדי "דווקא" ולכן אנחנו לא מענישים אותו. מספיק שמרימים קול או כועסים מאוד והוא נעלב ומפסיק את הפעולה המכעיסה/מסוכנת/בלתי מקובלת.
נראה לי שזהו עונש מספיק עבורו אבל הרעיון שאת מתארת ושאני מכירה אותו כ"פסק צינון" מקובל על הרבה מחנכים והורים.
אני חושבת שצריך לאפשר לילד לבחור: רצוי שתתנהג יפה אבל אם לא תלך למקום מסוים (לא לחדר שלך) תחשוב על מה שעשית ואז תחזור.
אני עוד לא יודעת אם אני מסכימה עם הדרך או לא אבל בהחלט מקובל עליי שצריך להעביר לילד את המסר (מראש) שאם הוא מתנהג באופן לא מקובל יש לזה תוצאות והתוצאות יכולות להיות שהוא יורחק מן המקום כי הוא מפר את הכללים (מכה ילד אחר וכו´)
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'תחשוב על מה שעשית...'
תחשוב על מה שעשית...
24/09/2001 | 13:30
5
זה היה פתרון די בולט עם דודו ... רק מה מהר מאוד הוא איבד כל אפקטיביות כי אחרי כמה שניות ,הוא היה נרגע חוזר ומיד אומר "... חשבתי ואני לא אעשה את ז השוב..." אז נכון שהישגנו רגיעה , אבל בהחלט לא פתרנו שום בעיה...
אנחנו משתמשים בענישה , אבל משתדלים שהיא תהיה ישירה למצב שנוצר: קישקוש חוזר על הקירות- לוקחים את הצבעים , הפרעה למהלך המישחק- הוצאת הילד המפריע מהמקום וכד..
כאשר דודו אכן נכנס למעגל כעס ובכי , שפשוט לא נשלט ומתחיל מכל סיבה הפתרון שמצאנו יחד הוא חיבוק ובכי כשהוא עלי עד לרגיעה...
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'אני השתמשתי עם אורן ב"Time Out"'
אני השתמשתי עם אורן ב"Time Out"
24/09/2001 | 13:12
2
6
ואז חשבתי שהמצאתי את הגלגל, אבל מאז עברו מים בירדן ואני כמעט לא משתמשת בזה. למה רק כמעט? כי לעיתים רחוקות אורן ממש בוכה בלי שליטה והיא צריכה קצת מנוחה, אז אנחנו מבקשים ממנה לנוח במיטה שלה, או שלנו (מה שבא לה) ולחזור אלינו כשהיא רוצה ורגועה.

הטיעון המרכזי שלי נגד הוא, שזה אכן עונש ופסק זמן נתפס גם כעונש בעיני הילד. והבעיה המרכזית עם "עונשים" היא, שנותנים אותם בזמן שכועסים, ואז גם מענישים בדרך הקלה ביותר להורים.
ולעונש יש מימד של השפלה והעלבה של הילד ולא זו המטרה. כלומר, מי רוצה שהילד שלו יגיד לעצמו בלב "אני אתנהג יפה כדי שאימא ואבא לא יעליבו אותי"?

והבעיה עם פסק זמן שהוא יעיל למדי, ובגלל זה גם משתמשים בו הרבה, אבל לא מתמודדים עם הבעיה האמיתית שיש לילד.
והבעיה עם לא להשתמש ב"פסק זמן" היא שצריך להיות מאוד יצירתיים (לפי הסיטואציה) לגבי איך לעשות שהוא יפסיק להתנהג כך, ולא תמיד יש את הזמן להיות יצירתיים, ולא תמיד אפשר להיות יצירתיים בזמן כעס.

בקיצור, אני לחלוטין לא מגובשת בכל הנוגע לזה.
יש מצבים שכהורה אתה מרגיש שכרגע אין דרך אחרת, אלא, להרחיק את הילד.
אבל אינטואיטיבית ההרגשה שלי היא שזו לא הדרך הנכונה, ולכן, אני ממעטת מאוד להשתמש בה.
ומשום מה יש לי הרגשה, שהפושטק הקטן שלי יעשה לי בית ספר בכל הנוגע לעונשים וללצאת מהכלים.
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'נעה, סיכמת את זה נפלא.'
נעה, סיכמת את זה נפלא.
24/09/2001 | 15:07
4
מתוך אותה מגמה - שלא להעניש מתוך כעס או עלבון שלי - אני משתדלת מאד לא להגיע ל"נקודת הרתיחה", אותה נקודה שבה הכעס או התגובה שבאה בגינו, הם בלתי נשלטים. אם ההתנהגות "המרגיזה" שלהם מופנית כלפי (או לאו דוקא מופנית כלפי, אלא מפריעה לי), אני משתדלת לומר להם איך אני מרגישה. הרבה פעמים זה מספיק כדי לגרום להם להפסיק מיזמתם (בלי צורך בעונש או כל אמצעי אחר). אם ההתנהגות שלהם מופנית כלפי אחרים, אני מנסה להציב אותם במקום אותם אחרים. שוב, לא תמיד זה עובד, וודאי לא בכל גיל. אבל ילדים גדולים יותר בדרך כלל לא עושים את הדברים מתוך רוע, אלא ללא מחשבה.
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'לנעה -ענישה'
לנעה -ענישה
24/09/2001 | 20:47
3
מסכימה
שלך
חנה גונן
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'אני השתמשתי בשיטה הזאת'
אני השתמשתי בשיטה הזאת
24/09/2001 | 15:23
14
6
ולדעתי הנסיון היה מוצלח. השימוש העיקרי בחודשים האחרונים היה במקרים שבהם אופיר היה מכה ילדים קטנים יותר ללא שום פרובוקציה מצידם, ואז הייתי לוקחת אותו ל"פסק זמן" בצד. כנראה שזה עבד, כי הוא הפסיק להרביץ.
לי זה נראה מאד מתאים שהוא יראה שאם הוא דוחף ילד קטן בשביל לקחת לו את המשחק שבו הוא עוסק, הוא לא יקבל את המשחק אלא יאלץ להפסיק לשחק בעצמו.

בגילאים גדולים יותר, קרה שהבת שלי "איבדה שליטה" (השתוללה בצרחות בלי אפשרות להרגיע אותה) ואז שלחתי אותה לחדרה להירגע. לפעמים יש מצבים שלדעתי ילד לא צריך לצאת מהם ללא עונש.
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'כדברי סבתי : GO RUN AROUND'
כדברי סבתי : GO RUN AROUND
24/09/2001 | 16:40
13
4
THE BLUCK.

ורצנו הרבה.

אני דווקא אהבתי לצאת לשיטוטים האלה אחרי השתוללות, וגם ילדי נהנים להרחק ממני כאשר הם עושים משהו שמאוד צורם לי. שני הצדדים נרגעים, ויכולים ברוגע לדון בכעסים שהם בד"כ הדדים.

ואני בהחלט מענישה, אם כי בד"כ ענישה שמתאימה למעשה. אמא שלי לא הענישה אותנו, אבל בתמורה, היו הנאומים הנישאים בחלל האוויר למשך חצאי ימים, מעייפים פי כמה.

השאלה בעונש, אם הוא משיג את התוצאה הרצויה. אם לא אז לא כדאי להעניש, ואם כן, אז זו דרך חינוכית בהחלט סבירה בעיני.
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'השאלה היא, אם כך, מה התוצאה הרצויה'
השאלה היא, אם כך, מה התוצאה הרצויה
24/09/2001 | 16:48
11
5
?

גם לתת פליק לילד משיג את התוצאה הרצויה - באיזה מחיר?

אם, תוצאה רצויה היא - "שהילד לא יעשה כך וכך" אז אכן, עונשים משיגים את מטרתם.
אבל אם התוצאה הרצויה היא "שהילד לא יעשה כך וכך כי הוא מבין למה" אז אני חושבת שעונשים מחטיאים את המטרה.
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'כאשר העונש קשור למעשה'
כאשר העונש קשור למעשה
24/09/2001 | 21:34
10
5
אז התכלית שלא מובהרת לילד. וגם צריך להתאים את זה לגיל.

לדוגמא אם איתי בן שנה + יקשקש על הקיר, אני אתן לו נייר, ואני אגיד לו לצייר על הדף. אם נועם בן ארבע יציר על הקיר, אני אתן לו ניר אגיד לו לצייר על הדף, ואסביר לו שזה מאוד מכוער בעיני שמקשקשים על הקירות וזה אסור.

אבל כשעופר בן שש עושה את זה, פשוט הוריתי לו לעמוד על יד הקיר ולמחוק את הקשקוש. לקח חמש דקות של עבודה מאומצת, שלאחריה הוא בא ואמר שזו עבודה מאוד קשה, והלקח הופנם.
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'תוצאה הגיונית או עונש'
תוצאה הגיונית או עונש
24/09/2001 | 21:42
6
4
אז בכל זאת חוזרים לויכוח הישן מ-IOL...
למחוק את הקשקוש, יכול להיות עונש, ויכול גם להיות תוצאה הגיונית (אם כי לא טבעית) של המעשה. ההבדל, הוא בעיקר בגישה, אבל בעיניי, זה הבדל משמעותי.
האם הוא מנקה כי את כועסת על מה שעשה, וכדי ש"ישלם על מעשיו הנלוזים" או כי הקיר צריך להיות נקי (ככה בחרתם לחיות), וכיוון שהוא לכלך, הוא צריך לקחת אחריות ולנקות (אגב - מה אם הוא היה מציע לצבוע (בעצמו) את הקיר?).
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'אם זה קיר חיצוני'
אם זה קיר חיצוני
24/09/2001 | 22:04
5
4
שיצבע.

בבית, כשיהיה קצת יותר גדול.

לא הייתי ביואל בתקופה ההיא. אני מענישה כי אני כועסת ורוצה שהקיר יהיה נקי.

אני מאמינה גדולה בזכותי לכעוס על ילדי, ובזכותם לכעוס עלי.

אם ילד שלי מתנגד לסידור החדר בטענה שהוא לא בלגן, אז הוא יסדר את החדר כמה ימים ברציפות, בידיעה שבבית אחד עושה עבור השני. כשאני מענישה כך, אני יודעת שהילד יכעס עלי, וזו זכותו. אבל הוא הבין טוב מאוד, לא להעלות את הטענה הזו בפני שוב. אני כמובן יכולה גם לשוחח איתו על כך וללבן את הדברים, ולהסביר ולהבהיר, אבל אחרי שניסיתי שיטה זו כמה פעמים, שיטת הענישה נראית לי טבעית לגמרי.

לא הייתי רוצה לחיות בבית בו אני לא יכולה להביע את רגשותי, שמא ילדי יפגעו. הם רק ילמדו מזה, לא להביע את רגשותיהם.

חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'ושוב, מעניין מאד לקרוא'
ושוב, מעניין מאד לקרוא
24/09/2001 | 22:21
4
אבל לא אומר שאני מסכימה(הדדי ביננו).
מאד נהניתי לקרוא את דבריך. ברור לי, שברור לך מאד תפקידך ההורי, ואת שלימה איתו.אני חושבת שמצב זה חשוב מאד, הן מבחינת הילדים והן מבחינת ההורים.
ולא שהתנהגותך אימפולסיבית. זוהי עמדה חינוכית מנומקת, לאור מחשבה, נסיון חיים, איזה "מודל" של משהו בחייך.

מבחינתך- אפשר לומר, ואני מניחה שאני לא טועה, שבביתך קיימת אווירה של "כבד את אביך ואת אמך".

רק בהשוואה, הורינו אולי לא נהגו נכון לחלוטין אתנו, אבל היו בטוחים בדרכם החינוכית ולא מבולבלים ומלאי לבטים כמונו(ואני לא משווה אותך לאימי ז"ל, שבבטחון נתנה לי על הישבן אם הכעסתי אותה כאשר רבתי עם אחי הצעיר).

אנחנו כילדים הערכנו את מקומם ההורי, אולי יותר מידי , לטעמי, כי הם בוודאי לא היו מושלמים, ובהחלט גם "העליבו אותנו" כאשר נתנו לנו סטירה או פליק בישבן, למשל.
דסי
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'ציפי, לבקש מילד גדול שינקה את מה'
ציפי, לבקש מילד גדול שינקה את מה
24/09/2001 | 23:10
3
4
שלכלך לא נשמע בעיני ענישה. הבהרת שההתנהגות הזו אינה מקובלת עליך, וזו התוצאה הטבעית והמיידית של ההבהרה הזו.
אני מסכימה איתך שהבעת רגשות חשובה מאד ליחסים במשפחה. לכן אני חושבת, שכאשר הילדים שלי עושים דבר שאינו מוצא חן בעיני, בדרך כלל אם ידעו מה אני מרגישה, הם ישתדלו להמנע מלעשות אותו (כלומר, אם ילד קשקש על הקיר, ובתגובה אמרתי לו שאני מאד כועסת, אז אני מניחה שיותר זה לא יחזור על עצמו. אם הוא מספיק גדול - אז שינקה, ודאי - אחרת יוצא שאני צריכה לנקות זאת - כלומר, זה לא בתור עונש, אלא כחלק מלקיחת האחריות).
אני חושבת שדוקא הבעת הרגשות מייתרת לפעמים את הצורך בענישה. כמו שאמרו כבר קודם, הענישה נובעת פעמים רבות מצורך של ההורים להוציא את הכעסים והתסכולים שלהם. הבעת הרגשות למעשה גורמת לכך שהרגשות יצאו החוצה בצורת מילים ולא בצורת עונשים. אחר כך אפשר לראות מה תגובת הילדים והאם נדרש מעשה כלשהו מצידנו נוסף על הבעת הרגש.
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'אין ילד שמקשקש יש ילד שמצייר'
אין ילד שמקשקש יש ילד שמצייר
25/09/2001 | 10:47
2
5
במקומות שאולי לא מקובלים על המבוגרים אבל בעיניהם זה מעניין לנסות איך הצבע יתקבל דווקא על הקיר או על הספה לדוגמא. אני תומכת בגישה שאם ילד התנסה בציור על הקיר וזה לא מקובל (אצלי בבית זו בעיה משום שאיך אפשר להסביר לילד שלאמא מותר לצייר על הקיר ולך לא?) אז צריך לנקות ואני מסכימה איתך לא בתור עונש (בכלל להוציא את המילה עונש מאוצר המילים) אלא בתור מעשה ותוצאה. רצוי גם לומר מה שציירת יפה בעיני אבל אם זה היה על דף היינו יכולים לשמור את הציור. אצלנו בבית לא מציירים על הקיר ולכן עכשיו צריך להפרד מהציור ולמחוק אותו (לנקות) מהקיר. ומובן מאליו שמי שצייר צריך למחוק כמו שמי שמשחק צריך לאסוף ועוד...הרגלים נכונים.

ושוב בבקשה אל תגידו לילדים קשקשתם על ה... אלא רק ציירת (גם אם בעיננו זה נראה קשקוש, בעיניהם זו יצירה)

אירית אבן-חן
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'אירית, תודה על ההארה. '
אירית, תודה על ההארה.
25/09/2001 | 13:22
1
3
לצפיה ב-'מצד שני.... לא להגיד את המילה עונש'
מצד שני.... לא להגיד את המילה עונש
25/09/2001 | 14:08
1
זה לא מה שישנה את התחושות של הילד.
כבר ראינו שגם אם קוראים לזה "Time Out" זה עדין עונש בעיני הילדים.

אני דווקא חושבת שבמילה עונש מותר להשתמש... (מה גם שילדים שומעים אותה מהגן ובמקומות אחרים), אבל לא כדאי להשתמש ברעיון...
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'אני רואה שגם כרמית'
אני רואה שגם כרמית
24/09/2001 | 22:09
1
עונה לך.
לפי דעתי והבנתי, התגובה למעשו של עופר אינה עונש, אלא תוצאה טבעית שהביא על עצמו, כתוצאה מכך שהפר כללים שבגילו מזמן ידע אותם.

הוא היה צריך לעמול ולנקות, כדי להפנים את האיסור הכל כך בסיסי שלך, שבא לו להפר אותו (מה שנקרא, "ניסה למתוח את החבל", או שפשוט "התחלק לו" ורצה להיות קטן..).
מענין מה כרמית כותבת
דסי
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'צפי .. נסיתי את שיטת השקוצ´'
צפי .. נסיתי את שיטת השקוצ´
25/09/2001 | 14:10
1
3
ככה הם קוראים לסקוצ´...
והם (בשיטת הקלברי פין)
התאהבו ברעיון
ומאז הם באים לבד לבקש ...
אבל ממשיכים לקשקש מדי פעם (בשיא ההתלהבות)...
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'צריך לגרום תסכול'
צריך לגרום תסכול
25/09/2001 | 17:52
2
אני נתתי מחק.
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'גם אצלנו השתמשו בשיטת הריצה'
גם אצלנו השתמשו בשיטת הריצה
24/09/2001 | 20:55
2
(לרוץ עד קצה ה"שורה" (של הבתים) ובחזרה) - בגיל יותר מבוגר, כמובן. זה לא היה עונש, אלא מעין אמירה, שגם הובנה כך, בדרך כלל: יש לך עודף אנרגיה, תוציאי אותו בריצה, ולא בהצקות.
בהחלט נראה לי דרך שאשתמש בה בעתיד (ובצורה שונה אני משתמשת כבר היום). אני רואה את זה כהכוונה, לא כענישה.
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'כשחושבים על השיטה הזאת צריך לחשוב'
כשחושבים על השיטה הזאת צריך לחשוב
24/09/2001 | 23:45
2
3
גם על מצב שבו כאשר אומרים לילד time out או לך לחדר שלך הוא יגיד "לא רוצה". ואז מה? לקחת אותו בכח לחדר שלו? ואם הוא יוצא מהחדר אחרי שלקחו אותו בכח לשם? שוב להכניס אותו בכח לחדר? באותו רגע כבר אף אחד לא זוכר מה קרה מלכתחילה ועל מה היה העונש כי כולם עסוקים במאבק פיזי מאד מעליב וקשה לכל הצדדים. מנסיון
אני גם רוצה לצטט קטע מהספר "גם הילד יודע" של אלטה סולטר בדיוק בנושא הזה. "כל ילד המכבד את עצמו, שחונך לפיתוח תחושת ערך עצמי, פשוט יסרב ללכת לפינה או לשבת בחדרו, אלא אם כן הוא פוחד שמא יקרה לו משהו גרוע יותר אם לא יציית. לכן האיום הבסיסי באלימות קיים גם במקרים רבים שבהם שולחים את הילד לחדר, אף על פי שהביהביוריסטים הדביקו לעונש הזה את התווית התמימה לכאורה של "פסק זמן"".
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'מסכימה'
מסכימה
25/09/2001 | 00:19
1
אני לא מענישה, לא רק מעיקרון - בדרך כלל עונשים הם פשוט לא במודעות שלי, והם לא התגובה שעולה לי בראש במצב של כעס. אני לא מגיבה כמעט אף פעם בתגובה של "אם/אז..." למה רק כ מ ע ט אף פעם? כי כמה פעמים, במצבים שבהם הייתי חסרת אונים מול התנהגות מסויימת, בד"כ קיצונית, שלא ידעתי איך להפסיק אותה (למשל שאביגיל בת ה-5 מנסה להכות אותי ולא מפסיקה כשאני אומרת לה, או לחילופין מציקה בלי הפסקה לנמרוד), אמרתי לה שתלך לחדר שלה, או שתכנס הביתה, אם היינו בחוץ. הבעיה היא, כמובן, שכשהיא בשיא ההשתוללות וה"אנטי", היא לא ממש צייתנית, ואז מה? נכנסתי למאבק משפיל ולא נעים לשני הצדדים. ואז אני מרגישה שלא רק שלא השגתי את מה שרציתי, רק הכנסתי את עצמי ואת ביתי לבוץ יותר עמוק.

אצלי אם ככה, עונש הוא פתרון לא יצירתי, שנובע מחוסר אונים, ושאני נוקטת כשאני לא מצליחה לחשוב על משהו אחר מוצלח יותר, ולכן, בשבילי הוא גם פתרון לא רצוי, כזה שאני תמיד מתחרטת עליו בדיעבד, ואוכלת את עצמי, איך הגעתי למצב שנאלצתי להשתמש בו, ואיך לא פתרתי יותר טוב את המצב.
לגבי השימוש בפתרון הזה הוא פשוט כישלון נקודתי שלי כהורה.
ואנא - לא להעלב, אני באמת מדברת רק על תחושתי שלי כלפי המצב שתיארתי, ולא כשיפוט של מי שמשתמש בפתרון הזה והוא שלם איתו ומתאים לו.
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'בדיוק חשבתי על הנקודה הזו'
בדיוק חשבתי על הנקודה הזו
29/09/2001 | 20:52
1
כי גם אצלנו דניאל (4)עונה ב"לא רוצה", ומנסה להתנגד כשאנחנו מנסים להרחיק אותו מ"זירת הפשע", ולתת לו לנוח קצת ולהרגע. לא כדי להעניש אלא כדי להרגיע ולצנן קצת את הרוחות. אנחנו לא רוצים להפעיל כוח, אז מה שקורה בדר"כ זה שאנחנו מחזיקים אותו חזק, מחבקים ומלטפים עד שהוא נרגע, וכשהוא יותר רגוע מנסים לעניין בפעילות אחרת, בדרך כלל רגועה יותר.

לפעמים קיים גם מצב שהוא מתחמק מאחיזתנו, וממשיך בהתנהגותו הקודמת, וצעקות וגעירות לא עוזרות -אם השעה מאוחרת והוא כבר עייף עושים אמבטיה ומבטיחים עוד סיפור לפני השינה או משחק קופסא רגוע, ובדרך כלל הוא מתרצה. אם זה באמצע היום, מעבירים את זירת הפשע לגן השעשועים, הולכים לקניות (אם צריך), לבקר חבר בקיצור משנים אווירה.

אצלנו שיטת "פסק הזמן" מעולם לא עבדה...
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'Time In ותיקון המצב (קצת ארוך)'
Time In ותיקון המצב (קצת ארוך)
25/09/2001 | 01:04
2
5
עבור הרבה ילדים Time out (בעברית - "בידוד") הוא איום נורא ולכן לא פלא שרבים מצייתים. זה פשוט בגלל הרצון שלהם בקשר ובחברה. לא נראה לי שזה משהו שכדאי לנצל בשביל לגרום להם לשינויי התנהגות.

מה שאני כן יכולה להגיד לטובת השיטה הזאת, זה שהיא נותנת להורים הזדמנות לנוח מהלחץ ולחשוב מה לעשות הלאה. ואגב, אני מכירה הורים שבמצבים כאלה יוצאים בעצמם ל- Time out, נושמים קצת, נרגעים, וחוזרים.

יש מקרים שבהם באמת נראה שהילדים לא מסוגלים לעצור ולהפסיק את מה שהם עושים, ואז אפשר לעשות Time-in: לקחת את הילד לקצת זמן אחד-על-אחד, אבל מחוץ לסיטואציה שגרמה לכל המהומה. כרמית כתבה על זה כאן, ועוד כמה אמהות.

אבל באופן כללי, נראה לי שמאוד לא יעיל להגיד לילדים מה לא לעשות. הרבה יותר יעיל להגיד להם מה כן לעשות, בלי כעס. למשל, אחרי שהילד שפך את השוקו על הרצפה, לתת לו את הסמרטוט ולהגיד "תנגב" (בקול רגיל, כאילו זה הדבר הכי ברור בעולם). או אם הילד זורק חול על ילדים אחרים, להראות לו איפה כן אפשר לזרוק חול: "תזרוק כאן בפינה, איפה שאין ילדים".

אם אנחנו מניחים שהילדים לא עושים את הדברים האלה מתוך כוונה רעה, אז ברור שאין גם שום טעם להעניש. יש טעם ללמד אותם מה כן לעשות, יש טעם למלא צרכים שלהם. למשל יש אנשים שכשהם רעבים הם מתנהגים נורא, וקצת אוכל פותר את הבעיה. יש הרבה ילדים שכשהם רעבים לאהבה הם מתנהגים נורא, וקצת תשומת לב מתקנת את המצב.
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'ממש נהניתי "לדבר" איתכן! '
ממש נהניתי "לדבר" איתכן!
25/09/2001 | 05:28
3
ולקרוא את מחשבותיכן בשני הנושאים שהעליתי. עזרתן לי מאוד! תודה!

איריס (הייתי חייבת, אני מתה על חיפושיות)
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'מסכימה עם יונת.ש (שלום?) בכל מילה'
מסכימה עם יונת.ש (שלום?) בכל מילה
26/09/2001 | 14:57
7
לצפיה ב-'אני מרגישה שאני עושה את זה'
אני מרגישה שאני עושה את זה
27/09/2001 | 12:00
4
אפילו בלי לשים לב, אבל לא בצורה כזו כמו שעושים האמריקאיים (עבדתי שם כאופר שנה וחצי).
ירין לפעמים גם בלתי נסבל, ונמאס לו והוא מיילל ומתחיל להציק, אז פשוט אני נותנת לו מוצץ, ומשכיבה אותו בצד על כרית לזמן מה, עד שהוא נרגע, לרוב זה עובד.
אם לא אז סיבוב בחוץ, אבל זה לא נחשב אצלי ענישה אלא זמן רגיעה ואני חושבת שזה טוב ולא רק לילדים גם לנו זה חשוב מדי פעם לעשות פסק זמן.
אני לא אוהבת את הגישה לשלוח לחדר, כי זה לא עונש, זה סתם יגרום לילד א לאהוב את החדר שלו.
גם בבית הילדים, יש ילדים שצריכים לפעמים זמן רגיעה, אז שולחים אותם לפינת ספר או משהו כזה לכמה דקות ואז הם מקבלים כוחות חדשים וזה עושה להם קאט מסויים במהלך היום ומרגיע אותם.
חינוך לגיל הרך >>

הודעות אחרונות

16:18 | 20.08.19 אורחים בפורום
10:31 | 08.07.19 אורחים בפורום
15:20 | 29.05.19 אורחים בפורום
16:01 | 23.05.19 פיקוס123
04:12 | 24.02.19 מיטל בר אילן
09:43 | 15.02.19 סתיו7337
17:11 | 09.01.19 חולית 10
10:34 | 15.10.18 יום טוב22

חם בפורומים של תפוז

חפשו אותנו גם באינסטרגם
חפשו אותנו גם...
פודי תפוז - האינסטגרם החדש כל התמונות של...
חפשו אותנו גם באינסטרגם
חפשו אותנו גם...
פודי תפוז - האינסטגרם החדש כל התמונות של...
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?

מקרא סימנים

בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ