לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
עדכן
1820018,200 עוקבים אודות עסקים

פורום חינוך לגיל הרך

בילדים שלנו יש את הסקרנות הטבעית והדחף ללמוד. הילדים שלנו זכאים לכבוד ולהערכה, ובכדי שיוכלו להתפתח, לגדול, ולממש את הפוטנציאל הגלום בם, עלינו, ליצור את התנאים המתאימים עבורם. עלינו לספק את צורכיהם הפיזיים, הרגשיים והרוחניים.מכיוון שתהליך הגדילה של הילד מלווה בכישלונות וקשיים לצד ההצלחות, אנחנו כהורים צריכים לספק לו ``רשת בטחון`` של קבלה, תמיכה ואהבה. אנחנו, צריכים ליצור עבורו אוירה שתאפשר לו להיענות לאתגרים שהחיים מציעים מבלי לחשוש מכישלונות.איך עושים את זה? איך מטפחים ילד ומאפשרים לו להיות הוא עצמו מבלי שהרצונות, הפחדים והציפיות שלנו ``ישתלטו`` על החינוך? איך מדברים עם ילדים כך שתהיה החלפת דעות הדדית, הבעת רגשות וחשיפה אישית?כל אלה ושאלות רבות נוספות הן עניינה של קהילה זו. ננסה ללמוד, תוך כדי הקשבה ופתיחות, אחד מהשני. אין דרך אחת שהיא טובה מהשניה, לכל ילד והורה מתאימה דרך ייחודית שלהם ו``הצלבת`` הדעות תאפשר (כך אני מקוה) לכל אחד מאתנו למצוא את שביל הזהב בינו לבין ילדו.הפורום מיועד לדיונים בנושא חינוך לגיל הרך. הוא נועד לכל מי שיש לו או לה משנה חינוכית, או המעוניינים לגבש לעצמם משנה כזו, או להתלבט בנושאים הנוגעים למשנה כזו.כל דיון הקשור במישרין לנושאי חינוך לגיל הרך שייך לפורום הזה, ויתקבל כאן באזניים קשובות ולב פתוח.דיונים הנוגעים לנושאי הורות כלליים, ולא לנושאים הנוגעים בחינוך, אני סבורה שמקומם הנכון הוא פורום "להיות הורים", שחושף את המתייעצ/ת גם לכמות גדולה הרבה יותר של גולשים.אין צורך להדגיש (אך אדגיש בכל זאת), שכתיבה בפורום כפופה לתקנון תפוז. מעבר לכך, אלה הם כללי ההתנהגות בפורום "חינוך לגיל הרך":אין פרסומות בפורום - ניתן לפרסם בלוח המודעות של הפורום. פרסומות מעל דפי הפורום תמחקנה.יש להמנע מפרסום תמונות של ילדים בפורום - עם כל ההבנה שלי לרצון שלנו להתגאות בילדינו (ויש במה להתגאות!), אבקש להשאיר את הדיונים במסגרת מטרת הפורום, ולא לגלוש לשרשורי תמונות.יש להמנע משיחות פרטיות וקשקושים מעל דפי הפורום - לשם כך קיימת מערכת מסרים יעילה בתפוז. הפורום נועד לדיונים ענייניים. יש מקום רק ל-15 הודעות בעמוד הראשון של הפורום - הבה נשתמש במקום הזה בתבונה ולנושאי הפורום.יש להמנע מהתנצחויות בפורום - נסו לשבור את הפרדיגמה לפיה עליכם תמיד לומר את המילה האחרונה.עלבונות אישיים והתייחסות פרסונלית לגולש/ת ימחקו על פי שיקול דעתי הבלעדי - בהקשר הזה, אבקש אתכם מצד אחד לחשוב מראש, ואף לקרוא שוב, הודעות שלכם לפני שאתם שולחים אותן, ומצד שני, לתת קרדיט לאדם שעומד בצד השני של המסך, שהוא לא התכוון לעלבון אישי, ולנסות לקרוא את הודעתו שוב בעיניים אחרות לפני שמתלוננים. אפשר, ואתם מוזמנים, לפנות אלי במסרים בנושאים הנוגעים לאמור לעיל, אך אבקשכם להפעיל שיקול דעת לפני שאתם פונים אלי. מאד לא הייתי רוצה לקבל כל יום מסרים מגולשים שנעלבו מגולש זה או אחר.אני מאחלת לכולנו דיונים פוריים ומעניינים לאה_מ

הנהלת הפורום:

אודות הפורום חינוך לגיל הרך

בילדים שלנו יש את הסקרנות הטבעית והדחף ללמוד. הילדים שלנו זכאים לכבוד ולהערכה, ובכדי שיוכלו להתפתח, לגדול, ולממש את הפוטנציאל הגלום בם, עלינו, ליצור את התנאים המתאימים עבורם. עלינו לספק את צורכיהם הפיזיים, הרגשיים והרוחניים.מכיוון שתהליך הגדילה של הילד מלווה בכישלונות וקשיים לצד ההצלחות, אנחנו כהורים צריכים לספק לו ``רשת בטחון`` של קבלה, תמיכה ואהבה. אנחנו, צריכים ליצור עבורו אוירה שתאפשר לו להיענות לאתגרים שהחיים מציעים מבלי לחשוש מכישלונות.איך עושים את זה? איך מטפחים ילד ומאפשרים לו להיות הוא עצמו מבלי שהרצונות, הפחדים והציפיות שלנו ``ישתלטו`` על החינוך? איך מדברים עם ילדים כך שתהיה החלפת דעות הדדית, הבעת רגשות וחשיפה אישית?כל אלה ושאלות רבות נוספות הן עניינה של קהילה זו. ננסה ללמוד, תוך כדי הקשבה ופתיחות, אחד מהשני. אין דרך אחת שהיא טובה מהשניה, לכל ילד והורה מתאימה דרך ייחודית שלהם ו``הצלבת`` הדעות תאפשר (כך אני מקוה) לכל אחד מאתנו למצוא את שביל הזהב בינו לבין ילדו.הפורום מיועד לדיונים בנושא חינוך לגיל הרך. הוא נועד לכל מי שיש לו או לה משנה חינוכית, או המעוניינים לגבש לעצמם משנה כזו, או להתלבט בנושאים הנוגעים למשנה כזו.כל דיון הקשור במישרין לנושאי חינוך לגיל הרך שייך לפורום הזה, ויתקבל כאן באזניים קשובות ולב פתוח.דיונים הנוגעים לנושאי הורות כלליים, ולא לנושאים הנוגעים בחינוך, אני סבורה שמקומם הנכון הוא פורום "להיות הורים", שחושף את המתייעצ/ת גם לכמות גדולה הרבה יותר של גולשים.אין צורך להדגיש (אך אדגיש בכל זאת), שכתיבה בפורום כפופה לתקנון תפוז. מעבר לכך, אלה הם כללי ההתנהגות בפורום "חינוך לגיל הרך":אין פרסומות בפורום - ניתן לפרסם בלוח המודעות של הפורום. פרסומות מעל דפי הפורום תמחקנה.יש להמנע מפרסום תמונות של ילדים בפורום - עם כל ההבנה שלי לרצון שלנו להתגאות בילדינו (ויש במה להתגאות!), אבקש להשאיר את הדיונים במסגרת מטרת הפורום, ולא לגלוש לשרשורי תמונות.יש להמנע משיחות פרטיות וקשקושים מעל דפי הפורום - לשם כך קיימת מערכת מסרים יעילה בתפוז. הפורום נועד לדיונים ענייניים. יש מקום רק ל-15 הודעות בעמוד הראשון של הפורום - הבה נשתמש במקום הזה בתבונה ולנושאי הפורום.יש להמנע מהתנצחויות בפורום - נסו לשבור את הפרדיגמה לפיה עליכם תמיד לומר את המילה האחרונה.עלבונות אישיים והתייחסות פרסונלית לגולש/ת ימחקו על פי שיקול דעתי הבלעדי - בהקשר הזה, אבקש אתכם מצד אחד לחשוב מראש, ואף לקרוא שוב, הודעות שלכם לפני שאתם שולחים אותן, ומצד שני, לתת קרדיט לאדם שעומד בצד השני של המסך, שהוא לא התכוון לעלבון אישי, ולנסות לקרוא את הודעתו שוב בעיניים אחרות לפני שמתלוננים. אפשר, ואתם מוזמנים, לפנות אלי במסרים בנושאים הנוגעים לאמור לעיל, אך אבקשכם להפעיל שיקול דעת לפני שאתם פונים אלי. מאד לא הייתי רוצה לקבל כל יום מסרים מגולשים שנעלבו מגולש זה או אחר.אני מאחלת לכולנו דיונים פוריים ומעניינים לאה_מ
x
הודעה מהנהלת הפורום

לצפיה ב-'ארגז כלים?'
ארגז כלים?
<< ההודעה הנוכחית
27/06/2007 | 21:42
56
60
שאלה גדולה יש לי בעקבות שרשור בפורום הבית שלי
יש לי תינוקת בבית- איתה אין בעיות, עליה אני לא מתרגזת, אני מבינה מאיפה נובע הבכי שלה, הרצון שלה להגיע למקומות אסורים ולמשוך בכל חוטי החשמל בבית
אבל יש לי גם "גדול" בבית בן 3.5
קראתי את "הורות יעילה" של גורדון ו"איך לדבר" ומאד התחברתי לדברים אבל אני מרגישה שהם נכונים לילדים גדולים יותר.
עם הגדול שלי אני מגיעה הרבה פעמים למבוי סתום בו אני מרגישה שהוא עושה לי דווקא. נניח עושה רעש כשאני מרדימה את הקטנה, משפירץ מים באמבטיה כשהוילון פתוח ואחרי שביקשנו שאו שיסגור את הוילון או שלא ישפריץ וכד'.
ברגעים כאלו אני מרגישה שהוא עושה את זה בכוונה ודווקא.
לאה_מ הציעה לא להתייחס לזה כאל דווקא אלא כאל צורך מסוים שלו. הבעיה שלי היא שכדי להיות אמפטית וכדי להיות מסוגלת להציע פתרון אפקטיבי אני חייבת להבין את המסר שמסתתר מאחורי המעשה, אבל מן הסתם הילד בדרך כלל לא יודע להגיד לי מה הצורך האמיתי שלו ואני לא תמיד יודעת לנחש. אין לי טענות לילד אבל בלי להבין קשה לי מאד להיות אמפטית (במיוחד אם אני גם עייפה ועצבנית בלי קשר אליו). אז מה עושים? חוץ מלעשות דוקטורט בפסיכולוגיה איזה עוד כלים יש כדי להבין מה הצורך האמיתי שלו שאני אוכל לתת לו מענה?
נניח במקרה של ההרדמה של הקטנה זו יכולה להיות קנאה, יכול להיות שהוא רוצה לבלות איתי באותו רגע, יכול להיות שמשעמם לו, יכול להיות שהוא בדיוק עצבני בגלל שהוא רעב/אכל יותר מדי ממתקים/רב עם החבר שלו, יכול להיות שהוא רוצה משהו מהחדר וזה שהוא לא יכול להיכנס מרגיז אותו וכד' וכד' כיד הדמיון הטובה. אם אדע בדיוק מה הבעיה אוכל למצא פתרון אבל כשאני לא יודעת מה אני יכולה חוץ מלצעוק עליו מתסכול כשהוא מעיר את הקטנה שלקח לי חצי שעה להרדים ועכשיו צריך להתחיל הכל מהתחלה?
אני מקווה שהבעיה שלי ברורה ואשמח לקבל תשובות
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'לגבי ההרדמה קיראי למטה את השאלה שלי.דומה'
לגבי ההרדמה קיראי למטה את השאלה שלי.דומה
27/06/2007 | 22:02
2
4
לצפיה ב-'תודה אבל איכשהו אני מחפשת את התשובה הגדולה'
תודה אבל איכשהו אני מחפשת את התשובה הגדולה
27/06/2007 | 22:11
1
7
יותר. לא למקרה ספציפי אלא איך אפשר להגיב באמפטיה או בכלל להגיב נכון כשלא מבינים ממה נובע המעשה וכשעל פניו הוא נראה מאד מאד דווקאי...(ותודה על הפניית תשומת הלב לשרשור שלך זה ממש אחד לאחד בעיית ההרדמה אצלנו )
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'נדמה לי שהגדולה של הכלים בספרים האלה'
נדמה לי שהגדולה של הכלים בספרים האלה
28/06/2007 | 07:27
10
היא שאין צורך לענות על "השאלה הגדולה".
טריקים כמו שיקוף, תיאור המצב, מסרי אני, משחקי דמיון, הומור - כולם עושים את שלהם גם אם לא ירדת לשורש הענין.
(לפעמים בסוף, כמו קסם, גם הבסיס מתגלה.)
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'זה כיף'
זה כיף
27/06/2007 | 22:34
1
8
זה כיף להשפריץ מחוץ לאמבטיה. זה מעניין להשפריץ החוצה ולראות את התגובות של ההורים. לך זה לא כיף, כי את יודעת שזה כרוך בעוד ספונג'ה, שממש לא חסרה לך בשמונה בערב.
שימי לב שיש הפרדה- כשילד משפריץ מחוץ לאמבטיה מבסוט מהחיים, זה לא הזמן להיות אמפטית! זה הזמן לתת לו אפשרות לבחור- לשחק עם המים בתוך האמבטיה או לצאת ממנה. את יכולה גם לתת לו סמרטוט לנקות.

אני חושבת שיש פער בין לקרוא את הספרים האלו לבין לישם אותם. הדבר הראשון בעל הערך שהם נותנים זה לפקוח עיניים לאפשרויות חדשות ולהסתכלות בעדשה רחבה יותר.
היישום, אני יכולה להעיד על עצמי, הוא לא עקבי, והוא תלוי במידת הסבלנות שיש לי בזמן נתון.
אבל אז אני גם מבהירה לילדים, שזה המצב (אמא עייפה).

הגיל לא קשור. סוג התקשורת הזו (אמפטיה וגישור) עובד עם כל בני האדם בכל בהגילאים.
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'רק רציתי לציין שלתת סמרטוט לנקות'
רק רציתי לציין שלתת סמרטוט לנקות
28/06/2007 | 11:56
9
זה לא בהכרח פתרון טוב.
הייתה תקופה שהבת שלי נורא אהבה משחק של לשפוך דברים על הרצפה ואז לנקות אותם ואני לא רוצה לתאר איך הרצפה נראת אחרי שבת 3 "מנקה" אותם.
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'קודם כל יכול להיות שהמניע הוא "דווקא"'
קודם כל יכול להיות שהמניע הוא "דווקא"
27/06/2007 | 22:47
2
7
לא תמיד צריך לחפש כוונות נסתרות כשהילד שלך עושה לך דווקא. לפעמים זאת הסיבה והיא גלויה וברורה. למה? אולי כי הוא דעתן (יכול להיות? למשוש ילד דעתן? ) אולי כי הוא רוצה שליטה, וחושב שכך הוא יצליח להשיג אותה, ואולי הוא סתם עייף.

לא תמיד המניעים רציונליים, וזה אומר שלא תמיד תוכלי "להבין". לפעמים תוכלי להבין רק בדיעבד, אחרי שחשבת קצת (והיית רגועה בעצמך) לפעמים המניעים שלו בסדר, ושלך בסדר, ורק הבעיה ששניכם מתנגשים מכל מיני סיבות של אופי וטמפרמנט
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'וואלה'
וואלה
28/06/2007 | 11:46
1
6
אני אלופת הדווקא.
גם בגילי הלא ילדי בעליל, יש מצבים שאני עושה דווקא לא רציונלי לחלוטין.
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-''
28/06/2007 | 13:16
5
לצפיה ב-'ועוד משהו'
ועוד משהו
27/06/2007 | 22:55
1
7
בכל מצב טוב לדעת מה עובר בראש של מי שמולנו. יש אנשים שנולדים עם יכולת כזו ויש כאלה שצריכים לאמן אותה.
בכל מצב של כעס, טוב להגדיר לעצמנו איפה שורש הבעיה שלנו.
כך שאני חושבת שהספר הזה מועיל לא רק להורות שלי...

הספר מפריד בין מצבים שבהם לך יש בעיה (להגדיר לעצמך ולילד מה מפריע לך- את בעצם מחפשת אמפטיה אצלו והתחשבות מצדו), לבין מצבים שבהם לילד יש בעיה (את מקשיבה ומשמיעה לו מה את שומעת ממנו, כך שהוא יוכל להגיע להבנות והחלטות בעצמו).

אם הוא עושה רעש כשאת מנסה לשים לישון את הקטנה, משפט כמו שכתבת "הוא מעיר את הקטנה שלקח לי חצי שעה להרדים ועכשיו צריך להתחיל הכל מהתחלה" בדיוק מבהיר את התחושה שלך והבעיה שלך. משם כדאי לנשום עמוק ולחפש איתו פתרונות. אצלנו הפתרון היה שאני מיידעת אותו לפני שאני שמה אותה לישון והתפקיד שלו הוא לשמור על שקט עד שאני יוצאת מהחדר ואומרת לו שאפשר שוב להרעיש/ אפשר לדבר עכשיו.


חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'היי משושית כשאני מרגישה שמיתר מתחילה'
היי משושית כשאני מרגישה שמיתר מתחילה
28/06/2007 | 05:42
6
להתעצבן ולא להקשיב בקולי, אני מיד "מקשיבה לעצמי" וחושבת אם בעצם, לא הייתי "בסדר".
זה אומר שישנם ימים לא רבים למזלנו שקורה שאני כועסת ואז מתחיל מעין רוטציה של היא לא מקשיבה לי ואני כועסת והיא בוכה וכו'.
אז מה שאני עושה במקרה שכזה זה שאני פשוט משנה את הדיבור ומתחילה לגרום לה לשכוח מהכל ושלא תתעצבן ובקיצור, עושה לה הפוך על הפוך(מקווה שהבנת אותי) ובעצם, גורמת לה להתנהג כמו תמיד.
אני לא אוהבת כשזה קורה כי היא ילדה מאוד נוחה ומקשיבה לי ואנו מסתדרות מצויין..אבל רק הקטעים הללו הם שמכראיבים לי שקורים.
לכן, מה שלדעתי כדאי שתנסי זה ככה..
1. לתת לו תפקיד של אח גדול שזה גם ייתן לו עצמאות והתלהבות שהוא האח הגדול ואחותו היא התינוקת ואולי דרך כךיבין שאסור לו להציק לה וכו'.
2.תנסי להתעלם מהדברים המאוד מרגיזים ולהעיר כמה שפחות ותשתדלי לדבר אליו "בארבע עיניים" כמו שכתוב בספר.
3.כשאת מתחילה לכעוס, "תנשכי" את הלשון כמו שאבא שלי אומר, תספרי עד עשר ואז תדברי בטון לא תוקף לו לא היית עושה את זה כך ותסבירי לילד שאת אוהבת אותו אבל את חייבת לעשות איקס דברים ושאת מבקשת ממנו להיות הבן הבוגר והמתוק שלך.
אנימאמינה שזה יעזור כי ילדיםןחולים על מילים כאלה שמראות כמה הם מקסימים ומתוקים.
4. תאמרי לו כל הזמן כמה את אוהבת אותו.
כמה הוא חשוב לך ושאת גאה בו.
5.כשאת מרדימה את בתך תגידי לו שאת מרדימה אותה ומבקשת שיהיה בשקט וכל פעם שהוא יהיה בשקט ולא יפריע לה לישון, תתני לו מדבקה או פרצוף מחייך.
6. בכלל זה אני ממליצה על השיטה הזו של המדבקות או הציור של פרצוף מחייך כמו שעשיתי לילדיי הגדולים שאחרי איקס מדבקות הוא מקבל משהו.
זה תמיד!! עוזר.
חוץ מזה, אצלי אין עוד ילד קטן אחרי מיתר ואולי לכן יותר קל לי.
אבל אני גם מלכתחילה תמיד הקשבתי למיתר ותמיד דיברתי אליה בטון לא מאיים ואם אני כועסת עליה אני לא עושה את זה בצורה כזו שהיא תכעס ותעשה לי דווקא.
אני גם מנסה להסב את תשומת לבה אחר דברים מרגיזים.
אתן לך דוגמה..לפני יומיים, אחרי המקלחת ולפני השינה, לפני שאני מלבישה אותצה בחולצה, פתאום נכנס לה ג'וק לראש שבא לה שוקולד.
כמובן שאיןלי בבית וגם לו היה לי לא הייתי נותנת לה כי אחרי צחצוח השיניים ולפני השינה זה לא בריא.
אז לפני שכבר הרחתי בכי, לקחתי את החולצה ועשיתי את עצמי כאילו אני מבולבלת ולובשת אותה.
הקטנה צחקה והייתה מבסוטית ונהנתה עד השמים וכמובן, שכחה מהכל.
ככה אני עושה הרבה דברים לפני שנעשים מרגיזים ועם בכי..
שיהיה לך בהצלחה וקל עם בנך.
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'ומנצל"שת לתהייה שהעליתי בשבוע שעבר'
ומנצל"שת לתהייה שהעליתי בשבוע שעבר
28/06/2007 | 11:32
19
8
מהו הכלי בו אתן משתמשות כשילד עושה מעשה חמור במיוחד? או לחילופין, על מנת להכחיד התנהגות פסולה. אני מרגישה שבשני המקרים שתיארתי, לא די בכלים הרגילים (שצימעס תיארה בהודעה שלה בתחילת השרשור). בגלל קשיים בוויסות תחושתי, בכורי בן הארבע הוא ילד מאד פיזי, והוא מציק לעיתים קרובות לאחותו הקטנה. (הוא מאד אוהב אותה, ומוכן ללכת בשבילה לקצה העולם, אבל יש לו, לפעמים, צורך של ממש במגע פיזי חזק, שמתרגם לעיתים להצקות פיזיות). לאחרונה, בעקבות טיפול חדש אצל מרפאה בעיסוק, המצב מאד השתפר, אבל אני חוששת שהוא כבר התרגל להציק לקטנה. (ואני לא מדברת על מריבות רגילות בין אחים, אלא על הצקה). איך ניתן להכחיד את ההתנהגות הזו? בימים שאני מתפעלת אותו ללא הפסקה, המצב טוב יותר, אבל לא תמיד זה מתאפשר, ובימים שאנחנו בבית, ההצקות חוזרות ונשנות.

אשמח לשמוע את דבריכן.
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'בהמשך למה שכתבתי למשוש,'
בהמשך למה שכתבתי למשוש,
28/06/2007 | 12:40
11
7
כל מקרה לגופו. אין פה איזה כלי מיוחד שמתאים למקרים "קלים" וכלי אחר למקרים "קשים".
את כאן מתארת דפוס התנהגות מסוים. את יכולה להבין את המקור של הדפוס הזה? מה הוא מנסה "להגיד"? תתחילי לשים לב- מתי זה קורה? האם יש טריגר לפני? האם זה קשור לקשר בינו לבינה או לקשר בינו לבינך (אצלי הרבה פעמים כשאלה כועסת עליי, היא מוציאה את זה על אחותה)? מה הוא משיג בזה? איך זה נפתר בד"כ?
תנסי לענות לעצמך על כל הששאלות האלה ותראי אם את יכולה לראות את החוט המקשר שיוביל אותך לסיבה האמיתית. כשתדעי מה הסיבה, תדעי מה לעשות עם זה.
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'כלומר, להתעסק במניעה?'
כלומר, להתעסק במניעה?
29/06/2007 | 09:08
10
6
יש לו קשיים וצרכים שאני לא יכולה למלא עד תום. אני יכולה, כפי שאמרתי, למנוע חלק גדול מהמקרים האלו, אבל אני לא יכולה למנוע את כולם, נכון?

אני מצפה ממנו, בשלב הזה, שגם כשקשה לו, הוא יתגבר. את חושבת שזו ציפייה לא ריאלית (בהתחשב בפער הקיים בין תפיסת המציאות שלי לשלו)? לדעתך, אני צריכה להתעסק רק במניעה?

ובנוסף, איך את מגיבה נקודתית במקרים כאלו? אני משתדלת, בדרך כלל, לשוחח איתו לאחר מעשה (כשנרגעות הרוחות), אבל נראה לי שנמאס לו, ואני מרגישה שהדברים שלי עוברים לו ליד האוזן ... מהי התגובה המתאימה? (אני יודעת שאין תגובה אחת נכונה, אבל הייתי שמחה לקבל רעיונות נוספים).
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'זה לא להתעסק במניעה בהכרח'
זה לא להתעסק במניעה בהכרח
29/06/2007 | 13:52
7
4
זה לנסות להבין את המקור לבעיה. ניסית לענות לעצמך על השאלות?
לקבי מקרים נקודתיים- אשתדל לענות מחר
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'אבל לא תמיד ניתן לדעת מהו המקור לבעיה'
אבל לא תמיד ניתן לדעת מהו המקור לבעיה
01/07/2007 | 09:34
6
5
באופן כללי, הסברתי מהו לדעתי המקור. (צורך במגע פיזי חזק). ובכל מקרה, מאד קשה לי לספק את הצורך הזה בכל פעם ופעם.

אתמול בלילה, למשל, הייתי עם הילדים לבד בבית, והא השתולל. ניסיתי לחבק אותו כמו שתיארה מירי בהודעה שלה, אבל הוא סרב להרפות, ולא רציתי להחזיק אולו בכוח. שחררתי אותו, והוא משך בחולצה של אחותו, והפיל אותה (שפרצה בבכי נורא). כעסתי מאד, אבל לא ידעתי איך להגיב. (לאחר מעשה, אני חושבת שאולי הייתי צריכה להציע לו שנשחק תופסת או משחק פרוע אחר, במקום לחבק אותו).

בעלי (שהגיע כמה דקות לאחר מכן) חשב שכדאי לומר לו שנראה שהוא עייף מכדי לשתול פרחים בגינה (כמו שתכננו), אבל זה היה נראה לי דומה יותר לעונש מאשר לתוצאה טבעית. ומצד שני, ייתכן שהאכזבה הייתה עשויה למנוע הישנות של התופעה. מה אתן חושבות?

תודה לכל המשיבות.
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'כמה דברים שעולים לי לראש (ארוך כמובן )'
כמה דברים שעולים לי לראש (ארוך כמובן )
01/07/2007 | 12:21
2
6
מאד מזדהה ומכירה מקרוב את המצבים האלו. במקרים דומים, הייתי מציעה לו ללכת לחדר שלו או לחדר שלנו, לחדר אחר להוציא שם את כל האנרגיה שיש לו וצריכה לצאת אבל לא לידינו או ליד אחותו כדי שהיא לא תפגע. באותה תקופה היתי מדברת איתו גם הרבה על מה שקורה ואיך שהוא מתנהג ואיך מותר ואיך אסור (לא ברגע האמת, אלא אחכ לפני שנרדמים או בלי קשר, סתם מסביב). באחת הפעמים ושאלתי אותו מה הוא מציע לעשות איך נפתור את הבעיה, אחרי שתארתי לו את הבעיה כמובן בצורה מאד ברורה - הצורך שלו להשתולל שמאד מובן לי בוודאי על רקע הויסות התחושתי (בלי להכנס לכל זה כמובן מולו) והצורך שלי ושל אחותו לא להפגע שגם זה מאד מובן לו בסך הכל. אחת ההצעות שלו היתה שהוא יקח את הכרית הגדולה (מה שהיה פעם כרית הנקה) וירביץ לה, ישתולל עליה. אני זוכרת שנפעמתי באותו רגע ובאמת זה מה שהייתי מציעה לו לעשות בסיטואציות דומות. מהר מאד הוא ידע בעצמו להציע לעשות את זה שניה לפני שאני העליתי את זה.

בפעמים שלפני, או שכזה פחות מאורגן ומסודר מראש אני אומרת את הדברים כמו שהם, הוא מתנהג בצורה שאי אפשר להיות לידו, אם הוא חייב להשתולל ויש לו הרבה מרץ להוציא (זה משפט שהוא יודע היום להגיד על עצמו) שילך לחדר שלו, שיקפוץ על המיטה שלו, על הכרית הגדולה, כל מיני פתרונות שכאלה. (מזכיר לי שבשלב של הריפוי בעיסוק האינטנסיבי היינו מפעילים אותו לסחיבות של דברים כבדים - למשל חבילות של חיתולים מכאן לשם, הוא היה "עוזר לסדר" כל מיני דברים שזה תמיד משהו שהוא אוהב לעשות, משחקים של דחיפות על קיר, משחקים שמפעילים כוח כבד, במקרה שלו זה היה נחוץ להרגע ולויסות, אבל את כל אלה את בטח כבר מכירה גם, לא?).

כשדיבורים לא עוזרים, כשהוא לא מקשיב או שהוא במוד של לנסות לראות מה יקרה אם לא - אני פשוט מזיזה פיזית. מהמקום, ממנה. לא סוגרת בחדר או משהו כזה, אבל כן מזיזה בשטח ויוצרת הפרדה פיזית. תוך כדי הסבר מלא כל הזמן של מה אני עושה ולמה, מה צריך לקרות כדי שזה ישתנה. משתדלת לזכור להעדיף לתת לה תשומת לב חיובית (למשל לקחת אותה בידיים איתי, לשבת איתה ולגונן עליה תוך כדי משחק או הקראת סיפור איתה) ולא תשומת לב שלילית אליו. משתדלת גם להזהיר תמיד מראש, שאם הוא ימשיך ככה אם הוא לא יפסיק אז אני אקח אותו מכאן, אז אני מאד אכעס, אז - כל מה שאני חושבת באותו רגע שיכול לעזור. כדי שזה לא יבוא לו בהפתעה. לפעמים זה עוזר מראש.

אני לא קוראת לדברים עונש או איום, ואולי יש מי שיקרא לזה ככה, אבל כן אני בהחלט משתמשת בלקיחת פריבילגיות שהובטחו קודם כתוצאה של התנהגות לא מקובלת, ומקשרת בין השניים. אני כן מתריעה מראש (ואולי יש כאלה שיגידו שזה איום כאמור, אני לא מרגישה שזה המצב. מבחינתי זה יותר בכיוון של לתת לו מושג מה יהיו ההשלכות של המעשים שלו אם כן ואם לא - אולי זו רציונליציזה אבל אני מרגישה שאי אפשר בלי זה במקרה שלנו ושבמקרים מסוימים השיטות ההתנהגותיות האלו נחוצות מאד. והכי חשוב, כשהוא עושה משהו שאני לא מרשה, ההתנהגויות שאת כתבת שאת רוצה להכחיד, אני פיזית לא אתן לזה לקרות - אקח לו את זה מהיד, אזיז אותו מהמקום. בעיני שוב יש דברים שבהם זה לא יכול לעבוד אחרת ומכיוון שאני לא עושה את זה הרבה, וכן רוב האינטרקציה בינינו היא של משא ומתן ודיבורים ומחשבות משותפות אז אני מרגישה איך במובן הזה עובד גם "המדיום הוא המסר" והוא יודע שכשזה כבר קורה, אז זה באמת משהו שהוא חמור יחסית.



חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'תודה לך על התשובה המפורטת, mummy'
תודה לך על התשובה המפורטת, mummy
02/07/2007 | 10:09
1
6
אני תמיד אוהבת לשמוע את דברייך בנושא.

בכורי לא מצליח להרגיע את עצמו בכוחות עצמו, ולכן, בדרך כלל, אני משתדלת להפעיל אותו בעצמי. (אבל, כאמור, לא תמיד זה מתאפשר לי). לאחר קריאת ההודעה שלך אתמול, החלטתי לדבר איתו שוב, והוא הסכים לנסות ללכת לחדר שלנו ולקפוץ על המיטות, בפעם הבאה שהוא ירגיש צורך בכך. אני מקווה שזה יוכיח את עצמו בשעת מבחן.

אנחנו מעודדים אותו לסחוב חפצים כבדים. הוא מאד אוהב לחפור באדמה ולשחק בחול. הוא מאד אוהב להתגלגל בדשא. (ואם את יכולה להפנות אותי למקורות שעשויים לתת לי רעיונות נוספים, אני אשמח).

תודה על הצעתך להתמקד בנתינת תשומת לב חיובית לקטנה. אני אשתדל לנהוג כך בעתיד. אני לא מסוגלת ולא רוצה לקחת אותו בכוח מהמקום כשהוא משתולל. (אבל אני מסכימה שזה לא דומה להחזקה בכוח של ילד אחר, ולו משום שהוא קולט בצורה שונה את המגע שלי). ובנוסף, אני מניחה שזה יהיה לי ממש קשה, פיזית, ושברגע שאני אניח אותו בחדרו, הוא יצא משם. זה לא מה שקורה לך כשאת נוהגת כך? ובכלל, איך אפשר להכחיד התנהגויות כאלו, בלי לעמוד לצידו twenty four/seven?

כשלקיחת פריבילגיות היא תוצאה טבעית של המעשים שלו, אני בהחלט נוהגת כך, אבל במקרה שתיארתי, זה נראה יותר כמו עונש, וקשה לי להעניש אותו - ובמיוחד, למנוע ממנו פעילות שהוא כה זקוק לה. (ובסופו של דבר, לאחר חצי שעה של נשיאת עציצים, כריית בור, ושתילת פרחים, הוא נרגע). יכול להיות שאני צריכה להקפיד יותר במניעת פריבילגיות כשזוהי תוצאה טבעית.

שוב תודה לך על עזרתך ועל עצותייך. מאד עזרת לי.
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'אני לא שוללת פריבילגיות וגם לא מענישה'
אני לא שוללת פריבילגיות וגם לא מענישה
02/07/2007 | 21:46
4
בגלל התנהגות מן הסוג הזה, שברור לי שהיא נובעת מצורך פיזי ממש, ולא מרצון לפגוע באח/ות הקטנים או לעצבן אותי.
מה ש-mummy תארה לגבי השתוללות עם הכרית די דומה לפתרונות שלנו (אצלנו זה בד"כ קפיצה על המיטות). אפשרות נוספת שמעסיקה אותו הרבה זמן היא לתת לו (אפשר לעזור לו) לבנות לעצמו מסלול מכשולים, ואח"כ לעשות את המסלול הזה (לטפס על כסא, לזחול מתחת לכסא נוסף, לקפוץ מהשולחן למטה, לעבור דרך חישוק, מתחת לשמיכה פרושה על שני כסאות וכו') - גם ההכנה וגם הביצוע מהנים ביותר.
לפעמים יש ימים שבהם אני רואה שהצורך שלו הוא מוגבר, ואז באמת עדיף להערך לזה מהתחלה, ולמצוא פעילויות בחוץ, למשל, מאשר להשאר בבית ולהגרר לסיטואציות צפויות ולא רצויות.
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'רגע,'
רגע,
01/07/2007 | 12:43
2
5
האם באמת המקור הוא צורך במגע פיזי חזק? אני לא מכירה מקרוב את ה"תופעה" אבל מה זה אומר, שפתאם הוא צריך "מגע חזק" או כשיש צורך במגע הוא אוהב שזה חזק? אני שואלת כי זה לא נשמע לי מקור עמוק לבעיה אלא יותר דרכי התמודדות שלו עם מצוקות שהוא חווה, וצריך להבין את המצוקה.
ואולי, בגלל שאת יודעת שהוא כזה, את "מתייגת" את הכל באותו תיק כ"צורך במגע חזק" כשלפעמים זה קינאה בקטנה, ולפעמים זה רצון להשיג את תשומת הלב שלך, ולפעמים זה בדיקת המקום שלו במשפחה (ואת הכל הוא עושה בדרך "חזקה").
האם את מרגישה שחסר לו זמן רק איתך?
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'לא שירה אבל עונה לך בכל זאת'
לא שירה אבל עונה לך בכל זאת
01/07/2007 | 15:34
1
5
אני מניחה שהיא מתכונת לזה שקשיי הויסות שלו את עצמו מתבטאים בין היתר במה שנקרא בשפה של המרפאות בעיסוק "מגע עמוק" שזה להבדיל ממגע "טקטילי" שהוא מעל פני השטח (או העור), תחושות פנימיות יותר שמושגות על ידי חיבוקים חזקים, קפיצות חזקות, סחיבה של משאות כבדים שמפעילים את המערכת הזו - מגע עמוק כשמו כן הוא. זה לא שפתאום הוא צריך את זה, אלא שאם לאורך זמן הוא לא מקבל את זה ברמות המתאימות לו, שהן כנראה בגלל חוסר היכולת לווסת באופן עצמאי, רמות גבוהות מהרגיל, אז הוא נכנס לאיזה "חוסר איזון" חוסר שקט. שהרי מערכת החושים נועדה לעזור לנו להתמודד עם כל הגירויים שמסביב, כך שנצליח לשמור על איזון מסוים, ולא כל פעם "להסחף" אחרי מה שיש בחוץ. ילדים שיש לה קשיים בויסות החושי לא מצליחים לעשות את זה לא כי הם לא רוצים, או כי זה איתות שלהם על מצוקה, אלא כי יש מצוקה אמיתי וחוסר יכולת של המערכת העצבית לעשות את זה.

מי שנמצא בטיפול ומקבל הדרכה, וזה אכן תאור של חוסר האיזון שלו (לכל אחד יש פרופיל סנסורי אחרת, וכל אחד שמאובחן עם קשיים בויסות החושי, יש לו קשיים אחרים מסוגים שונים, לא בהכרח כולם ככה) - אז אם לא דואגים לעשות לו פעילויות כאלו בעוצמות שהוא צריך אותן, הוא יכול באמת להכנס ללופ הזה של לחפש את הגירוי התחושתי שהוא צריך, מה שמהצד נראה כמו סוג של השתוללות לא מבוקרת, ילד לא מרוסן, הורים חסרי גבולות, או "דרך התמודדות עם בעיה אחרת, למשל קנאה"
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'mummy תיארה את המצב היטב...'
mummy תיארה את המצב היטב...
02/07/2007 | 10:11
5
לצפיה ב-'בקנ"ם שונה, יש לי בבית משהו דומה'
בקנ"ם שונה, יש לי בבית משהו דומה
29/06/2007 | 14:45
1
8
התינוק הכי מכולם אוהב את האח הגדול שלו.
נראה כאילו המגע החזק מדי הזה מאוד מתאים לתינוק (המון פעמים נזפתי בגדול ואז ראיתי את התינוק צוהל. מהשנקרא "תשתקי, אמא! מה את מתערבת?").
אבל לפעמים זה עובר מ"משחק-בנים-אגרסיבי" למכה כואבת.

זה נראה כמו התפרצות בלתי נשלטת.
ונדמה לי - עם זאת שאני נוזפת ושואלת (פינת השאלה הדבילית ) "למה?" - שהפתרון היחיד הוא לקחת את התינוק על הידיים/גב, ולעשות משהו (פעיל מאוד) עם הגדול (ללכת לאנשהו, לשים מוסיקה ולרקוד, לבשל משהו שהוא מאוד אוהב, להכין לו משהו שהבטחתי וכבר מלא זמן התעכב וכו').
מובן שכשאני עייפה ורק רוצה לנוח (בפרט לא ליזום פעילויות מונעות-הצקות), זה קורה יותר...
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'אגב, מקלחת'
אגב, מקלחת
29/06/2007 | 14:51
5
במצבים שצריך לקטוע - זה עושה פלאים.
אחרי המקלחת הוא ממש ילד אחר. מסוגל אפילו להבין שהמקלחת עזרה לו.
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-' אשמח לשמוע תובנות נוספות!'
אשמח לשמוע תובנות נוספות!
29/06/2007 | 09:09
6
לצפיה ב-'יש לי בן עם בעיות דומות'
יש לי בן עם בעיות דומות
29/06/2007 | 09:43
4
בשלב דומה השתמשתי לפעמים בהולדינג - הושבתי אותו עלי תוך חיבוק חזק, ותוך כדי דברתי אתו על הבעיתיות במה שעשה, אבל גם כמה הוא מקסים ואהוב.
הבעיה שעלולה להווצר במצב הזה היא שהקטנה תדרוש את תשומת לבה, ולכן כדאי לדאוג לה לפני שתופסים אותו.

מה שכן - מאז אותה תקופה, ועם בעיות דומות אצל אחיותיו הקטנות, לא השתמשתי בזה, וקשה להצביע מה בדיוק השתנה בי (וברור לי שזה בי) שכבר לא היה בזה צורך.
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'צורך במגע פיזי חזק אני מכירה מהשלישי שלי.'
צורך במגע פיזי חזק אני מכירה מהשלישי שלי.
29/06/2007 | 11:15
4
8
אצלנו זה התמתן עם הגיל, אבל בעבר היה טריגר להרבה דברים פחות נעימים (כמו נשיכות, למשל), וגם היום הוא עושה דברים שנובעים מזה (למשל, הוא יכול לאחוז בגור בצורה שהיא בעיני חזקה מדי או להשתולל איתו בצורה שמפחידה אותי - הגור, אגב, מאד מבסוט מזה - איך שהוא רואה אותו, ניצת לו בעיניים זיק של שובבות - הוא כבר יודע שמשם יבוא משהו מצחיק - האפשרות שיבוא משם גם משהו כואב כנראה פחות מטרידה אותו מאשר אותי ).
אני חושבת שעיקר העיסוק שלנו צריך לבוא בהבנה של הצורך שלו, ובמתן מענה לצורך הזה - כמה שיותר מגע פיזי, עיסויים, חיבוקים, דגדוגים (אצלנו אפשר לגייס לעניין הזה גם אחים גדולים ), בימים קשים לצאת החוצה, לעשות סיבוב של הוצאת אנרגיות... כשאני קולטת מאיפה זה מגיע, אני יכולה להתייחס לזה לא כאל הצקות או כאל משהו לא עדין שהוא עושה עם הגור, אלא כאל צורך שלו, וברגע שזה הופך לביטוי של צורך שלו, אני מוצאת בקלות את המענה שאני יכולה לתת לצורך הזה באותו רגע (בהתאם לסיטואציה). אני חושבת שזה לא דורש ממך לתפעל אותו ללא הפסקה - לפחות המצב אצלנו פחות דורש "תפעול" מצידי ויותר דורש הבנה שלי של דברים שיכולים להקל עליו. למשל, שאני אשכב במיטה ואחבק אותו זה משהו שמבחינתי הוא לא "תפעול" ומבחינתו הוא מאד מתדלק. שנצא החוצה והוא יעשה גלגולי ג'ודו על הדשא, זה מבחינתו פריקת אנרגיות ומבחינתי זמן פנוי. הוא הולך לשני חוגי ספורט (ג'ודו ושחיה) ומאד מאד נהנה, וגם זה נותן לו אפשרות לעשות משהו פיזי שכרוך במגע.
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'בחיי שלא קראתי אותך קודם.'
בחיי שלא קראתי אותך קודם.
29/06/2007 | 14:47
3
7
גם אצלי הגדול הלך השנה לשני חוגי ספורט + אופניים ורולרס בשכונה בלי סוף, ועדיין נשאר לו מספיק בשביל אחש'לו הקטן...
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'זה בגלל שלא'
זה בגלל שלא
29/06/2007 | 23:12
2
5
מוציאים לו את המיץ כל יום בגן/בי"ס/מה שזה לא יהיה...
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'את כנראה לא מכירה ילדי גן/בי"ס/מה שזה'
את כנראה לא מכירה ילדי גן/בי"ס/מה שזה
01/07/2007 | 12:49
1
4
לצפיה ב-'דווקא מכירה הרבה. מקרוב.'
דווקא מכירה הרבה. מקרוב.
01/07/2007 | 15:28
6
לצפיה ב-'משהו שלקח לי המון זמן להבין'
משהו שלקח לי המון זמן להבין
28/06/2007 | 12:19
7
9
(ואני עדיין לא ממש טובה בו...) - לא חייבים למצוא פתרון. אני ממש טיפוס של פותר בעיות. כל דבר שאומרים לי או עושים לידי, אני חייבת למצוא את הסיבה ולהציע פתרון. הרבה פעמים זה לא ממש נחוץ. ולא סתם ממליצים גם ב"הורות יעילה" וגם ב"איך לדבר" על המון טכניקות שלא עוסקות בעשיה (doing) אלא יותר בהוויה (being) - פתרונות של הכלה ושיקוף וחיבור - ולא של משהו פרקטי.
אצלי זה ממש לא בא טבעי. אבל אם אני מצליחה להזכר בזה, וכשהילדים עושים או אומרים משהו פשוט להיות איתם, ולא לנסות לפתור ולחפש - הרבה מאד פעמים מפתיע אותי (כל פעם מחדש...) לגלות שהפתרון כבר מתגלה מעצמו.
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-' וגם, כמו שכתבתי בשרשור ה"הוא"'
וגם, כמו שכתבתי בשרשור ה"הוא"
28/06/2007 | 13:06
1
6
למדתי לבחון מחדש את כל ה"אקסיומות" ההוריות. לדוגמא - אם פעם חשבתי שילד חייב לישון את שנת הצהריים שלו במיטתו, עם פרוץ האדר לחיינו הבנתי שלא יקרה לו כלום אם הוא יישן במנשא בזמן שאני מטיילת עם אחיו הבכור. גיליתי שהוא ישן כך הרבה יותר טוב (כתינוק, הוא היה מתעורר מכל פיפס), שזה חוסך את המאבק עם יהב על להיות בשקט וגם מספק ליהב ולי הזדמנות להיות ביחד.
לפעמים אני מוצאת שצריך פשוט לשאול - אתמול באמבטיה הם לא הפסיקו להשפריץ. לא עזרו כל ניסיונות השכנוע להפסיק. מתישהו תפסתי את עצמי ושאלתי את יהב למה הוא משפריץ. התשובה הצחיקה אותי - הוא רצה לעשות בועות. מיד שלפתי את הבקבוק המתאים, עשינו ברגע הרבה בועות. שני ילדים מאושרים ואף לא שפריץ אחד. מה שאני באה להגיד - לפעמים אנחנו מחפשים כוונות על נסתרות, כשבעצם הבסיס הוא די פשוט.
קורה לא אחת שהם משחקים ופתאום קורה משהו שגורם לאחד מהם לרוץ אלי. במקום לנסות לפתור - אני משתפת פעולה והופכת למשתתף פעיל במשחק. זה מיד מחזיר אותם לתלם.
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'את צודקת מאד לגבי האקסיומות ההוריות'
את צודקת מאד לגבי האקסיומות ההוריות
28/06/2007 | 16:21
7
ואני באמת משתדלת לא להיות מקובעת ושואלת את עצמי למה באמת זה חשוב לי ולא תמיד זה חשוב.
אני גם שואלת אם כי אני קצת מפחדת שה"למה" יתפס כמשהו שלילי או חוקר.
לפעמים אני מציעה אופציות כפתרון "מפריע לך שאני כבר הרבה זמן עם יובל? אתה רעב? אתה רוצה לשחק איתנו?"
בכל מקרה אתמול אחרי שהעליתי פה את השאלה החלטתי באמת לנסות פשוט לא לראות בהתנהגות הזאת משהו נגדי. אתמול הייתי איתם לבד מאחרי הגן ועד להשכבה. בדרך כלל אני מאד נלחצת מזה אבל אתמול פשוט נהניתי איתם והיה לנו יום מאד נחמד. הצלחתי למצוא פתרונות ביניים והצלחתי להתחבר לאי הרצון שלו ללכת הביתה למרות שהיו תלויים עלי תיק כבר ותינוקת בלי מנשא
גם הגעתי איתו כבר להסכם לגבי ההרדמה כשהאיש חזר מוקדם מהצפוי ולא יצא לי לבחון את זה
בטח עוד יצא לי... תודה
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'לאהההההההה אני מאוהבת בך! '
לאהההההההה אני מאוהבת בך!
28/06/2007 | 20:16
4
29
קראתי עכשיו את השרשור של שירה מלפני שנה ואת התובנות שלך וזה מרגיש לי כל כך נכון!
כוח וענישה הם הרי הצד השני של המטבע של חוסר האונים ואיבוד השליטה.
ואם מוציאים אותם מהמשוואה כמו שמוציאים ממנה ענישה פיזית אז באמת אפשר למצא פתרונות אחרים. אני מאמינה בזה בכל ליבי. הרי אנשים פחדו לוותר על ענישה פיזית בדיוק בגלל הפחד של "איזה כלי להשפיע ישאר לי?" בדיוק לזה מכוון "חוסך שבטו שונא בנו"
והנה אפשר לוותר ועדיין להצליח לנהל מערכת יחסים, לא רק מערכת יחסים אלא מערכת יחסים יותר מוצלחת.
מעניין שלי למשל אין שום בעיה עם בן הזוג. אנחנו כמעט לא רבים וכשכן אנחנו מצליחים לרב לצאת מהמוד המאשים ולהיכנס למוד הפרקטי של הצרכים שלנו והדרך להגיע לפתרון.
עכשיו אני צריכה למצא את הדרך מתוכי לגבי מתן. וזה כל כך נכון שכשאני רגועה ואני מאפשרת לו לחשוב אחרת הרעיונות באים
אני עדיין בהתלבטות לגבי מקרי קצה בהם אין זמן לשיחה או משא ומתן. בעצם חוסר זמן הוא אחד הגורמים המקשים על הדרך עליה את מצביעה. אני אמשיך לחשוב על זה ובינתיים מתענגת על תובנותייך.
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-''
29/06/2007 | 00:49
2
לצפיה ב-'מקרי קצה'
מקרי קצה
29/06/2007 | 01:10
4
קורים הרבה פחות כשאת מודעת לפער שאני מדברת עליו בין נקודת המבט שלך לבין זו של מתן. עצם המודעות שלך לקיומו של פער כזה מצמצם את מקרי הקצה, גם בלי שתדעי בדיוק מהי נקודת המבט של מתן (זה מה שקשה לי - אני מרגישה שאני צריכה סוג של שליטה, שאני צריכה למצוא פתרון לבעיה, שאני צריכה לדעת מה הוא חושב - וזה לא נכון - זה בכלל לא נחוץ).
אבל תחשבי על זה עוד, ואח"כ נמשיך לדבר, אם תרצי.
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'זה שרשור מופתי'
זה שרשור מופתי
29/06/2007 | 09:29
1
7
ואני קוראת אותו מפעם לפעם ברגעי משבר .
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'זה שרשור שמראה לי המון מקומות'
זה שרשור שמראה לי המון מקומות
29/06/2007 | 10:15
3
שבהם אני צריכה לעבוד על עצמי.
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'משוש, יש לי תחושה שאת מחפשת'
משוש, יש לי תחושה שאת מחפשת
28/06/2007 | 12:32
9
5
איזה שיטה "מוכחת" ועובדת תאפשר לך לתרגם את מקור מעשיו של מתן, כדי שתוכלי להבין. אני יכולה להזדהות עם הרצון שלך. גם בעיני, כשאת מבינה את "מה הילד רוצה להגיד בעצם", הרבה יותר קל לך. אבל לצערי אין שיטה כזו. כי זה כל-כך תלוי בילד ובסיטואציה ובעוד גורמים מסביב (אין פה א' מוביל בהכרח לב', שמתפצל לג' או ד' וכו'). זה תמיד ניסוי וטעיה. וזה ארוך ומתיש ומתסכל אבל גם מדהים, כי כשאתה "פוגע בול" זה משתחרר כמו קסם.
אני אספר לך דוגמא: במהלך השנה אלה (בת 3 ) היתה חולה במשך כשבוע, כל השבוע היא רצתה ללכת לגן וחיכתה לרגע בו תוכל לחזור. ההגיון (שלי, כמבוגר) אמר שבבוקר החזרה לגן היא תקפץ מהמיטה, תתארגן במהירות ותרוץ בחדווה ודילוגים, נכון? אז זהו שלא. היה לנו בוקר איום ונורא, עשתה "סצינות" על כל שטות, עד שלי נפל האסימון (וכן זה רק אסימון, לא היתה פה שיטה מתודית, שאני יכולה "להעביר" הלאה) ואמרתי לה: "אלה, את קצת מפחדת מהחזרה לגן?". בשניה הילדה נרגעה, נענעה בראשה בעצב ואמרה "כן". פתאם זה היה הכי הגיוני בעולם, כי באמת מהפרספקטיבה שלה, כילדה, שבוע זה המון זמן, ומי יודע מה קרה בגן בזמן הזה? אולי לא יזכרו אותה? אולי כבר לא אוהבים אותה? וכו'. ברגע ש"עליתי" על המקור האמיתי להתנהגות, ההתנהגות נעלמה.

שלא תחשבי שזה תמיד עובד לי. לא תמיד יש לי את הכוח/זמן/יכולת/תבונה לראות מעבר להתנהגות ולהבין. וזה גם בסדר. כי אני לא יכולה לכלות את ימיי רק ב"לפרשן" כל הזמן את ההתנהגויות של בנותיי. ואז אני מגיבה "מהבטן", לפעמים בשכל ולפעמים ממש ממש לא (אפרופו שרשור הצעקות "ההוא"). אני כן מתאמצת להבין כשמדובר בדפוס או בהתנהגות חוזרת כי לרוב ילד שמרגיש שהמסר לא עבר, ינסה שוב ושוב (והרבה פעמים יקצין בדרך) עד שהוא יקבל אישור לכך שהוא הובן (וזה הרי מה שהוא מחפש בעצם- הידיעה שמישהו מבין אותו ורואה אותו).

כיוונתי לדעתך?
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'נכון אני רוצה באמת שיטה להבין אותו'
נכון אני רוצה באמת שיטה להבין אותו
28/06/2007 | 19:25
8
4
זה כל כך מתסכל אותי כל הניחושים הללו, למרות שאני לא רעה בזה אבל כשזה לא הולך- זה לא הולך וזה תמיד מוביל לכיוון לא חיובי בעליל. אני כן מנסה לקחת את המחשבה שהוא לא עושה לי דווקא ועדיין זה מתסכל. למה אנחנו לא יודעים להסתכל פנימה ולהבין מה אנחנו באמת רוצים וצריכים? למה אנחנו מסתירים דברים אפילו מעצמנו?
יש לי ים של כוונות טובות. רק תגיד לי ונמצא ביחד פתרון, רק תושיט לי יד ואני אקל עליך במה שאוכל...
אני כל הזמן טוחנת לו שכל רגש הוא לגיטימי ושהוא תמיד יכול לספר לי איך הוא מרגיש ואני אקשיב ולא אשפוט, אני כל הזמן אומרת לו שהדעה שלו והרצונות שלו חשובים לי ויש להם משמעות ומשקל כמו לכל דעה ורצון של מישהו אחר.
אני תמיד מסבירה למה צריך לעשות דבר מסוים ופתוחה לקבל דעה שונה אם היא מסתדרת גם עם הצרכים שלי.
אולי אני באמת צריכה קצת לעזוב את נושא הפתרון? את ההבנה בשביל למצא פתרון? אני טיפוס נורא "פותר ומייעץ". תמיד יש לי דעה, לרב אני חושבת שהיא גם טובה ויצירתית, יש לי כיווני חשיבה מאד גבריים (סטריאוטיפית). איך שעולה הבעיה אני מיד חושבת איך פותרים אותה באופן פרקטי. אולי אני באמת צריכה לקחת פשוט צעד אחורה. אבל אוי כמה שזה קשה למישהו כמוני...
דוגמא מייצגת היא חבר של עידן שפגשתי אתמול לראשונה. שאלתי איפה הוא עובד והוא אמר שהוא לא מרוצה מהעבודה שלו. מיד התחלתי לתחקר אותו לגבי מה הוא אוהב, ואיך אפשר למצא עבודה אחרת  וכד' וכד' מי בכלל ביקש ממני?!
טוב תודה ההודעות שלכן עושות לי סדר בבלגן וגורמות לי לחשוב. כנראה שאני צריכה להפסיק לפתור למתן את הבעיות שאני אפילו לא יודעת מה הן ובאמת להיות יותר כלי מכיל ומשקף. ברור שזה קשה למישהו כמוני כי זה במידה רבה ויתור על ה"אני" שלי, על רעיונותי המבריקים והיצירתיים, על ההערכה של הילד שיש לו אמא כל כך חכמה ומבינה...הממ
יופי הדברים מתבהרים יותר ויותר אני אמשיך לחשוב על זה תודה
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'רק הערה קטנה'
רק הערה קטנה
29/06/2007 | 13:50
7
4
את אומרת לו שכל רגש הוא לגיטימי אבל חלק מהלגיטימיות היא באמת להיות ברגש ולא לנסות לשנות אותו. כלומר, שזה שאת אומרת לו (נגיד) שהוא יכול להיות עצוב, אבל באותו זמן מנסה כל מיני שיטות ל"העביר" את העצב, זה סתירה קלה.
אני אומרת לך את זה ממקום של מישהי שהתעסקה בזה הרבה לא מזמן ולקח לה זמן להגיע לתובנה הזאת- שזה בסדר לתת לילד להיות עצוב/מתוסכל/כועס, לא חייבים מיד "לתקן" לו את זה.

ועוד משהו, לא הבנתי למה זה ויתור על ה"אני" שלך?
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'כי זה להיות שחקן משני ולא שחקן ראשי בהצגה'
כי זה להיות שחקן משני ולא שחקן ראשי בהצגה
29/06/2007 | 16:20
6
4
זה לא קשור בי (חידה- זהי את הבעיה-מצאי פתרון יצירתי-יישמי אותו בהצלחה-תרגישי איזו אמא מעולה את ורוצי לספר לאבא )
אלא בו. זה שאני נמנעת מלייעץ ולתת פתרון ומאפשרת למי שמולי לעשות את זה הוא במקום מסוים לבטל את עצמי כי אני כבר לא "אני" אלא מראה שמשקפת לו את הרגשות שלו, את הפחדים שלו וכד' שמתוך השיקוף הזה הוא מוצא את הפתרון שלו לבד. אז זה לא תפקיד ממש פאסיבי אבל זו לא הדמות הראשית כמו שאני אוהבת
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'אבל בחיים של הידלים שלנו,'
אבל בחיים של הידלים שלנו,
29/06/2007 | 18:31
3
2
זה מה שאנחנו: שחקנים משניים..
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'ברור פשוט לטיפוס כמוני שרגיל להיות'
ברור פשוט לטיפוס כמוני שרגיל להיות
29/06/2007 | 19:09
2
3
דומיננטי ומוביל ומוצא פתרונות זה לא פשוט לשים את עצמי במקום השני אבל מן הסתם מאד חשוב כדי שהילד שלי יפתח את היכולות שלו בעצמו ובתמיכתי. פשוט לא קלטתי שאני כל הזמן מציעה פתרונות בלי סוף עד לשרשור הזה וכתוך כדי הכתיבה גם התחלתי להבין מאיפה זה נובע.
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'אני מאד מזדהה,'
אני מאד מזדהה,
29/06/2007 | 19:25
1
3
גם אני בדיפולט מציעה פתרונות (וגם מעיזה להתעצבן כששום פתרון לא מוצא חן בעיני מי שכל כך התאמצתי לפתור לו את כל הבעיות ).
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'מוסיפה את ההזדהות שלי'
מוסיפה את ההזדהות שלי
01/07/2007 | 11:00
3
גם אני כזאת.
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'אולי ככה:'
אולי ככה:
29/06/2007 | 19:03
1
2
היכולת שלך לאפשר לו למצוא את הפתרון לבד, ושהוא יהיה זה שמשחק את התפקיד האקטיבי ולא הפאסיבי בחיים של עצמו, זה ממש ממש ממש להיות שחקנית ראשית בהצגה הזו, וזה דורש ממך הרבה יותר!
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'אני לא חושבת שזה להיות שחקנית ראשית וזה ממש'
אני לא חושבת שזה להיות שחקנית ראשית וזה ממש
29/06/2007 | 19:16
4
בסדר מבחינתי. כמו שכתבתי ללוליק עד לשרשור הזה לא הבנתי שזה מה שאני עושה. זה בהחלט דורש ממני הרבה יותר, בעיקר להתאפק עם העצות הנפלאות שלי ולשמור אותן לעצמי
ורציתי להגיד שכבר יומיים (טפו ) אנחנו מצליחים לעקוף את הפצצות והבית יותר רגוע ואני פתוחה למתן מבחינה נפשית הרבה יותר. חזרתי לראות בו את הילד הקטן והמתוק שלי שכיף לי להתכרבל איתו בערב ולדגדג אותו תוך כדי צחוק כבוש לתוך הכרית (כדי לא להעיר את יובל). אולי חלק מזה קשור גם לזה שיובל גדלה ואני פחות מפחדת שהוא יגרום לה נזק רציני. עכשיו אני יותר פנויה נפשית אליו ופחות מרגישה צורך להגן עליה כל הזמן. זה מוזר כי לא הרגשתי שינוי כל כך גדול אחרי הלידה ואז פתאום כשיובל היתה בת 5 חודשים הרגשתי שהמשפחה שלנו מצאה איזון מחודש (לפני כן לא הרגשתי חוסר איזון יותר מדי) ועכשיו אני מרגישה שהחלקים נופלים שוב למקומות הנכונים והאיזון אחר. כנראה שזה ימשיך וישתנה.
ועוד שינוי קטן שהצלחתי איתו אתמול. אחרי שהרדמתי את יובל מתן הרעיש באמבטיה (למרות שביקשנו שיהיה בשקט) והעיר את יובל. השארתי את החצי עם מתן והלכתי ליובל. בדרך לחדר חשבתי איזה מעצבן ושוב פעם אני צריכה להרדים אותה והרי אמרתי לו...ואז תוך כדי שנכנסתי והצמדתי אותה לציצי חשבתי שאני פשוט ארדים אותה. יש מצב נתון- היא התעוררה ואני צריכה להרדים אותה חזרה. הצלחתי לנתק את זה ממתן ויצאתי מהחדר בלי רגשות עלבון או כעס. שינוי קטן אבל גדול מבחינתי.
תודה
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'וואי ממש מזכיר את המצב אצלנו'
וואי ממש מזכיר את המצב אצלנו
28/06/2007 | 13:39
5
65
וגם נראה לי פלוס מינוס אותם גילאים (הגדול בן 3.5 והקטנה בת שנה וחודשיים)
ותני לי לשתף אותך במקרה שקצת "הוריד לי את האסימון":
ביום ראשון חזרתי מאוחר הביתה, בשעה 7.00. הם היו עם הבייביסיטר ומאוד שמחו לראות אותי. ואז הגדול התחיל להשתולל ולעשות כל מיני שטויות מעצבנות וכשהכנסתי אותו לאמבטיה הוא בכה כשחפפתי לו את הראש. אני דיי התעצבנתי מכל העיניינים ואמרתי לו שזה לא נעים לי שככה הוא מתנהג כשאני חוזרת. אז הוא בכלל התחיל לבכות. הבכי בכל זאת עורר את האמפטיה שלי ואמרתי לו אם קשה לו ואולי גם היה לו קשה בגן. אז הוא אמר שכן וכששאלתי "למה?" אמר שהוא התגעגע אלי. אז הבנתי שכל העיניינים באמת היו מגעגועים ובסה"כ מעט רצון לתשומת לב של ילד קטן שרוב תשומת הלב מופנית לאחותו, שעליה כמובן אי אפשר לכעוס כי היא קטנה ולא מבינה.
זהו, אלה היו התובנות שלי וגם נזכרתי שאיך לפני שאחותו נולדה גם עליו כמעט לא היינו כועסים...
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'ובעצם גם עיצה פרקטית'
ובעצם גם עיצה פרקטית
28/06/2007 | 13:43
4
5
חברה שלי מיישמת יפה ואני פחות:
להיות נורא נחמדה ומבינה אפילו באופן שלך נראה לא טבעי, לעטות על עצמך את החיוך בכח - בד"כ זה עוזר.
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'זה ממש לא אני אבל תודה '
זה ממש לא אני אבל תודה
28/06/2007 | 16:23
3
4
לצפיה ב-'לדעתי זה גם לא רעיון טוב'
לדעתי זה גם לא רעיון טוב
28/06/2007 | 16:40
2
5
והאמת? לאחר כל שרשור הכן להתפרץ או לא להתפרץ - אני לא חושבת שחשוב אף פעם אף פעם לא לכעוס. ילדים גורמים לנו לכעוס וזה בסדר גמור. כדאי לא לאבד שליטה, אבל זה עדין רחוק ממודל האמא המושלמת והרגועה תמיד. לא מציאותי להיות רגועה תמיד.
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'הרעיון זה לא להיות רגועה תמיד'
הרעיון זה לא להיות רגועה תמיד
28/06/2007 | 22:13
1
4
אלא לא להיות עצבנית ומתפרצת תמיד.
מתאים לאנשים שקל להם להתעצבן וזו התגובה המיידית שלהם, וחבל להם כל הזמן לכעוס על הילד.
לא לדאוג - אנשים מסוג זה יכעסו מספיק כך שזה יהיה מאוד טבעי...
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'אבל למה בכלל לשקר ולחייך כשאני מרגישה שאני'
אבל למה בכלל לשקר ולחייך כשאני מרגישה שאני
29/06/2007 | 05:34
3
רוצה לצרוח?
המטרה שלי היא לנסות ולשנות את התפיסות שלי כדי לא להגיע למצב בו אני כל כך מתרגזת. אבל אם אני כבר עצבנית, אני עצבנית! אני לא ארמה אף אחד ואחייך בנעימות זה רק יוביל להתפרצות הרבה פחות חביבה שתי דקות מאוחר יותר.
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'שני כלים שלי,אחד חדש והשני בשימוש כבר כמה זמן'
שני כלים שלי,אחד חדש והשני בשימוש כבר כמה זמן
29/06/2007 | 16:54
1
7
החדש-מותר לכעוס,אבל חייבים להבין שכעס מתפרש פעמים רבות אצל ילד כחוסר אהבה,אז לכעוס תוך כדי ציון העובדה שזה לא מונע ממך לאהוב אותו.
דוגמא:"מתן,אני אוהבת אותך מאוד,אבל לא יכולה להסכים לרעש (כל רעש) בזמן שאני מנסה להרדים את יובל"

הותיק-לפעמים הם רק צריכים רגע של פסק זמן ותשומת לב,לכן 'המצאתי' את-חיבוק לחיזוק,כשאיתן למשל סוער,אני שואלת אותו אם הוא צריך חיבוק לחיזוק,או סתם קוראת לו לחיבוק כזה,עוטף,אוהב,מועך,מרגיע.


לי קשה מאוד להכיל ולא להתרגז בסוף יום מתיש עם שני ילדים עייפים ומשתובבים,לפעמים אני מצליחה,לפעמים אני רוגזת (וגם מרימה את הקול),אבל מאוד משתדלת לזכור את שני הכלים/כללים.
חינוך לגיל הרך >>
לצפיה ב-'עוד שני דברים,'
עוד שני דברים,
29/06/2007 | 16:58
6
למצא זמן,אפילו כמה דקות של זמן סולו שלך עם כל ילד בנפרד.

והשני,לפעמים רק ההבנה שלנו את הילד עוזרת לו לרדת מהעץ.

("מתן אני רואה שמאוד מאוד קשה לך לשמור על שקט כשיובל מנסה להרדם,
בעוד כמה דקות היא תרדם ואני XXXX איתך"   XXX=אשחק,אקרא סיפור,אפנק וכו')
חינוך לגיל הרך >>

הודעות אחרונות

16:18 | 20.08.19 אורחים בפורום
10:31 | 08.07.19 אורחים בפורום
15:20 | 29.05.19 אורחים בפורום
16:01 | 23.05.19 פיקוס123
04:12 | 24.02.19 מיטל בר אילן
09:43 | 15.02.19 סתיו7337
17:11 | 09.01.19 חולית 10
10:34 | 15.10.18 יום טוב22

חם בפורומים של תפוז

חפשו אותנו גם באינסטרגם
חפשו אותנו גם...
פודי תפוז - האינסטגרם החדש כל התמונות של...
חפשו אותנו גם באינסטרגם
חפשו אותנו גם...
פודי תפוז - האינסטגרם החדש כל התמונות של...
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?

מקרא סימנים

בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ