סיפורים אישיים ושיתופים

קובי d11

New member
חיה
אין ברירה צריך לוותר על המתוקים,לא לגמרי ,אפשר לקחת משהו קטן בשביל הנפש לא להגזים במתוקים יש המון קלוריות ,איך מתמודדים גם אני לא יודע ,כח רצון ,עודפי עור לא מאמין שהתעמלות תעזור ,תלוי כמה עודפי עור יש לך ,והאם בכלל בסוף התהליך לחשוב כלל על ניתוח להסרת עודפי העור שזה ניתוח קשה
בהצלחה

קובי
 

אופירA

New member
מנהל
זה תמיד איזון בין הצורך במתוק לבין עודף המשקל
אפשר גם להחליט על לחיות עם עודף משקל חלקי, אם לא מסוגלים להוריד מתוק, ומורידים כמה שאפשר.
אפשר גם לא להוריד מתוק, אבל להוריד כמויות אוכל באופן כללי. זה גם מוריד במשקל.
 

רלין1

New member
שלום לכולן/ם..

מזה שנים שלא הייתי פה, וחבל...
אבל ההתעסקות עם התנהלות של הטבעת, לא הייתה טובה לי,
הרגשתי צרוך לחיות ולזרום איתה..
אופירההיקרה הדריכ אותי 3 פעמים בטלפון..
ובזכותה למדתי להכיר את הטבעת, וללמוד לחיות איתה...
אחרי 3 וחצי שנים , הגיע הזמן שאשתף אחרים במסע המופלא הזה.
ואולי ילמדו אנשים מהשגיאות שלי, וימנעו מהם בהתחלה..
ובכן, לאחר שהגעתי לשמקל עצום של 114 קילו, בגיל צעיר צעיר, עם גובה של 1. 56..
פניתי באופן פרטי לד"ר אבינוח, ונותחתי..
הרגשתי את הטבעת רק שהגעתי לסגירה של 7..
וירדתי 10 קילו..
וניכנסתי להריון...
במהלך ההריון שמרתי, ז"א פתחתי מעט את הטבעת, כדי שאוכל לשתות
אבללא הקפדתי על תזונה בריאה.
כי אומנם הייתה לי טבעת בקיבה, אבל עיינים של שמנה.....
אז אכלתי רק מה שעבר...
לא היה טוב, לא חכם, ולא היטיב עם אף אחד...אופירה הטיפה לימוסר,
הסכמתי איתה, אבל.. לא היה לי כח ואנריגה ליישם את המלצות שלה..
ילדתי ילדון מקסים וחמוד.. וקטן..
לא הצלחתי להניק, כי מחוסר תזונה הברזל שלי היה נמוך, והגוף שלי לא יצר מספיק חלב..
תוצאה ישירה של זילזול חמור בעצמי ובבריאות שלי.
אבל הייתי נחושה מאד לרדת במשקל.
חודשיים אחרי הלידה
חזרתי לסגור
סגרתי בהדרגה
עד שהגעתי ל9 וחצי
ואז ירדתי בצורה דרסטית
ירדתיוירדתי
אבל פשוט צמתי ימים שלמים
ןאם שתיתי , הקאתי..
בלילות לא הצלחתי לשיון, הרוק היה עולה לי..
ממש סבלתי..
הסתכלתי במראה.. והייתי מקבלת כח לעוד יום של סבל..
שהגעתי למשקל של 70 קילו,
הרגשתי שאולי אהיה רזה
אבל אבלה ברזון מדהים בבית משוגעים..
ובזכות החומר הרב שקראתי פה בעבר,
והתובנות של אופירה
החלטתי כי אני עושה שינוי...
והלכתי בחיל ורעדה לפתוח..
פתחתי בבת אחת1 סיסי של
הרגשתי שזה הדבר הנכון לעשות
עליתי אומנם במשקל איזה 4 קילו..
ואז.. אז התחלתי פשוט דיאטה..
העפתי את כל הדברים שעוברים כמו גלידה, מיצים וופלים
והתחלתי ללמוד לאכול פלפל עוף, ...
קצת גבינה
אכלתי לאט
הקפדתי על הכללים..
התחלתי לעשות כושר..
התמכרתי למרקי ירקות וקיטניות
וראו איזה פלא..
התחלתי לרדת..עם טבעת משוחררת ולא אדוקה..
אומנם בהדרגה, לאט לאט
אבל חייתי!!!
האסלה לא ראתה את זיו גרוני ופרצופי המיוסר..
אני בטח לא מגלה לאופירה וקובי שום דבר חדש..
אבל חשוב לי שאנשים ידעו, שזה פשוט עובד!!!
המשכתי כך
עד שנעצרה הירידה..
ואז הלכתי לסגור.
סגרתי רבע...
ועוד רבע אחרי חצי שנה..
אחר י כמה חודשים, הרגשתי שזה מידי הרבה, פתחתי בחזרה..
הכל מדורג. לאט לאט
והכי חשוב. הבנתי כי הטבעת לא תעשה את העבודה
אם אני לא יעזור לה..
היא בסה"כ כלי עזר
ובלי מוטיבציה אולי ארזה אבל לא אהיה אישה בריאה...
כיום השלמתי ירידה של 53 קילו..
כואב לי שלא ישמתי את ההוראות של האכילה הבריאה מההתחלה..
חשוב לי שכולם ידעו
כי החיים עם הכלי עזר הזה שנקרא טבעת יכולים להיות טובים, קלים ויפים
אם רק רוצים
רוצים לעזור לעצמינו,
רוצים באמת לשנות אורח חיים
רוצים באמת לחיות טוב יותר
צריכים לעשות דבר ראשון שינוי בראש..
הקאוצר הקטן שיש סביב הקיבה שלנו
הוא דבר מדהים..
הוא יכול להיות אבל חרב פיפיות..
ואם לא נבין את כוחינו מול מגבלות הכח שלו...
לא עשינו דבר....
במבט לאחרו, חבל שלא כתבתי פה יותר
אולי אם הייתי קראת שוב ושוב כמה חשוב לשנות תזונה, לא לאכול רק מה שעובר
להקפיד על תזונה מאוזנת וביראה
להשקיע באוכל ובאכילה עצמה...
אולי החוויה שלי הייתה טובה ומשמעותית מההתחלה.
אבל עדיף מאוחר מלא כלום...
ובשנה האחרונה. אני והטבעת החברות הכי טובות
תמיד אהבתי אותה
אבל , בזמן האחרון, היא מחזירה לי אהבה
וזה כייף להרגיש שזה הדדי..
 

מעיין א3

New member
שיתוף


זהו יום סמלי ביותר עבורי... במיוחד אחרי כל המספרים שאני אגיד עכשיו:
לפני 6 חודשים בדיוק, ב08.03.2015, עברתי מעקף קיבה.
בתחילת הדרך שקלתי 99 קילוגרם (עם BMI 42)
עכשיו אני שוקלת 33 קילוגרם פחות=
משמע משקלי הנוכחי הוא 66.
מדהים ש6 חודשים אחרי אני במשקל כזה... לא לדבר על כך שלא ראיתי את הקידומת 6 מאז בית הספר היסודי....

 

Night Light

New member
היום 11 חודשים מאז הניתוח

עוד חודש אחד לשרוולדת ואין לי מושג מה יהיה.
בינתיים ירדתי 42 ק"ג, העפתי את רוב התרופות (החלפתי אותן בברזל ובאומפרדקס ובהמון ויטמינים), החלפתי את כל המלתחה, התמכרתי לפילאטיס...
הדימוי העצמי שלי השתקם והשתפר וגם הביטחון העצמי מרים ראש.
ורק התסביב הטפשי שלי הורס קצת. יש לי תור למנתח במרפאה הבריאטרית כדי לקבוע ניתוח מעקף, למרות שלא עליתי את המשקל שלי חזרה. התסביב חוסם חלקית מעבר של מזון ואני מקיאה, ואחרי 4 נסיונות הרחבה כושלים אמרו לי לעקוף וזהו.
אני עדיין מקיאה והספיגה שלי כל כך עלובה שבדיקות הדם שלי לא יפות במיוחד. חוסר בחלבון בדם, חוסר בברזל בדם, אנמיה... אבל היי, שומנים בדם וסוכר ממש טובים. גם זה משהו.
זה הזמן להתחיל לשחוט פרות ולאכול כפיות...

לכו תדעו, אולי בשרוולדת שלי אני אהיה כבר בתחילת הספירה של הניתוח השני....
 

אופירA

New member
מנהל
איזה שיתוף, רלין, את גדולה מהחיים.

תשמעי, גם אני מסכימה עם הטפות המוסר שלי (כלפי עצמי), אבל לא מוצאת כוחות ליישם אותן ככתבן וכלשונן.
אז אני מיישמת אותן כשיש לי כוחות, ולא מיישמת אלא רק מסכימה איתן כשאין לי כוחות.
כך שאני לא רזה אבל גם לא חיה באשליות. לפחות זה.
כי הכוחות יכולים להגיע, אם נמצאים כל הזמן מחוברים לתובנות.

לכן אני לא בטוחה שיכולת לעבור את התהליך המדהים הזה קודם לכן, כי הכוחות הנפשיים אליו מתפתחים בתהליך, שדורש הרבה טעויות.
אבל מאוד יתכן שקריאה חוזרת ונשנית וקשר עם הפורום יכול לתת תמריץ בתהליך. ואולי גם לא - לתובנות הוא בהחלט עושה טוב, וזה תנאי להמשך התהליך.
תהליך מדהים עשית. זמן הוא כלי חשוב מאוד לגוף שלנו, ואצלך הוא בהחלט נתן את הטון, לאט אבל בטוח.

אני עדיין מחפשת את הדקויות הנכונות בדרך של הגוף שלי. לכל אחד מאיתנו דרך משלו ותהליך משלו.
לפעמים מצבנו דורש שינוי דרסטי משמעותי. לפעמים הוא דורש שינויים קטנטנים ועקביים. לכל אחד הזמן שהגוףנפש שלו צריך.
מה טוב אם כולנו היינו משתפים בתהליך שלנו כמוך, ונותנים כוח לאחרים. לתת לאחרים זה כוח גדול מאוד בשביל עצמנו בתהליך השינוי שלנו, חבל שלא כולם מודעים לו.

רלין יקרה, מאחלת לך אושר תמידי בדרך המקסימה שתיארת. כוח, סיפוק, הערכה עצמית גבוהה, הנאה ותחושת יכולת כל ימי חייך. ילדים מתוקים ואוהבים, הגשמה עצמית, ומקום מאיר מאור פנימי של אושר, הבוקע מתוכך וזוהר בעולם היפה שלנו.
את מוזמנת תמיד לכתוב ולהתקשר בטלפון.
ותודה רבה שוב על השיתוף הגדול מהחיים.
 

רלין1

New member
קצת הכרת טובה לך ולמקום המקסים הזה,

שנתן לי המון המון
גם אם לא נכחתי פה.
התובנות ליוו וילוו אותי..

ואל תידאגי
אני מתכוונת להתנחל פה...
להמשיך ללמוד, ולקבל כח,
ולדאוג שאנשים רבים יטרידו אותך בטלפונים...
 
למעלה