שרשור שאלות לפסיכולוגית הקלינית דר ציפי העצני

אופירA

New member
מנהל
בעיני זו לא בעיה

שאדם מרגיש טוב עם המראה שלו ועם הדרך שהוא עבר - זו לא בעיה בעיני. זה מקום מצוין. אני אוהבת מאוד את המקום הזה. וזה לא סותר שהוא צריך לעשות עבודה עם עצמו כדי לקבל מוטיבציה להמשיך לרדת. אחרי שאני מביטה במראה ושמחה שזה נראה טוב בעיני, אני מסתכלת על המקומות שאני רוצה להוריד ו"מסמנת" לעצמי את המטרה ואת הרצון לשנות את המקומות הללו. (זה בהחלט אפשרי גם עם בגדים...). אני זוכרת, שכאשר סבלתי מאנורקסיה/בולמיה חריפה, והייתי צריכה ללמוד לוותר על ההתמכרות להתנהגות הכפייתית, שיושבת על פחד נורא מלהשמין - עשיתי תרגיל במחשבה, ושאלתי את עצמי: אם תהיי שמנה, אבל נהנית מעצמך במראה השמן שלך, את מוכנה לא לפחד להשמין? התשובה היתה: כן. אם אני ארגיש טוב עם עצמי במראה הזה - אין לי התנגדות להשמין. זה עזר לי לקבל כוח לוותר על הפחד ולרפא את ההפרעה, וגם לא כל כך שמנתי בשנים הראשונות לריפוי. כששמנתי ידעתי שזה מקום יותר בריא מאשר ההפרעה הקודמת, ולכן הצלחתי להכיל את המציאות החדשה הזו. כמובן שלרגע לא ויתרתי על ניסיונות לרדת במשקל, ללא שנאה עצמית ומתוך שאיפה חדורה להשגת בריאות פיזית איכותית. גם כרגע, הרצון שלי לרדת את 8 הק"ג המיותרים, נובע מטעמי איכות חיים ובריאות, והדרך שאני רוצה שזה יקרה היא לא ע"י צמצום זמני של האוכל עד להשגת היעד, אלא שינוי באורח חיים באופן קבוע, לכל החיים, מה שיגרום לירידה הזו באופן טבעי. זו דרך הרבה יותר ארוכה, אבל הרבה יותר מהנה.
 

אופירA

New member
מנהל
זו לא בעיה כאשר קיימים רגשות אמביוולנטיים

מצד אחד סיפוק מה-BMI36 במקום 47, ומצד שני נחישות עקשנית להשיג את המטרה ולקבל את כל העזרה הקיימת לשם כך.
 

WiKi

New member
אצלי ספציפית

זה מתבטא בקיצוניות. או שאני שומרת כמו מטורפת ומגבירה ספורט (6 שעות ספינינג ב 3 ימים) או שאני מחפפת ועולה ומתנדנדת לאט בטווח של כשני קילו. וזה בגלל שאני מרגישה ניגודים בפנים בין הצד שרוצה להמשיך לרדת לצד שכבר מרוצה מהירידה. לא נראה לי הכי בריא האמת ובירידה הגדולה הקודמת שלי במשקל הנוכחי נעצרתי למשך שנתיים וחצי ואז עליתי 30 ומשהו בחזרה ואני קצת פוחדת שההיסטוריה תחזור ולכן מחזיקה בשיניים להמשיך כרגע הלאה ולעבור את המשוכה הקרובה במשקל.
 
למעלה