לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
עדכן
1253812,538 עוקבים אודות עסקים

פורום קיצורי קיבה

ברוכים הבאים לפורום קיצורי קיבה. מטרת הפורום היא תמיכה במנותחים שעברו ניתוח לשם הרזיה וכן להוות את הדרך הראשונה לאלה שמגששים את דרכם לאחד מהפתרונות הניתוחיים.
הפורום הנוכחי עלה לאויר ב-2001 על ידי המייסד ומנהל הפורום הוותיק רוייקו, כשמטרתו היתה לסייע לאנשים להגיע לכדי ישום מעשי של המשימה. רצונו היה לספק מידע כללי שיקל על כל מי שנמצא ב"דרך" בבחירת הפרוצדורה הניתוחית האופטימלית.
עם זאת, המושג אופטימלי בהקשר זה הוא מעומעם. הרבה שאלות עולות. הרבה סימני שאלה ומעט יכולת ניבוי איזו הצלחה תהיה בהמשך הדרך. רשת האינטרנט מוצפת במידע מוטה מעצם היותו שיווקי. איך נדע באיזה ניתוח לבחור ומאיזה להמנע ? באיזה מנתח כדאי לבחור במצבים מורכבים? מי מנתח ואיפה? ובעיקר מה עושים לאחר הניתוח? כיצד מתמודדים. אלה שאלות מיידיות שאין עליהן תשובה בכל מקום, וכשהמנתח אינו זמין להשיב על שאלות, ניתן לקבל עליהן את התשובה גם כאן בפורום, על ידי מנותחים שעברו בעצמם אותן החוויות.
הפורום מתבסס על ניסיונם האישי של המשתתפים ואין לראות בנכתב משום יעוץ רפואי או להסתמך על הנכתב מנסיונם של הכותבים. בכל בעיה רפואית שמתעוררת תמיד יש לפנות אל הרופא המטפל.
מעל דפי הפורום נכבד אחד את השני ולא נכתוב הודעות פוגעות ובעלות תוכן לא ראוי... כל הודעה בעלת תוכן שכזה תוסר. כמו כן אנחנו לא חושפים שמות אישיים ולא כותבים מספרי  שלהם.
פנייה למנהל הפורום תעשה על ידי שליחת מסר אישי בלבד
בברכת השתתפות נעימה, מנהלי הפורום:  אופירA,  קובי d1

הנהלת הפורום:

אודות הפורום קיצורי קיבה

ברוכים הבאים לפורום קיצורי קיבה. מטרת הפורום היא תמיכה במנותחים שעברו ניתוח לשם הרזיה וכן להוות את הדרך הראשונה לאלה שמגששים את דרכם לאחד מהפתרונות הניתוחיים.
הפורום הנוכחי עלה לאויר ב-2001 על ידי המייסד ומנהל הפורום הוותיק רוייקו, כשמטרתו היתה לסייע לאנשים להגיע לכדי ישום מעשי של המשימה. רצונו היה לספק מידע כללי שיקל על כל מי שנמצא ב"דרך" בבחירת הפרוצדורה הניתוחית האופטימלית.
עם זאת, המושג אופטימלי בהקשר זה הוא מעומעם. הרבה שאלות עולות. הרבה סימני שאלה ומעט יכולת ניבוי איזו הצלחה תהיה בהמשך הדרך. רשת האינטרנט מוצפת במידע מוטה מעצם היותו שיווקי. איך נדע באיזה ניתוח לבחור ומאיזה להמנע ? באיזה מנתח כדאי לבחור במצבים מורכבים? מי מנתח ואיפה? ובעיקר מה עושים לאחר הניתוח? כיצד מתמודדים. אלה שאלות מיידיות שאין עליהן תשובה בכל מקום, וכשהמנתח אינו זמין להשיב על שאלות, ניתן לקבל עליהן את התשובה גם כאן בפורום, על ידי מנותחים שעברו בעצמם אותן החוויות.
הפורום מתבסס על ניסיונם האישי של המשתתפים ואין לראות בנכתב משום יעוץ רפואי או להסתמך על הנכתב מנסיונם של הכותבים. בכל בעיה רפואית שמתעוררת תמיד יש לפנות אל הרופא המטפל.
מעל דפי הפורום נכבד אחד את השני ולא נכתוב הודעות פוגעות ובעלות תוכן לא ראוי... כל הודעה בעלת תוכן שכזה תוסר. כמו כן אנחנו לא חושפים שמות אישיים ולא כותבים מספרי  שלהם.
פנייה למנהל הפורום תעשה על ידי שליחת מסר אישי בלבד
בברכת השתתפות נעימה, מנהלי הפורום:  אופירA,  קובי d1
x
הודעה מהנהלת הפורום

 
 
המשך >>

לצפיה ב-'שרשור שאלות לפסיכולוגית הקלינית דר ציפי העצני'
שרשור שאלות לפסיכולוגית הקלינית דר ציפי העצני
27/07/2010 | 09:33
44
10
דר' ציפי העצני היא פסיכולוגית קלינית מומחית בתחום הפרעות אכילה וקשיים המלווים מנותחים או מועמדים לניתוח. אתם מוזמנים להשאיר לה שאלות
קיצורי קיבה >>
לצפיה ב-'על אכילה והכחשה הצגת מקרה ושאלה'
על אכילה והכחשה הצגת מקרה ושאלה
27/07/2010 | 10:17
7
9
ציפי שלום

אהלן.  ראשית, דרישת שלום ממני ומהפורום. אצלנו, כרגיל, הכל בסדר. ממשיכים לשוט על פני המים
אני רוצה, ברשותך, להעלות נושא שניראה לי איכשהו מוכר:

סיפרה לי מישהי על כך שבכל פעם שהיא מזמינה את אחיה החורג אליה לשישי שבת (הוא יתום משני הוריו וחייל בודד) הוא מרוקן לה את כל המטבח, בעיקר בשעות הלילה. הוא הולך וחוזר והולך וחוזר מהמטבח לחדר, אל המחשב,  אינסוף פעמים עד שהוא מחסל כמויות של אוכל ושתיה וגם במהלך הארוחות בשעות היום הוא מתיישב לאכול כיאילו לא בא אל קירבו דבר.
וזה זימן לה שוב ושוב מריבות גדולות עם בן זוגה. הוא לא מוכן (בצדק) לתופעה הזו. הוא לא חייב לו דבר והגם שמדברים איתו ושואלים אותו האם זה הוא שחיסל את האוכל והשתיה הוא מכחיש בכל תוקף. היחידים שגרים שם זה הם - בני הזוג - וילדתם בת החמש. אין סיכוי שאיש אחר יאכל ויחסל את כל מה שבמקרר ובארונות. זה משהו שקשה לתאר אותו.
הוא עצמו בחור סגור ומסוגר. אפשר לאמר אפילו שהתנהגותו תמהונית. הערכתי היא שמסת הגוף שלו עולה על 40 BMI לפחות.  הוא אינו מגיב כשמנסים לדבר איתו. הדבר היחיד שהוא מוציא מפיו זו הכחשה נימרצת מכל וכל לכך שיש לו יד וחלק בזלילה הלילית הזו.  הם גם רואים את זה שהוא קם כל הלילה. הם גם לפעמים עוצרים אותו בדרך ומבקשים שישאיר משהו. שישאיר שתיה.
והוא במהלך היום יגיד שלא אכל כלום, לא שתה כלום. הוא ?????  הוא לא נגע בפירור. הוא רק שתה מים מהברז. הוא לא פתח את המקרר. נאדה.

אז.. אני שואל:  איך עומדים בפני זה ?
אני, אם זה היה תלוי בי ??? בכלל לא הייתי מזמין אותו מראש.
קיצורי קיבה >>
לצפיה ב-'או שתזמין אותו או שלא.'
או שתזמין אותו או שלא.
27/07/2010 | 14:40
9
זה הנתון - הבן אדם אוכל הרבה מאוד. ברור שזה בגלל מצוקה קשה, אחרת לא היה מכחיש.
זה נתון כמו גובה, רוחב וריח של בן אדם.

האחות לא אמורה לחנך אותו ולא אמורה לבייש אותו בשאלות שרואים שהן גורמות לו לבושה ולצער.
ניסו לשאול אותו ולהניא אותו, הוא מכחיש - אז מה הטעם להציק לו?

אם זה מעשי ויעיל, צריך לבקש ממנו להפסיק את ההתנהגות הזו. ואם זה לא מעשי - אז אין טעם. זה מה שיש.
היא צריכה להחליט אם היא מזמינה אותו, כמו שהוא, או לא מזמינה, או מזמינה פחות.
אם אפשר לשים לו גבולות ברורים באופן מעשי ויעיל - מה טוב, וזה גם יעזור לו. אבל אם אי אפשר, אז זה מה שיש.

לשים לו גבולות זה להעמיד לו תנאים ברורים, בלי להתייחס בשום צורה להכחשתו. להתעלם לחלוטין מההכחשה. לא להתווכח על עובדות.
אבל לפני שאדם מחליט לשים גבולות לזולתו, הוא צריך לבדוק את עצמו אם הוא מסוגל לעמוד בגבולות הללו ואם הוא מסכים לממש בפועל את תנאיו. כי אם זה לא רציני - זה לא יעבוד וזה לא נקרא לשים גבולות.
קיצורי קיבה >>
לצפיה ב-'אכילה בסתר'
אכילה בסתר
27/07/2010 | 15:53
17
אחד הסממנים הכי בולטים להפרעות אכילה.
מי שחווה יודע שזאת אחת החוויות הכי נמוכות שיש.

הבחור מסכן. הוא לא שולט בעצמו ומתבייש בזה.

זה מקומם שהם כועסים עליו.
קיצורי קיבה >>
לצפיה ב-'מזכיר לי את עצמי '
מזכיר לי את עצמי
27/07/2010 | 17:21
2
10
גם בתור ילדה בבית, שכל הזמן היתה אוכלת מה שנותנים ו"גונבת" בסתר ונשבעת שזו לא אני.

פעם עשיתי ביביסיטר הייתי אולי בת 14 ואכלתי חפיסה שלמה של שוקולד מריר שהיה מיועד לעוגה של מחר.

וכשהשכנה שאלה אותי איפה השוקולד בשיא התמימות שאלתי איזה שוקולד? רק היה חסר לי שאמא שלי תדע שאני אוכלת חפיסת שוקולד בביביסיטר

היא לא היתה מרשה לי לעשות יותר.

הוא מסכן הבחור ובזה שכל הזמן שואלים אותו רק מביכים אותו יותר (במילה עדינה).

אחותו צריכה לבחור או להזמין אותו או שלא אנשים מסוג כזה לא נעלבים אלא רק מתכנסים בתוך עצמם ומלקים את עצמם על מי שהם. (אומרת זו שהיתה שם)

שמחה
קיצורי קיבה >>
לצפיה ב-'כנ"ל'
כנ"ל
27/07/2010 | 17:28
1
6
אמא שלי היתה הולכת לעבודה ונועלת את חדר השינה שלהם, בחדר השינה היו כל המאכלים שלא הייתי אמורה לאכול.
קיצורי קיבה >>
לצפיה ב-'בהצגת המקרה הנ"ל יש 2 נושאים שונים'
בהצגת המקרה הנ"ל יש 2 נושאים שונים
27/07/2010 | 20:08
7
1. הבעיה של הבחור
2. תגובת הסביבה אל הבעיה

1. קשה מאד לתת אבחנה מדוייקת לבחור, אך ברור מאד שהוא במצוקה ומבטא זאת האכילה לא ריבונית. מה שקשה לדעת זה עד כמה הוא בעצמו מודע לאכילה זו. ישנם אנשים שהולכים ואוכלים מחוסר הכרה מוחלטת. במקרים קשים הם אף סובלים מתולעים כי אוכלים מתוך האשפה. חריג אך קיים. הפרעת אכילה לילית היא הפרעה שכוללת מרכיבים רגשיים, מרכיבים של שינה ומרכיבים של הפרעת אכילה. לא אכנס לתיאור מפורט, אך אני מאד מסכימה עם הרבה מהתגובות. אנשים כאלו ייסתגרו ויכחישו יותר כשהם חשים עצמם מותקפים או מבויישים. היה מצויין אם משיהו שיש לו קשר אנושי וקרוב יוכל לפנות אליו בצורה מכובדת ולדבר איתו על האפשרות לפנות לטיפול. אין זה אומר שהוא בשךל לכך, אך ניתן לזרוע את הרעיון בראש ולהניח לו לעשות קצת עבודה עם זה. במקרה הגרוע- הוא לא יפנה. במקרה הטוב, יימאס עליו הסבל ומתישהו הוא עשוי לפנות לטיפול. בוודאי שהשאלות החוזרות והמביכות של בילוש אחר הגנב מיותרות ואף מזיקות. מסכימה מאד עם תגובות החברים. מכאן , אנחנו מגיעים למרכיב השני של המקרה-
2. תגובת הסביבה לבחור, ובייחוד האחות שהיא זו שקיבלה על עצמה להזמין ולארח את הבחור- התסכול והעצבים הם תגובות רגשיות שנותנות לה ולבעלה מידע חשוב אודות בעיה שדורשת התייחסות רצינית. לדעתי, הזוג הזה ניצב בפני החלטות. עד כמה הם מעוניינים לפתוח את ביתם לבחור. אין כאן דיכוטומיה של כן/לא להזמין אבל אולי כדאי שיבדקו עם עצמם את המינון שהם יכולים לשאת תקציבית ורגשית. ברגע, שאדם מזמין את זולתו לביתו, יש לו אחריות להאכיל ולארח בכבוד את מי שהזמין. ובמקרה זה, זוהי החלטה תקציבית ורגשית. כמה משאבים יש. מה הם מוכנים ויכולים לעשות. להזמין מישהו מתוך רחמים ואח"כ להשפיל אותו (בעיני) מזיק יותר מאשר מועיל. יש להם הזכות ואף האחריות לדאוג לעצמם ולהחליט על סידור שניתן לחיות איתו בשלום ואני ממליצה לחשוב על זה בצורה כנה ומעמיקה מראש ולא בדיעבד אחרי שנגרם נזק לשני הצדדים והכי חשוב- לקשר ביניהם.
קיצורי קיבה >>
לצפיה ב-'סליחה שאני מתערבת אבל אם מזמינים'
סליחה שאני מתערבת אבל אם מזמינים
28/07/2010 | 09:53
1
6
אז מזמינים מכל הלב הבחור לפי מה שאתה מתאר גדול וצורך מזון . מה לעשות? לאן ילך? הבחור יתום מאב ואם ובנוסף גם חייל בודד.
קיצורי קיבה >>
לצפיה ב-'מסכימה'
מסכימה
30/07/2010 | 09:23
5
לצפיה ב-'התמודדות עם סביבה לא מרוצה '
התמודדות עם סביבה לא מרוצה
27/07/2010 | 13:19
15
6
לד"ר העצני שלום רב,
נותחתי (טבעת) בתחילת מאי השנה . עד היום רזיתי כ 12 ק"ג , אומנם רוב הק"ג נשרו בחודש הראשון ולאחרונה יש עצירה מסויימת אבל אני מרוצה מהקצב ומודעת לכך שמדובר בתהליך ארוך ולאו דווקא רציף .

פרט לבני משפחתי הקרובה אמא אבא ילדים וחבר קרוב לא סיפרתי לאף אחד על הניתוח מסיבות רבות , אולם העיקרית שבהן היא חוסר הרצון להיות תחת זכוכית מגדלת בכל מה שקשור לקצב ההרזיה למה שאני אוכלת או לא .

קרובים וחברים לעבודה יודעים שאני בדיאטה ואף מחמיאים לי על הירידה .

הבעיה היא עם הורי ( אמא בעיקר )  היא לא מרוצה מקצב הירידה , היא לא מרוצה מקצב הסגירות שלי , ודואגת להבהיר לי את עמדתה כמעט בכל הזדמנות . אני ממש מתוסכלת , אני משקיעה מאמצים רבים לרזות - לא מיהרתי לסגור ואני רוצה לעבור את התהליך בצורה שפוייה ללא הקאות, התיבשויות וגם עם הכי מעט נזקי עור רפוי לכן שומרת על קצב ירידה מתון ולא מהיר מידי , משלבת ספורט ופעילות גופנית דברים שמעולם לא הצלחתי להתמיד בהם . היא מודעת למאמצים אבל למרות הכל אינה מרוצה ...
שאלתי היא כיצד להסביר לה שאני מרוצה !!! והכי חשוב האם יש דרך להתעלם בלי לפגוע בה !?!  היא יקרה לי מאוד אבל הביקורת הזאת זה הדבר שחששתי ממנו ולכן לא שיתפתי את כולם .
קיצורי קיבה >>
לצפיה ב-'אורית היקרה, תרשי לי גם לענות.'
אורית היקרה, תרשי לי גם לענות.
27/07/2010 | 13:37
10
כולנו היינו בסרט הזה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

צריכים לאסוף את כל האמהות ואת כל בני המשפחה הלא מרוצים מקצב הירידה, כל האנשים שחשבו שירדימו אותנו שמנים ונצא לחדר ההתאוששות עם גיזרה של דוגמנים, נאסוף אותם לאודיטוריום גדול, או שמא לאיצטדיון, ונארגן אותם לקבוצת תמיכה של ה"לא-מרוצים מקצב הירידה".

וניקח מישהו מקצועי שיסביר להם שאנחנו, כן, אנחנו, צריכים להיות מרוצים, שאנחנו צריכים להמשיך לחיות ככה עד מאה ועשרים, ושבכלל לא חשוב אם הם יהיו או לא יהיו מרוצים.

ואחרי שיבינו ויפסיקו להציק, נבין טוב יותר למה סיפרנו לקומץ אנשים ולא לכל העולם ואשתו.

(והקומץ הזה עוד מציק לנו.)  
קיצורי קיבה >>
לצפיה ב-'היייייייי אורית'
היייייייי אורית
27/07/2010 | 15:23
3
בהחלט לא נעים לדעתי את צריכה לשבת ולדבר אתה ברוגע בלי עצבים ולהסביר לה שאת מרוצה וככה את רוצה ותבקשי ממנה לכבד אותך כמו שאת מכבדת אותה ותסבירי לה גם את הרגשתך מהביקורות שלה  בהצלחה........
קיצורי קיבה >>
לצפיה ב-'גם אני רוצה לענות '
גם אני רוצה לענות
27/07/2010 | 17:51
10
4
חלק מהתהליך שלנו הוא התמודדות עם הסביבה.

צריך לחלק את הסביבה לכמה סוגים, בני הבית הקרובים לנו ,משפחה מורחבת וחברים.

מראש בחרת לא לשתף את הסביבה המורחבת כדי לא להיות בזכוכית מגדלת ובסוף האתגר הגדול בא לך מהבית.

את יכולה לבחור או ל"העמיד" את אמא שלך במקום ולהסביר לה שזה מה יש ושאם היא רוצה להיות חלק מהתהליך היא חייבת לשמור את ההערות שלה לעצמה

כי בשבילך הכי פחות נכון להיות בסביבה לוחצת, השאלה היא אם את שם? להתעמת עם העולם זה סיפור אחד ולהתעמת עם אמא זה סיפור אחר כי בטוח שהיא אומרת הכל

באהבה והיא מן הסתם מרשה לעצמה להגיד יותר ממישהו אחר בחייך. אם את נמצאת עדיין בשלב המרצה את עוד תשמעי אותה הרבה, לפעמים תבכי לפעמים תצחקי אבל

עדיין תמיד יהיה לך איזשהו כאב בפנים על מה שהיא חושבת.

יקירתי, תלמדי לשחרר או שתבחרי להתעלם ממה שהיא אומרת או שפשוט תמשיכי להקשיב לה ולבוא לשתף אותנו או שתהיה הכי אסרטיבית ותגידי מה שכתבתי לך למעלה.

בשורה התחתונה מי שצריכה להיות מרוצה מהתהליך והיא בעצם מרוצה זו את, מה שאמא שלך מרגישה זה שלה זה לא שלך היא תצטרך ללמוד להתמודד עם האכזבה שלה מהתהליך שלך ואת תצטרכי ללמוד להתמודד עם התהליך שלך ולשחרר את דעתה של אמא שלך.

זה לא פשוט, זה תהליך אבל אפשר להגיע אליו.



שמחה

קיצורי קיבה >>
לצפיה ב-'לקח לי שנים עד שהשתחררתי מהביקורות'
לקח לי שנים עד שהשתחררתי מהביקורות
27/07/2010 | 17:59
7
6
שקלתי מעל 140 קילו אבל אף אחד בסביבתי לא העז להגיד מילה אפילו.
אכלתי מה שרציתי וכמה שרציתי ופשוט היה לי טוב שסוף סוף עזבו אותי לנפשי.
לקח לי עוד כמה שנים לעכל שאני לא רוצה לחיות ככה.

שבוע אחרי שנרשמתי לשומרי משקל אמא שלי נפטרה בפתאומיות.
בלי קשר למוות שלה, אז התחיל תהליך ארוך שבו ירדתי המון במשקל.
היום כשאחותי במצב שלי אז אני מבינה כמה כאב לאמא שלי לראות אותי ככה מבלי יכולת להעיר ואני רואה את האור בעיניים של אבא שלי כל פעם שהוא רואה אותי רזה יותר.

כשאני ליד הקבר אני תמיד עומדת זקופה ואומרת לה: "אמא תראי".
(ומפסיקה פה כרגע כי אני מתחילה לבכות בעבודה וזה לא לעניין)
קיצורי קיבה >>
לצפיה ב-''
27/07/2010 | 18:01
5
4
אמא שלך בבוודאי גאה בך מאיפה שהיא מסתכלת עלייך היום.

והדאגה שלך לאחותך ממש נוגעת ללב.



שמחה
קיצורי קיבה >>
לצפיה ב-'תודה'
תודה
27/07/2010 | 18:27
1
3
היא היתה מאוד גאה גם כשהיתה בחיים מסתבר... רק אחרי שנפטרה הסתבר לי שכל האנשים בעבודה שלה הכירו אותי יותר טוב ממה שהכרתי את עצמי ושהיא דיברה עלי בלי הפסקה בכל הזדמנות בחזה נפוח.

הבעיה היחידה שהעיבה על הכל תמיד היה המשקל, אני לא חושבת שיש מסגרת בעולם כולו שלא קיבלתי בה תמיכה וליווי מגיל צעיר, ההורים שלי באמת ניסו את הכל בצורה הכי תומכת.
אבל כמו לכולם פה יש לי ארסנל סיפורים לא מבייש של משפטים והתנהגויות פוגעניים שסבלתי במשך השנים, גם מההורים.

עם אחותי אני מקווה שאצליח יותר טוב ממה שאמא שלי הצליחה איתי (יש בינינו פער שנים), בינתיים לא כ"כ הולך לי אבל אולי כשאסיים את הירידה יהיה לי יותר כח ביד.
בינתיים הדאגה היחידה שלה זה שאנחנו טסות לשבועיים טיול בחגים ושאני לא אסגור את השמינית בחזרה כדי שנאכל כמו שצריך כי מאז הניתוח לא כיף לה לאכול איתי.
אם כי היא מאוד תומכת ומעודדת ולא מסיתה אותי לאכילה ככל יכולתה.

שמתי לב שלא סיימתי את הפואנטה הקודמת -
רציתי להגיד שעניין קבלת הביקורות הוא של השמן בלבד.
ברגע שהוא ימצא את האסרטיביות להבהיר לאלה שמסביבו שזה עניין שלו ובעיה שלו ושהוא לא רוצה לשמוע ביקורות - זה ייפסק.
שום דבר אחר לא יעזור מנסיוני, רק אסרטיביות ועמידה על שלך.

אני עשיתי הכנה מאוד טובה לכל מי שמסביבי וכולם ידעו שבחצי שנה רהאשונה אני לא ארד במשקל כי צריך לנפח את הטבעת ומאז הניתוח קיבלתי עידוד מלא, גם כשהיה נדמה כאילו אני כבר לא ארד בחיים במשקל.

קיצורי קיבה >>
לצפיה ב-'ריגשת אותי.. ובקשר לאחותך'
ריגשת אותי.. ובקשר לאחותך
28/07/2010 | 00:21
4
יש לך כבר עכשיו כוח ביד עם כל ק"ג שאת יורדת.
תאמיני לי (ואני מכירה את זה מקרובי המשפחה שלי שחלקם כבר מנותחים ולחלקם אני עוזרת בדרך) שאין פרסומת טובה יותר מהראייה אותך באופן מעשי.

אני בטוחה שאחותך משקיפה מהצד ויום יבוא, היא תקבל את האומץ ותיגש אלייך בעצמה לבקש ממך לעזור לה.
אני עושה את אותו דבר עם אחי הקטן. אבא שלי ביקש ממני לקחת אותו כפרוייקט וסירבתי. ליויתי אותו לסדנת דיאטה, הוא רואה אותי, עושה איתי הליכות לפעמים וכשהוא בישיבה הוא עושה ריצות והולך למכון כושר בישיבה.

הסיפור שלך מזכיר לי את היחסים שלי עם סבתא שלי, שלא חסכה ממני הערות לגבי המשקל. היא תמיד העירה על זה בכל פעם שראתה אותי "עלית במשקל" או "ירדת במשקל".
את הניתוח עברתי אחרי שהיא נפטרה. שבוע לפני הניתוח הייתה אזכרה לסבא שלי. נעמדתי מול שני הקברים וביקשתי שישמרו עליי.
מדי פעם אני חושבת לעצמי מה היא הייתה אומרת אם היא הייתה רואה אותי 50 ק"ג פחות.
קיצורי קיבה >>
לצפיה ב-'כל מילה ששמחה אמרה '
כל מילה ששמחה אמרה
27/07/2010 | 18:43
2
3
לצפיה ב-'תודה לשתיכן וחיבוק ענקי בחיוך דווקא: '
תודה לשתיכן וחיבוק ענקי בחיוך דווקא:
27/07/2010 | 21:12
1
5
לצפיה ב-'קבלי שמח משמחה'
קבלי שמח משמחה
27/07/2010 | 22:26
3
לצפיה ב-'התרגשתי מאוד ויקי, ויש לי סיפור משלי'
התרגשתי מאוד ויקי, ויש לי סיפור משלי
28/07/2010 | 08:13
4
אבא שלי ממש תיעב שמנים, אבל כשהוא היה חי הייתי הרבה הרבה פחות שמנה. אני לא יודעת איך הייתי "מצליחה" להשמין כל כך אם הוא היה חי (הוא נפטר לפני 20 שנה) מפני שההערות הסרקסטיות שלו (הוא היה אדם מבריק ושנון באופן יוצא דופן) בוודאי היו "מפריעות" לי להסיר כל רסן מתרבות האכילה שלי. ואולי לא.
אמי, לעומת זאת, שגם היא מתעבת שמנים עד מאוד, תלויה בי כל כך וכל כך מעריצה אותי ואוהבת אותי, שהיא לא העירה לי באופן ישיר אף פעם. רמזים? בוודאי, סיפורים על אחרים שרזו? כן, דירבון כשירדתי? ללא סוף. אבל הערות ושידולים ישירים, לא ולא.
אבל הסיפור שלי מתייחס דווקא לבת משפחה אחרת שנפטרה. כל החברות שלה שפוגשות אותי אומרות לי תמיד: אין לך מושג עד כמה היא אהבה אותך ואיך היא הייתה מדברת עלייך.
אהה...
ובכן, בת המשפחה הזאת העריצה רזות ויפות באופן מוחלט. רזה הייתי פעם, אחר כך שמנתי למגינת ליבה. יפה לא הייתי אף פעם, מקסימום נאה, נראית טוב.
אותה אשה, שהייתה פשוטה ובעלת יכולות אינטלקטואליות מוגבלות, לא העריצה את הכישרונות שלי, אבל התגאתה בהם בלי סוף לפני חברותיה.
ולמה?
כי להתגאות ביופיי היא לא יכלה. להתגאות בגיזרתי המרשימה, גם כן לא. אז מה נשאר לה? להתגאות בהצלחותי...
ולכן כל חברותיה בטוחות שהיא אהבה אותי מאוד מאוד ואין לי מושג עד כמה... כי היא סיפרה עלי והתגאתה בי.
הנה, כך מחליפים אהבה בגאווה...
קיצורי קיבה >>
לצפיה ב-'תודה לכולכן על התגובות '
תודה לכולכן על התגובות
27/07/2010 | 19:42
1
3
כמה טוב שיש מקום "להוציא קיטור"
קיצורי קיבה >>
לצפיה ב-'בהחלט תגובות לעניין- אוסיף רק נקודה אחת'
בהחלט תגובות לעניין- אוסיף רק נקודה אחת
27/07/2010 | 20:24
3
האסרטיביות והיכולת להציב גבולות היא מיומנות חשיבה שדורשת יכולת לנפרדות בין האדם לבין הזולת.
לפעמים, אנחנו לא מודעים לכך, אבל אנו עדיין קשורים ב"חבל טבור רגשי"- כלומר לעיתים קשה לנו להפריד בין רגשותינו שלנו ורגשות הזולת כלפינו. לדוגמה, כשמישהו מאוכזב מאיתנו, זה דבר אחד לומר לו לשמור את ההערות שלו לעצמו, זה דבר נוסף שיהיה לנו את היכולת לשאת את העובדה במציאות אנחנו לעיתים נאכזב דווקא את הקרובים לנו וזה דבר אחר ללמוד לשאת את האכזבה שלנו מעצמנו. להתייחס לעצמנו באופן תומך, כשאנו, אנו בעצמנו לפעמים מאוכזבים מעצמנו, מהתהליך של השינוי ו/או מקצב הירידה.
מאחלת לך שתהיה עדינה עם עצמך, אסרטיבית עם הסביבה ומחויבת להמשך תהליך ההתחזקות שלך. ציפי
קיצורי קיבה >>
לצפיה ב-'אני לא מצליחה להבין את זה'
אני לא מצליחה להבין את זה
28/07/2010 | 10:33
1
4
מה הם חושבים? (המתלוננים על קצב איטי בירידה) כאילו שהטבעת עושה קסמים ובלי טיפת מאמץ משילים את הק"ג.
גם אמא שלי אני רואה את המבטים שלה על הבטן שלי ואז היא מדברת עם הבת שלי ואומרת לה אמא שמנה זה מוציא אותי מדעתי. כשחושבים על זה רוב בעיות ההשמנה הם גנטיות וגם הם היו או הינם אנשים שמנים! הבת שלי יפייפה עד גיל 10 הייתה ממש שמנה כאב לי לראות איך היא סובל גם הילדים אכזרים ומעליבים. יום אחד היא בכתה ממש ואז אמרתי לה אם את רוצה נעשה תכנית כדי שתרזי וכך היה. חלפו מאז 7 שנים היא נראית מצוין הגוף שלה התרגל לאכול מעט אני מודה לשם שתפסתי את זה בזמן לא רוצה שתסבול כמוני
קיצורי קיבה >>
לצפיה ב-'זה בדיוק העניין: ה ם - ל א - ח ו ש ב י ם !!!'
זה בדיוק העניין: ה ם - ל א - ח ו ש ב י ם !!!
28/07/2010 | 16:40
2
לצפיה ב-' אז...איך שומרים על ההישג '
אז...איך שומרים על ההישג
27/07/2010 | 18:41
11
184
איך מגיעים להרגשה אמיתי של "רזה בגוף רזה" במקום "שמן בגוף רזה"

ערב טוב ד"ר העצני.
IS CALLING...
שנה ו-9 חודשים אחרי מעקף קיבה מוצלח ( ), נושקת למינוס 80 ק"ג ועדיין... לא מרגישה "את זה".

מתקשה לקבל את הדמות הנשקפת במראה (ותאמיני לי שאני בוחנת את הדמות הזו מכל הכיוונים...) ואיכשהוא רואה רק את ה"פגמים" (ה"גלגל" הבולט מכל הבטן, הירכיים העבות, הזרועות המדולדלות...).
גם לא כ"כ יכולה להבין איך אנשים רואים משהו אחר (במיוחד בימים שהמחמאות לא מפסיקות לזרום <למרות שהמשקל די יציב הרבה זמן...אולי זה קשור לבחירת הבגדים> וגם איתן יש לי בעיה. כאילו שכבר לא מגיע לי לקבל אותן. את החלק המשמעותי בהרזיה כבר עברתי...מה השתנה עכשיו ?). "משהו אחר" = (לטענתם) רזה.

בעניין ה"פגמים" אני רק יכולה לומר שהיה לי יותר "קל" (בחירת מילים משעשעת שכזו...) לפני הניתוח, 80 ק"ג יותר.
אז...מרוב שכבר לא עניין אותי איך החברה מקבלת אותי (כי היא לא קיבלה אותי ו...מתישהו השלמתי עם העובדה הזו) - לא הייתי בוחנת את עצמי (והיה הרבה "עצמי") כמו היום.

מעניין אותי לדעת אם פלסטיקה תשנה את התמונה.
האם עיצוב הגוף (אידוי עודפי העור והשומן שמרגישים כתלויים עליי כרגע) ישנה את המצב ? יש תקוה ?

אם היו אומרים לי לפני שנתיים שאלו יהיו שאלותיי לאחר ירידה דרמטית כ"כ הייתי פשוט .
אני (קצת) בהלם מעצמי. מהתחושות שלי.

HELP NEEDED.
TNX.

ותודה על ספרך המצוין ! מומלץ בחום רב.
המשך ערב נעים
קיצורי קיבה >>
לצפיה ב-'ברשותך - אתערב'
ברשותך - אתערב
27/07/2010 | 19:28
8
21
אני יוצאת מהנחה ברורה, שהד"ר ציפי עונה בכל מקרה, גם כשהתפתח דיון שלנו בשאלה.

מהניסיון הפרטי שלי, שינוי תפיסת עצמי-שלילי לא מתרחש מאליו, עם הזמן.
תפיסת עצמי-שלילי זה דפוס חשיבה, שלא עובר כך סתם, כמו שהשמנה לא עוברת כך סתם.

כדי לשנות תפיסת עצמי לכיוון חיובי, את צריכה לעשות עבודה פסיכולוגית מאוד מסוימת עם עצמך. זה ייקח זמן, אבל זה ישתנה בסופו של דבר. לפחות קצת.
וקודם כל - שיהיה לך ברור שהתחושות שלך הגיוניות מאוד, כי יש לך תפיסת עצמי-שלילי משמעותית בהחלט.

תפיסת עצמי-שלילי של מראה חיצוני שיניתי לבד (מן הקצה לקצה!), בלי פסיכולוגים, עם עבודה עצמית. להלן שלבי העבודה:

א. את צריכה להסכים לשנות את תפיסת העצמי שלך.
להחליט בנחישות להסכים לחשוב על המראה החיצוני שלך שהוא יפה ורזה ונראה בסדר גמור.
שבי עם עצמך ותחשבי (ו/או תדברי על זה, ו/או תכתבי - מה שמתאים לך), האם את מעוניינת בעומק ליבך להרגיש שאת נראית טוב, כמו שחושבים האנשים, או שיש לך משהו שמפריע לך להסכים להרגיש שאת נראית טוב?
(כמו שאת יודעת, והוכחתי לך באותות ובמופתים, אני אחד האנשים שחושבים שאת נראית טוב מאוד).

ב. אחרי שהחלטת והסכמת, תדמייני לך את ההרגשה שכיף לך עם המראה החיצוני שלך. כלומר, איך מרגיש מי שכיף לו עם המראה החיצוני שלו. או מי שמרוצה והפגמים שלו לא מפריעים לו (כמוני, למשל).
את יכולה לדמיין אנשים אחרים שנראים בעינייך טוב ומרוצים מעצמם, את יכולה לדמיין את עצמך במראה שאת אוהבת.
תעשי את התרגיל הזה מדי פעם, אחת לכמה ימים.

ג. כיוון שהרבה אנשים אמרו לך שלדעתם את נראית טוב, ונוכחת לדעת שהם לא מעמידים פנים ומשקרים, תחליטי שאת רוצה להאמין להם. תחליטי שאת יכולה להאמין להם. שכנראה זו באמת האמת. (ההחלטה ברובד השכל, זה עוד לא יקרה ברגש).

ד. תתבונני על אנשים שאת אוהבת, שיש להם פגמים חיצוניים (כמו לבוש לא לטעמך, או כרס לא פרופורציונלית, או מבנה גוף לא פרופורציונלי, או עור מקומט וכד'), ותרגישי שזה בעצם לא נורא כל כך בעינייך, כי את אוהבת את הבן אדם שבפנים.
אני בטוחה שעל פגמים של אחרים יש לך חשיבה יותר חיובית מאשר על הפגמים שלך, אז תשימי לב לכך.

ה. עכשיו את יכולה לדמיין את עצמך בעיניים של האחר, ולהרגיש איך הוא חושב על המראה שלך בצורה חיובית.
בשלב זה תוכלי להתחיל להבין איך האנשים האחרים רואים אותך רזה ונהנים ממך ורוצים לתת לך מחמאה.

ו. כשמשהו בתפיסה שלך השתנה, ונהיה לך קצת יותר הגיוני וברור שזה אפשרי להרגיש חיובי כלפי עצמך - עכשיו את יכולה להסתכל במראה על הפגם שמפריע לך, ולדמיין שהוא לא כל כך נורא כמו שחשבת. לשכנע את עצמך, להסתכל מהצד ולחשוב שאת רואה מישהו אחר.
לאט לאט תבחיני שההרגשה שלך הולכת ומשתנה.

אם את כבר מבינה שאת נראית טוב, אבל עדיין לא מרגישה את זה מספיק, את יכולה להגיד לאנשים שאת יודעת שאת נראית טוב. להסכים איתם כשהם נותנים לך מחמאה. לענות למחמאה "תודה, גם אני חושבת כך".
כשאת שומעת את עצמך אומרת מה שאת מבינה בשכל, זה ישפיע על הרגש.

סליחה שזה ארוך. זו תורה מורכבת.
קיצורי קיבה >>
לצפיה ב-'וואו (שריקת התפעלות)'
וואו (שריקת התפעלות)
27/07/2010 | 19:41
3
16
איזו תשובה אופירה. אני נפעמת. באמת באמת.

קראתי פעמיים (ובטח אקרא שוב ושוב. ושוב).

אני מודה לך על תשומת הלב המפורטת והנכונות לשתף מהידע העשיר כ"כ שלך. בהחלט נתת לי פרספקטיבה אחרת, שונה מכל מה שהייתה באמתחתי עד כה, וזה בהחלט חומר למחשבה.

זו אכן תורה מורכבת (ואני אוהבת תשובות ארוכות ).

עד שאגיע לסעיף ו' נדמה לי שעליי לעבור עוד דרך. אני עוד לא שם. מקוה שאהיה.
אחרי השלב הזה יכול להיות מאוד שאוכל להסכים עם המחמיאים (ולא חסר כאלו). ונכון (בהתייחס למקרים אחרים שקרו לי, לאו דווקא בהקשר הנושא הזה) שכשאני שומעת את עצמי אומרת מה שאני מבינה "בשכל" זה משפיע על הרגש. ברור.
מקוה שגם במכלול הנושא הנ"ל תהיה השפעה בסופו של דבר.

תודה לך
נגמרו לי המילים
קיצורי קיבה >>
לצפיה ב-'נהנתי מהתשובה-'
נהנתי מהתשובה-
27/07/2010 | 20:37
2
11
שמתייחסת באופן מפורט לקשר שבין מחשבות רגשות והתנהגות.
אם אני מדברת עם עצמי באופן מסויים וחושבת על עצמי ועל אחרים באופן יותר אנושי וגמיש (מחשבה), ולומדת גם להגיב אחרת כשמחמיאים לי (התנהגות), אז עם הזמן גם ארגיש אחרת כלפי עצמי.
אני רק רוצה לציין שלפעמים דימוי הגוף משתנה באופן טבעי בלי מאמץ פעיל, לפעמים כמו שצויין, הוא משתנה עם הרבה עבודה עצמאית ולפעמים אם הבעיה מתמשכת, וקשה לפתח גישה אחרת כלפי עצמנו או שיש תחושה של מחסום לאורך זמן, במקרים אלו רצוי להיעזר מאיש מקצוע.
קיצורי קיבה >>
לצפיה ב-'חומר למחשבה. תודה '
חומר למחשבה. תודה
27/07/2010 | 23:26
1
4
לצפיה ב-'ברצון רב-ציפי'
ברצון רב-ציפי
28/07/2010 | 06:22
3
לצפיה ב-'קראתי עכשיו את התשובה שלך '
קראתי עכשיו את התשובה שלך
27/07/2010 | 22:25
10
במילה אחת מרתקת.

פשוט כיף לקרוא אותך ואת התהליך שאת עוברת.

שמחה
קיצורי קיבה >>
לצפיה ב-'אופירה, זה פשוט "גזור ושמור"'
אופירה, זה פשוט "גזור ושמור"
27/07/2010 | 23:02
7
ולהדביק על המקרר!

בקרוב אצל כולנו, אמן!
קיצורי קיבה >>
לצפיה ב-'להכניס ל"מאמרים" של הפורום-רועי,שמחה'
להכניס ל"מאמרים" של הפורום-רועי,שמחה
<< ההודעה הנוכחית
28/07/2010 | 10:55
1
8
לצפיה ב-'זה יכנס למאמרים'
זה יכנס למאמרים
28/07/2010 | 12:19
2
לצפיה ב-'אצלי זה עבד'
אצלי זה עבד
27/07/2010 | 22:23
1
7
כשהתחלתי להאמין לאנשים.

במהלך האימון שעברתי הייתי צריכה לבקש מ10 אנשים לכתוב עלי חוזקות.

בחרתי 10 אנשים שאני מעריכה מאוד ולאו דווקא חברים טובים ובני משפחה

בחרתי כאלה שחשבתי שאני "לא נחשבת" בעינהם וכשקראתי מה שהם כתבו

אמרתי "וואוו" איך הם רואים את זה? אלו דברים שאני יודעת על עצמי אבל מעולם לא ראיתי בהם חוזקות

ובנוסף הפידבקים שקיבלתי בשנתיים האחרונות מכל אדם שפגש אותי ברחוב , אפילו אמהות בכתה של הילדים

שבמפגשים כיתתיים התביישתי לדבר איתם , הסתכלו עלי בהערצה ובהערכה.

ולאט לאט זה חילחל הבנתי שאם כולם רואים אז אני צריכה להאמין כי הרי הם לא ראו משהו שלא ידעתי

הם ראו דברים שהיו מודחקים. ואז באה הפריצה הגדולה, פעמים רבות הייתי צריכה בכלל לעצור להבחין בין אהבה עצמית וקבלה

עצמית לבין אגואיזם. בנוסף שתי הסדנאות שעברתי ב"שילובים" שנתנו לי בכלל פרספקטיבה על ה-50 ק"ג שהתאדו ,קורס האימון

וניהול הפורום המקסים הזה  ועבודה עצמית שלי,מול המראה ,כל אלה לאט לאט הביאו אותי היום לקבלה כמעט

מוחלטת של עצמי.(בימים שלפני המחזור אני לא מקבלת את עצמי).

יקירתי, היום ממרחק של שנתיים מהנתוח אני מבינה שהעבודה הרצינית היא עכשיו , אחרי הירידה הגדולה, אחרי ההתמודדות עם

חצי קילו למעלה למטה, עכשיו זה החלק המאתגר וכל יום לא דומה לקודמו.

שאלת לגבי הפלסטיקה, אז כן הפלסטיקה משדרגת את המראה פלאים במיוחד עם בגדים, אבל ממרחק של שנה אני רואה שיש

התרופפות של העור , עדיין לא בממדים של פעם אבל גם זה משתנה ובמתיחת בטן משום מה לא נפטרים גם מגלגל א' למעלה

ואצלי אפילו מותן שמאל רחבה באיזה 5 מ"מ ממותן ימין ועדיין לפעמים בא לי לעשות תיקון כדי שזה יהיה מושלם, אבל ברור לי

שאין מושלם וברור לי שגם אחרי תיקון אני אמצא "פגם אחר" אבל למדתי לחיות בשולם עם עצמי ולאהוב כל ס"מ ומילימטר בעצמי

כמכלול וזו עבודה יום יומית שאט אט הופכת לאוטומט שלי.

ולגבייך יקירה, אני מוכנה להיות אחת מאלה שיכתבו עלייך את החוזקות.

את יודעת שמנקודת מבטי את אישה מדהימה, אישה שלא רואים כל יום ,לקחת את הקומונה של המעוקפים והפכת אותה

למשפחה אחת גדולה ואוהבת. יש בשקט שלך ובצניעות שלך ובאהבת האדם שלך משהו מיוחד שגורם לליכוד סביבך.

ואני יודעת שאת כבר מסמיקה אבל יש עוד הרבה מה לכתוב עלייך ולך עכשיו נותר רק להאמין.

אוהבת אותך

שמחה




קיצורי קיבה >>
לצפיה ב-'תודה שמחה '
תודה שמחה
27/07/2010 | 23:37
4
על כל מה שכתבת.

התהליך שאת עוברת אכן מרתק.

אני זוכרת היטב אותך בתאריך 03.08.10 בחדר ההמתנה של מלב"י - 4 ימים לפני השירוול שלך ו-יום קבלת התאריך שלי (לחודשיים וקצת אחרי).
לא יאומן איזו דרך עשית מאז. איזה מסע מרתק של גילוי עצמי והעצמה אישית וסביבתית.
כל הכבוד .

תודה על החוזקה לגביי.
קומונת המעוקפים אכן יקרה לליבי. אני נתרמת ממנה באותה מידה של נתינה.
שמחה על המשוב החיובי בנושא. נעים לשמוע

העבודה הקשה אכן מתחילה עכשיו.
התמודדות זה שם המשחק. נקווה שנעמוד בה.

ולגבי הפלסטיקה - אקח את דברייך לתשומת לבי.
אני לא מחפשת "מושלם" אלא "סביר".
נקווה לטוב.

ובהזדמנות זו ואם כבר חוזקות - גם לך מגיע על הנתינה וההכלה האינסופית שלך לכולם. בעולם הוירטואלי והמציאותי.
כל הכבוד לך
קיצורי קיבה >>
לצפיה ב-'שלום ד"ר ציפי העצני. אני רוצה להעלות בעייה'
שלום ד"ר ציפי העצני. אני רוצה להעלות בעייה
27/07/2010 | 22:46
7
11
הפוכה מהבעייה שהעלתה חמסה. מה לעשות כדי לא לנוח על זרי הדפנה אחרי ירידה של 30 ק"ג?
על פי המדד היבש של ה-BMI אני צריכה לרדת עוד 30, אבל אני לא חושבת שאצליח בזה (ואל תגידו לי לא להיות תבוסתנית, אני פשוט אדם ריאלי) וחוץ מזה כשארד עוד 20 איראה מצויין. מכיוון ששוק הדוגמניות צפוף ולמרות העלאת רף ה-BMI ל-18.5 עדיין לא מקבלים דוגמניות בנות חמישים פלוס עם עור מדולדל, יש לי כוונה לרדת רק עד ש...:
1. ארגיש קלה
2. בריאה
3. אוכל לקנות כל בגד שארצה בחנויות רגילות.

לכן עלי לשאוף לאשר יש לשאוף.
אבל...
בניגוד לחמסה, אני לא מסתכלת בעצמי במראה לא לבושה כדי לא להתבאס. אני מאלה שמתבוננים תמיד אחור וסופרים כמה שלבים כבר טיפסו בסולם (בהרזיה הדימוי הפוך...) ולא כמה ארוכה הדרך לחירות. לכן אני, אוי לאותה בושה, מרוצה מעצמי למדי. אני מסתכלת במראה על רונה הלבושה (יפה ואופנתי) על רונה המאופרת ונראית צעירה מגילה, והדחף לרזות הלאה אינו תמיד מספיק חזק.

אז מה לעשות כשהדימוי העצמי טוב מדי?
אולי מי שלא מכיר אותי רואה אשה עם עודף משקל גדול למדי. מי שמכיר אותי (ואני מכירה את עצמי לא רע, כנראה) רואה אשה שנראתה רע ועכשיו נראית יפה.

איך יוצאים מזה???
קיצורי קיבה >>
לצפיה ב-'חולקת איתך ממש אותו קו מחשבה'
חולקת איתך ממש אותו קו מחשבה
27/07/2010 | 22:54
5
ונכון, מאוד בעייתי הקטע
עד היום לפני הטבעת המחשבה הזו תרמה רבות להעלאת כל הקילוגרמים בחזרה [מכירה את עקב האכילס שלי], מקווה שכעת ההתנהלות תהיה אחרת.
קיצורי קיבה >>
לצפיה ב-'מצטרפת לשאלה'
מצטרפת לשאלה
27/07/2010 | 22:56
3
בדיוק הבעיה שלי.
קיצורי קיבה >>
לצפיה ב-'מעניין . מחכה לקרוא את תשובתה של הד"ר.'
מעניין . מחכה לקרוא את תשובתה של הד"ר.
27/07/2010 | 23:40
3
לצפיה ב-'בעיני זו לא בעיה'
בעיני זו לא בעיה
28/07/2010 | 00:59
3
6
שאדם מרגיש טוב עם המראה שלו ועם הדרך שהוא עבר - זו לא בעיה בעיני. זה מקום מצוין. אני אוהבת מאוד את המקום הזה.
וזה לא סותר שהוא צריך לעשות עבודה עם עצמו כדי לקבל מוטיבציה להמשיך לרדת.

אחרי שאני מביטה במראה ושמחה שזה נראה טוב בעיני, אני מסתכלת על המקומות שאני רוצה להוריד ו"מסמנת" לעצמי את המטרה ואת הרצון לשנות את המקומות הללו. (זה בהחלט אפשרי גם עם בגדים...).

אני זוכרת, שכאשר סבלתי מאנורקסיה/בולמיה חריפה, והייתי צריכה ללמוד לוותר על ההתמכרות להתנהגות הכפייתית, שיושבת על פחד נורא מלהשמין - עשיתי תרגיל במחשבה, ושאלתי את עצמי:
אם תהיי שמנה, אבל נהנית מעצמך במראה השמן שלך, את מוכנה לא לפחד להשמין?
התשובה היתה: כן. אם אני ארגיש טוב עם עצמי במראה הזה - אין לי התנגדות להשמין.

זה עזר לי לקבל כוח לוותר על הפחד ולרפא את ההפרעה, וגם לא כל כך שמנתי בשנים הראשונות לריפוי.
כששמנתי ידעתי שזה מקום יותר בריא מאשר ההפרעה הקודמת, ולכן הצלחתי להכיל את המציאות החדשה הזו.
כמובן שלרגע לא ויתרתי על ניסיונות לרדת במשקל, ללא שנאה עצמית ומתוך שאיפה חדורה להשגת בריאות פיזית איכותית.

גם כרגע, הרצון שלי לרדת את 8 הק"ג המיותרים, נובע מטעמי איכות חיים ובריאות, והדרך שאני רוצה שזה יקרה היא לא ע"י צמצום זמני של האוכל עד להשגת היעד, אלא שינוי באורח חיים באופן קבוע, לכל החיים, מה שיגרום לירידה הזו באופן טבעי.
זו דרך הרבה יותר ארוכה, אבל הרבה יותר מהנה.
קיצורי קיבה >>
לצפיה ב-'זו בעיה כשנמצאים ב bmi 36 ומרגישים ככה...'
זו בעיה כשנמצאים ב bmi 36 ומרגישים ככה...
28/07/2010 | 01:02
2
7
לצפיה ב-'זו לא בעיה כאשר קיימים רגשות אמביוולנטיים'
זו לא בעיה כאשר קיימים רגשות אמביוולנטיים
28/07/2010 | 01:05
1
8
מצד אחד סיפוק מה-BMI36 במקום 47, ומצד שני נחישות עקשנית להשיג את המטרה ולקבל את כל העזרה הקיימת לשם כך.
קיצורי קיבה >>
לצפיה ב-'אצלי ספציפית'
אצלי ספציפית
28/07/2010 | 01:11
6
זה מתבטא בקיצוניות.
או שאני שומרת כמו מטורפת ומגבירה ספורט (6 שעות ספינינג ב 3 ימים) או שאני מחפפת ועולה ומתנדנדת לאט בטווח של כשני קילו.
וזה בגלל שאני מרגישה ניגודים בפנים בין הצד שרוצה להמשיך לרדת לצד שכבר מרוצה מהירידה.
לא נראה לי הכי בריא האמת ובירידה הגדולה הקודמת שלי במשקל הנוכחי נעצרתי למשך שנתיים וחצי ואז עליתי 30 ומשהו בחזרה ואני קצת פוחדת שההיסטוריה תחזור ולכן מחזיקה בשיניים להמשיך כרגע הלאה ולעבור את המשוכה הקרובה במשקל.
קיצורי קיבה >>

הודעות אחרונות

17:20 | 06.09.19 אורחים בפורום
23:16 | 31.08.19 ד קובי
12:04 | 22.07.19 אורחים בפורום
21:22 | 09.07.19 אורחים בפורום
22:20 | 18.06.19 יניב 99
05:30 | 30.05.19 חיהלה ג
12:41 | 25.05.19 אורחים בפורום
09:45 | 16.05.19 אורחים בפורום
22:54 | 05.05.19 יניב 99
12:40 | 22.03.19 אורחים בפורום
20:58 | 19.03.19 maor2581
10:46 | 12.03.19 אורחים בפורום
13:07 | 02.03.19 שירילי22

חם בפורומים של תפוז

חפשו אותנו גם באינסטרגם
חפשו אותנו גם...
פודי תפוז - האינסטגרם החדש כל התמונות של...
חפשו אותנו גם באינסטרגם
חפשו אותנו גם...
פודי תפוז - האינסטגרם החדש כל התמונות של...
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?

מקרא סימנים

בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ