ניתוח שרוול
היי, עשיתי את הניתוח ברמב"ם, ואכן פעם ראשונה זה נדחה לי בגלל ניתוח חרום שהגיע ובפעם השניה הייתי ראשונה בתור כך שלא הייתה בעיה. גם ההמתנה לתור בצפון הוא הרבה יותר קצר. המרגע שהודעתי למנתח שאני רוצה ברמב"ם ולא פרטי עד שנותחתי עברו 3 שבועות. אני היום שלושה חודשים ושלושה שבועות לאחר הניתוח, הורדתי 27 ק"ג. היום חישבתי ויש לי עוד 20 ק"ג כדי להגיע לBMI תקין. וזו הפעם הראשונה שזה נראה לי אפשרי... מבחינת האוכל אין משהו שאני לא אוכלת, אתמול אכלתי קלמנטינה שלמה, כולל "הלבן" שממליצים לא לאכול כי זה הרבה סיבים, אני אוכלת גם קטניות ובשר. למעשה אין משהו שאני לא אוכלת אבל הכמות ממש מזערית... ואם חורגים מהכמות אז זה כואב וישר יוצא החוצה.... כשאני אומרת כמות מזערית אני מדברת על קערית שהילדים שלי אוכלים בו קורנפלקס בבוקר, זה גודל המנה כיום, וכמובן לא למלא אותה ולרוב גם לא לסיים. הבעיה שאני עוד לא ממש יודעת "למדוד" את הכמות בעין, כך שאם אני לא עם הצלחת הקטנה קשה לי לאכול כל כך מעט, כך שמחוץ לבית כמעט תמיד לצערי אני חורגת ומגיעה לשרותים להוציא את מה ש"העיניים" אכלו.... מה שקשה לי היום ובעיקר בימים חמים זה אי היכולת לקחת כוס מים ולשתות את כולה...ככה בשלוק. בהתחלה ממש צריך לחשב את הזמן בין האוכל לשתיה כי פשוט אין מקום לשניהם בבטן. היום זה כבר לא כל כך משמעותי לי, אני לא שותה ואוכלת באותו זמן אך כבר לא בודקת על השעון...אבל עדין אי אפשר לשתות יותר מ3 שלוקים/לגימות באותו הזמן, וגם זה לפעמים אני שוכחת אם אני שותה משהו טוב....לפחות זה רק גורם לבחילה ולא להקאה. כעיקרון אם אוכלים נכון אין שום סיבה להקיא, כל פעם שאני מגיעה למצב הזה אני כועסת על עצמי ומנסה לבדוק איפה פישלתי. בבית זה היה קורה כל שישי, כי הצלחות של שישי ממש יפות ומסתבר שהן ענקיות, ולא מכובד לשבת עם צלוחית מפלסטיק של הילדים....עברתי לאכול מקערת המרק שהיא יותר קטנה וגם ממש למדוד את הכמות, כך שבבית אני בסדר כיום...בחוץ אני לא כל כך מסתדרת, אבל אני מניחה שזה עיניין של זמן, הרי אם היינו יודעים מתי להפסיק לאכול....לא היינו מגיעים לניתוח מלכתחילה. לגבי ההורדה במשקל, כרגיל גברים לרוב יורדים יותר מהר מנשים וכמובן שאם הייתי משקיעה בספורט בצורה מסודרת זה היה עוזר. בחודשיים הראשונים יורדים "מסה" רצינית ומאז זה בין 2-4 ק"ג לחודש, אבל כל קילו שיורד ולא עולה הוא חגיגה!!! אני כן יכולה לומר שללא ניתוח לא הייתי מצליחה להרזות ולייצב את לחץ הדם שלי ואני לא מתחרטת לרגע. אין מה לעשות ללא ניתוח ולא משנה איזה רובנו לא היינו מצליחים בחיים להרזות ולנהל חיים נורמאלים ובריאים. היום הצלחתי "להכנס" לנדנדה בגן השעשועים ולהנדנד יחד עם הבת שלי....!! קלעתי סלים עם הבן שלי וברכתי את אלוהים שעשיתי את הניתוח ויש לי את הכוח כיום להיות אמא פעילה.